תורת הבית הקצר, הבית השביעי, השער הראשוןTorat HaBayit HaKatzar, The Seventh House, The First Gate
א׳הבית השביעי: בית הנשים: אמר שלמה ב"ר אברהם. לבן של ראשונים כפתחי של אולם ולביא וליש מהם צדיק יסוד עולם מהמונם אענה ואחת מקולם. לא ידע אנוש ערכם ודרכם גם מעיני חכמים נעלם. אף כי אענם ואכנס במחיצתם ואצלם. וכבר קדמו שרים וטחנו הרים להרים מכשול מדרך העם. ולמדו דעת את העם ויצא בעולם טבעם. לשמור את משמרת הבית מסח. לבל יהיה עת דודים משולח. ואמנם מפני שהדברים לכל מסורים. בחדרי חדרים. ואין הכל בקיאין לחפש בחבורים. ופעמים יהיו העניינים המבוקשים כגרגרים. המתלקטים בין העמרים. ופעמים ירבו המתאוים להיות העניינים לפניהם מדרך החקירה רחבים. ע"כ ראיתי וימלך לבי עלי לעשות המלאכה הזאת על הדרך הזה רחבת ידים. ואם היא יקרה ממנו אדחק ואכנס שהכל מסייעם למלאכת שמים. ואחסר בו מאמר אחד כולל שתי הבקשות האלה וראיתי לחלק המאמר לשערים ולכתוב כל עניין ועניין בשער בפני עצמו ואכתוב כל ענין בארוכה ואחקיר אליו מצד הגמרא ודברי הראשונים כדי לעמוד על אמיתת העניינים בעזרת השם מצד החקירה דרך משא ומתן עד שימצא המעיין החוקר בשער מן השערים מאיזה צד באתי לפסוק בפסק מפסקי העניינים הבאים בשערים האלה. ואצטרך לעתים לכתוב הלכה אחת בשנים ובשלשה מקומות לפי מה שבא באותה הלכה מן העניינים שאני צריך לדבר בהם לפי שיש הלכה כוללת או רומזת עניינים רבים ויביא ההכרח לזכור אותה בכל מקום שאזכור אותו הדין או אותו הענין ואחר כך אכתוב כל הדינים דרך קצרה על כל עניין ועניין בשער בפני עצמו למען ירוץ הקורא בו. וימצא העניין שירצה לעמוד עליו דרך קצרה אם ירצה להשען על מה שראיתי כי להשען עליו. וחלקתי המאמר הזה לשבעה שערים :
השער הראשון: מראות הדמים. אזכור בו הדמים האסורים בכלל ואפרוט מהם הדמים לבד שאנו נוהגין בהם היתר. ולא אכניס עצמי להאריך במראות הדמים לפי שאין אדם בקי עכשיו במראות וכל דם שתראה אנו נוהגין בו איסור: דבר תורה אין האשה מטמאה משום נדה עד שתראה דם אדום שנאמר דם יהיה זובה מבשרה ואין דם אלא אדום וארבעה מיני אדום יש האדם כקרן הכרכום וכמימי אדמה. וכמזג. ועוד טמאו חכמים את השחור מפני שתחילתו אדום היה אלא שלקה. בשנתמעט הבקיעות חזרו לאסור את הכל חוץ משתי מראות אלו הן חלבן והירוק. ירוק זה שאמרו בין ירוק ככרתי בין ירוק כזהב האשה שראתה דם ונאבד והביאה דם אחר ואמרה לבן כזה או ירוק בזה היה אלא שאבדתיו נאמנת. ורואין אם אותו צבע שהביאה מן המראות הטהורות מטהרין אותה שאין מחזיקין אותה כמשקרת שהתורה האמינתה שנאמר וספרה לה אמרו רז"ל וספרה לה לעצמה. וכן אין מחזיקין אותה כטועה בדמיונות מן הסתם. הביאה הדם בעצמו לפנינו והחזקנוהו בטמא או אפילו נסתפקנו בו אם טמא אם טהור אעפ"י שאמרה פלוני חכם טיהר לי כיוצא בזה אין סומכין עליה חוששין שמא גם היא אינה יכולה לעמוד על בירורו כמו שלא עמדנו אנן על בירורו. סבורה היא שהוא כמין אותו טהור שטיהר לה חכם ואינו. ואין צריך לומר בזמן שאנו מחזיקין אותו כטמא שהרי נתברר לנו שהיא טועה בדמיונו. כל דם שתראה האשה בין לח בין יבש ואפילו יבש מעיקרו טמא. ולא עוד אלא אפילו שורין אותו במים פושרין או שמעכו אותו בדוק על גבי צפורן ולא נמוח דם טמא הוא אלא שנתייבש הרבה והתורה אמרה דם יהיה זובה התורה רבתה כל שיהיה ואפילו יבש מעיקרו. במה דברים אמורים בדם יבש אבל הרואה כמין קליפות או כמין שערות או כמין יחבושין אדומים או כמין דבר שהוא נפרך כעפר הרי אילו ספק דם בריה כיצד היא עושה שורה אותן במים פושרין מעת לעת נימוחו בידוע שזה דם וטמאה לא נימוחו בידוע שאין זה דם אלא בריה מכה יש לה בתוך מעיה או שומא שממנה קליפות אלו או שערות אלו נופלין ואין מטמאין אותה משום פתיחת הקבר שאין פתיחת קברות לדברים קטנים כאלו. דבר זה שאמרנו בין במעוברת שהפילה כמין אילו בין בשאינה מעוברת כל שנמחו טמאה נדה ואם לאו טהורה. במה דברים אמורים בזמן שהן יבשין אבל אם יש עליהן דם ואפילו מעט לחלוחית דם טמאה שדם נדה אין לו שיעור אלא אפילו כחרדת ואפילו פחות מיכן. כמה יהיו המים הפושרין כל מעת לעת. מעכתו בדוק על גבי צפורן ולא נימוח בידוע שאינו דם מיעוך זה דחוק הוא יותר משריית המים הפושרין וכל שלא נמחה ע"י מיעוך זה בידוע שלא ימחה ע"י המים ואפילו שרויין מעת לעת במים פושרין וטהורה :
השער הראשון: מראות הדמים. אזכור בו הדמים האסורים בכלל ואפרוט מהם הדמים לבד שאנו נוהגין בהם היתר. ולא אכניס עצמי להאריך במראות הדמים לפי שאין אדם בקי עכשיו במראות וכל דם שתראה אנו נוהגין בו איסור: דבר תורה אין האשה מטמאה משום נדה עד שתראה דם אדום שנאמר דם יהיה זובה מבשרה ואין דם אלא אדום וארבעה מיני אדום יש האדם כקרן הכרכום וכמימי אדמה. וכמזג. ועוד טמאו חכמים את השחור מפני שתחילתו אדום היה אלא שלקה. בשנתמעט הבקיעות חזרו לאסור את הכל חוץ משתי מראות אלו הן חלבן והירוק. ירוק זה שאמרו בין ירוק ככרתי בין ירוק כזהב האשה שראתה דם ונאבד והביאה דם אחר ואמרה לבן כזה או ירוק בזה היה אלא שאבדתיו נאמנת. ורואין אם אותו צבע שהביאה מן המראות הטהורות מטהרין אותה שאין מחזיקין אותה כמשקרת שהתורה האמינתה שנאמר וספרה לה אמרו רז"ל וספרה לה לעצמה. וכן אין מחזיקין אותה כטועה בדמיונות מן הסתם. הביאה הדם בעצמו לפנינו והחזקנוהו בטמא או אפילו נסתפקנו בו אם טמא אם טהור אעפ"י שאמרה פלוני חכם טיהר לי כיוצא בזה אין סומכין עליה חוששין שמא גם היא אינה יכולה לעמוד על בירורו כמו שלא עמדנו אנן על בירורו. סבורה היא שהוא כמין אותו טהור שטיהר לה חכם ואינו. ואין צריך לומר בזמן שאנו מחזיקין אותו כטמא שהרי נתברר לנו שהיא טועה בדמיונו. כל דם שתראה האשה בין לח בין יבש ואפילו יבש מעיקרו טמא. ולא עוד אלא אפילו שורין אותו במים פושרין או שמעכו אותו בדוק על גבי צפורן ולא נמוח דם טמא הוא אלא שנתייבש הרבה והתורה אמרה דם יהיה זובה התורה רבתה כל שיהיה ואפילו יבש מעיקרו. במה דברים אמורים בדם יבש אבל הרואה כמין קליפות או כמין שערות או כמין יחבושין אדומים או כמין דבר שהוא נפרך כעפר הרי אילו ספק דם בריה כיצד היא עושה שורה אותן במים פושרין מעת לעת נימוחו בידוע שזה דם וטמאה לא נימוחו בידוע שאין זה דם אלא בריה מכה יש לה בתוך מעיה או שומא שממנה קליפות אלו או שערות אלו נופלין ואין מטמאין אותה משום פתיחת הקבר שאין פתיחת קברות לדברים קטנים כאלו. דבר זה שאמרנו בין במעוברת שהפילה כמין אילו בין בשאינה מעוברת כל שנמחו טמאה נדה ואם לאו טהורה. במה דברים אמורים בזמן שהן יבשין אבל אם יש עליהן דם ואפילו מעט לחלוחית דם טמאה שדם נדה אין לו שיעור אלא אפילו כחרדת ואפילו פחות מיכן. כמה יהיו המים הפושרין כל מעת לעת. מעכתו בדוק על גבי צפורן ולא נימוח בידוע שאינו דם מיעוך זה דחוק הוא יותר משריית המים הפושרין וכל שלא נמחה ע"י מיעוך זה בידוע שלא ימחה ע"י המים ואפילו שרויין מעת לעת במים פושרין וטהורה :
1