תורת הבית הקצר, הבית השני, השער השלישיTorat HaBayit HaKatzar, The Second House, The Third Gate
א׳השער השלישי: בדברים שהבהמה והעוף נטרפין בהן ואין שחיטתן מתרתן: בהמה או עוף המסוכנים כשרים. שלא אסרה אלא נבילה שמתה או הטריפה והוא שיש חסרון בגופה כנקובה או חסירה. או נטולה וכיוצא בזה ומחמת אותו החסרון אינה חיה י"ב חודש השוחט המסוכנת והיא הבהמה והעוף שמעמידין אותו ואינה עומדת. ואעפ"י שאוכלת את הקורות אם פרכסה כשירה. ואם לא פסולה. איזהו פרכוס כל שהיא עושה דברים שאין המתה עושה ואיזהו דבר שאין המתה עושה בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה אינה פרכוס שהמתה עושה כן שאין זה אלא הוצאת הנפש. היתה ידה פשוטה וכפפתה הרי זה פרכוס. ואין צריך לומר כשהיתה ידה כפופה ופשטתה וחזרה וכפפתה במה דברים אמורים ביד אבל ברגל אפילו פשטה ולא כפפה הרי זה פרכוס. ואין צריך לומר כשכפפת. במה דברים אמורים בדקה אבל בגסה בין ביד בין ברגל בין שפשטה ולא כפפה בין שכפפה ולא פשטה כשירה. חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפרכוס כשכשה בנזבה כשירה. וכן אם הטילה רעי אם מתרזת כשירה. ואם שותתת פסולה. היתה גועה אם קולה עבה וחזק כשירה ואם קולה נמוך פסולה. ובעוף אפילו לא רפרף אלא בעינו ולא כשכש אלא בזנבו הרי זה כשר. במה דברים אמורים כשעשה סימנים הללו בסוף שחיטה אבל בתחילת שחיטה. ואפילו באמצע שחיטה פסולה. סימנים אלו שאמר כשהיתה בחזקת מסוכנת. אבל הייתה בחזקת בריאה אפילו אין בה אחד מן הסימנין הללו כשירה אמרו משמן של גאונים ז"ל דמסוכנת שאמר דכשירה בשיש בה כל הסימנים הללו. לא אמרו אלא בבהמת ישראל ומשום הפסד ממונו אבל בשל עכו"ם אסורה. ורבותי אמרו שזו להם מדת חסידות ולא לכל אדם אמרו.
1
ב׳השוחט בהמה מעוברת העובר מותר בשחיטת האם. ואפילו מצא בה בן ט' חי כמו שיתבאר בשער החמישי של בית זה הוציא העובר אחד מאבריו ונשחטה האם האבר עצמו אסור כטריפה. מפי השמועה למדנו שזה שאמר הכתוב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לימד על כל שיצא ממחיצתו שהוא כטריפה. ואפילו החזירו אסור. שאין לו תקנה בחזרה כטריפה שאין לה תקנה לאחר איסורה ואפילו מקום חתך שלא יצא לחוץ אסור ושאר העובר שבפנים מותר. במה דברים אמורים בשלא החזיר האבר לפנים עד שלא נשחטה האם אבל החזירו בפנים עד שלא נשחטה האם. ואחר כך נשחטה אבר עצמו שיצא אסור ומקום חתך מותר. דבר זה שאמרנו אפילו יצא רובו של אבר ולא נשאר כפנים אלא המיעוט. ואין מטילין בכיוצא בזה המיעוט בפנים אחר הרוב במה דברים אמורים בשלא יצא רובו של עובר. אבל יצא רובו של עובד הרי זה כילוד ואפילו המיעוט הנשאר בפנים אינו ניתר בשחיטת האם יצא חציו ברוב אבר כגון שיצא רוב ידו. וכשאתה משער מה שיצא אינו רוב העובר ואילו תטיל מיעוט הוא הנשאר בפנים אחר רוב היד ואתה רואה כאילו הוציא כל ידו ונמצא שיצא רוב העובר הרי כולו אסור. מטילין אנו מיעוט האבר אחר רובו. יצא רובו במיעוט אבר אסור. ואין אומר נטיל מיעוט אבר זה שיצא אחר רוב שבפנים אלא מטילין אותו אחר רוב העובר שיצא ואסור הוציא ראשו לבדו הרי זה כילוד ולפיכך אם בן שמנה הוא בין חי בין מת הרי זה אסור לפי שלא ניתר לא בשחיטת האם ולא בשחיטת עצמו וכן הדין לבן ט' מת. שאילו בן ט' חי היה ניתר בשחיטת עצמו כמו שיתבאר בשער החמש. הוציא ידו והחזירה ועוד הוציא ידו השניה והחזירה. וכן רגלו והחזירה וכן עד שהשלים לרובו יראה כי מה שנשאר בפנים שלא יצא מותר אף על פי שיצא רובו. כיון שהחזיר כל אבר ואבר. ולא נמצא רובו בחוץ ביחד. אין אנו רואים אותו כאילו נולד רובו. במה דברים אמורים שלא לאסור המיעוט הנשאר בפנים מחמת אותו רוב שיצא בסירוגין אבל מה שיצא הרי זה אסור במה דברים אמורים כשיצא והחזיר אבל אם חותך והולך מה שיצא לחוץ והשלים לרובן בין כל החתכים הרי המיעוט הנשאר בפנים אסור. אע"פ שלא יצא הרוב בבת אחת. דברים אילו שאמר בבן ח' חי בין מת לפי שאין במינו שחיטה. והואיל ויצא אינו ניתר בשחיטת האם והרי זה כילוד וניתר בשחיטת עצמו אבל הוציא מיעוטו הרי מה שיצא אסור כטריפה והשאר מותר בשחיטת האם. וכן הדין בבן ט' מת. אבל בן ט' חי כל שיצא ממנו רובו אינו ניתר בשחיטת האם. השוחט את הבהמה ומצא בה דמות יונה וכן קלוט במעי פרה בין קודם שיצא לאויר העולם בין לאחר שיצא לאויר העולם. יתבארו דיניהם בשער ה' של בית זה עם הניתרים בלא שחיטה. וכן יתבארו דיניהם בשער ה' של בית זה עם הניתרים בלא שחיטה. וכן יתבאר דין חלב בן פקועה שהוציא ידו או רגלו עד שלא נשחטה אמו בשער ה' של בית זה בסוף הטריפות.
2
ג׳השוחט בהמה ולאחר ששחט את הקנה ניקבה הריאה הרי זה כשירה. שחיי הריאה אינו תלויין אלא בקנה וכל שנשחט הקנה או רובו הריאה כאלו מונחת בכלי ואינה ראויה לקבל טריפות מעתה. וכן הדין בששחט את הוושט ונקבו שאר בני מעיין. שחיי כל שאר מעיים אינם תלויין אלא בוושט שחט את הקנה ונקבו בני המעיים או ששחט את הוושט וניקבה הריאה טריפה שיש טרפות לחצי חיות ויש מגדולי המורים שהורו דכל שנטרפה הריאה או שאר בני מעיים בין סימן וסימן טריפה ואפילו שחט את הקנה ונטרפה הריאה או הוושט ונקבו בני מעיים טריפה ויש לחוש לדבריהם. שחט חצי הקנה ונקבה הריאה או חצי הוושט ונקבו בני מעיים טריפה. שחט חצי הוושט ונקרע או נשרף אותו החצי הרי זו פסולה כאילו נקרע או נשרף ממנו הצד שלא נשחט. ולפיכך אסור לשחוט בסכין שליבנה באור. וכן בסכין שלא נבדקה מג' רוחותיה כמו שנתבאר בשער במה שוחט. הרבה מיני טרפות נאמרו למשה מסיני חוץ מאילו שמנינו. יש מהן נקובין ויש מהן פסוקין נטולין חסרים. קרועין. דרוסים. שבורים. ולקויים תשעה עשר מינים יש בנקובים. ואילו הן ניקב הוושט ניקב הקנה למטה מן החזה. ניקב קרום של מוח ניקב הלב לבית חללו הריאה שניקבה ניקבה הקיבה. ניקבה המרה. ניקבה הדקין. הכרס הפנימי שניקב לחוץ. בית הכוסות שניקב לחוץ. תרבץ הוושט שניקב. קנה הלב שניקב. קנה הכבד שניקב סימפון הריאה שניקב לחבירו נקב הטחול בעוביו. ובעוף נקב הקורקבן. וכסויו. וגג הזפק. כל האברים אילו שהנקב פוסל בהם אם נטלו הרי זו טריפה. חוץ מן הטחול שאם ניטל כשירה. לפי שאף הוא אין כל נקב פוסל בו. שאם נקב כראש החד שלו כשירה. ולפי שכל אברי אילו הנטילה פוסלת בהן הוצרכו חכמים לפרוט בטחול. שאם ניטל כשר. מוח זה ב' קרומות יש לו עליון עב וקשה והתחתון דק ורך. ניקב זה בלא זה כשירה. ויש מגדולי המורים שהורו בה שאם נקב התחתון לבדו טריפה. אבל נקב העליון ולא נקב התחתון כשירה במה דברים אמורים חיה ועוף שאינו עוף המים. אבל עוף המים הואיל וקרומו רך. כל שנשבר העצם אף על פי שלא נקב קרום של מוח טריפה אווזת המצויה במים הרי הן כעוף המים. מוח שנתרכך עד שהוא נשפך כקיתון טריפה. אינו נישפך כקיתון אבל נתרכך עד שכנגדו בחוט השדרה אם היו מעמידין אותו לא היה עומד טריפה. אם לא הגיע לשיעור ריכוך זה אעפ"י שנתנדנד כשירה. עצם שהמוח נתון בתוכו יש בו חלל גדול כענין קדירה ויש על פיה כלפי השררה כעין שני פולין וכל מה שבקדירה עד הפולין והפולין בכלל נידון כמוח ונקיבתו במשהו. התחיל למשוך מן הפולין ולחוץ. הרי זו כחוט השדרה. ואינו אסור עד שיפסיק רוב עורו כמו שיתבאר.
3
ד׳ ב' עורות יש לו לוושט ואם נקב זה בלא זה כשירה ניקב זה שלא כנגד זה טריפה עורות אילו אינן נדבקין זה בזה פעמים שזה עולה וזה יורד. ויהיו הנקבים זה כנגד זה ולפיכך טריפה עלה קרום בוושט מחמת המכה. ונסתמו הנקבים אינו מציל שעתיד הוא לחזור ולינקב. ב' עורות אילו הפנימי לבן והחיצון אדום. ואם נתחלפו נעשה הפנימי אדום. והחיצון לבן לקות הוא וטריפה. ויראה שאם נתחלף האחד לבדו כשירה. לא יהא זה שנתחלף חמור מנקב שחברו מגין עליו. וראיתי מן החכמים שנסתפקו בזה ויש לחוש לדבריהם. אחר שעור החיצון זה אדום הוא אין לו בדיקה אפילו אצל ספק נקב ולפיכך עוף שהיה מבצבץ דם צריך בדיקת סימנין ובודק קנה ושוחט ומהפך וושט ובודק מבפנים אבל בהמה אין לה תקנה. לפי שהיא צריכה בדיקה ואין לה תרבץ הוושט שניקב טריפה. ולפיכך כל מקום שניקב הוושט מן המקום שנתחבר על הלחי ועד הכרס אין לו בדיקה. אלא כל שניקב טריפה. המוצא קוץ תחוב בוושט מבפנים חוששים שמא נקב ויצא לחוץ וטריפה. במה דברים אמורים בשנמצא קורט דם בוושט או סביב הקוץ אבל לא נמצא עליו קורט דם בידוע שהוא לאחר שחיטה וכשירה. ומקצת מגדולי המורים אסרו בין כך ובין כך ולזה דעתי נוטה במה דברים אמורים בשנמצא הקוץ תחוב בוושט. אבל נמצא בוושט ולא נתחב בו כשירה. הרבה בהמות יש שרועות ואוכלות את הקוצים. נתחב הקוץ בוושט כמו שאמר יש מי שאומר שאין לו בדיקה. שאין בדיקה בעור החיצון. ואפילו אצל הנקב. ויש מי שאומר שיש לה בדיקה מבחוץ כנגד הנקב וכמו שאמרנו.
4
ה׳הגרגרת שנקבה למטה מן החזה שאין השחיטה כשירה בו נידון כריאה ובמשהו. שלשה חללים יש ללב אחד גדול באמצעו ושנים קטנים אחד מימינו ואחד משמאלו. וכל שניקב לאחד מהן טריפה. ניקב וסתמו חלב הטרפשא אינו סותם שאינו מחבק אלא עומד עליו ככובע. לא ניקב לבית חללו כשירה. במה דברים אמורים בניקב מחמת חולי אבל ניקב בקוץ או בסכין או בכיוצא בזה טריפה ולא מחמת נקיבתו של לב אלא אומרים קוץ זה או מחט זה שניקבו מבחוץ אין לו דרך כאן אלא שבלעתה הבהמה דרך וושט ונקב הדקין ויצא או נכנס דרך דופן. וכבר אמר בקוץ עד שתנקב לחלל ומאיזה טעם אמרו מפני שהאברים הפנימיים. שנקיבתן בכל שהוא רבים חוששים שמא עם כניסתו פגע באחד מהן ואין להם בדיקה לפיכך אפילו נמצא מחט בחלל הבהמה טריפה מחששא זו ניקב הקוץ בפנינו ונשחטה הבהמה ונמצא הקוץ תחוב מדופן הבהמה לאחד מן האברים. נראין הדברים שלא נגע במקום האחד. ולפיכך אם פגע בלב וכיוצא בו. ולא ניקב בבית חללו כשירה. ב' קרומות יש לריאה והפנימי אדום. ואם ניקבו שניהם באיזה מקום שניקבו טריפה. עלה קרום על הנקב ונסתם טריפה שעתיד הוא לינקב ניקב אחד מב' קרומות ולא ניקב השני כשירה ויראה לי שאם ניקבו זה שלא כנגד זה אף על פי שניקבו שניהם כשירה נקלף כל הקרום העליון ונשאר התחתון האדום כוורד כשירה ויש מי שאמר שצריכה בדיקה בנפיחה וראוי לחוש לדבריהם.
5
ו׳הריאה שניקבה במקום שיד הטבח ממשמשת שם תולין ביד הטבח וכשירה וכן כל כיוצא כזה. זה הכלל כל מקום שיש לתלות תולין בא זאב ונטל אותה והחזירה כשהיא מנוקבת תולין בזאב וכשרה. הריאה שניקבה ועלה עליה קרום טרפה שהקרום עתיד לנקב ולהתפרק. ריאה שהיא מוציאה קול. אם יודעין מהיכן הקול יוצא מניחן על אותו מקום כנף או קש וכיוצא בזה. ונופחין אותה. מבצבצת שם טריפה. ואם לאו כשירה. לא נודע מהיכן מוציאה קול מושיבין אותה בכלי שיש בו מים ונופחין אותה אם המים מבצבצין טריפה ואם לאו כשירה. באיזה מים מושיבין אותה במים פושרין. שאם מושיבין אותה במים קרים הרבה מקשין אותה. ואם יש נקב בתחתון ולא בעליון מתוך שהעליון דק. והמים הקרים מותחין אותו כשמתקשה הקרום נקרע. ואם מושיבין אותה במים חמין הרבה מכווצין אותה. ואפילו יש שם נקבים מסתתמין. ואין זו בדיקה יפה. לפיכך אין לה בדיקה יפה אלא במים הפושרים הפשר שאמר בהפשרת המים של ימות הקיץ לאחר שעמדו בבית קצת לאחר שנשאבו ריאה שהאדימה בין שהאדימה כולה בין שהאדימה מקצתה כשירה אדמימות שאמרו אפילו חזק שבאדומים אין אדמימות אלא מחמת שלא נבלע בה דמה ויש מי שאוסר כשהאדימה הרבה ואינו נראה כן. ריאה שיבשה מקצתה טריפה. ואין צ"ל אם יבשה כולה שכל מקום שיבש בריאה עתיד לינקב והרי היא כנקובה וטריפה במה דברים אמורים כשיבשה הרבה עד שהיא נפרכת בציפורן. אבל לא הגיעה ליבשות זו כשירה כיון שאין האור שולט בה עדיין היא מתלחלחת וחוזרת לבריאתה צומקה כולה אף על פי שאינה יבשה אם צמקה ביד שמים מפחד רעמים וזוועות וכיוצא בזה כשירה. ואם בידי אדם ששחט הרבה בחמו' לפניו או ביוצא בזה טריפה. ומהיכן יודע הדבר זה מושיבין אותה במים מעת לעת אם חזרה ללחותה בידוע שהוא בידי שמים וכשירה. ואם לאו בידוע שהוא בידי אדם וטריפה. ובאיזה מקום מושיבין אותה בסתיו מביאין כלי חרס שאינו מחופה באבר מפני שאינו קר הרבה וממלאין אותה מים פושרין. ומושיבין אותה בתוכה והוא שיהיו המים פושרין כל מעת לעת. ובקיץ כלי חרס מחופה אבר לבן וממלאין אותו מים קרים כמו שהן מושיבין אותה שם כל מעת לעת. יש מראות שפוסלים את הריאה כמו שיתבאר ויש מראות הנראין בשינוי מראה בריאה ואינם פוסלין אותה. וכל מראה שפוסל אותה שיעורו כנקב ובמשהו וכל מראה שאינו פוסל אותה אפילו נהפכו כולה לאותה מראה כשירה נהפכו לגוונים הרבה מן המראות שאינם פוסלים אותה אין אומרים כיון שנהפכה לגוונים הרבה נתקלקלה זו הרבה ועתידה לינקב. אלא כל שלא נראה בה אחד מן המראות הפוסלים בה כשירה. הריאה שנתפחה ונתלבנה ונעשית כמראה הבקעת או שנקשית וממשה כמשוש הבקעת טריפה. שחורה טריפה ואם אינה שחורה הרבה אלא שהיא כמראה הטחול כשירה. ירוקה כמראה הביצה וכמראה הקשות'. וכמראה הכרכום טריפה. היתה ירוקה ככרתי כשירה מראה זה לא מחמת לקותא הוא. אלא מחמת שלא נבלע בה דמה. נשתנית ממראיתה למראה הכבד כשירה. למראה הבשר טריפה ויש אומרים שאם ממשה כמשוש הכבד כשרה וכמשוש הבשר טריפה כל המראות הללו שפוסלין בריאה כיצד עושין נופחין אותה ואם כשהיא עומדת נפוחה חזרה למראה כושר כשירה שהריאה בגוף הבהמה נפיחה היא. וכן הורו הגאונים ז"ל הריאה נופחה ומונחת על הלב ואם היתה אטומה ואינה יכולה להכניס הרוח ולהניף טריפה. ולפיכך נמצא בה מקום מטומטם מביאין סכין וקורעין סמוך ממש למקום המטומטם. ואם מחמת מוגלא הוא כשירה. ואם לא מניחים קש או כנף ואם מבצבצה כשירה. ואם לאו טריפה נחסר בשר הריאה מבפנים וקרום שלא קיים כשר וחסרון שבפנים אינו חסרון. לפיכך נימוקה הריאה ונתרוקן חלק ממנו אף על פי שמקום הריקן שבה מחזיק רביעית כשירה והוא שקרום שלה קיים. נימוח בשרה מבפנים ונמס עד שהיא כמים כשירה. ובלבד שיהא סמפונות הריאה קיימים כיצד יודע דבר זה מביאים קערה מחופה באבר ושופכים אותה בתוכה. ואם נראו בה הוורידין לבנים בידוע שאילו הם סמפונות הריאה שנימוחו וטריפה ואם לאו כשירה. סמפון הריאה שניקב לחבירו טריפה לפי שחברו קשה ואינו מגין. אבל ניקב לבשר הריאה כשירה שהבשר רך וסתום יפה ומגין עליו.
6
ז׳הריאה שעלו עליה אבעבועות אף על פי שקרוב לאבעבועות הגדולות בין עור לבשר שיקרעו הקרום אפילו כן אין חוששים להם. ואין צריכין בדיקה אפילו הן גדולות כבד. ויש מי שהורה שצריכים בדיקה אם מלאה מים זכים או מוגלא כשירה ואם מלאים מים עכורים או מים זכים סרוחים טריפה. ויש מי שהורה שצריך לבדוק בסמפון שתחת אבעבועות לידע אם ניקב אם לאו ואין דברים אילו מחוורים ב' אבעבועות סמוכות זו לזו בריאה אין להם בדיקה אלא אוסרים אותה מיד. לפי שהן עתידות לדחוק זו על זו. ומתוך דוחקן תבקע אחד מהן והרי הוא נקובה וכל העומד לנקוב כנקוב דמי. היתה אחת ונראית כשתיה נוקבין אותה בקוץ ואם שופכת למקום אחד אחת היא וכשירה ואם לאו שתים הנה וטריפה. אבעבוע שעלה בשיפולי הריאה. הורה בעל ההלכות ז"ל שאם מקיף אותו בשר הריאה מכל צד ואפילו כל שהוא כשירה. ואם לא הרי הוא כיתר וכל יתר כנטול דמי. והרי היא כנקובה וטריפה ואף על פי שהדברים אילו אינם מתקבלים אל הדעת מן הראוי לחוש לדבריו. שדברי הגאונים ז"ל דברי קבלה הם. אבעבוע שנמצא נקוב בריאה. ולא נודע אם מחיים ניקב. או לאחר מיתה ניקב אין מקיפין ומדמין אלא הרי הוא מספק כמנוקב מחיים וטריפה אבל מקיפין בריאה ואפילו מריאה לריאה במה דברים אמורים מבהמה דקה לבהמה דקה. אבל לא מדקה לגסה. ולא מגסה לדקה. מוראנא והם התולעים הנמצאים לאחר שחיטה בריאה שניקבו ויצאו ולא נודע אם מחיים ניקבו ויצאו. או לאחר שחיטה ניקבו כשירה חזקה לא יצאו אלא לאחר שחיטה. והרי זה כבא זאב ונטל בני מעיים. והחזירו כשהם נקובים דתולין להקל בזאב. כל טריפות שמנו חכמים בבהמה ובעוף אין צריך לחזור אחריהם. דחזקת בהמה ועוף כשר לפי שרוב בעלי חיים בריאים הם. ואפילו הריאה בחזקת כשירה היא. ולמה הצריכו לבדוק בה יותר משאר הטרפיות. לפי שהסירכות מצויות בה. ולפיכך הצריכו לכתחילה לבדוק בה מחמת סירכות. וכן נוהגין בכל ישראל ומה טעם אמרו בסירכא שהיא אוסרות. י"א לפי שאין סירכא בלא נקב וי"א שיש סירכא בלא נקב ומה טעם אסרו מפני שהריאה נופחת תמיד ומתוך שהיא מתנועעת מושכת לכאן ולכאן. והסירכא מתפרקת וקורעת קרומות הריאה וכל העומד לינקב כנקוב דמי ולזה דעתי נוטה לפיכך אונות הריאה שנסרכו זו לזו אם כסדרן הן כשירה. ואפילו שלא בבדיקה מפני שכך רביעתה ורביצתה של בהמה בחיי הבהמה. ושוכבות הן זו על זו ולפיכך אין הסירכא מתפרקת. אבל אם נסרכו שלא כסדרן טריפה. ואפילו בבדיקה אין מתירין אותה. איזהו כסדרן כל שהן מסתרכות מחתוך של זו לחתוך של זו הסמוכה. אבל מחתוך של ראשונה לחיתוך של שלישית. ואפילו מחתוך של זו לגב של שנייה הסמוכה לה. או מגב לגב טריפה. וכן הורו הגאונים ז"ל. יש מי שאומר שאפילו מחתוך לחיתוך שאמר אין מורין בה להקל עד שתסרך כולה בראשה ועד סופה. שכל שיש פיצול ביניהם בראשו או באמצעו או בסופו מתנועעות ומתוך ניענוען מתפרקות. ולא כן הורו הגאונים ז"ל אלא כל שהיא מחיתוך לחיתוך כשירה ואפילו נסרכת באלכסון מראשה של זו לסופה זו. סירכה שהיא יוצאת בשיפולי הריאה פסולה שהיא כאילו נסרכה מן הגב. ובין שתהא נסרכת משיפולי לשיפולו. ובין שתהא נסרכת משיפולי לחיתוך האונה טריפה. אונא שנסרכה לאומא שבצדה מחיתוך לחיתוך יש מי שאוסר ונתן טעם לדבריו שלא הוזכר הכשר סדרן אלא באונות אבל הכשר אומא לא הוזכרה וגדולי המורים הורו שהכל דין אחד וטעם אחד יש להן כל שהן כסדרן זו היא רביצתן וכשירה. וכן הורו הגאונים. ועל זה ראוי לסמוך. כל מקום שתסרך הריאה בין לגרגרת בין לחזה בין לשמנונית הלב בין לטרפשות טרפה נסמכה האומה אל הדופן בסירכא מביאין סכין שפיה יפה. ומפרידין אותה מן הדופן. ואם יש מכה בדופן אעפ"י שיש צמחים בריאה תולין סירכא זו בדופן וכשירה. ויש מי שאומר שכשירה לגמרי ואפילו בלא בדיקה וכזה הורו רוב המורים. ואם אין מכה בדופן תולין בריאה וטריפה עד שתבדוק. ויש מן הגאונים ז"ל שהחמירו ואמרו שאם אין מכה בדופן טריפה ואין לה בדיקה. ואפילו לא העלתה הריאה צמחים. ואם יש מכה בדופן כשירה וצריכה בדיקה וכן נוהגין ברוב המקומות. וכן ראוי להורות. הורו גדולי הגאונים ז"ל שאין להקל ולהחמיר בשיש מכה בדופן אלא בזמן שכל הסירכא יוצאות מתוך המכה. אבל אם נסרכה במכה וחוץ למכה. הרי זו כשאין שם מכה ודנין אותה כשאין מכה בדופן לכל דיניהם. וכן הורו גם גדולי האחרונים ז"ל.
7
ח׳נסרכה הריאה לאחת מהמקומות. שאין הנקב פוסל בה כחזה וגרגרת ושמנונות הלב והטרפשות דינה כדין ריאה הסמוכה לדופן ואם יש מכה באחד מהן תולין בהן להקל כדרך שתולין במכה שבדופן. והוא הדין לכל שאר הדינין שבארנו בריאה הסמוכה לדופן. וכזה הורו הרוב המורים. ויש מגדולי האחרונים ז"ל שהורו שלא נאמרו דברים הללו להקל אלא בדופן מפני שהוא קשה להסתרך. אבל שאר המקומות רבים וקלים להסתרך אל הריאה. כמו שהריאה קשה להסתרך אליהם ולפיכך אין תולין בהן להקל וכן נהגו במקומנו מעולם לא שמענו במקומנו במי שנהג היתר בריאה הסמוכה לשאר המקומות. ואפילו בשיש מכה באחד מהם. ואפילו בבדיקה. דברים אילו שאמרנו. אין הפרש בין סרוכה לסמוכה. וזו וזו אחת הן. אונא שנקבה ונסתרכה בסירכה אל הדופן. והדופן סותמת אם שסירכה זו נסרכת בבשר שבין הצלעות כשירה לפי שסתימתה יפה וחזקה. ואם סירכא על הצלעות טריפה. נסתבכה לעצם ולבשר. יש מי שהורה להתר. ויש מי שהורה לאסור. ובכמה מקומות עושין מעשה להקל בדבר זה. ושמעתי כי יש מתירין אפילו בכולה נסתבכת אל הצלעות שגם הצלעות מחופין עור ובשר ולא אמרו סביך בבישרא אלא למעט בשלא נסתבכת כלל דכל שהיא מסתבכת על הבשר היא מסתבכת במה דברים אמורים בשניקבה האונא לגבה שהדופן שוכב עליה וסותמת. אבל ניקבה מבפנים טריפה. ניקבה בשיפולי האונא וסירכה יוצאה אל הדופן טריפה חוששים שמא מבפנים היא באה וטריפה. כל בדיקה שאמר אם בסתיו בפושרין. ואם בקיץ במים קרים לאחר שעמדו בבית משנשאבו ונתחממו בחום היום. וכל סירכות שאמר אין הפרש בין שתהיה עבה וחזקה. ובין שתהיה דקה שבדקות לא כהללו שממעכין ביד ואם נתמעכה תולין להקל. שאין סירכא זו אלא ריר. וכל שנוהג כן כאילו מאכל טריפות לישראל. שזה לא שמענו לחכמים בשום מקום. סירכא היוצאה בין מהאונות בין מהאומה בין מן החתוכים. בין מן הגב. והיא תלויה ואינה נסרכת למקום אחר מותרת. ויש אומרים שצריכה בדיקה. ויש מתירין אותה לגמרי ובלא בדיקה ולזה דעתי נוטה. עינונייתא דוורדא כל מקום שהיא נסרכת טריפה. ואפילו נסרכת לכיס שלה. הורו משמן של גאונים ז"ל שאם כל גג האומא. מהשלמת כל האונין ולמטה דבוק בשדרה כשירה שכך מראין הדברים שזו כך היא בברייתא במה דברים אמורים בשכל הגג דבוק אל השדרה אבל אם היה שם פיצול שאין הגג כולו דבוק אל השדרה טריפה גג האונין שהוא סרוך אל השדרה כשרה שכל מה שהוא למעלה מחיתוך האונין יש לו דין החיתוך האינון. ויש מי שאוסר בזה. מחט שנמצאת בריאה. אם שלימה היא בודקין אותה ואם אינה מבצבצת כשירה. חזקה דרך סמפונות נכנסה במחט. בין שנכנסה דרך חודה בין שנכנסה דרך קופה. באה לפנינו חתוכה אין לה בדיקה והרי היא כספק טרפה ואסורה. חוששים שמא אם שלימה היתה לא היתה עולה בנפיחה. מחט שנמצאת בכבד בין שהיא שלם בין שהיא חתוך רואין אם דרך קופה נכנס כשירה. נכנס דרך חודה ר"ל שחדודו של מחט למטה כלפי חלל הבהמה טריפה חוששים כל שהוא נכנס עד מקום הכבד וחודו למטה ועובר דרך צר שמא עם כניסתו ניקב. והרי זו כספק טרפה האסורה במה דברים אמורים במחט גסה אבל במחט דקה אפילו נכנסה דרך קופה טריפה. שהרי מצויה היא לנקוב אפילו דרך קופה ואין אנו בקיאין במחטין איזו דקה ואיזו גסה לפיכך בין כך ובין כך אסורה. ויראה שאילו היתה גסה כגרעינה של תמדה כשירה שהיא אינה עשוי לינקב. גרעינה שנמצאת במרה כשירה דרך סמפונות נכנסה והיא אינה יכולה לינקוב. במה דברים אמורים בגרעינה של תרמה אבל בגרעינה של זית הואיל וראשיה חדין הרי הוא כמחט וטריפה. מחט שנמצאת בטרפשא טריפה. וכן אם נמצאת בלב. נמצאת בכרס או בקרקבן העוף בין כך ובין כך כשירה. עם האוכלים והמשקים היא נכנסת ואינה ניקבת. חמשה אונות יש לריאה שלש מימין הנופח אותה ושתים מן השמאל חסרו או שנתחלפו טריפה. הותירו בין מן הימין בין מן השמאל כשירה. הרבה בהמות שיש להם יותר וחיות יתירה זו אפילו אינה עומדת ברדת האונת כשרה שהרי עינונייתא דוורדא אינה עומדת בדרת האונות. ורוב הבהמות יש להן וחיות. במה דברים אמורים מבפנים אבל מגבה אפילו לא היתה אלא כעלה של חרס טריפה ויש אומרים שאפילו פחותה מיכן טריפה. היו אונות שבימין חסרות עינונייתא זו שהיא עומדת מן הימין משלמת. היו לה שתי עינונייתא דוורדא יש מי שאוסר שאפילו אחת לא התירו אלא בדוחק מפני שמקצת בהמות יש להם והגאונים ז"ל התירו ולהן שומעין שדבריהם דברי קבלה הם. הריאה שדומה לבקעת שאין לה חיתוך האונין טריפה. ויש אומרים שאם יש סדק כמראה הפרש ביניהם כשירה שתים הנה אלא שדבוקות זו בזו. ויש שאומר שאם דבוקות זו בזו עד שאינם נראות כשתים אם היה בניהם הפרש כמין עלה של הדם בין בראשון בין אמצעין בין בסופין כשירה. ואם לאו אחת היא וטריפה. ב' אונות שנדבקו כולן זו בזו בסירכה וכשאתה נותן אצבע ביניהם מתפרקת אותה סירכה ממנה ובההיא כשרה ממה נפשך שהרי חיתוך יש להם. ואפילו נסרכו כבר אמרנו שכל מקום רביצתן כשירה.
8
ט׳ניקבה הקיבה טריפה. ואם היה חלב של היתר סותם כשירה. אבל חלב שעל הקשת אינו סותם לפי שאמר חלב טהור סותם. חלב טמא. אינו סותם. אפילו חלב חיה שהוא טהור כל שכמוהו בבהמה טמא אינו סותם ניקבה המרה טריפה וכן הדין אם ניטלה או שחסרה ואפילו בעוף. ויש שאומר חסרה בעוף כשר. הואיל ויש בעופות שאין להם מרה כתורים ובני יונה. ואין נכון. שאין לוקחים ראיה ממין לשאינו מינו. הורו מקצת הגאונים זכרונם לברכה. ויאה שאין לה מרה טועמין במקום המרה אם נמצא מקומה מר כשרה בידוע שבלועה היא במקומה בכבד ואם לאו טרפה. מרה שניקב וכבד סותמת כשירה. ניקבה ואיפשר לתלות בסכין או ביד טבח כשירה. הריאה שיש בה ב' מרות טרפה כל יתר הרי הוא כנטול. אם היתה אחת ונראין כב' נוקבין אותה. אם שופכות זו לזו אחת היא וכשירה ואם לאו שתים הנה וטרפה. ניקבה הדקין טריפה ואפילו היתה ליחה סותמת אינה סתימה ואפילו אותה ליחה הדבוק במעיה שיוצאת ממנה על ידי דוחק. היה חלב טהור סותם כשירה. חלב טמא סותם טריפה. שאין חלב טמא סותם. בהמה שיוצאין ממנה בני מעיה והפך בהן והחזירן טריפה ואפילו שלא נקבו ואפילו לא יצאו ונמצאו מהופכין טריפה. דכל שהפכו בני מעיה אינה יכולה לחיות.
9
י׳חיחולת שניקבה טריפה. במה דברים אמורים שלא במקום הדבק. אבל במקום הדבק אפילו ניטל כולו כשירה. לפי שהירכים מעמידים אותם והוא שנשתייר ממנה ממקום הדבק כמלא ארבע אצבעות בשור. ובבהמה דקה לפי שיעור זה הכל לפי גדלו. והכל לפי קטנו. הדקין הסובבין סביב הכנתא שניקבו לחבריהם כשרה. שהאחד מגין על חבירו. ואין צריך לומר אם ניקבו לכנתא שהכנתא חלב טהור הוא. וכבר ביארנו שחלב טהור סותם. ניקבו הדקין במקום שאיפשר לתלות בסכין או ביד הטבח כשירה שהרי אומרין תולין בזאת. ניקבו ואין ידוע אם קודם שחיטה. או לאחר שחיטה. אם רצה להקיף מקיף. ואם ממשש ביד כאילו ממשמש גם באילו שהוא נוקב עכשיו לידע אם ידמו אם לאו בהמה שהלעיטה קורטי חלתית וכל דבר שנוקב בני מעים טרפה. שכל העומד לנקוב כנקוב דמי. הלעיטה דבר שהוא לה סם המות כעלין של חלתית. או הדרופני או שהיית מצוננת או שהיא מעושנת או אחוזת דם או ששתתה מים הרעים אעפ"י שדברים אלו כסם המות לבהמה כשירה. שאין זו אלא כמסוכנת ומסוכנת כשרה. ב' בני מעיין היוצאים מן הבהמה כאחת טריפה. וכנגדן בעוף כשירה. לפי שאין דרכה של בהמה בכך ולפיכך יתר הוא. וכל יתר כנטול דמי. אבל בעוף דרכו הוא ואין דנין אותו כיתר במה דברים אמורים כשיוצאים בבהמה מלמעלה ממש כאחד. או שיש באורך הפיצול יתר מכאצבע שאין חוזרין ומתערבין. אבל אם קודם שמתחילין להתפצל יש ברוחב מעי כרוחב אצבע. ואין באורך העוף היוצא יותר מכאצבע. וחוזר מתערב בתוך המעי כשרה. מעי היוצא מבית הכוסות להמסס כשירה. שאין זו נחשב כיתר. שכל העזים המדבריות כן יש להם אבל מעי היוצא מבית הכוסות לכרס יתרת היא וטריפה. שני סניא זיבי טריפה. ומקצת נוסחאות יש שכתוב בהן שאם שופכות אהדדי אחת הן וכשירה. הכרס הפנימי שניקב טריפה. ואיזהו כוס הפנימי יש מי שאומר כל מה שהוא נראה ממנו כשהטבח פורע ופותח מן הירכים עד החזה וכל הצד ממנו שהוא נתון בין הצלעות. זו היא הכרס החיצונה ואינו נאסר בנקיבת משהו כמו שיתבאר. ויש מי שאומר שכל הכרס כרס הפנימית ואיהו כרס החיצונית בשר החופה את רוב הכרס ולזה דעתי נוטה. המסס שניקב כלפי חוץ ר"ל כלפי הצד שאינו מתחבר אל הבית הכוסות. אף על פי שלא ניקב אלא מקצת עביו יש מי שאומר שלא אמרו נקב בחוץ אלא כלפי חוץ כמו שאמרנו. ויש שמתירים עד שינקב מעבר אל עבר ויצא הנקב לחוץ ממש. ולזה דעתי נוטה. בית הכוסות שתי עורות יש לו. ואם נקב זה בלא זה כשירה. נמצא בו מחט מצד אחד הופכין אותו. ובודקין אותו מבחוץ אם נמצא עליו קורט דם בידוע שנקב לחוץ. שאם לא כן דם זה מהיכן בא. אם לא נמצא עליו קורט דם כשרה. נמצא המחט בשני צדדין בין בהמסס בין בבית הכוסות אם נמצא קורט דם סביב המחט בידוע שהוא קודם השחיטה. ואם לאו בידוע שהוא לאחר שחיטה. ומה שנשתנה נקב זה משאר נקבים שאתה אוסר אעפ"י שלא נמצא עליו קורט דם. מפני שיש כאן מחט ואילו מחיים נקובה היה נאחז סביב המחט הדם ונדבק בה. המסס ובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה במקום שהם דבוקים ומתחברים אף על פי שנקב מצד לצד כשרה.
10
י״אהקנה מתפצל לשלשה קנים למטה מן החזה. אחד פורש לריאה. ואחד פורש ללב. ואיזהו הפורש ללב חלב שעל גבי דפני הריאה. וכל אחד מאילו השלשה נידון כריאה ונקיבתו במשהו. ניטל הטחול כשירה. טחול זה ראשו אחד עב והשני דק. ניקב בראשו הדק כשירה. ואין צ"ל אם נחתך שם. ואם ניקב בראשו העב טריפה במה דברים אמורים בשלא נשתייר בעביו שלא ניקב כעובי דינר זהב. אבל אם נשתייר בעובי כעובי דינר זהב שלא ניקב כשרה. עובי דינר זהב לא ידענו שיעורו ויראה לי שהוא פחות מחצי עביו. נחתך במקום עוביו יש מי שמתיר. ולי נראה שהיא אסורה מספק ב' טחולים שנמצאו לבהמה בין שהן יוצאין מב' קרומות. בין שהאחד יוצא מהשני לעולם כשירה. ויש מרבותיי זכרונם לברכה שאסרו אם הם מחוברים בראש העב שלו דכל יתר כנטול דמי עם מקומו דמי ואם ניטל מקום העב של טחול טריפה. ויראה לי שהיא כשירה. שלא אמרו אלא כנטול דמי כלומר כנטול מן המקום אשר נתחבר שם וכשאתה נוטל את היתר עדיין ישאר כל עובי עיקרי הטחול ואפילו לא נשתייר בעוביו דינר זהב כשרה. ויש לחוש למעשה לדברי רז"ל טחול של עוף עגול ואינו דומה לשל בהמה. ולפיכך יש מה שהורה שאין הנקב פוסל בו. ועליו אנו סומכין שכבר הורה הזקן.
11
י״בניקב הקרקבן טרפה. קורקבן זה יש בו כיס שנקלף ממנו ואם ניקב הוא וכיסוי קיים. או שניקב הכיסו והוא קיים כשר. ניקבו שניהם זה כנגד זה וחלב הטהור הגדל עמו סותמו כשר. גג הזפק נידון בושט ונקיבתו במשהו ואיזהו גג הזפק מקום שנמתח עם הוושט. ויראה שהוא מתחיל לשפע כלפי הוושט ונעשה על הזפק ככסוי על הקדירה. קוץ שנכנס לחלל הבהמה או העוף הרי זה טריפה ואין לה בדיקה שכל שנכנס בדוחק לחלל חוששין שמא עם כניסתו ניקב אחד מכל האברים שניקבתן במשהו. ואי אפשר לבודקן מחמת נקב. פסוקין כיצד. ב' מינים יש בפסוקין ואילו הן פסיקת הגרגרת ונפסק חוט השדרה. נפסקה הגרגרת ברוב חללה טריפה. היה רוב חללה קיים אף על פי שנפסק רוב הקנה כשירה. ניקבה הגרגרת נקבים שיש בהן חסרון מצטרפים לכאיסור. שאילו נחסרה הגרגרת בכאיסור טריפה כמו שיתבאר ואם ניקבה נקבים שאין בהם חסרון מצטרפים לרוב חללה כאילו נפסקה ובעוף שהגרגרת שלו קטנה חותך כל אותו מקום שהוא עשוי נקבים נקבים ומשים על פי הקנה ואם חופה כל אותה החתיכה את רוב פי הקנה בין מה שנקב ממנה ובין מה שהוא בין נקב לנקב טריפה ואם לאו כשירה. נפתחה הגרגרת כמין דלת שלא נטל הפחת אלא תלוי עומד וזקוף שם כדלת על פי ארובה אם הפחת גדול כדי שיכנס ויוצא בו איסור טריפה ואם לאו כשירה. הואיל ועוד הדלת סותם הנקב. ניטלת רצועה מן הגרגרת לאורך הגרגרת מצטרפת לכאיסר. נסדקה הגרגרת לארכה ולא חסרה כלום טריפה. במה דברים אמורים כשנסדקה כולה. אבל נשתייר ממנה אפילו משהו למעלה ומשהו למטה כשירה שכל שהיא פושטת צואר הסדקין מתדבקין וחוזרין לבריאות נפסק חוט השדרה טריפה. במה דברים אמורים כשנפסק רוב עורו אבל אם רוב עורו קיים אף על פי שנפסק רוב המוח שבתוכו כשרה. נתקלקל המוח שבתוכו הרבה עד שהוא רך כמים שאם ינקב העור ישפך המוח כקיתון או אפילו נמס ונחתך עד שאם מעמידין אותן ביד ומעט ממנו שהוא חוץ ליד שוחה ואינו יכול לעמוד מפני כבדו. חוששים שמא לקות' היא ומחמתו הוא שאינו יכול לעמוד הרי זו אסורה מספק. נתנדנד המוח או שנתרוקן קצתו מאליו כשירה. ומהיכן מתחיל חוט השדרה. ממקום שמתחיל לימשך מן הפולין שהן על פי הקדירה שהמוח נתן בתוכו ולחוץ והפולין עצמן כלפנים ובמשהו כמוח. ועד היכן חוט השדרה שאנו חוששין לפסיקת עורו ולהפסיד מוחו כמו שאמרנו. עד הפרשה השלישית. פרשה זו מה היא חוט השדרה עובר מן המוח ועד סוף הזנב דרך ישר. וחורז כל השדרה וכל החליות. וכשהוא סמוך לירכים מתפצל ממנו פצול. והם ב' חוטין. א' יורד והולך כלפי צד ימין. וא' כלפי צד שמאל ועוד הולך חוט השדרה ונמשך כלפי יריכים ומתפצל ממנו פיצל שני והם גם כן ב' חוטי כראשונים וכן עוד פיצול שלישית וכל מקום שנפסק חוט השדרה עד הפיצול השלישי טריפה משם ואילך כשירה נפסק השלישי כשירה. שאינו אלא כבשר. חוט השדרה של עוף מתחיל מן הפולין שאמר עד למטה מן האגפים. מה הן אגפים שאמר. יש אומר עד למטה מן המקום שהאגפים מחוברים לגוף ויש אומרים עד למטה ממקום שהן שוכבת על הגוף.
12
י״גנטולין כיצד שבעה מינים יש בנטולין. ואילו הן ניטלה הכבד. ניטלה לחי התחתון. או העליון ניטל עודה. והיא הגלידה. בוקא דאטמא דשף מדוכתיה ניטל צומת הגידין. ניטל הזפק ניטלה האם. ניטלה הכבד טריפה. במה דברים אמורים שלא נשתייר ממנה כזית במקום מרה וכזית במקום שהיא חיה שהוא המקום שהיא תלויה. אבל נשתייר ממנה כזית במקום זה וכזית במקום זה כשירה. ובעוף הכל לפי גדלו והכל לפי קטנו. לא היו שני זתים אלו שלימים. כל אחד ואחד במקומו. אלא מתלקטין או כרצועה או מחודדין שיש מהם בכענין זה כזית במקום מרה. וכזית במקום חיותה טריפה. נתדלדלה הכבד כולה מן המקום שהיא מחוברת שם ועדיין היא מעובה בטרפשין של כבד כשירה שהרי יש כזית במקום מרה. וכזית במקום שהיא חיה. יבשה הכבד במקום מרה או במקום חיותה טריפה. במה דברים אמורים כשהיא נפרכת בציפורן דיבש כנטל דמי אבל לא הגיע ליבשות זה כשירה. הכבד שהתליעה אפילו במקום חיותה. ובמקום מרה. כשירה ואין צריך לומר בשאר מקומות שבה. בהמה או עוף שנמצאו לה ב' כבדים יש אוסרים. לפי שאמר כל יתר כנטול דמי לומר שהיתר כחסר. ויש מי שאומר שלא אמרו כחסר אלא כנטול כלומר עם מקומו שהוא דבק בה ולפיכך אם הם מחוברים בכזית של מקום מרה. או בכזית של מקום חיותן טריפה ואם לאו כשרה. ויראה לי שלא אמר כנטול עם מקומו אלא בנטול כלומר כאילו היתר נטל ממקום שהוא בו. ולפיכך כל אבר יתר שאם ינטל ממקומו עושה אותה טריפה אסורה ואם לאו כשירה. ולפיכך יתרת הכבד כשירה דכשאתה נוטל את היתר אין עושה אותה טריפה. ומכל מקום לראשונים שומעין להחמיר בשל תורה. בהמה או עוף שנפלו לאור ולא נחמרו בני מעיה אלא שהוריקה הכבד בראש העבה שבה שאינה כנגד בני מעים אם ירקות זה כנגד המרה או כנגד כל מקום חיותה יראה שהיא טריפה שכל שהוריק מחמת מכות אש הרי הוא כנטול חם המכוה נוקב ויורד כנגדו והרי הוא כנטול. וכן נראה שהורו קצת המורים. ויש להתישב בדבר. שני מיני ירקות יש. ירוק ככרתי. ירק כזהב. ירקות זה שאמר הוא הירוק ככרתי. שאילו הירוק כזהב כבד שהוא שמן עינו כעין הזהב. סמפונות הכבד והן המזרקים שהדם מתבשל בתוכם בין שנקבו בין שנחתכו ואפילו חתך שיש בו חסרון כשירה. וקל וחומר הדברים ומה נטלה הכבד ונשתייר ממנה במקום מרה ובמקום חיותה כשירה נחתכו הסמפונות או ניקבו לא כל שכן ויש מי שאוסר ואין דבריו מחוורין במקום הזה.
13
י״דניטלה כל עורה של בהמה טריפה. ואם נשתייר ממנה קצת כשירה שהוא מציל עליה. היכן נשאר עורו זה יש מגדולי המורים ז"ל שהורו שצריך להשתייר כרוחב סלע על פני כל השדרה. ויש מי שהורה שצריך ברוחב סלע על פני כל השדרה וברוחב סלע על ראש פרק ופרק מפרקיה וכרוחב סלע על מקום טבורה. ויראה לי שאם נשתייר ברוחב סלע על מקום טבורה כשירה. אלא שיש לחוש לדברי הראשונים באיסורי תורה ואין מתירין עד שיהא כרוחב סלע על פני כל השדרה ועל ראש כל פרק ופרק ועל מקום טבורה. ניטל אחד מג' מקומות אלו ר"ל או מקום כל השדרה או מקום כל ראשי פרקיה או מקום טבורה אעפ"י שכל שאר העור קיים הרי זו ספק טריפה ואסורה. העוף שניטלה נוצתה כשירה. ניטל לחי התחתון כשירה אבל אם ניטל לחי העליון יש מי שהורה שהיא טריפה וראוי לחוש לדבריו. בוקא דאטמא דשף מדוכתיה שניטל ממקומו והוא ראש העצם העליון שברגל המחובר אל הגוף טריפה במה דברים אמורים כשנפסקו הגידין ונתעכלו. אבל אם לא נתעכלה אף על פי שנפסקו כשירה. ראש התחתון של עצם זה המחובר על השוק שניטל ממקומו יש אוסרים ואף על פי שלא נתעכלו הגידין ולא נפסקו ויש מתירין ואפילו נפסקו ונתעכלו. ולזה דעתי נוטה וכן יראה לי עיקר. שמוטת יד בבהמה בכל מקום כשירה אבל בעוף אם נשמטו גפיה טריפה חוששין שמא ניקבה הריאה בהשמטת הגף. בדק את הריאה והרי היא עולה בנפיחה כשרה. גידין יש בבהמה ובעוף שאם ניטלו או נפסקו טריפה והן נקראין צומות הגידין. כמה גידין הן שהן בדין זה. בבהמה שלשה ובעוף ששה עשר. באיזה עצם גידין אילו ברגל בעצם האמצעי הנקרא שוק. מהיכן מתחילין עצם קטן יש המחבר בין שוק זה לרגל הנמכר עם הראש והוא הנקרא ערקום למעלה מאותו העצם מתחברים וצומתין הגידין האילו ועולין ומתפשטין בשוק עד שהן מתרככין וחוזרין כעין בשר. נפסקו או ניטלו הגידין שעל הערקום עצמו כשירה. נפסקו או שניטלו למעלה מן הערקום והוא המקום שהטבחים תולין טריפה יש גידין במקום הזה כלפי חוץ שהזנב מכה עליהן. ויש כלפי פנים כנגד גוף הבהמה ואינו בדין זה אלא פנימיים כלפי גוף הבהמה. ועוד כמה מתפשטין י"א בשור כמדת ט"ז אצבעות. וי"א אינן מתפשטין אלא כמו ד' אצבעות. ובבהמה דקה לא נתנו חכמים שיעור אלא במראיהן וכל שהן קשין וגסין ולבנים הרי אלו צומות הגידין. אבל מה שהן מתחילין לרכך אין להם דין צומות הגידין. וכן הקטנים ודקים מקום שאינם לבנים כ"כ אלא שהם לבנים קצת ועינם מזהיר כעין הזכוכית יש מי שאוסר. והגאונים ז"ל מתירין. גידין אלו יש מהם שנבלעים בתוך אחרים בזכרות ובנקבות. ואותם שנבלעים אינם בכלל צומות הגידין. ג' גידים אלו שבבהמה האחד עב וגס והשנים דקים ממנו הרבה. נפסק או שניטל האחד העב כשירה שהרי נשאר רוב מניין קיים. נפסקו או שניטלו השנים הדקים כשירה שהרי נשאר רוב בנין קיים שהאחד העב גס משניהם. לעולם אין הבהמה נטרפה מחמת צומות הגידין עד שילך רוב בנין ורוב מניין. נפסק קצת אחד מהם כשירה עד שיפסק רוב כל אחד ואחד. בעוף יש ט"ז גידין בעצם האמצעי והוא השוק ומתחילין במקום שמתחילין בבהמה וסימן שלהם כסימן שבבהמה. חומר בשל עוף שאם ניטל או נפסק אחד מהם טריפה. נפסק רוב אחד מהם. יש מרבותי מתירין עד שיפסק רוב כל אחד ואחד כדרך שאמר בבהמה. ויש מי שאוסר כל שנפסק אפילו רוב אחד מהם.
14
ט״וניטל הזפק טריפה. אבל ניקב כשירה. אלא אם כן ניקב בגגו שהוא מקום שנמתח עם הוושט. ניטלה האם. יש אומרים בשל עוף טריפה. ובבהמה שחיותה גדול כשירה. ויש מתירין כאן וכאן ולזה דעתי נוטה. ניטל הטחול וכן שנטלו הכליות כשירה. וכבר כתבנו דין ניקב הטחול בעניין הנקובין ודין ניקבו הכליות ושאר דיניהן בלקויין. קרועה טריפה. כיצד הכרס החיצונה שנקרעה טריפה איזהו כרס החיצונה בשר החופה את רוב הכרס. אבל כל הכרס כרס הפנימות הוא ונקיבתו במשהו. בשר זה לא שיקרע רובו ממש אלא כל שנקרע ממנו רוב מה שהוא חופה את רוב הכרס. נקרע ממנו טפח אעפ"י שהוא גדול טריפה. נקרע ממנו רוב החופה את הכרס אעפ"י שאין הקרע בטפח טריפה. קרע זה שאמר יש מגדולי המורים שהורו אעפ"י שלא נקרע קרע מפולש עד שיראה מתחתיו בכרס אלא כל שנקרע רוב עביה של בשר טריפה. ולא יראה לי כן אלא עד שיקרע קרע מפולש.
15
ט״זחסרה כיצד. ב' מינים יש בחסרון ואלו הן הריאה שחסר רוב מניין האונין שלה. וחסרת הרגלים. הריאה שחסרה כבר נתבאר דינה למעלה עם דיני הריאה. בהמה בת ג' רגלים טריפה במה דברים אמורים בחסרה ברגל אבל חסרה ביד כשירה חסרת רגל שאמר בשנחסר העצם העליון שהרי הוא כבוקא דאטמא דשף מדוכתיה. וכן אם חסר העצם האמצעי שהוא השוק שהרי היא כנחתכו רגליה. אבל חסרת הרגל הנמכר עם הראש כשירה שאפילו נחתך שם כשירה כבר אמרנו שכל מקום שהחסר טריפה היתר טריפה שהיתר כנטול דמי. ולפיכך אם היתה יתירה ברגל טריפה. במה דברים אמורים כשהיתה בעלת ג' רגלים לפי שכשאנו רואין את היתר כנטול ממקומו הרי היא כחסרת הרגל. נמצאו לה שני רגלים דבוקים זה לזה. יש מרבותי שאומר שאם נדבקו במקום שאם נחתך היתר עם מקומו טריפה הרי אנו רואין אותו כנטולים וטריפה. ולא יראה לי כן שלא אמר כל יתר כנטול דמי עם מקומו אלא כל יתר כנטול דמי ר"ל כנטול היתר ולפיכך כל שניטל ממקומו ועושה אותה טריפה בנטילתן טריפה. ואם לאו כשירה. וראוי לחוש לדברי רבותי שאמר להחמיר בשל תורה. כל אבר שנאמר בו שאם היה חסר טריפה כך אם ניטל טריפה. אבל כל אבר שנאמר בו שאם ניטל טריפה אם נבראת חסרת אותו אבר. יש מגדולי המורים שאמרו שהיא כשירה שאל"כ נמצאת החסירה והנטול אחת. ולא יראה לי כן שהרי הכבד אחד מן המנויין בנטילתו וכל עצמנו לא אמרנו נטולת הכבד אלא מפני המרה ואם נבראת בלא כבד טריפה שגם היא חסרת המרה היא ולא מנו נטולה וחסורה אלא ללמדך שאחד הניטל ביד ואחד שחסר מן התולדות טריפה שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק ולומר דדוקא שחסרה מתולדתה אבל היה לה וניטל כשירה או להפך.
16
י״זדרוסה טריפה כיצד. אחד מן הדורסין שדרס במי שדריסתו טורפתו בודקים את הנדרס מכנגד המוח ועד הירכים ואם האדים בשר מבפנים טריפה שהארס מפעפע ויורד ונוקב האברין שכנגדו והרי הן כנקובין לא האדים בשר מפנים כשרה. הסימנים קשין הן אצל דריסה ולפיכך אין דריסה שולטתו בהם אא"כ היה הארס רוב עד שעבר והאדימו הסימנין עצמן לצד חללן. האדימו בפנים במשהו ואפילו קנה טריפה. שהארס שורף ועתיד לשרוף רובו. האדימו מבחוץ ולא בפנים כשירה. הפרש יש בין דריסה לקוץ שהארס כל שיש לנו והאדים בשר כנגד בני מעיים טריפה כמו שאמר ואף על פי שלא ניקבה הציפורן לחלל וקוץ עד שתינקב ממש לחלל חוששין שמא נגע באחד מן האברים שנקיבתן במשהו ונקבן. בהמה אין לה בדיקה בדריסה לפי שהוושט אין לו בדיקה מבחוץ ולאחר שחיטה א"א לבודקו דחוששין שמא במקום ארס שחט וי"א שיש לה בדיקה שהארס שורף ואפילו היה שוחט במקום הארס אדמימתו ניכרת בצידי בית השחיטה. בדק ולא האדים הבשר אפילו מבחוץ אם סמוך לדריסתו בדק כשירה בידוע שלא דרס שאלו דרס היה הבשר מאדים במקום דריסתו לא בדק סמוך לדריסתו יראה לי שחוששין לה שהרי חוששין לספק דרוסה. וחוששין שמא שינה מראיו מבחוץ והבריא ויורד ונוקב מלמטה. האדים הכשר מבחוץ ואפילו בעוף הורו מקצת הגאונים ז"ל שאין אנו בקיאין עכשיו בדריסת הנדרסין ואין סומכין עד בדיקתנו וי"א שסומכין על בדיקתנו שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות. ולא בספק דרוסה בלבד בודקים וסומכין על הבדיקה אלא בודאי דרוסה בודקים ומתירין וצריך בדיקה יפה. צפרים קטנים ובני יונים האדמימות נמצאת בהם ובדיקתן קשה ולעולם אין בודקין אותם מבפנים. ומדברי גדולי המורים יראה שארס הנץ אינו אדום כ"כ ואינו ניכר ולפיכך אין לו בדיקה. איזהו שיש לו וכמה יש לו דריס. הארי יש לו דריסה בכל בהמה ואפילו בשור הגדול ובחי' ואפילו גדולה שבחיות ואין צ"ל בעופות. הזאב יש לו דריסה בבהמה דקה ובחיה דקה ואפילו בגדולה שבדקה ואין צ"ל בכל העופות. הזאב אין לו דריסה בבהמה גסה ואפילו בקטנה שבגסות כעגלים הדקים. כל חיה טמאה שאינה גסה מן הזאב אין לה דריסה בגדולה שבדקה כבשבים ועזים ואפילו היתה גסה כזאב. אבל יש לה דריסה בגדיין וטלאין וכ"ש בעופות. ואם היא גסה מן הזאב דינה כזאב ויש לה דריסה בדקה אבל לא בבהמה גסה. ואפילו שהיא גסה כארי. היתה גסה יותר מן הארי הרי היא כארי ויש לה דריסה בכל. חתול ונמייה יש להם דריסה בגדיין וטלאין וכ"ש בכל העופות אבל אין להם דריסה בכשבים גדולים. שועל שדרס גדיים וטלאים חוששין לו מספק אבל לא בכשבים גדולים. ויש לו דריסה בכל העופות. החולדה אין לה דריסה בבהמה כלל ואפילו בעופות ואינה עושה אלא כמעשה קוץ בעלמא שאם נשך בשן או דרס ברגל ינקב לחלל חוששין לו כדרך שחוששין לקוץ שניקב לחלל. כל העופות אין להם דריסה בבהמה. כלל. ואפילו בגדיים וטלאים ואינו עושין בהן אלא כמעשה קוץ בעלמא. דריסת העוף בעופות כיצד. הנץ והוא הנקרא אשפר"בייר יש לו דריסת בכל מיני העופות הדקים כיונים וכיוצא בהם וכ"ש בצפרים אבל לא בגסים כתרנגולים ואין צ"ל באווזין. במה דברים אמורים בתרנגולים גדולים אבל בקטנים יש לו דריסה. הגס שהוא הנקרא אס"טור ויש אומרים שהוא פלקין יש לו דריסה בכל העופות ואפילו בגסים שבגסים. שאר עופות טמאים שהם למטה מן הגס יש להם דריסה בעופות שכמותן. אבל לא במינים הגדולים מהם. ואם למעלה מן הגס יש לו דריסה בכל העופות בגס. שהגס וכל שלמעלה ממנו אמרו שיש להם דריסת בכל עוף גס. וי"א דכל שהוא גס מן הנץ יש לו דריסה בכל העופות והראשון נ"ל עיקור. כל אילו שאמר יש להם דריסה על דרך שאמר. ואפילו במקום שאין לו מצילין. דריסה שאמר אינה אלא ביד אבל ברגל דחיה לא שאין הרגל עושה אלא כמעשה קוץ בעלמא. ואין דריסה אלא בצפורן אבל בשן לא. ואין דריסה אלא מדעת הדורס כיצד נפל הדורס על הנדרס אין זו דרוסה לפי שאין מטיל את ארס אלא מדעת ואין דריסה אלא מחיים של דורס ושל נדרס. אבל לא לאחר מיתת אחד מהם כיצד הרי שדרס ונעץ צפורן בגבו של נדרס ועד שלא הוציא הציפורין הומת הדורס או נשחט הנדרס הרי זה כשר לפי שאין דריסה אלא בסוף שבשעת הוצאת הצפורן הוא מטיל הארס. במה דברים אמורים כשראינוהו מתחילה ועד סוף שלא הוציא צפורן משעה שדרס אבל בא לפנינו וצפורן תחוב בגבו לא. חוששין שמא דרס וחזר ודרס שכן דרך הדורסים. אחד מהדורסן שנכנס לבית הנדרסין חוששין שמא דרסן. במה דברים אמורים כשהוא שותק והם מקרקרים אבל בזמן שהם שותקין והוא שותק אין חוששין פעמים שגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ואינו מזיקו. ובידוע שאילו היה מזיקן היו צווחין. היה הוא והם צווחין אין חוששין להם כל שהוא. צווח בידוע שהוא ירא מהם. נכנס וחתך ראש אחד מהם אין חוששין לכל השאר שבהריגת זה שפך חמתו. במה דברים אמורים כשהרג אבל פצע אחד מהם ולא הרג חוששין לכולן דכל שכן שחמתו בערה בו כשהצילה עצמה ולא הרגה. במה דברים אמורים כשנכנס בכלוב מלא עוף או בדיר של בהמה שהוא להם מקום צר שאין שם דרך לברוח. אבל ארי שנכנס באתר שהבהמות רועות שם אפילו שמענום צוחות והוא שותק אין חוששין להם שאני אומר ברחו מפניו ולא השיגם נסתפק לנו אם נכנס בדיר אם לאו אעפ"י ששמענום מקרקרין וצווחין והוא שותק אין חוששין לו שאני אומר שמא לא נכנס ואם נכנס שמא לא נגע באחד מהם. ועוד שרוב הבהמות והעופות בחזקת שאין נדרסין הן. נכנס ולא ידענו אם כלב היה או זאב היה תולין להקל מן הטעם שאמרנו שלא אמר חוששין לספק דרוסה אלא בענין זה שאמר למעלה.
17
י״חבהמה או עוף שבאו לפנינו כשהן מבעבעין דם. ולא ידענו במה נכאבו תולין להקל ואומר בקנה הוכו. או כלב הכה אותן ואין צריכין בדיקה. אלא באותו המקום בלבד שהדם מבעבע. וכן אם לא ניקב בפנים ממש כשירה. ויראה לי דוקא בשיש לפנינו כלב וחתול או חתול וקנה שיש לפנינו דבר שאפשר לתלות בו להקל. אבל כשבאו לפנינו כך ולא ידענו במה אין תולין אלא במצוי בין להקל בין להחמיר. וסעד מצאתי לדברי בדברי קצת מגדולי המורים הראשונים. ארי שנכנס לבין השוורים והוא שותק והן שותקין ובא אחד מהן ונמצא צפורין שמוטה ושבת לו בגבו בין שהיתה צפורן יבשה בין שהיתה לחה אין אומר כיון שלא שמענו אותם צווחין צפורן זה היתה בכותל תחובה ושור זה בכותל תחובה ושור זה בכותל נתחכך וישבה לו צפורן בגבו אלא חוששין שמא ארי זה דרסו ונשמטה צפרניו וישבה לו בגבו דכל כיוצא בזה חוששין לספק דרוסה ולא לזה בלבד אנו חוששין אלא לכל השוורים שבדיר שכבר בארנו שאין אומר שכך רוגזו אלא כשהרג אחד מהם. אבל דרס ולא הרג אדרבה רוגז הוא ביותר ומכה ודורס. מעשים בכל יום שחתול נכנס למקום שהתרנגולים שם ואין חוששין להם. ויש נותנין טעם לדבר שאין החתול דורס אלא במקום שיש מצילין אבל במקום שאין מצילין אין לו דריסה. ואין ממש בדברים אלו ואפשר שהחתולים הנמצאים אצלינו בני תרבות הם עם התרנגולים שבבית וכל שלא ראינו שרדף אחריהם והכה אין חוששין לו. וראוי לחוש להם. ספק דריסה ששהה י"ב חודש בידוע שהיא כשירה. ואם נקיבה כל שנתעברה וילדה ואם עוף כל שטעונה לידה שסימן טריפה בזכר י"ב חדש ובנקיבה כל שטעונה לידה. מהו להשהות ספק דרוסה עד שידע שתטעון ותלד. או שתתקיים י"ב חדשים. אם רבים הם אסור שמא מתוך שהם רבים ישכח ויבשל לאכל אחד מהם. אסור למכור דרוסה וספק דרוסה לעכו"ם גזירה שמא יחזור וימכרנה לישראל והוא לא ידע.
18
י״טנפולה טריפה כיצד בהמה שנתגלגלה ונפלה מן גג גבוה עשרה טפחים חוששין שמא נתרסקו אבריה. וכן אם היתה עומדת על רגליה ונפלה בבור או במקום נמוך בזמן שיש מכריסה ועד מקום שנפלה שם עשרה טפחים יש בו משום רסוקי אברים פחות מכאן אין בו משום רסוקי אברים. שאין הבט בפחות מעשרה במה דברים אמורים בשנפלה מעצמה אבל הפילוה אחרים בכח אפילו בפחות מכאן יש בו משום רסוקי אברים. לפיכך שוורים המנגחים זה את זה והפילו זה את זה לארץ יש בהם רסוק אברים. במה דברים אמורים כשלא אמדה נפשה. אבל אמדה נפשה אפילו נפלה מגג גבוה כמה מרדעות אין חוששין לה. אפילו לא הלכה ולא עמדה אין חוששין לה דכאב הוא שאחזה. ואפילו נפלה מארובה שבאמצע הבית שאין לה במה שתניח צפרניה ותסתרך. ואין צ"ל אם היתה ארובה סמוכה לכותל שזו מסתרכת ונאחזת בצפרניה קצת בכותל ואינה נפלה בכח. הפילוה אחרים ואמדה נפשה אעפ"י שנפלה בכח ונשמע קול גניחתה אין חוששין לה לפי שנועצת צפרניה בקרקע ונעזרת. לפיכך שוורין המפילים לארץ בבית המטבחים אין בהם משום רסוקי אברים. מעשה היה בשור שקשרוהו בבית המטבחים והפילוהו בכח והתירוהו. הפילוהו אחרים בכח אם נפלה על מתניה אין חוששין לה משום ריסוק אברים לפיכך גנבים שגנבו בהמה מן הדיר אעפ"י שכותלי הדיר גבוהין עשרה טפחים אין חוששין להם. חזקה על מתניה השליכום כדי שירוצו לפניהם ולא יצטרכו לשאת אותה בחיק. וכן בשעה שמחזירין אותם אם מחמת תשובה שעשו החזירום אין חוששין להם. דכל המחזיר מחמת תשובה זהיר הוא שלא יפסידנה ולפיכך אינו משליכה אלא על מתניה ואם מחמת יראה השיבה חוששין לה. הניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה אף על פי שהיא כואבת ואינה עומדת אין חוששין חזקה היא שהפילה עצמה. וכבר בארנו בכל שהיא אומדה את עצמה אין בו משום רסוק אברים. בהמה שהיא גוררת את רגליה אין חוששין לפסיקת חוט השדרה אלא אומר שמא שיגרונא אחזה. והוא כאב הירכים. מעשה ובדקוה ונמצא חוט השדרה שנפסק ואעפ"כ אמר שכל כיוצא בזה אין חוששין לה ואין צריך לבדוק לפי שחולי שיגרונא מצוי ואין פסוקת חוט השדרה מצוי במה דברים אמורים שלא נודע שנפלה אבל נודע שנפלה חוששין שמא עם נפילתה נפסק חוט השדרה וגוררת רגליה שפסיקת חוט השדרה מצוי עם כח נפילתה. עובר שנולד אף על פי שבית הרחם מקום צר אין חוששין משום רסוק אברים לפיכך אם קים לו שכלו לו חדשיו שחטו ביום שנולד ואינו חושש.
19
כ׳בהמה שהכו אותה במקל והלך המקל מראשה ועד זנבה או מזנבה ועד ראשה אין חוששין לה. ואם פסק המקל באמצע השדרה או שיש קשרים במקל חוששין לה שראש המקל במקום שהוא כלה מכה בכח ומרסק וכן קשר המקל. וכן אם הכה את הבהמה לרוחב השדרה חוששין שמא פסק חוט השדרה עוף שנחבט על פני המים בכח יש בו משום רסוק אברים. נפל על גלומא מתוחה אם כפולה היא אין בו משום רסוק אברים. ואם לאו יש בו משום רסוק אברים. רשתות שיש בהן קשרים ונפל עוף בתוכן יש בו משום ריסוק אברים. וכן אם נפל על גבי דק דק של פשתן או ע"ג פשתן שהודק ולא נופץ או ע"ג חריות של דקל. או ע"ג אבק דרכים ועל הול גס. או על חטים ושעורים ומיני קטניות אם עומדים בכלי ועל חטים אע"פ שאינם עומדים בכלי. יש עושין חתיכת עץ ומושחין אותו בדבק כדי לצוד צפרים שהם נחים עליהם וכנפיהם ורגליהם מתדבק בהם. וכשיבא לעוף נופל לארץ עמהם ומתרסק ולפיכך אם נדבקו בהם שתי כנפיו שם חוששין לו משום רסוק אברים אבל כנף אחד אין חוששין שעדיין נעזר ונסמך על הכנף השני. נפולה זו שאמר ה"ה והוא הטעם בשלא נפלה אלא אפילו דרסה בכותל או שרצצתה בהמה או אדם ברגל ויראה לי שלא מחמת חשש נקב אמרו שאלו כן אין לו בדיקה שא"א לבדוק מחמת נקב כל האברים שנקיבתו במשהו ולא חששו לנפילה אלא מחמת רסוק אברים. שמא נתרסקו עד ששינו מראיהן ונכאבו ועתידה היא למות מחמת כאבה ורסוק אבריה. לפיכך נפולה שלא שהתה מעת לעת ולא עמדה על רגליה ושחטה טריפה. ואין לה בדיקה שכל שלא שהתה מעת לעת חוששין שלא נתחזק עדיין טבעה לגלות ולהראות מראה שינוי הריסוק אפשר שיש רסוק ואינו ניכר. שהתה מעת לעת אעפ"י שלא עמדה צריכה בדיקה. בדקה ולא נמצא בה אחד מן האברים הפנימיים מרוסק כשירה. עמדה על רגליה אף על פי שלא שהתה צריכה בדיקה. הלכה כשירה לגמרה. ואינו צריכה בדיקה ואף על פי שלא שהתה מעת לעת. במה דברים אמורים כשהלכה הלוך יפה כדרכה. אבל הלכה והיא צולעת צריכה בדיקה שאין הילוך זה מוציאה מידי ספק. מעשה היה בבהמה שהיתה מהלכת והיא גוררת על רגליה האחרונים ונבדק חוט השדרה ונמצא פסוקה ולפיכך אין צ"ל שאם פשטה רגלה להלוך ולא הלכה שאין זה מוציאה מידי ספק וצריכה בדיקה. וכן אם נגערה לעמוד ולא עמדה אינה מוציאה מידי ספק ולפיכך אם לא שהתה מעת לעת אף על פי שננערה לעמוד ולא עמדה טריפה ואין לה בדיקה. עוף שנחבט על פני המים ושט מלא קומתו על פני המים אם ממטה למעלה שט הרי זה כהילוך בהמה ואין צריך בדיקה. ואם מלמעלה למטה שט אין זה כהילוך ואומרים שמא לא מכחו שט אלא עם מרוצת המים הוא שט. הפיל שם עץ או קש וקדם העוף את העץ או את הקש כשר ואינו צריך בדיקה בידוע מכחו שט עד שקדם את העץ הנתון עמו במים. בדיקה זו שאמר צריכה כנגד כל החלל. הסימנים אינן צריכין בדיקה שקשין הן אצל נפילה נמצא. אחד מן האברים הפנימיים מרוסק. אפילו היה אותו אבר מן האברים שאם נטלו או חסרו או שנקבו כשירה בטחול וכליות וכבד טריפה. שהריסוק מכאיבה יותר מן הנטילה והנקיבה.
20
כ״אשבורה ג' מינין יש בשבורים ואילו הן נשברו רוב צלעותיה והגלגולת שנשברה אע"פ שקרום של מוח קיים. ושבורת רגלים. כ"ב צלעות גדולות שיש בהן מוח יש לה לבהמה חוץ מצלעות קטנות שיש לה סמוך לכסלים ואותן צלעות אין להן מוח. צלעות גדולו אילו י"א מכאן וי"א מכאן וכל אחת תקוע בחוליות שבשדרה כעלי במכתש. ועוד יש לבהמה חוליות בשדרה בסוף הכסלים שאין צלע תקועה בהן כלל נשתברו רוב הכ"ב צלעות גדולות שאמר שיש להן מוח בין שנשתברו כל הי"א שבצד אחד בין שנשתכרו מב' צדדים טריפה במה דברים אמורים כשנשתברו מחצין ולמעלה אבל לא נשתברו רובן או שנשתברו רובן מחצין ולמטה כשירה נעקרו מן החוליות והחוליות קיימות דינן כשבורין ובין נעקרו ובין נשתברו ברוב ב' הצדדים שהן י"ב. נשתברו הצלעות הקטנות בין כלפי מעלן ובין כלפי מטן כשירה. נעקרה צלע אחת וחצי חוליה עמה טריפה. ויראה לי דווקא בצלעות גדולות אבל בקטנות שאין בהן מוח אפילו נעקרה חצי חוליה עמה כשירה נעקרה חוליה אחת כולה אפילו מאותן שהן בסוף הכסלים שאין צלע תקוע בה טריפה לפי שנעשה גיסטרא. נשברה רוב הגולגולת טריפה. רוב זה שאמר בין רוב גובהה אע"פ שאין רוב הקפה בין רוב הקפה אף על פי שאין רוב גבהה. נפחתה הגולגולת ר"ל שנחסרה. הגאונים זכרונם לברכה אסרוה. ויש מתירים ודברי הגאונים עיקר. ועוד שדבריהם דברי קבלה הם. וכמה תפחת ותאסר כסלע ואפילו כסלע מצומצם פחות מכסלע כשירה עוף המים כאווזות שלנו ששוטות תמיד במים קרום המוח שלהם רך וכל שנשבר העצם אפילו מיעוטו טריפה. וכמו שבארנו בניקב קרום של מוח. נשתברו רגליה ונחתכו טריפה. במה דברים אמורים בעצם העליון הסמוך לגוף הוא העצם הנקרא קולית. נשבר העצם אמצעי ונחתך והוא הנקרא שוק שבו צומת הגידין אם למעלה מצומת הגידין נשבר ונחתך יש מן הגאונים זכרונם לברכה שמתירין ויש מגדולי המורים שאסרו ויראה לי כן עיקר וכן ראוי להורות. נשבר העצם ויצא לחוץ אלא שלא נחתך אם עור בשר וחופין את רובו מותר ואם לאו דינן כנחתך לפיכך אם עצם הרגל הנמכר עם הראש הוא האבר אסור ובהמה מותרת. ואם עצם הקולית הוא בין האבר בין הבהמה אסורה. ואם עצם השוק הוא לדעת הגאונים זכרונם לברכה אבר אסור ובהמה מותרת. והוא שתהא צומת הגידין קיימת ולדעת האוסרים בנחתך גם זה הבהמה אסורה. וכבר כתבנו שהדעת מכרעת בזה וכן ראוי להורות רוב שאמרו צריך שיהא בו רוב עביו ורוב הקפו. ועוד ובשר שאמר לא שיהא העור לבדו מציל כבשר אלא צריך בשר עמו. ומי שהורה שהעור כבשר לא נתכוונו דבריו. גדולה מזאת אמרו שאילו היה חופה העור מחצית של שבר ובשר מחצית אינו מציל עד שיהא רוב בשר. היה עור משלים ר"ל שהיה הרוב בשר ועור משלים את חפיית רוב השבר כשירה במה דברים אמורים בבהמה וחיה אבל בעוף שעורו רך כבשר אפילו מחצה עור ומחצה בשר כשר. ויראה לי שעור לבדו אינו מציל אפילו בעוף. מקום יש שהעור לבדו מציל והיכן במקום הסמוך ממש לארכובה. הנמכרת עם הראש לפי שאין שם אלא עור לבד דבוק לעצם וכיון שהעור מדובק בתולדתו לעצם ממיל הוא במקומו. היו רירין בין העור לעצם י"א שהוא מציל אע"פ שאין שם בשר. גידין הרכים שסופן להתקשות אינן כבשר. נשבר העצם ויצא לחוץ ואין עור ובשר חופין את רובו ונפל קצתו של עצם ונשאר רוב הנשאר מחופה עור ובשר טריפה שאילו לא נפל אותו המיעוט לא היה רוב מחופה. היה רובו מחופה ונפל ממנו מקצתו לארץ כשירה. שהרי אילו לא נפל היה מחופה רובו עור ובשר וסופו כתחילתו. לא היה אותו בשר החופה את רובו במקום אחר אלא מתלקט מעט כאן ומעט כאן סביבות הבשר. או שהיה במקום אחר אלא שהוא מרודד וקלוש או שהיה מתמסמס עד שהיה רופא גוררו כל אילו אינן מצילין מספק וטריפה. וכן אם ניקב הבשר או שנקלף או שנסדק או שניטל שלישיתו התחתון כל אלו ספק מצילין ספק אין מצילין ואסורים מספק. נקדר הבשר בסכין מעל שבר בעיגול כמין טבעת ורוב הקפו מכוסה כשרה שהרי כל שמסרט את הבשר מעלה ארוכה. במה דברים אמורים בזמן העצם בבשר סביב הקדרה שכל העצם שמדובק לבשר סימן לעלות ארוכה הוא. נשבר העצם מקום שעושה אותו טריפה וחזר ונקשר ולא נודע אם יצא רובו אם לאו אמרו משמן של גדולי המורים כל שחזר ונקשר חזקה לא יצא רובו לחוץ נשבר ולא נודע אם מחיים אם לאחר מיתה אם יש במה לתלות כגון דרסה לכותל או שרצצתה ברגל וכיוצא בזה תולין ואם לאו אסורה נשתברו ידי הבהמה אפילו נחתכו מהכל כשירה. נשבר העצם ויצא לחוץ אם עור ובשר חופין את רובו זה וזה מותר. ואם לאו האבר אסור. שהאבר והבשר המדולדלין בבהמה ובעוף אסורים. והבהמה מותרת וכנגדו בעוף אם נשתברה אגפיו ואפילו נשבר העצם העליון הסמוך לגוף. ושמעתי משם אחד מהגדולים שאם נשבר העצם המחובר לגוף ונשבר סמוך לגוף ממש חוששין שמא נדחק וניקב את הריאה ואסור עד שתדבוק הריאה. ואין דברים אלו מחוורין בעיני שהרי נשתברה מיעוט צלעותיה כשרה ואין חוששין שמא ניקב אחד מן השברים אחד מן האברים שנקיבתן במשהו ואינו דומה לקוץ שניקב לחלל שהקוץ נוקב ונכנס בדוחק.
21
כ״בביצי זכר שנתקו גידיהם ועדיין תלוין בכיסן מותרים ובמקום שנהגו בהם איסור אסורים משום אל תטוש תורת אמך. וביצה שהגעילה אותה תרנגולת קודם זמנה מכח הכאה כשירה. במה דברים אמורים בשלא היתה מעורה בגידין אבל אם היתה מעורה בגידין הרי זו כבשר הפורש מן החי ואסורה. לקויין ב' מינים יש שנזכרו בלקויין ואלו הן כוליא שלקתה וריאה שלקתה ולא אלו בלבד אלא כל אבר שנקיבתו או נטילתו או חסרונו פוסל בו הלקות פוסל בו שהלקות כמו שניטל וחסר ממנו שהרי כוליא שניטלה או שניקבה או נחתכה כשירה ולקתה פסולה. כיצד לקתה אפילו כוליא אחת מן הכליות טריפה. במה דברים אמורים בזמן שהגיע הלקות במקום חריץ. ומקום חריץ היכן לובן שתחת המתנים שנכנס בתוך הכוליא. איזהו לקות שפוסל בו כל שהרופא גוררו ומעמידו על בשר חי. ולקות זה פוסל בין בכוליא בין בריאה. מים עכורין או סרוחים בכוליא טריפה אבל מים זכים כשר בין בכוליא בין בריאה. מוגלא כשר בריאה ופוסל בכוליא. במה דברים אמורים בזמן שהגיע אחת מכל אלו במקום חריץ. אבל לא הגיע למקום חריץ כשירה. חולי הוא זה ומסוכנת כשירה. ניקבה הכוליא כשירה. ואע"פ שהגיע הנקב למקום חריץ. וכן הדין בשנחתכה הכוליא. הכוליא שהקטינה טריפה. כמה תקטין ותהא טריפה. בבהמה דקה עד כפול ובגסה עד כביצה בינונית. ויראה לי דוקא שהקטינה מחמת חולי. אבל אם הקטינה מתולדתה כשירה ומראיתה מוכחת עליה. ויש מגדולי המורים שהורו שאין טריפיות שבכוליא בכוליא שבעוף. ואע"פ שיש לדון לאסור כבר הורה הזקן. נפלה לאור נחמרו בני מעיה אם ירוקין פסולים ואם אדומים כשירה. במה דברים אמורים בלב וקורקבן וכבד מפני שאלו אדומים בתולדתן. ומחמת מכות אש חזרו להיות ירוקין. וההפך בבני מעים שאם האדימו טריפה. לפי שבתולדתן ירוקין הם. זה הכלל ירוקין שהאדימו ואדומין שהוריקו טריפה. י"א שאין טריפות זה נהוג אלא בעוף הואיל ועורו רך ואינו עומד מפני חום האש. אבל בהמה שעורה קשה ועומד בפני אש ומגין. ואין דבריהם מחוורים שהרי כלל אמרו כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף. ויתר עליהם העוף נשבר העצם אף על פי שלא ניקב קרום של מוח. שינוי מראה זה מחמת שעתידה מכות אש לנקב ולפיכך שיעור ירוקתן כשיעור נקיבתן מה נקיבתן במשהו אף יריקתן במשהו. ויראה לי שאפילו לא הוריקו הלב והקורקבן לחללן טריפה שמכת אש שורפה היא ונוקבת והרי היא כארס שבדרוסה. ירוקין שהאדומות ושלקן והוריקו כשירה כיון שחזרו למראיהן בידוע שלא האדימו אז מחמת מכות אש אלא עשן בעלמא הוא שנכנס בהן. במה דברים אמורים בירוקין שהאדימו אבל אדומים שהוריקו אף על פי ששלקן והאדימו טריפה. ואין אומרים בטריפות זו דומה לזו. אדומין שלא הוריקו ושלקן והוריקו טריפה שהרי נתגלה שנכוו אלא שלא היתה המכוה נכרת אף על פי שלא מנו חכמים הריאה בכלל האדומין שהוריקה יראה לי שהוא הדין והוא הטעם אלא מפני שצלעות של עוף מגינות עליה מן הסתם אינו צריך לבדוק בריאה אע"פ שנפלה לאור בפנינו לפיכך לא מנו אותה בכלל אלא שצריך לבדוק אחריהם כל שנפלה לאור אבל ירוק אם ראינו שהוריקה הריאה טריפה שהרי נודע שלא הצילוה צלעותיה ויש מתירין ולא נתחוורו דבריהם כלל. וכן יראה שהכבד שהוריקה אפילו שלא כנגד בני מעים אם הוריקה כנגד מקום חיותה וכנגד מקום מרה טריפה שהרי כל מקום ירוקתה כאלו נשרף וניטל. ולפיכך מנו אותה עם לב וקורקבן שטריפותן מחמת עצמן. נפלה לאור והוריקה כבד כנגד בני מעיים טריפה בידוע שנחמרו בני מעיים. ויראה לי שאפילו שבני מעיים לפנינו ולא ניכר בהם שום ירקות. דכל שהוריקה הכבד בידוע ששלט האור בבני מעיים אלא שאין ירוקתו ניכרת בהן. שני מיני ירקות הן. יש ירוק ככרתי ויש ירקות כביצה ויראה לי שהירקות הפוסל בכבד של עוף הוא הירוק ככרתי שהכבד בתולדתו ירוק בביצה אם היה שמן ואין כאן שינו מראה. וכן יראה לי שאין ירקות פוסל בכבד של עוף בייתי. שיש במינו מדברי לפי שכל מדבריי' כבדם ירוק ככרתי בתולדתו. וכל שבמיני מדברי ירוק אפשר שימצא גם בייתי לעתים ירוק. ובענין שהתירו יתרת שבריאה. מפני שיש לעזים המדבריות כן. וכמה שעור ירקות זה של כבד שכנגד בני מעיים אפילו כל שהוא. נמצאת הכבד ירוקה כנגד בני מעיים ולא נודע אם נפלה אם לאו טריפה בידוע שנפלה ונחמרו בני מעיה. ויש אומרים שלא אמרו אלא בידוע שנפלה לאור אבל כשאינו יודע שנפלה לאור אין אנו חוששין לו שמא מתולדתה הוא או חולי הוא. והראשון עיקר ולזה הסכימו הגאונים ז"ל וכזה ראוי להורות. איזהו כנגד בני מעיים ראשו של כבד תלוי כנגד בני מעיים והוא הראש הדק שבה וראשה האחד למעלה שלא כנגד בני מעיים והוא הראש הגס שבה מקום שהיא תלוי בו. וכן הצד החיצון שלה החלק שהיא כלפי הצלעות הוא שלא כנגד בני מעיים ואפילו נמצאת ירקות באותו צד בראשה הדק כשירה. כבר בארנו דטריפה אינה מתעברת ויולדות וכן אינה חיה י"ב חדש. ולפיכך סימן לטריפה בזכר י"ב חדש ובנקיבה כל שטוענת ויולדת ואפילו תוך י"ב חדש. שלשה מינים פורשין מן הטריפה ומן הנבלה. שנים מהם לאיסור ואחר להיתר. כיצד ביצת טריפה ושל נבלה ואפילו כיוצא בה נמכרת בשוק אסורה. וכן חלב טריפה אסור דמגופה הוא והרי הוא כגופה. וכבר נתבאר שהעובר שהוציא אחר מאיבריו קודם שנשחטה אמו ואחר כך נשחטה אמו אותו האבר אסור כטריפה. ולפיכך אם אותו עובר נקיבה היא חלבה אסור כחלב טריפה הרי אלו לאיסור. ואחד להיתר כיצד עגל שנולד מן הטריפה מותר ואף על פי שאמרו עובר ירך אמו הוא הרי אמרו טריפה אינה חיה וכיון שאין אסורה של אם אלא מחמת שאינה חיה ועובר זה חי הוא ואין חיותו תלוי בחיי האם חי הוא ומותר. וכן אפרוח שנולד מביצת טריפה מותר שאין אפרוח נוצר עד שתסרח הביצה ותבאש ואותה שעה מותרת היא כנבילה שאין ראוי לעכו"ם ונמצא אפרוח זה נוצר מן ההיתר. אסור למכור נבלות לעכו"ם במה דברים אמורים כשמטע' לעכו"ם ואומר שחיטה היא וכשירה היא. וכן אסור ליתנם לו כמתנה בענין זה גזירה שמא ימכרנה או יתננו לו בפני ישראל ויחזר ישראל ויקנה אותה ממנו :
22