תורת הבית הקצר, הבית השישי, השער החמישיTorat HaBayit HaKatzar, The Sixth House, The Fifth Gate
א׳השער החמישי: הנוטל ידיו צריך שינקה ידיו שלא יהא דבר חוצץ על ידיו שכל הדברים החוצצין בטבילה חוצצין בנטילה. ומה הן הדברים החוצצין הדברים שהן נדבקין ביותר על הידים ומונעים את המים מלבא שם כגון טיט היון וטיט היוצרים וטיט שמערבין בו לובן ביצה שעושין אותו לתקן בו את כלי החרס שנסדקו וכיוצא בזה וכן הגלד שעל גבי המכה ושרף היבש ובצק שתחת הצפורן וכיוצא בדברים אלו שהן דבוקים הרבה ושארס מקפיד עליהן אבל דברים שאינם דבוקים כל כל כליכלוכין שתחת הצפורן שאין דבקים הרבה אינם חוצצין וכן הדברים שאין אדם מקפיד עליהן אינן חוצצין היה דרכו של זה להקפיד עליו וזה אין דרכו להקפיד עליו למי שדרכו להקפיד עליו חוצץ ולמי שאין דרכו להקפיד עליו אינו חוצץ. כיצד היה אחד צבע והיו ידיו צבועות אין הצבע חוצץ על ידו אעפ"י שיש על ידו ממשו של צבעים. לא היה צבע אם היו ידיו צבועות ויש ממש של הצבע על ידיו הרי זה חוצץ אבל הלח אינו חוצץ. וכן הנשים שדרכן לצבוע ידיהן לנוי וכיוצא בו אין הצבע חוצץ לא לנטילה ולא לטבילה. ובשער הטבילה מבית הנשים יתבאר בעזרת השם. היסח הדעת פוסל את הידים. כיצד היה יושב בסעודה ויצא לדבר עם חבירו והאריך עמו בדברים כשהוא נכנס נוטל שתי ידיו וכשהוא נוטל לא יטול מבחוץ שלא בפני המסובין אלא נכנס ונוטל לפניהם כדי שלא יחשדוהו שלא נטל. במה דברים אמורים בשגמר מלאכול ועדיין ממשיכין על השולחן כדי לשתית אבל בשלא גמרו מלאכול נוטל. אפילו בחוץ שלא בפני המסובין שהכל יודעין שדעת הכל קצרה לאכול בלא נטילת ידים ומי שנודע שדעתו קצרה הרבה אפילו לשתות נוטל מבחוץ אם ירצה שהכל יודעים שדעתו קצרה ליכנס עד שיטול שמא יצטרך לאכול ואין דעתו סובלת לעשות כן בלא נטילה. כל הנוטל ידיו למים ראשונים צריך לברך מפני שהם מצוה ומברכין עליהן כדרך שמברכין על כל שאר המצוה ומהו מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על נטילת ידים. הטביל ידיו בנהר יש מי שאומר שמברך על טבילת ידים ורבותי הורו שמברך על נטילת ידים אעפ"י שאין כאן נטילה יש בכלל טבילה נטילה יש בכלל טבילה נטילה יש בכלל טבילה נטילה יש בכלל מאתים מנה והרי זה כמטבל ומפני שלא נצטוה על הטבילה ועל הנטילה נצטווה ועליה הוא מברך. מים אחרונים אינם מצוה אלא חובה כדי לשמור עצמו מן הנזק מפני שאדם אוכל בסוף סעודתו מלח ושמא יש בה מלח עזה שמסמא את העינים ואין מברכין על החובה אלא על המצוה. פעמים שאדם רוחץ ידיו בין תבשיל לתבשיל לנקיות לפיכך אין צריך לברך עליהם שאם ירצה אינו רוחץ. אבל גבינה ורצה לאכול בשר חובה הוא ליטול ידיו ויראה לי שאינו מברך עליהם אעפ"י שמצוה עליו לרחוץ עד שלא יאכל בשר לפי שאין זה מצות קבועה שאילו ביום אוכל אפילו בלא רחיצה כשרואה שאין בידיו לכלוכי הגבינה ויש מגדולי המורים שהורו שצריך לברך על רחיצת ידים. וניטלים בין בכלי בין שלא בכלי ודיניהם כדין מים אחרונים לכל דבר ויתירים עליהם שצריכין ניגוב כמים ראשונים. פעמים שהמים האחרונים טעונין ברכה. כיצד אכל דבר מזוהם צריך לרחוץ ידיו ומברך על רחיצת ידים. ומה הוא הדבר המזוהם יש מי שאומר כל שהוא דבר לח לפי שמסתרך על הידים. אבל אכל דברים יבשין אין זה מזוהם. ויש מי שאמר דכל שאינו ממין הקרב על גבי המזבח קרוי מזוהם וכל הקרוב על גבי המזבח פסקה זוהמתו במה דברים אמורים שצריך לברך לנוטל את הכוס לפי שאמר והתקדשתם אלו מים ראשונים. והייתם קדושים אלו מים אחרונים. כי קדוש זה שמן ערב אני ה' זו ברכה. נשלם בית הקדושה ברוך אשר קדשנו בתורתו ועד כה ברכנו בברכתו ואשר עד הנה עזרנו בחמלתו ברוך הוא וברוכה מתנתו א"א :
1