תורת הבית הקצר, הבית השני, השער הרביעיTorat HaBayit HaKatzar, The Second House, The Fourth Gate
א׳השער הרביעי: במחוסר זמן והם שלשה מינים אחד בעוף ושנים בבהמה ואילו הן אפרוח בעוף ומי שלא שהה שמנה ימים בבהמה ואותו ואת בנו: אפרוח כל שלא יצא לאויר העולם אסור משום השרץ השורץ על הארץ איסור זה אינו דבר תורה אלא מדבריהם יצא לאויר העולם ולא נפתחו עיניו יש מי שאוסר והגאונים זכרונם לברכה מתירים. ולד בהמה שלא שהה שמנה ימים הרי זה ספק נפל ואסור. במה דברים אמורים בשלא נודע אם כלו לו חדשיו אם לא אבל בידוע שכלו לו חדשיו מותר מיד. שמנה ימים אלו שאמר לא שישהה שמג' ימים גמורים אלא כל שנכנס בכלל שמיני אפילו רגע מותר מיד. אותו ואת בנו אסור לשחוט ביום אחד. שנאמר ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד לא אסרה תורה אלא בהמה אבל חיה אין בה משום אותו ואת בנו דשור ושה כתיב ולא חיה ועוף. יום זה האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה ולפיכך השוחט בלילה אסור לשחוט ביום. שחט ביום מותר לשחוט בלילה. איסור זה נוהג בנקיבת לומר שאסור לשחוט את האם ובנה. שנאמר אותו ואת בנו מי שניכר שהוא בנו זו האם שהבן כרוך אחריה. נודע אביו של בן זה מי הוא. יש מהגאונים שהתיר שאין חוששין לזרע אב. ויש מי שאומר שחוששין לזרע אב מספק. ולפיכך אמר דאותו ואת בנו נוהג מספק אפילו בזכרים וראוי לחוש בדבריהם כשל תורה. במה דברים אמורים כשנודע שזה אביו אבל מספק אין אנו חוששין לכל הבהמות לומר שמא זה אביו. וכן הדין באם אם אינה כרוך אחריה ולפיכך הלוקח בהמה ובכל מקום ובכל זמן אינו חושש שמא נשחטה האם או הבן אלא הולך ושוחט ואינו נמנע. אחר שהדברים כן מי ששחט את האם או שמכר את האם לשוחטה חייב לומר ללוקח שני זה הזהר שלא תשחט היום שכבר שחטתי את אמה או מכרתי אותה למי שדעתו לשחטה היום כחתן או כלה שלקחו ביום חתנתם או כיוצא בזה. ושמא כבר שחטו. אותו ואת בנו נוהג בכלאים הבא מן העז ומן הרחל שמצד אב ומצד אם שה הוא. וכן צבי הבא על התיישה וילדה בן ושחט אותה ואת הבן הזה חייב משום אותו ואת בנו. ואותו אמר רחמנא ובנו ואפילו כל דהוא. ותייש הבא על הצביה וילדה בן ושחט אותה ואת הבן יראה לי שמותר לשחטן לכתחילה דשה ובנו אמר רחמנא ולא צבי ובנו. תייש הבא על הצבייה וילדה בת ובת ילדה בן לדברי האומר דחוששין לזרע האב אסור לשחוט את אלו. ולדברי האומר דאין חוששין לזרע אב מותר וכבר כתבנו דחוששין מספק של תורה. אע"פ שאמר הכתוב אותו ואת בנו אין ההקפדה בשוחט אותו תחילה ואחר כך את הבן אלא אפילו שחט את הבן אסור לשחוט את האב שנאמר לא תשחטו. ויש במשמע שיש שנים בכלל אזהרה זו כיצד אחד שוחט פרה ואחד שוחט אחר כך את אמה ואחד שוחט בתה של פרה ראשונה לאחר שחיטת פרה שנייה. שניים האחרונים חייבים נמצא שוחט את הזקנה חייב משום בנו ואותו. ושוחט הפרה שלישי חייב משום אותו ואת בנו ומכאן אתה למד דמה שאסרה תורה לשחוט אותו ואת בנו לאו דוקא כשאחד שוחט את שניהם אלא אפילו זה שוחט את האם אסור בין לו ובין לאחר לשחוט את הבן. כשאסרה תורה לא אסרה אלא בשחיטה אבל להרוג שלא דרך שחיטה מותר לפיכך הנוחר והמעקר אינם בכלל איסור זה כלל. נחר את האם מותר לשחוט את הבן שחט את הבן מותר לנחור את האם. חרש שוטה וקטן ששחטו בינם לבין עצמם מותר לשחוט את האם אחריה לפי שרוב מעשיהן מקולקלים ואין שחיטתן כשירה אבל אם שחטו ואחרים רואין אותם ששחטו כראוי אסור לשחוט אחריהם. מחוסר זמן זה אינו כשנים הראשונים שהשוחט את הבהמה שלא שהתה שמנה ימים אסורה משום נפל וכן אפרוח קודם זמנו משום השרץ השורץ על הארץ. ואותו ואת בנו שעבר ושחטן ביום אחד מותרין באכילה. לפי שאין מחוסר זמן אסור להדיוט :
1