תורת העולה, מפתח ד׳Torat HaOlah, Index 4

א׳חלק שלישי
פרק א: מבאר טעם הקרבת שני כבשים ליום וכל דיני התמיד למה הוצרכו להיות כבשים מבוקרין בלשכה שמשם לוקחיו התמידים והוצרכו להיות ד' ימים מבוקרים קודם לכן ומבואר שם זה בשני פנים ושם מענין תכונת גלגל השמיני והתשיעי וטעם אמרם שהיו מבקרים הקרבן בשעת שחיטתן לאור האבוקות ואמרם שלא היו כופתין התמיד שלא יחקו המינים וטעמם בזה וטעם אמרם שני תמידים היו גדולים שהיו מונחים על הגמל ורגליהם נוגעות בארץ שהתמידים היו רחבן כגבהן ושהיו אוכלים מן הארזים ושם טעם על עקידת התמיד ראשו לדרום כו' ושהיו התמידין נשחטין נגד השמש וטעם הגדותיהן שאמרו כשצרו מלכות בית חשמונאי זה על זה העלו להם חזיר נעץ צפרניו בחומה כו' שכל זה מורה לנו שטעם התמידים נגד חדוש והפסד כלל העולם.

ב׳פרק ב: טעם יקידת האש על המזבח תמיד לא תכבה וטעם אמרם אף על פי שאש יורד מן השמים מצוה להביאו מן ההדיוט וטעם מאמרם שאמר הקדוש ברוך הוא למשה מכל מקום היה לך לעזרני ואמרם ישראל מוסיפין כח בפמליא של מעלה ומבאר שם שהנהגת השם יתעלה עולמו היא כפי הבנת המקבלים ושם טעם אמרם שבמקדש ראשון היה האש רובץ כארי ובשני ככלב ומבאר שם אמרם שהקדוש ברוך הוא מתפלל ואמר יהי רצון שיכבשו רחמי את כעסי כו'.

ג׳פרק ג: טעם שהכהנים היו מוסיפים שני גזרי עצים בכל בקר וערב וטעם אמרם שבח של בני אהרן כשהולכין עד ארכבותיהן בדם וטעם בבקר היה כהן אחד מעלה הגזרים למזבח ובערב בשנים וכל זה מורה על הנהגת השם עולמו על ידי השכלים והגלגלים ונתבאר על ידי זה טעם ג' מערכות שהיו על המזבח שהם נגד ג' אשות היורדין מלמעלה וטעם שהיתה המערכה במזרח המזבח וטעם אמרם שבכל פרשת הקרבנות לא נאמר לא א-ל ולא שום כינוי רק שם המיוחד כדי שלא ליתן פתחון פה למינים ומבאר מכאן סוד הקרבנות שמורים על חדוש העולם.

ד׳פרק ד: מבאר שם כי ענין י' ספירות שדברו מהם המקובלים הם התוארים שהניחו הפלוסופים האלקיים ומאריך שם בזה לבאר כל דרכי הקבלה בדרך זה כדי לעמוד אמונת האחדות על אמיתתו ומבאר שם ענין י"ג מדות וסברת המקובלים הפלוסופים בזה ומבאר הרבה הגדות בדברים אלו.

ה׳פרק ה: כיצד היו מניחין גזרי עצים על המערכה וטעמים בזה ואמר שלפעמים היה תפוח של מערכה ג' אמות כור וטעם שמערכה שנייה היתה בקרן דרומית מזרחית והיו עליה ה' סאין גחלים ובשבת שמנה סאין.

ו׳פרק ו: ענין הרמת הדשן שהיו עושין בכל יום במקדש ושם שבכל יום היו מרימין הדשן מעלות השחר וברגלים משליש הלילה וביום כפורים בחצות ושם כיצד תורמין הדשן לדיני התלויין בה' ושהכל מורה על ענין הפסד וחדושו של עולם שהוא הכלל מכל עבודות הקרבנות ולמה קראו חכמינו מגדל הפורח באויר לאות למ"ד. וטעם שהמלכות נקנית ב-ל' מעלות ושם טעם אמרם שכל אבר שלא נתעכל היו גורפין לצידי המזבח וענין הוצאת הדשן אל מחוץ לעיר וטעם אמרם שמעולם לא נתעצלו בו הכהנים.

ז׳פרק ז: מבאר שם טעם סדר הקטורת וטעם שלא היה אדם רשאי להיות בהיכל בשעת הקטורת ואמרם שהקטורת מכפר על לשון הרע ובמקום אחר אמרו שמעיל מכפר על לשון הרע (ובמקום אחר אמרו שמעיל מכפר על לשון הרע).

ח׳פרק ח: מבאר טעם דשון המנורה בכל יום והטבת נרותיה וטעם כל הלכות הדלקת הנרות מבואר שם וטעם אמרם על יונתן בן עוזיאל שכל עוף שהיה פורח עליו בשעה שהיה עוסק בתורה היה נשרף מיד וטעם אמרם שדשן המנורה היה נבלע במקדש וטעם אמרם שכל זמן ששמש שמעון הצדיק לא כבה נר המערבי וטעם שלא היה מטיב הנרות ביחד אלא היה מטיב הנרות ומפסיק בקטורת ואחר כך מטיב השניים הנשארים.

ט׳פרק ט: טעם מנחת חביתין שהיה הכהן גדול מקריב בכל יום מחציתו בבקר ומחציתו בערב.

י׳פרק י: סדר המערכה הנאמרת בגמרא משמיה דאבא שאול וטעם שהיה מסדרה אליבא דאבא שאול ולא אליבא דהלכתא ועוד קושיות אחרות על סדר הנזכר וטעם כל סדר המערכה זה אחר זה על דרך השתלשלות הנמצאות ומבאר שם טעם החביתין.

י״אפרק יא: מבאר שם כי יציאת מצרים מורה על ענין חדוש העולם וטעם שנתן הקדוש ברוך הוא טעם השבת בדברות הראשונות זכר למעשה בראשית ובאחרונות זכר ליציאת מצרים וטעם עשרה נסים שהיו במקדש וכל זה מבואר מסדר המערכה.

י״בפרק יב: מבאר מה שמערכה גדולה קודמת למערכה שניה מורה על אברהם ומשה שהם נגד שני המערכות מערכה ראשונה רומזת על ענין אברהם וענין ברית בין הבתרים וענין הגלות עד צאתם ממצרים וכל אותות והמופתים אשר עשה משה לישראל ולפרעה במצרים הכל מבואר בענין המערכה ומבאר שם ענין ברית בין הבתרים ואיזה ברית כרת עמו ומבאר על דרך זה כל פרשת ברית בין הבתרים בבאור נאות ושכל זה היה מרומז בסדר מערכה גדולה.

י״גפרק יג: מבאר כי מערכת הקטורת מורה על שהקדוש ברוך הוא נתגלה למשה בלבת אש ולמה מערכת קטורת קודמת לשני גזרי עצים ועל מה היה רומז וטעם שבשחרית היו מעלה כהן אחד שני הגזרים ולערב שנים וטעם מה שנאמר והיה אם לא יאמינו לקול אות הראשון יאמינו לקול האות האחרון וטעם אמרם שני גזרים קודם לדשון המזבח הפנימי ושם מה טעם שהיה משה מסרב כל כך בענין שליחתו של הקדוש ברוך הוא כשצוהו לגאול ישראל ממצרים ומבאר טעם אמרם ששבעה ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה למשה לילך ולא רצה ומבאר שם פרשת הסנה שקראו לו הקדוש ברוך הוא משה משה וטעם כפל הקריאה בכל הנביאים ואמרם שבין משה למשה אין פסיק מה שאין כן באברהם אברהם יעקב יעקב והאחרים וטעם אמרו אסורה נא ואראה וגו' וטעם חרון אף הנאמר כשאמר משה שלח נא ביד תשלח יותר ממקומות אחרים שסרב מלילך בשליחות ההוא.

י״דפרק יד: טעם אמרם דשון מזבח הפנימי קודם להטבת ב' הנרות וטעם אמרם שאברהם היה חסר חמשה איברים קודם שנימול שני עינים שני אזנים וראש הגויה וטעם שהטבת שני הנרות היה קודם לקטורת וקטורת לאברים.

ט״ופרק טו: מבאר טעם שאברים קודמין למנחה ומנחה לחביתין וחביתין לנסכין ופירש הכתוב שאמר ולא יוכלו החרטומים לעמוד לפני משה ומבאר שם טעם ויחזק השם את לב פרעה או לב סיחון ואחר כך ענשו על סדום וכוונת אמרם אין דבר רע יורד מלמעלה וטעם שנאמר אצל הקדוש ברוך הוא ארדה נא ואראה וטעם אמרם הא בבתי גואי הא בבתי בראי ואמרם מדה טובה מרובה ממדות פורענות ת"ק פעמים ומדרשם ז"ל במה שנאמר הנני שולח כל מגפותי שרוצה לומר מכות בכורות ומדרשם אני ולא מלאך אני ולא שרף ומבאר מה שאמרם במכות ברד כי טרם תראון מפני השם אלקים והפשתה והשעורה נכתה וגו' וטעם שהיה אסור להקריב שום קרבן אחר תמיד של בין הערביים מלבד קרבן פסח.

ט״זפרק טז: מבאר טעם הפייסות שהיו במקדש וכיצד היו מחולקים העבודות לפי הפייסות וטעמים בכל זו ומבאר טעם מאמרם כל ענייני מעשה [בראשית] לצביונן ולדעתן נבראו. וטעם הגורלות של שעירי יום הכפורים איזה להשם ואיזה לעזאזל ושכל זה רומז על עניין חדוש העולם ומבאר שם דברי הרב המורה חלק שני פרק ששה עשר בענין החדוש ומסלק מעליו מה שהקשו על דבריו ומבאר טעם שנתנו בתורה קצת חקים ודברים שטעמן נעלם ושעל ידי זו אנו עומדין על נתינת התורה מן השמים

י״זפרק יז: למה חלקו הפייסות לארבע חלקים ונתנו מקצת עבודות בכל פייס ופייס וטעם חדשים לקטורת ושם סדר הבריאה על דרך השתלשלות לכל הנמצאות וטעם שבהקרבת התמיד היו שלשה עשר כהנים וטעם אמרם שהקטורת מעשיר וטעם שהיו מניחין האברים על הכבש ואחר כך היה חוזר ומעלן על גבי מזבח להקרבן וטעם שלא מפייסין בתמיד של בין הערביים מלבד פייס הקטורת מלבד בשבת שהיו חוזרין ומפייסין וטעם שהיו מפייסין בלשכת הגזית.

י״חפרק יח: סדר התמיד שהיו עושין בבית הכנסת בכל יום ערב ובוקר וכל עבודותיו על הסדר.

י״טפרק יט: מבאר שם למה נכפלה פרשת התמיד ונכתוב שתי פעמים בתורה ושאר קושיות הנופלים באותה פרשה ושמורה לנו שענין למוד סדר התמיד הוא במקום הקרבן וראיות ממדרשיהן על זו.

כ׳פרק כ: מבאר סדר נתוח העולה והתמיד וסדר הכהנים שהיו מעלין האברים למזבח וכיצד היו מנתחין הבהמה וטעם למה לא נזכר שם בן ד' בכל מעשה בראשית עד אחר אלה תולדות השמים וגו' ואמרם מזכיר שם מלא על עולם מלא ולמה נאמר שם אלקים בכל מעשה בראשית ואחר ויכלו מזכיר השם אלקים ואחר כך אינו מזכיר רק שם בן ד' וטעם למה נקראו המלאכים והדיינים אלקים גם עבודה זרה נקראת אלהים אחרים ואמרם כי שם אלקים מורה על דין ובן ד' מורה על רחמים ואמרם בתחלה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין וכו'.

כ״אפרק כא: מבאר כי הפסד כל דבר הוא מן המתאחר אל הקודם וכן היה בהפסד העולם וטעם למה היו שלשה עשר כהנים מתעסקין בתמיד וסדרן זו אחר זו. וטעם שהיו הכהנים מעלין האברים למזבח ומניחן על הכבש ואחר כל חוזרין ולוקחין אותן ולא היו מקריבין אותן מיד וטעם אמרם עורבא פרח וטעם שהיו מפיסין מי שוחט ומי זורק מי מדשן המזבח מי מדשן המנורה מי מקריב הראש והרגל מי מקריב הידיים והעוקץ אשר כל אלו הדברים על הפסדת הדברים ושובן לשרשן ובזו הסדר נרמז הפסד מלאכת ארבע ימים האחרונים משבעה ימי בראשית.

כ״בפרק כב: מבאר כוונת האגדה שדרשו בעניין קטרוג הלבנה שאמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד וסוד אמרם הבאתי כפרה עלי שמעטתי הירח ופירש פסוק כל פועל השם למענהו וטעם שנאמר בקרבן ראש חודש חטאת להשם יותר מבשאר קרבנות המוספין.

כ״גפרק כג: מבאר שהמקריב החזה והגרה ושתי הדפנות היה מורה על הפסד מלאכת יום שלישי והכהן האחד הנושא הקרביים והשני הסולת נגד מלאכת יום שני ואחר כך היו מקריבין החביתין והיין נגד מעשה יום ראשון והפסד העולם בכללו.

כ״דפרק כד: טעם הנתוח שהיו עושין בקרבן שלא היו שוברין הרגל רק נוקבו מתוך ארכובו ותולה בו וטעם אמרם בחגיגה פי' הארץ עומדת על המים ומים על הרוח ואמרם שלא היו מנתח הראש עד שהגיע לחזה והראש הוא תחלת הנתוח וטעם שהיה נתוח הכרעיים אחר נתוח הראש. ואמרם אחר כך ממרק ההפשט ונוטל הלב ומוציא דמו חתך הידים וטעם יום ראשון יום שני יום שלישי הנאמר במעשה בראשית והמאורות נתלו ביום רביעי וטעם אמרם שהיו סדר סמנים קודם לכן.

כ״הפרק כה: מבאר אמרם בסדר הנתוח נטל רגל הימני ובו היו שני הביצות ואמרם אחר כך קרעו ונמצא הכל גלוי לפניו ואמרם נטל הפדר ונתנו על בית השחיטה וטעם אמרם שאחר כל נטל הקרביים ורחצן בפנים ומבחוץ על שלחנות של שיש שבין העמודים וטעם מאמר שאמר רבי עקיבא לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים וטעם רחיצת ידים ג' פעמים.

כ״ופרק כו: מבאר אמרם בסדר הנתוח נוטל הסכין והפריש הריאה מן הכבד וכו'. וטעם נתוח החזה ואחר כך נתוח הקרביים ואמרם נטל דופן הימני ובו שני צלעות הקטנות והכבד תלוי בה ונקראת דופן הגדול ואחר כך בא לו לגרה ומניח בו שתי צלעות ואחר כך בא לו לדופן השמאלית.

כ״זפרק כז: מבאר שהארץ נקרא רקיע ומבאר שם פרשה במעשה בראשית יהי רקיע בתוך המים וגו' ומבאר שם סוד מים עליונים ומים התחתונים ומבאר פרשה ראשונה של בראשית ברא אלקים ובאר אמרם בחגיגה שמים וארץ כאחד נבראו ואמרם הוגלדה הטפה האמצעית ונתהוו ממנו שמים ושמי השמים ומבאר כוונה שנית על מאמר רבי עקיבא לתלמידיו אל תאמרו מים מים ומבאר אמרם שסומכו של רקיע אלף פרסה ובמקום אחר אמרו שהוא מהלך ת"ק ומבאר שם מאמר אין בין מים העליונים למים התחתונים כו' ומאמרם עדיין בן זומא מבחוץ.

כ״חפרק כח: מבאר הוית המטר ומחלוקתן בזה רבי אליעזר אומר כל העולם ממי אוקינוס הוא שותה רבי יהושע אומר ממים העליונים הוא שותה כו'. ואמרם מים עליונים במאמר תלוין כו'. ודברים נאותים שם בהווית המטר שלא כדרך הפלוסופים בנוי על הקדמותיהן ואמרם בשעת נסוך המים תהום אומר לחבירו אביט מימך קול שני רעים אני שומע ואמרו שנטל הקדוש ברוך הוא כל מימי בראשית חציין נתן באוקיינוס וחציין בכיפת הרקיע והוא דומה לבריכה ומזעת והוא מטר.

כ״טפרק כט: מבאר טעם הנתוח שהיו מניחין שני צלעות בדופן השמאלי ובשדרה וטעם שהטחול היה נשאר בשמאל בדופן השמאלי ואחר כך חותך העוקץ ובו האליה ושתי הכליות כו' וטעם אמרם הראש בימינו וחטמו כלפי זרועו קרניו לבין אצבעותיו והיו קורין קריאת שמע אחר העלאת האברים לכבש.

ל׳פרק ל: מבאר טעם קרבן עולה שהיו י' כהנים עוסקים בו אם היה כבש ואחד עשר אם היה איל וארבע ועשרים אם היה שור וטעם אמרם בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות וכו' וטעם אמרם כי עליך הרגנו כל היום אלו תלמידי חכמים שמראים הלכות שחיטה בעצמה וטעם למה נקרא שם בן ארבע שם המיוחד והוא במספר כ"ו.

ל״אפרק לא: טעם סדר הקרבת העולה שהיה מסיר הגיד הנשה בראשו של מזבח.

ל״בפרק לב: טעם עולת העוף ומליקתו ולמה צריך להבדיל ולהמצית דמו על ראש המזבח וכל דיני עולות העוף וטעמיהן מבוארים שם ופירש וראית את אחורי ומבאר שם טעם ראית הצפרנים במוצאי שבת וטעם עגלה ערופה ושאסורה בהנאה כמו מת.

ל״גפרק לג: מבאר טעם קרבן חטאת והקרבתו ולמה היו מניחין אימורין בכלי ואמרם אותן אלף שנה שיחדש בהן הקדוש ברוך הוא עולמו כו' ואמרם חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נמסרו למשה כו' ומה הן החמשים שערים וטעם שאין חטאת נאכלת אלא לזכרי כהונה ואמרם שאכילת הבשר לכהנים מכפרים לבעלים וטעם אכילת חטאת ליום ולילה ואסור הנותר וטעם שחטאת נאכלת ואין עולה נאכל וטעם שהיה בשר קדשים קלים נאכל לבעליהן ואינו צריך רק תנופה חזה ושוק ובשר חטאת נאכל לכהנים וטעם אכילת בשר קדשי קדשים לשני ימים ולילה אחד ושם מבאר סוד גלגול נשמות באיזה דרך יהיה ואם תתחלק הנשמה לכל הגופות ושם טעם אכילת בשר פסח עד חצות.

ל״דפרק לד: מבאר מעשה חטאת העוף וענין מליקתו וטעם דיניו שהיו מחולקים מעולות העוף וטעם שנתינת דם חטאת העוף היה למטה מחוט הסקרא ומתן דם בהמה למעלה ובעולה הוא בהפך.

ל״הפרק לה: מבאר טעם חטאת בהמה שניתן מדמה על הכלי שטעון כבוס בעזרה מה שאין כן בשאר דמי קרבן.

ל״ופרק לו: טעם קרבן אשם והלכותיו ומבאר שם שיותר נקלה לשוב בתשובה מעבירה הידוע לאדם ממה שישוב מספק עבירה.

ל״זפרק לז: מבאר טעם קרבן שלמים ולמה לפעמים באו בלא לחם ולפעמים עם לחם והם לחמי תודה הבאים בנדר ובנדבה ולפעמים באים בתורת חובה והוא איל נזיר ומבואר שם ששלשה חלקי שלמים אלו נגד שלשה חלקים שהם בישראל וטעם שלמי חגיגה ושם טעם אמרם אין שמחה אלא בבשר וכל בשר שאינו כשלמים לית ביה משום שמחה.

ל״חפרק לח: מבאר טעם קרבן תודה והלחם שמקריבין עמו שהיה נאפה בארבע פנים חמץ חלות מצות רקיקים למה היה כל אחד עשר לחם וכל דיני הלחם והתודה בטעמיהן נתבארו שם ונתבאר שם על ידי זה טעם המעשרות שהיו ישראל מפרישין בארץ ישראל ומבאר שם שבכל מצוה שבתורה יש בהן תועלת גופני מלבד מקצת מצות ומבאר שם שבכל עשרת הדברים יש בכל אחת ואחת תועלת גופני חוץ במצות אנכי ומבאר שם כיצד וכוונת אמרם זכור ושמור בדבור אחד נאמרו ופרשת ויכלו השמים וטעם שנאמר לא תשא ולא נאמר לא תשבע ואמר דברים שאין אש ומים מכלה שבועת שוא מכלה ואמרם שאמר משה רבינו למלאכי השרת מה כתיב לא תשא כלום משא ומתן יש ביניכם כו' וכוונת אמרם אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ואמרם פרק חלק לבי לפומי לא גלי מהו נקרא מפי הגבורה וטעם הקליר שסדר במוסף של שבועות המצות שלא כסדר ושם בכל אות מי' הדברות נתלית בו מצוה אחת וטעם שעשרת הדברות יש לו שני נגינות וטעם אמרם בקידושין עשרה קבין חכמה ירדה לעולם תשעה נטלה ארץ ישראל כו' ואוירא דארץ ישראל מחכים.

ל״טפרק לט: מבאר טעם קרבן נזיר ולחמיו שנקרבים עמו וטעם למה היו לחמי תודה ולחמי נזיר נאפים חוץ לעזרה ומבאר טעם התנופה שהיו עושין בקרבנות שלמים וטעם שלוקחין חזה ושוק בשלמים ונותנים לכהן ובאיל נזיר לוקחין גם כן הזרוע מן האיל וטעם שהיו מבשלים איל נזיר בעזרת נשים.

מ׳פרק מ: מבאר אכילת קרבן מעשר ובכור וטעמן.

מ״אפרק מא: מבאר כי שבעה קרבנות מוסף הם בתורה והם נגד שבעה טענות שטענו הפלוסופים בענין חדוש העולם להוכיח שהעולם קדמון ועל ידי מוספים אלו נתבטלו טענותיהן ונגד זה היו שבעה ימים של סרובו של משה מלילך למצרים לגאול ישראל ונגד זה אמרו שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם.

מ״בפרק מב: מזכיר השבעה טענות שטען הפלוסוף על חדוש העולם על דרך שסדרן הרב המורה ומזכיר שם דעות הפלוסופים בקדמות העולם.

מ״גפרק מג: תשובת הרב על טענות אלו כדי להשיב לאפיקורס.

מ״דפרק מד: מבאר שם תשובה אחרת בדרך כלל על דברי הפלוסופים הטוענים על חדוש העולם ומבטל שם טענותיהן ודבריהם בדרך אחר מתשובת המורה.

מ״הפרק מה: מבאר תשובת פרטיים על כל טענה וטענה של הפלוסופים וכוונת החכם אבן עזרא שאמר שאף הזמן מכלל הנבראים ותשובות הגונות שם בזה על כל דבר וכוונת אמרם שהקדוש ברוך הוא היה בונה עולמות ומחריבן ואמר דין הניין לי ואמרם שהקדוש ברוך הוא התנה עם הים שיהא נקרע לישראל וכו'.

מ״ופרק מו: מבאר טעם סרובו של משה שבעה ימים מלילך בשליחות השם ואיך היה טוען בכל פעם טענה אחת ותשובת השם יתברך על כל אחת ואחת והקשר הפרשיות ההם באופן זה בדברים נאותים ודברי משה באמרו אסורה נא ואראה.

מ״זפרק מז: מבאר אמרו שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואיך בארו לנו בזה תשובה על שבעה טענות הפלוסופים שטענו על חדוש העולם וטעם שבעה הבלים שאמר קהלת וטעם שנברא העולם בשבעה ימים וכוונת קהלת שאמר בסוף ספרו את האלקים ירא וגו' ומבאר שם ששבעה ימי הבריאה מורים גם כן על בטול טענות אלו ומפרש שם פרשת בראשית וכו' ומבאר שם כל מעשה יום רביעי ועל מה הוא רומז ומבאר כוונת האגדה בענין קטרוג הלבנה שאמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד וכו' וכוונת אמרם שבמקום שבעלי תשובה עומדין אפילו צדיקים גמורין אינן עומדין שם ומבאר שם אמרם ואף לויתן זכר ונקבה נבראו וכו' ומלאכת יום חמישי מבואר שם ומבאר טעם נעשה אדם בצלמינו.

מ״חפרק מח: מבאר טעם קרבן מוסף שבת למה היו שני מוספים וענין נשמה יתירה שיש לאדם בשבת וטעם שהקרבנות דוחין שבת וטעם מדרש אמרה שבת לפני הקדוש ברוך הוא לכל נתת בן זוג ולי לא נתת וכו' ושם למה רוב הקרבנות באו מן הכבשים.

מ״טפרק מט: מבאר טעם מוסף ראש חודש ומבאר שיש בתנועת הגלגלים תנועת ההפך והוא גורם לו ההפסד כמו בהויית השפלים ומבאר שם מקצת תכונה חדשה ושם טעם שבכל המוספים היו שבעה כבשים בני שנה מלבד בשבת שהיו שנים ושהיו כל המוספים עולות ושם טעם שני השעירים אחד להשם ואחד לעזאזל ומבאר שם ענין קטרוג של לבנה ואמר אי אפשר לשני מלכים כו' באופן אחר ממה שנתבאר למעלה וטעם שקראו יעקב הקטן ודוד הקטון ושמואל הקטון וטעם עונשי גיהנם לאיזה תכלית הן מאחר שאין הקדוש ברוך הוא פועל הרע אלא לתכלית טוב וכו' ומבאר שם טעם אמרם שבכל יום היו נותנים האברים מחצי כבש ולמטה ושל מוספים למעלה ושל ראש חודש על המזבח בין קרן לקרן לפרסם שהוא ראש חודש.

נ׳פרק נ: מבאר טעם קרבנות מוסף פסח וטעם שינויים שבאו בפרשת מוסף ראש חודש משאר מוספין ומפרש ענין הידיעה בעתידות עם השארת הבחירה וטעם שהיה פסח שבעה ימים ויום ראשון ואחרון ויום טוב וביניהם חול המועד וטעם שבשבת נאסרה כל מלאכה וביום טוב הותרה מלאכת אוכל נפש וטעם שכל יחיד היה אסור במלאכה ביום שמביא קרבנו.

נ״אפרק נא: טעם בעור חמץ בפסח וטעם מצות מצה וטעם ארבע כוסות של ערבי פסחים וטעם למה נמשל היצר הרע לחמץ ולמלך זקן ויצר טוב למצה ולילד חכם ושכל זה מורה על בריאות העולם או על קדמותו וטעם אמרם האוכל מצה בערב פסח כבועל ארוסתו בבית חמיו.

נ״בפרק נב: מבאר טעם מוסף שבועות וטעם שבכל יום מקריבין קרבן מוסף אסור במלאכה מלבד בראש חודש שמותר במלאכה וטעם שקרבן מוסף ראש חודש ופסח ושבועות הם בשוה ושאר המוספין הם בענין אחר חלוקים בענין הקרבנות.

נ״גפרק נג: מבאר טעם קרבן פסח בכל חקתיו ומשפטיו וטעם אסור נותר ושנאכל דוקא למנויו ולאכליו וערל וטמא אסור בו וטעם שאינו נאכל אלא צלי ושלא לשבור בו עצם וטעם שפסח מצרים מקחו מבעשור וטעם שפסח היה נלקח מן הכבשים ושהמצרים היו עובדים למזל טלה וטעם שהיו קושרים פסחיהם בכרעי המטה וטעם נתינת קרבן פסח על המשקוף ועל שתי המזוזות והיה טעון טבילת אגודת אזוב וטעם לא תצאו מפתח ביתו עד בוקר וטעם אמרם בני חיי ומזוני לאו בזכות תליא מלתא אלא במזל תליא מלתא וכו' וענין אכילת הפסח על מצות ומרורים וטעם לקריאת הלל בשעת שחיטתו וענין תקיעה ותרועה שתוקעין במקדש ולמה אמרו שנסתפקו אם תרועה הוא שברים או תרועה.

נ״דפרק נד: טעם הקרבת העומר בט"ז בניסן וכל דיני העמור וטעמיהן נתבארו שם וטעם שמקריבין כבש בן שנתו עם העומר ושם טעם ספירת העומר מ"ט יום וטעם לממני יומי ולממני שבועי ואמרם חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נמסרו למשה וכו' והם שבעה מעלות שראה יעקב בסולם. ומדרש על מה שאמר משה הודיעני נא את דרכיך וגו'.

נ״הפרק נה: מבאר טעם שתי הלחם עם קרבנותים שהיו באין עמהן וטעם צורת שתי הלחם ואפייתו וכל דיניהם וטעם שהעומר היה מנופה בשלשה עשר נפה ושתי הלחם בשנים עשר נפה ולחם הפנים באחד עשר.

נ״ופרק נו: מבאר טעם מוסף ראש השנה וכל דיני תקיעות שופר וטעמיהן וטעם איסור תקיעה בשבת ואמרם שהתקיעה מערבבת השטן ואמר למה תוקעין השופר של איל לזכר אילו של יצחק וטעם שתוקעין כשהן יושבין וחוזרין ותוקעין כשהן עומדין וטעם מלכיות זכרונות ושופרות כל אחד עשרה פסוקים וטעם מנהג הליכה אל המים בראש השנה לעשות תשליך וטעם הפסוק תשליך במצולת הים כל חטאתינו.

נ״זפרק נז: מבאר טעם קרבנות מוספי יום כפורים וטעם שני שעירי יום כפורים אחד לעזאזל ואחד להשם.

נ״חפרק נח: מבאר כל עבודת יום כפורים וסדרם כיצד היה נעשה בזמן שבית המקדש קיים.

נ״טפרק נט: מבאר טעם על כל עבודת יום כפורים ואמרם כל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה שבעה ימים ואמרם בתחלה עלה במחשבה לברא שנים ולבסוף נברא אדם יחידי ואים שנקרא שבת כלה ומטרוניתא וטעם שמילה נתנה בשמיני וטעם ששבת ותפילין ומילה נקראים אות ומאריך בטעם המילה ואמרם אור ששמש בשבע ימי בראשית נגנז וטעם שנאמר ויכל אלקים ביום השביעי וטעם ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ולא נאמר יום ראשון וענין המחול שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לצדיקים ואמרם שור שהקריב אדם הראשון קרן אחד היה במצחו וקרנותיו קודמין לפרסותיו ולמה נאמר ביוסף קרני ראם קרניו ואמר שהכל נברא ביום ראשון ונאמר ביום עשות אלקים את השמים.

ס׳פרק ס: מבאר טעם סדר העבודה של יום כפור וקשור הטבילות ועשרה קידושים וכל עבודתו זה בזה וטעם שהיה הרמת הדשן מחצות הלילה וברגלים באשמורת השלישי ובכל יום בעלות השחר וכוונת אמרם שהתורה קדמה שתי אלפים לעולם ומבאר שם מה היה חטא הארץ הנתקלל כשחטא האדם ומבאר שם טעם אמרם שאלו לחכמים חוטא מה עונשו כו' ואמרם במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורין אינן עומדין ומבאר טעם מאמר העשירי במעשה בראשית ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל עשב וגו' וטעם עונת תלמיד חכם מליל שבת לליל שבת וטעם ה' ענויים ביום הכפורים.

ס״אפרק סא: מבאר טעם קרבנות מוסף של סוכות ושמיני עצרת ולמה היו הפרים מתמעטין ולא שאר הקרבנות וטעם ניסוך המים בחג וענין השיר שהיו אומרים בשעת נסוך המים וכל דיניו מבוארים שם וכוונת אמרם כי בסכות הושבתי את בני ישראל כו' יש אומרים סכות ממש ויש אומרים ענני כבוד היו ומבאר קצת טעמי דיני סוכה וטעם שהוא בחמשה עשר בחודש ופירוש הפסוק סולו לרוכב בערבות בי-ה שמו וטעם אמרם שישראל מוסיפין כח בפמליא של מעלה וטעם אמרם נסוך המים וערבה ועשר נטיעות הלכה למשה מסיני.

ס״בפרק סב: טעם הלכות סוכה וכל דיניה וצורתה והנתלה בה והטעם שהנזיר נצטווה בארבע מצות בנזירתו וטעם אמרם מצוה קטנה יש לי וסוכה שמה וכו'.

ס״גפרק סג: מבאר טעם ארבע מינים שבלולב וענין לקיחתו ביום ראשון של סוכות ומדרשן ראשון לחשבון עונות ומבאר שם ענין עץ הדעת טוב ורע ומה שנאמר ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו'.

ס״דפרק סד: מבאר טעמי קרבני עולות ראיה וחגיגה ושלמי שמחה.

ס״הפרק סה: מבאר טעם פרה אדומה בדרך שבארו הראשונים והרבה מדרשות השייכים לדיני פרה ואחר כך מבאר טעם חדוש בפרטי כל דיניה נכונה על מדרשי חז"ל.

ס״ופרק סו: מבאר טעם עגלה ערופה בכל דיניו וטעם פרים ושעירים הנשרפים וטעם שפסולי קדשים היו נשרפים והיו שלשה מקומות שבהן שורפין קדשים.

ס״זפרק סז: מבאר טעם הצרעת שמטמא בשאת וספחת ובשער לבן ובשר חי וחלוקי הצרעת בין מקום בשר למקום שערי הקרוי נתק ומבאר שם שהצרעת בא על לשון הרע כמדרשם ז"ל ועל פי זה מבאר כל דיניו. וטעם ארבע מראות שהנגעים מטמאין בהן וטעם נגעי בתים ושדינן בשלשה שבועות ונגעי בגדים וטעם המראות שמטמאות בהן וכל שאר דיניו מבוארים שם על פי מדרשיהן ז"ל.

ס״חפרק סח: מבאר טעם קרבנות מצורע ושהיו באין על נגעי הגוף והבתים ולא על נגעי בגדים ומבאר שם טעם פרטי קרבן במצורע שהיו שתי צפרם ועץ ארז ואזוב ושני תולעת וגלוחו של מצורע וכוונת דברים אלו ושם טעם אמרם הוי זנב לאריות ואל תהא ראש לשועלים וטעם חטאת ועולה ואשם שהיה מביא המצורע וטעם מתנות של דם האשם והשמן על בהן ידו ורגלו ותנוך האוזן וכל הנתלה בזה נתבאר שם.

ס״טפרק סט: מבאר ענין דם נדות וזבה שנמשכו אחר חטא אדם וחוה ומביא ראיה לזה ממדרשיהם ז"ל. וטעם אמרם כשבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא כו'. ומבאר כל דיני נידה זב וזבה ויולדת ובעל קרי איך מורים בהלכותיהן בכללות ובפרטות על ענין חטא אדם וחוה ומבאר שם באריכות מה היה חטא אדם וחוה ואפרש שם כל אותה פרשה מאכילת עץ הדעת טוב ורע ובמה הטעה הנחש את חוה. ומבאר טעם אמרם עץ שאכל אדם הראשון אתרוג או תאנה או גפן וכו'. ואמרם עץ חיים מהלך ת"ק שנה וכו'. ומבאר שם ענין עץ החיים ועץ הדעת וטעם אמרם שאדם הראשון ישב בתענית מאה ושלשים שנה וטעם שאשה מטמא באודם ואיש בלובן.

ע׳פרק ע: מבאר טעם קרבן סוטה ומנחתה שהיא מן השעורים וטעם מחיקת השם אל תוך המים ומבאר שם טעם ויברא אלקים את האדם בצלמו וגו' וטעם שנברא האדם יחידי וטעם אשה כי תזריע וילדה זכר וגו'. ומבאר הגדת אמר והשם בירך את אברהם בכל שהיתה לו בת ובכל שמה. וטעם שאברהם נתברך בכל יצחק מכל יעקב כל ואמרם אצטגנינות גדולה היתה לאברהם כו' ואמרם מרגלית היתה תלויה בצוארו וטעם שאם יש לאדם בן ובת קיים פריה ורביה.

ע״אפרק עא: מבאר פרשת נזיר וטעם הנזיר בכל עניניו והלכותיו וקרבנותיו ומבאר שעל ידי זו אנו עומדין איך יתנהג האדם בענין הערב הטוב והמועיל והבלתי בעל תכלית אשר נגד זה באו ארבע דיני נזיר וטעם שאמרו לך לך אמרינן לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב יותר מבשאר אסורים ואמרם שהנזיר נקרא חוטא ואמרם כל המתפתה מיינו יש בו מדעת קונו וענין עץ הדעת טוב ורע מורה על השכל האנושי ומבאר שם כל דיני נזיר בכלליו ופרטיו מבוארים שם וטעם שמשה היה תאב לכנס לארץ ישראל.

ע״בפרק עב: טעם הקרבנות שהקריבו אדם הראשון ובניו ומבאר שם טעם אמרם פר שהקריב אדם הראשון קרן אחת היה לו במצחו כו'. וטעם שלא הוזכר בתורה כי זהו מורה על סודי קרבנות שהם מורים על חדוש העולם. ומבאר שם טעם אמרם תחש שהיה בימי משה לא הכריעו בו חכמים אם מין חיה או בהמה הוא כו'. ומבאר שם הסוגיא שבפרק במה מדליקין בענין תחש דמשה. ומבאר שם בארוכה פרשת קין והבל ושת וענין קרבנותיהן וסוד שמותן ונתבאר שם אמרם שהערביים משתחוים לאבק שברגליהן ושם טעם אמרם שאדם וחוה עלו למטה שנים וירדו שבעה וכו' ואמרם ויהי בהיותן בשדה על מה היו מדיינים על תאומה יתירתא שנולדה עם הבל ולמה נאמר בקין ארורה האדמה בעבורך כי פצתה את פיה וגו' ומבאר טעם מדרשם מהו האות שנתן השם לקין יש אומרים צרעת ויש אומרים כלב כו' וטעם קריאת בן הג' שת ונאמר אצלו ויולד כדמותו וצלמו כו'.

ע״גפרק עג: מבאר קרבנות של נח ומבאר טעם מחלוקתן אם בני נח הקריבו עולות או שלמים וטעם שנזכר עולות ומזבח יותר בקרבן נח מקרבן קין והבל ומבאר שם טעם המזבחות שבנו האבות ולא נזכר בשום אחד מהן שהקריבו עליו קרבן ומבאר שם כל ענין דור הפלגה וחטאן ומה היתה כוונתן באמרם נבנה לנו עיר ומגדל וכו' ומבאר שם טעם הבהמה שלקח אברהם בברית בין הבתרים וטעם שהקריב איל תחת יצחק בנו ולא שאר קרב[ן] ומבאר ענין מזבח שנאמר ביצחק ויבן מזבח וענין מצבה שהקים יעקב וטעם שנאמר לא תקים לך מצבה אשר שנא ואמרו שהיתה אהובה בימי האבות ומבאר שם כל פרשת ויצא יעקב ויפגע במקום ויקח מאבני המקום וגו' ומדרשם והארץ היתה תוהו ובוהו אילו אבנים מפולמות וקו ירוק המקיף כל העולם ואמרם שני אלפים קדמה התורה לעולם ומדרשם שהיו אבנים שהניח יעקב מראשותיו מריבים זו עם זו ושמהם נעשו אבן שתיה ומדרשם סולם זה סיני כו' ומבאר שם ענין אמרו וילך ארץ בני קדם וגו' והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים וגו' ומבאר שם כל אותו ספור בדרך נאותי ומבאר פסוק ויקרא למקום א-ל בית א-ל ודרשו שאמר לו הקדוש ברוך הוא אתה אלו-ה בעליונים ואני בתחתונים כו' ואמרם ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק מכאן שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו.

ע״דפרק עד: מבאר הקרבן שהקריב משה בשעת מתן תורה שנאמר שם ויבן מזבח תחת ההר וגו' וטעם שאמרו משה ואהרן דרך ג' ימים נלך ונזבחה להשם אלקינו ולא מצינו שעשה כן ולמה דקדק משה בדרך שלשה ימים וטעם המזבח שבנה משה בשעת מלחמות עמלק ויקרא לו השם ניסי ובני גד ובני ראובן שבנו מזבח לא לעולה ולא לזבח ומבאר ענין קרבן יתרו שנאמר בו ויקח עולה וזבחים לאלקים ולא נאמר להשם כמו בכל הקרבנות וטעם מה שנאמר ויבואו משה ואהרן לאכול לחם עם יתרו חותן משה וטעם אמרם שהיה משה עומד ומשמש עליהן ואמרם כל הנהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובים כאלו נהנה מזיו שכינה ומבאר הקרבן שהקריבו נערי בני ישראל בשעת מתן תורה ואמרם שבת ופרה במרה אפקוד וסוד נעשה ונשמע שהקדימו נעשה לנשמע וטעם המון שאמר עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודני' כו' וטעם ויקח משה דם הברית וגו' ומדרשם בויקרא רבה ויקח משה חצי הדם מנא ידע כו' ומדבר במהות תכלית העולם ומבאר אמרם הני חמשה ברכי נפשי נגד מי אמרם דוד ומהו הברית אשר שם משה בין הקדוש ברוך הוא לישראל ומבאר פסוק ויראו אלקי ישראל ותחת רגליו וגו' כל אותו ענין אבאר שם בשני פנים גם מאמר רבי אליעזר שמים מהיכן נבראו כו' ומהו היה השגת בני ישראל בעת ההיא.

ע״הפרק עה: נתבאר עניין הקרבן שהקריב משה בשבעת ימי מלואים וטעם פרטי הקרבן ההוא ובמה נשתנה דיניו משאר קרבנות וטעם שלא הוכשרו הכהנים לעבודה רק מאחר ימי המלואים ואילך וטעם שאמרו משה שמש כל שבעת ימי מלואים בחלק לבן שאין בו אמרא וטעם אמרם לא קם בישראל כמשה אבל באומות קם ומנו בלעם וטעם אמרם שמים מהיכן נבראו מאור לבושו שנאמר עוטה אור כשלמה ושם טעם מדרשם שאמר ליה רבי שמעון בן יהוצדק לרבי שמואל בר נחמני בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה כיצד ברא הקדוש ברוך הוא עולמו עוטה אור כשלמה וכו'.

ע״ופרק עו: מבאר שם טעם הקרבנות שהקריב אהרן ובניו וישראל ביום השמיני למלואים וטעם הקרבנות שהקריבו הלוים ביום חנוכתן השינויין שבאו באותם הקרבנות ומבאר שם ענין מעשה העגל ומה היה חטא אהרן או ישראל וכוונתן בזה ומבאר שם הרבה מדרשות שבאו בענין זה וטעם אמרם לא היו ישראל ראויין לאותה מעשה וכן דוד למעשה בת שבע כו' וטעם מדרשם בנות פוטיאל שפיטם עגלים לעבודה זרה ולא נקט שאר בהמות וכוונת ירבעם שעשה שני עגלים ומבאר שם ענין תכלית העולם אם הוא לצורך כל דבר בעצמו כדעת הרב המורה או אם הכל הוא לתכלית בני ישראל כדעת בעל העקידה וסיעתו.

ע״זפרק עז: מבאר שם עניני הקרבנות שהקריבו בלעם ובלק וענין המזבחות שבנו ומבאר פירוש כל אותם הדברים וטעם המקומות שבנה שם המזבחות ומבאר שם כוונת אמרם משה כתב ספרו ופרשת בלעם וספר איוב וטעם נטיית האתון שלשה פעמים וטעם שנמצא אצל בלעם פעמים מנחש ופעמים קוסם ופעמים נביא.

ע״חפרק עח: מבאר עניני הקרבנות שהקריבו בהר גריזים והר עיבל וקרבנות שהקריב יהושע בכניסתו לארץ ונתבאר שם ענין הארורים שנאמרו בהר עיבל וטעם שזכרו אלו הארורים ואלו המצות ולא נזכרו הברכות בתורה אף על פי שאמרו ברכות נגד קללות ושם למה לא נזכר שכר עולם הבא בתורה כמו שנזכר ענין הכרת שהוא העונש וטעם הקמת האבנים שלשה פעמים וטעם מאמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל התורה מבראשית אלא שאם יאמרו האומות כו' ולמה אמרו כך על ישראל שכבשו שבעה אומות משאר מלחמות הנעשים בעולם ושם שאחד עשר ארורים המוזכרים הם נגד אחד עשר עיקרי הדת אשר הכופר באחד מהן נקרא כופר ולכן נזכרו אלו הארורים ועיין שם כיצד וטעם שאמרו בכל מקום אם למקרא אם למסורת ולא אמרו אב ולמה נקרא התורה אם.

ע״טפרק עט: מבאר שכל קרבנות נדבה שהקריבו ישראל לאחר מתן תורה היו באין להורות על הוראות חדוש העולם וזהו עקר עבודת הקרבן בכל מקום ומבאר שם טעם למה לא הקריבו קרבן עולת כשהמליכו את שאול כמו שעשו כשהמליכו את דוד ומבאר פירוש הפסוק ויעל מלאך השם מן הגלגל וגו' ויזבחו שם להשם וגו' ומבאר שם ענין הקרבנות שהקריבו במעשה דפלגש בגבעה וטעם שנענשו בני ישראל בתחלת המלחמה ההיא וטעם שנזכר מזבח בקרבנות שהקריבו אחר המלחמה ולא נזכר שם בתחלת המלחמה ומבאר ענין הקרבנות שהקריב גדעון בן יואש כשנגלה אליו המלאך וטעם מדרשם שאמרו ששבעה עבירות עבר גדעון בקרבן ההוא וטעם למה נבחר הוא להושיע ישראל אף על פי שהיה כמור לעבודה זרה ומבאר שם ענין הקרבן שהקריב מנוח ואשתו כשנגלה אליהם המלאך ובשרם בלדת שמשון ובאיזה דברים נשתנה קרבון גדעון וקרבן ההוא מבואר שם הכל בדרך נאות.

פ׳פרק פ: נתבאר שם ענין הקרבנות שהקריבה חנה ביום שחנכה את שמואל וענין הקרבן שהקריב שמואל שנאמר ויקח טלה חלב וגו' ומבאר הפסוק שנאמר גבי שאול ויבן מזבח להשם אותו החל לבנות וגו' וטעם אמרם ששמואל מורה הלכה בפני עלי הוי ומבאר הפסוקים שבאו באותו פרשה שאמרה חנה חי אדוני וגו' אל הנער הזה התפללתי וענין המעיל קטון שעשאה לו אמו.

פ״אפרק פא: מבאר טעם מה שנאמר ועגלת בקר תקח בידך שצוהו הקדוש ברוך הוא לשנות מפני השלום וטעם דוד שהקריב שור ומריא בנושאו הארון אל בית השם ובדברי הימים נאמר ויזבחו שבעה פרים ושבעה אלים וגו' וטעם שקראו למשיח בר נפלי וטעם מה שנאמר ויהי כי כאשר צעדו נושאי הארון ששה צעדים וטעם אותן הששה צעדים גם טעם שילדו ששה בנים בכרס אחד במצרים ובבית עובד אדום כשהיה הארון בביתו כי מספר הששה מציל מעין הרע וטעם המקובלים שאמרו אות ו' מורה על רחמים וה' על דין וטעם מחיצת השקל שהיו נותנין ישראל שלא יהיה נגף במנינן וטעם שהנגף שולט במנין ובאיזה דבר טעה דוד המלך שמנה ישראל ולזה צותה התורה להביא הקרבנות ממחצית השקלים.

פ״בפרק פב: מבאר טעם קרבנות שהקריב שלמה בחנכת הבית וטעם שהקריב קרבנות לאלפים ולרבבות ומבאר שם טעם שלמה בקרבנות ההם שהקריבן כל כך לרוב ומבאר שם פסוק האלף לך שלמה וגו' ופסוק ויהי שירו חמשה ואלף וסוד דבר צוה לאלף דור גם אמרם יומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנה ואין שייך זה אצל הקדוש ברוך הוא שאין קץ ותכלית לו ומבאר למה נקוד בתורה שלשה תגין על מ' של בשגם הוא בשר ומבאר מעט מענין שיעור קומה.

פ״גפרק פג: מבאר שם הקרבנות שהקריב עזרא וזרובבל בחנכת בית שני וטעם שהיו שלשה בית המקדש עם בית האחרון שיבנה במהרה בימינו וכן היה שלשה משכנות שם שילה נוב גבעון וקצת קרבן מלואים לעתיד שנזכה במהרה בימינו אמן וכן יהי רצון.

פ״דנשלם הסימנים בעזרת שוכן מעונים

Today's Learning

תורת העולה, מפתח ד׳Torat HaOlah, Index 4