תורת העולה, מפתח ג׳Torat HaOlah, Index 3
א׳חלק שני
הקדמה קטנה: מבאר בה התנצלות כל מחבר ספר אף כי קטן הוא ושם שהקרבנות היו באים לתועלת רבים. וכן כל דברי תורה ולמדו ממה שאמרו מה ראתה אסתר שזמנה את המן כו'. ומאמרם בעניין פלגש בגבעה כו'. ושם שכל נמצא יש לו שני בחינות האחד מצד בריאתו והשני מצד התמדתו.
פרק א: מבאר בו שנים עשר טעמים שהביאו הראשונים ז"ל בטעמי הקרבנות ותועלתם ואיך שייך לומר בהן ריח ניחוח וכדומה. וטעם אמרם שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה במצחו ומישב שם טעם המורה בענין הקרבנות ומביא מדרשות מסכימים לדבריו. וטעם אמרם הכהנים אוכלים הבשר והבעלים מתכפרים ומביא טעם שהיו הקרבנות באין משור וכבש ועז ותורים ובני יונה. ואמרם שמיכאל מקריב נפשותיהן של צדיקים במזבח של מעלה ומה טעם שהקרבנות היו באין על השוגג ולא על המזיד ושם טעם מדרשם אשה ריח ניחוח אשה לשם אישים ריח לשם ריח ומדרשם אף על פי שאש יורד מלמעלה מצוה להביאו מן ההדיוט ואמרם במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינן עומדים.
הקדמה קטנה: מבאר בה התנצלות כל מחבר ספר אף כי קטן הוא ושם שהקרבנות היו באים לתועלת רבים. וכן כל דברי תורה ולמדו ממה שאמרו מה ראתה אסתר שזמנה את המן כו'. ומאמרם בעניין פלגש בגבעה כו'. ושם שכל נמצא יש לו שני בחינות האחד מצד בריאתו והשני מצד התמדתו.
פרק א: מבאר בו שנים עשר טעמים שהביאו הראשונים ז"ל בטעמי הקרבנות ותועלתם ואיך שייך לומר בהן ריח ניחוח וכדומה. וטעם אמרם שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה במצחו ומישב שם טעם המורה בענין הקרבנות ומביא מדרשות מסכימים לדבריו. וטעם אמרם הכהנים אוכלים הבשר והבעלים מתכפרים ומביא טעם שהיו הקרבנות באין משור וכבש ועז ותורים ובני יונה. ואמרם שמיכאל מקריב נפשותיהן של צדיקים במזבח של מעלה ומה טעם שהקרבנות היו באין על השוגג ולא על המזיד ושם טעם מדרשם אשה ריח ניחוח אשה לשם אישים ריח לשם ריח ומדרשם אף על פי שאש יורד מלמעלה מצוה להביאו מן ההדיוט ואמרם במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינן עומדים.
1
ב׳פרק ב: בו ארבע הצעות הצריכות אל הבאור.
הצעה ראשונה: מבארת שיסוד התורה הוא אמונת חדוש העולם והוא יתד שכל התורה תלויה בו ושעם חדוש העולם אנו עומדים על מציאות השם יתעלה וטעם למה תקנו חכמינו ז"ל ברכות יוצר המאורות קודם קריאת שמע ושהמאמין בקדמות על דרך שיאמין ארסטוטלוס הוא כופר בכל התורה.
הצעה שנייה: שהעולם יפסיד לעתיד ומתרץ שם הראיות שהביא הרב המורה מן הכתובים על נצחיותו ומבאר שם מאמר רבי עקיבא לתלמידיו אל תאמרו מים מים ואמרם ז"ל אותן אלף שנה שהקדוש ברוך הוא יחדש בהן עולמו צדיקים מה הם עושים הקדוש ברוך הוא עושה להם כנפיים ושטים על פני המים ומבאר מה שנאמר בתורה ויהי ערב ויהי בקר יום אב"ג ועדיין לא נתלו המאורות ומפרש שם פסוק יסד ארץ על מכוניה בל תמוט וגו' ופסוק אין חדש תחת השמש ואמרם שמים שהם עתידים להבראות כבר הם ברואים ואמרם וישב הים לאיתנו לתנאו הראשון מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא כו'.
הצעה שלישית: כל העולם כלו נקשר ביחד והוא כאיש אחד באבריו ועל כן נקרא האדם עולם קטון ומבאר שם מקצת דמיונו זה לזה וטעם שראו הנביאים כמראה אדם ומבאר שלכוונה זו נאמר והוא באחד ומי ישיבנו וגו' ומבאר שם נעשה אדם בצלמנו וגו' ואמרו שאדם נעשה בדפוס ואמרם רוחץ אדם פניו בכל יום משום כבוד קונהו ואמרם שאדם בחותמו של הקדוש ברוך הוא ומהו החותם ההוא והדפוס שאדם נבראו בו ואמרם כשם שאברים לאדם כן אברים לעולם כו' ומבאר שם פרשה של שיר השירים ראשו כתם פז לחייו כערוגת הבושם כו' ופירש מלא כל הארץ כבודו ופירש אמרם כל היודע שעור יוצר בראשית מובטח לו שהוא בן עולם הבא ומבאר שם מאמרם לב"א לפומא לא גלי ומבאר מאמרם אלו בענין שיסולק ההגשמה מהשם יתעלה ומבאר שם סוד התפילין וצורתו באופן נאות ואמרם שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין ושהראה למשה קשר של תפילין.
הצעה רביעית: היא דעת המדברים המאמינים בעצמיים הפרדיים אשר מהם נתהוה כל מתהוה לדעתן.
הצעה ראשונה: מבארת שיסוד התורה הוא אמונת חדוש העולם והוא יתד שכל התורה תלויה בו ושעם חדוש העולם אנו עומדים על מציאות השם יתעלה וטעם למה תקנו חכמינו ז"ל ברכות יוצר המאורות קודם קריאת שמע ושהמאמין בקדמות על דרך שיאמין ארסטוטלוס הוא כופר בכל התורה.
הצעה שנייה: שהעולם יפסיד לעתיד ומתרץ שם הראיות שהביא הרב המורה מן הכתובים על נצחיותו ומבאר שם מאמר רבי עקיבא לתלמידיו אל תאמרו מים מים ואמרם ז"ל אותן אלף שנה שהקדוש ברוך הוא יחדש בהן עולמו צדיקים מה הם עושים הקדוש ברוך הוא עושה להם כנפיים ושטים על פני המים ומבאר מה שנאמר בתורה ויהי ערב ויהי בקר יום אב"ג ועדיין לא נתלו המאורות ומפרש שם פסוק יסד ארץ על מכוניה בל תמוט וגו' ופסוק אין חדש תחת השמש ואמרם שמים שהם עתידים להבראות כבר הם ברואים ואמרם וישב הים לאיתנו לתנאו הראשון מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא כו'.
הצעה שלישית: כל העולם כלו נקשר ביחד והוא כאיש אחד באבריו ועל כן נקרא האדם עולם קטון ומבאר שם מקצת דמיונו זה לזה וטעם שראו הנביאים כמראה אדם ומבאר שלכוונה זו נאמר והוא באחד ומי ישיבנו וגו' ומבאר שם נעשה אדם בצלמנו וגו' ואמרו שאדם נעשה בדפוס ואמרם רוחץ אדם פניו בכל יום משום כבוד קונהו ואמרם שאדם בחותמו של הקדוש ברוך הוא ומהו החותם ההוא והדפוס שאדם נבראו בו ואמרם כשם שאברים לאדם כן אברים לעולם כו' ומבאר שם פרשה של שיר השירים ראשו כתם פז לחייו כערוגת הבושם כו' ופירש מלא כל הארץ כבודו ופירש אמרם כל היודע שעור יוצר בראשית מובטח לו שהוא בן עולם הבא ומבאר שם מאמרם לב"א לפומא לא גלי ומבאר מאמרם אלו בענין שיסולק ההגשמה מהשם יתעלה ומבאר שם סוד התפילין וצורתו באופן נאות ואמרם שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין ושהראה למשה קשר של תפילין.
הצעה רביעית: היא דעת המדברים המאמינים בעצמיים הפרדיים אשר מהם נתהוה כל מתהוה לדעתן.
2
ג׳פרק ג: מבאר טעם הקרבנות שהיו מורים על חדוש העולם והפסדו כמו מצות שבת ומבאר טעם שאנו זוכרין חדוש העולם על ידי שביתה ולא על ידי מלאכה ומבאר טעם אמרם תפילות נגד תמידים תקנום וטעם שהיו הקרבנות נשחטין נגד השמש וטעם שבא הקרבן על שוגג ולא על מזיד וטעם מדרשם אשר לא צויתי זה בנו של מישע מלך מואב ולא עלה על לבי זה יצחק בן אברהם. וטעם שהיו מביאין הקרבנות מן בעלי חיים ועני היה מביא מנחה שהוא מן הסולת ולא שאר דברים ומבאר מדרשם מיום השמיני והלאה ירצה משל למלך שהוציא כרוז לא יראו פני עד שיראו פני המטרונית תחלה ואמרם על שלשה דברים העולם עומד על התורה וכו' וכולן למדו מפסוק אחד ואשים דברי בפיך כו'.
3
ד׳פרק ד: טעם אסור הבהמות וטעם שאמרו עם הארץ אסור לאכול בשר גם שנאסרו באכילת הבשר מאדם הראשון עד אחר המבול וטעם אות הקשת שנתן הקדוש ברוך הוא לנח ואמרם שבימי רבי שמעון בן יוחי ורבי יהושע בן לוי לא נראה הקשת אף על פי שהקשת הוא דבר טבעי בסבת הגשם.
4
ה׳פרק ה: הטעם שהקרבנות היו נקרבים על האש על גבי המזבח וטעם שהקרבן היה נפסל במומין טעם אסור תמורה בקדשים ואסור מעילה בהקדש טעם שהקרבן לא היה כשר רק מיום השמיני והלאה עם הנס שאמרו ז"ל שהיה הדשן של מזבח נבלע בקרקע העזרה וטעם שלא היו שורפין שום קרבן פסול עד שתעבר צורתו ולמה המזבח היה עומד באולם.
5
ו׳פרק ו: מבאר קרבן נשיאים שהקריבו בחנוכת המזבח בכל פרטיו ולמה הוכפל בתורה שנים עשר פעמים ואמרם במדרש שחביב קרבנם כשירה שאמרו על הים וכשני לוחות הברית ואמרם ביום כלות משה להקים המשכן עולם הוקם עמו וטעם שלא נתנו העגלות לבני קהת רק לבני גרשון ומררי ומבאר שם כוונת מאמרם כי בי-ה השם צור עולמים עולם הזה נברא ב-ה' ועולם הבא ב-י' וטעם אמרם בקרבן הנשיאים שוקלן אחד אחד ושוקלן כולם כאחד לא ריבה ולא מיעוט וטעם שחזר וחשב מספר כלל קרבנותיהן.
6
ז׳פרק ז: חמשה טעמים שזכרו הראשונים ז"ל למה הקרבנות באים משור וכבש ועז ותורים ובני יונה וטעם הפסוק שאמר שור או כבש או עז כי יולד ולא כתיב עגל או שה או גדי כי יולד.
7
ח׳פרק ח: הטעם על אלו המינים כי הם מורים על חדוש העולם בפרטות וטעם בעל מום שפסול לקרבן וטעם צורת עגל שעשו ישראל במדבר ואמרו עשה לנו אלהים ואמרו אלה אלהיך ודרשו ז"ל שאוו לאלהות הרבה וטעם אמרם שאש על המזבח היה רובץ כארי או ככלב וטעם אמרם תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות ושם טעם זמנים שבהם מביא קרבן מוסף וטעם למה נמצא מספר השביעי בקרבנות תמיד בכל המוספין שבע כבשים בני שנה.
8
ט׳פרק ט: טעם למה מקצת הקרבנות היו באין שור ומקצתם כבשים ומקצתם שעירים ומקצתן זכרים ולמה מקצתם נקבות ומקצתם משתיהן וטעם מנחת קנאות למה לא היה נותן עליה שמן ולא לבונה ומנחת סוטה היתה מן השעורים.
9
י׳פרק י: טעם חדש על פרטי דברים אלו שמקצתן זכרים או נקבות ומקצתן פרים או אלים או שעירים ושאין זכרות בעופות ושם טעם שהאשם לא בא רק על חמשה דברים וטעם אמרם בנזיר וכיפר עליו וגו' על שצער עצמו מן היין ומבאר שם שעיקר מיני החטא הם מצד שלשה דברים שהם עושר וכבוד וגבורה וכן חוטאים בשלשה דברים שהם במעשה ודבור ומחשבה ושם שהחומר הוא כדמות נקבה והצורה כדמות זכר והתחלת הוייה הם שלשה וההעדר והחומר והצורה כל זה יתבאר בעניני פרקי קרבנות אלו.
10
י״אפרק יא: מבאר טעם שכל פרטי דברים אלו מורים על חדוש העולם והפסדות ולכן מקצת קרבנות זכרים ולא נקבות ומקצת פרים שעירים כבשים ומבאר שבבריאת העולם היו שלשה מלאכות בריאות יש מאין ויש מיש ומנהג הטבעי וכנגדם היו שלשה מינים קרבן עולה חטאת ואשם וטעם למה נאמר במעשה בראשית וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד.
11
י״בפרק יב: טעם מה שקרבנות היחיד באים עולה חטאת אשם שלמים וקרבנות הצבור אינן באין אשם ולא שלמים מלבד כבשי עצרת ואין הצבור מקריבין עוף לעולם וכן שלמים אינן באין עוף לעולם וטעם כבשי עצרת עם שתי הלחם שהיו מקריבין אז וטעם בכור ומעשר ופסח שמקריב היחיד ואין הצבור מקריב אותן והם כנגד ימי העלייה והעמידה והירידה וטעם שהקרבן נקרא קרבן עולה ויורד ולא נקרא עשיר ועני ושם למה חטאת עולה ואשם ושלמים אינן מביאין לקרבן רק מיום שלשים ואילך ובכור מעשר ופסח יכולים להביא מיום השמיני והלאה.
12
י״גפרק יג: טעם למה כל חטאת הצבור אינן באין מן העז ובאין משאר מינים וכל חטאת יחיד באין מן הנקבה ואינן מן הבקר חוץ משלשה חטאות, חטאת נשיא ופר העלם דבר ופר כהן גדול חטאת נשים נאכלים והשאר אינם נאכלין וב' עז הקריבין שעירים וטעם שחטאת הצבור מקצתן נאכלין ומקצתן נשרפין הכל מבואר שם יפה וטעם אמרם שאכילת הכהנים מכפרת.
13
י״דפרק יד: טעם למה מקצת הקדשים נקראים קדשי קדשים ומקצתן קדשים קלים ומקצתן נאכלין לשני ימים ולילה אחד ומקצתן ליום ולילה ומקצתן אינן נאכלין אלא בעזרה לזכרי כהונה ומקצתן נאכלין לנשיהם ולעבדיהם בכל העיר.
14
ט״ופרק טו: טעם למה מקריבין הדם והחלב והשאר האימורים מכל הקרבנות אף קרבן שהיה נאכל ושהכל היה מורה על חדוש העולם והפסדו בכללות ובפרטות ומורה איך ה-ד' יסודות מכל מורכב ישוב אל יסודו וטעם אמרם הכל נברא מן העפר אפילו גלגל חמה.
15
ט״זפרק טז: טעם הנסכים של יין שהיו מנסכים על גבי המזבח וטעם קרבן העומר ומנחת סוטה משעורים וטעם למה נמצאו בגפן שלש ברכות בורא פרי האדמה על הבוסר ובורא פרי העץ על הענבים ובורא פרי הגפן על היין וכוונת נאותות בזה הענין ומבאר שם שאין בעולם השפל מקום יותר גבוה מראש המזבח והכוונה בזה.
16
י״זפרק יז: מבאר טעם פרטי דיני ניסוך היין ולהיכן היו מנסכים אותו ושהיו הנסכים מחולקים שהיה חצי הין לפר ושלישית ההין לאיל ורביעית ההין לכבש ולמה נקרא המדה הין ושם שהעושר נחלק לשלשה חלקים וכן המדות.
17
י״חפרק יח: טעם המנחות שהיו מקריבין עם הקרבנות וטעם שלשה עשרוניהם לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון לכבש וטעם עשרה דברים שנבראו ערב שבת בין השמשות וטעם שהיו המנחות בלולות בשמן וטעם חלוקת השמן ושעורו.
18
י״טפרק יט: מבאר כי ההשגחה וההשפעה היורדת מלמעלה יש לה ב' בחינות והם הרמוזים ביין ושמן שבקרבן וכוונת מאמרם שאמר רבי חנינא בן דוסא מי שאמר לשמן וידליק כו'.
19
כ׳פרק כ: טעם דיני הנסכים שלא באו אלא לעולה ולשלמים ודווקא בבהמות ולא בעופות וחטאת של מצורע טעון נסכים ולא שאר חטאת וטעם שאם פחת או הוסיף הנסכים פסולין מלבד עומר וכיצד מודדין הנסכים ואם מעכבין הקרבן.
20
כ״אפרק כא: מבאר שאין הגויים מקריבים קרבנות חובה רק קרבני נדבה וטעם שאין מקריבין חולין בעזרה ואין הגויים מקריבין אלא עולות ואין הגוי מקריב הנסכים ואין גוי מקריב מנחה וטעמים על כל אלו הדברים.
21
כ״בפרק כב: מבאר סמיכת הקרבנות ולמה אין סמיכה רק באנשים ולא בנשים ולא בגויים ולא בחרש שוטה וקטון או עבד או שליח וחמשה שמביאים קרבן סומכים בזה אחר זה ולא שתים ביחד ואין סמיכה אלא במקדש ולא בבמה וטעם שמקצת קרבנות טעונים סמיכה ומקצתן אינן טעונים סמיכה ושם מדבר מענין תכלית העולם ומהשגחתו ושם טעם המעשרות ומהיכן עמדו אבותינו על סוד המעשרות ומבאר שם דרך נכון וטעם שכל דיני סמיכה מבוארין על ידו וטעם אמרם כי תכף לסמיכה שחיטה ואמרם שלשה תכיפות הן וטעם שהיו מתוודים בשעת הסמיכה.
22
כ״גפרק כג: טעם שלא היו מקריבים הקרבנות רק ביום רק איברים ופדרים היו מקריבים בלילה ושלא היו מקריבים רק עד חצות הלילה ומבאר שם איך מורים בזה על בריאות העולם והוויתו וטעם שהיה הקרבן נפסל בלינה.
23
כ״דפרק כד: טעם קבלת הדם בכלי שרת ושחיטת הקרבנות בכלי שרת ושצריך לקבל כל הדם מן הצואר וטעם שצריך כוונה לשם הזבח וטעם שממצות קבלה ואילך הוא מצות כהונה ושם שהכהנים שהיו עובדין במקדש כדמות מלאכי השרת בעולם וטעם שמחמשבת חוץ למקומה או חוץ לזמנו מפגל בקדשים.
24
כ״הפרק כה: טעם היות מקצת הקרבנות נאכלין לשני ימים ולילה אחד ומקצתן ליום ולילה ומקצתן שחיטתן בצפון ומקצתן בכל מקום בעזרה ושם טעם אמרם שתא אלפי הוי עלמא וחד חרוב וי"א ב' חרוב וטעם המלקות מ' חסר אחת ומדרשם באותן אלף שני שהקדוש ברוך הוא יחדש בהן עולמו הצדיקים מה הן עושין כו' ואמרם שהתורה נברא אלפיים שנה קודם שנברא העולם ולמה נקרא היצר הרע צפוני.
25
כ״ופרק כו: טעם היות מקצת הקרבנות טעונות ב' מתנות ומקצתן ד' מתנות ומקצתן בזריקה ומקצתן בשפיכה ומקצתן שירי הדם היה שופך על יסוד וטעם כל מתנות הדמים מבואר שם והיו מקצת דמים נתנים למטה ומקצתן למעלה וטעם הזאת דם הפר והשעיר של יום כפורים שהיה מזה ממנו על בין הבדים ועל הפרוכת ועל המזבח וכל מתנות הדם מבואר שם וטעם הזאת יום כפורים שהיה מזה ומנה אחת למעלה ושבע למטה וכך היה מונה כו' וענין המתנות שהיה נותן על המזבח הפנימי וענין מתנות דמים של בכור ומעשר ופסח ושלמים וטעם שלא היו מוציאים האמורים עד אחר זריקת הדם.
26
כ״זפרק כז: מבאר טעם המנחות שהיו מביאין לקרבנות וטעם המדרש שאמרו שיש במיני ה' מינין טגון משל לאוהבו של מלך ומבאר שם ג' טעמים בקרבן המנחות וטעם אסור הקרבת שאור ודבש שכל מנחה ומצות הקרבת מלח בכל קרבן מבואר גם כן ב-ג' פנים.
27
כ״חפרק כח: מבאר טעם ה' מיני מנחות והכלים שהיה נעשים בהן שהכל הוא מרמז על נפשו של אדם ומעשיו ותורתו והכל מבואר שם בדרך זה וקצת מדרשי רבותינו ז"ל המורים על דבר זה.
28
כ״טפרק כט: מבאר טעם חדש בעניני המנחות ואיך הם מורים על חדוש העולם בדרך עיון המדברים שהאמינו בחלק שאינו מתחלק והם העצמיים הנפרדים וטעם שעשיר היה מביא בהמה לקרבנו ודל מביא עוף ובדלי דלות מנחה והוא מורה על ג' חלקי הדעות שכל הפלוסופים נחלקו להם שהם המקבלים והמשכילים והמדברים וטעם שהיתה מנחת כהן כולה כליל וטעם שהיה השמן נקרב עם המנחות ולא עם שאר דברים.
29
ל׳פרק ל: מבאר שי"ב מנחות הם נגד י"ב הקדמות שהניחו המדברים אשר עליהם בנו יסוד חכמתן וכן טעם אסור שאור ודבש מורה על דעתן וטעם ד' עבודות שהיה בכל מנחה קמיצה הולכה הגשה הקטרה וטעם הקרבת המלח שנאמר במלח תמלח מלח ברית עולם וטעם אומרים שהיו זורקים מלח על הכבש שלא יחלקו הכהנים בעלותן המזבח.
30
ל״אפרק לא: מבאר טעם שהמנחות שבאו בנדבה היו נעשים בהם מינים נגד חמשה דרכים שיש למדברים על חדוש העולם כל דרך נגד מנחה אחת ומבאר שם טעם שבמנחה היה לוג שמן ולא מצינו כזה בקרבן בהמה וטעם שכל מנחה סתם היא מנחת סולת וטעם אסור חמץ ודבש במנחה וטעם שתי הלחם בחג העצרת שהכל מורה על חדוש העולם.
31
ל״בפרק לב: טעם שמן המשחה על דרך הכלל ולמה היה קנה הבשם בשקל ב' פעמים שנאמר מחיצתו חמשים ומאתים.
32
ל״גפרק לג: טעם חדש על שמן המשחה ומשקל ומיני סמנים אשר בו ומבאר טעם הפסוק כשמן הטוב היורד על הזקן על פי מדותיו וטעם ש-ב' טיפי שמן כמרגליות היו תלוין בזקנו של אהרן וטעם משיחת כל הכלים וכוונת אמרם שמן המשחה כלו קיים לעתיד ומבאר שם ענין השגחת השם יתעלה בעולם ודעת החכמים בזה וטעם שהיו מושחין הכהן גדול כמין ך' והמלך כמין נזר.
33
ל״דפרק לד: מבאר טעם כלי שרת שלא היו אלא מכסף וזהב ולא היו מתקנים הישנים שנפגמו וטעם שמדת הלח היתה נמשחת בחוץ ומבפנים ויבש אינה נמשכת אלא מבפנים.
34
ל״הפרק לה: מבאר טעם הקטורת וענן העשן שהיה עולה מן הקטור כדרך שבארו חכמים הראשונים ז"ל וטעם מזבח הקטורת כדרך שבארו הרלב"ג ז"ל.
35
ל״ופרק לו: מבאר שעניין הקטורת היה מורה על כלל ישראל ועל פי זה מבאר טעם שהיו י"א סממנים בקטורת ועוד היו ומוסיפים עליהם ג' ובתורה לא נזכרו רק ד' סממני הקטורת וטעם אמרם שהקול יפה לקטורת ואמרם כל אגודה שאין בה מפושעי ישראל כו' ואמרם שהרוח לא היה מבלבל ענן הקטורת וכוונת אמרם שהיו מריחין הקטורת מיריחו וטעם אמרם יאי עניותא לישראל כו' וטעם שקטורת עוצר המגפה וטעם הנס שהיו ישראל עומדים צפופים ומשתחוים רוחים.
36
ל״זפרק לז: טעם משקל הקטורת וטעם משקל כל בושם ובושם וטעם שהיו סממנים אלו ושהיו כל דברים אלו רומזים על ישראל וחלוקתן לדגלים ולשבטים וכל דיני הקטורת מבוארים בדרך זה וטעם שבערב יום כפורים היו מחזירין הקטורת למכתשת ומהדקן היטב וממנו היו קומצין והשאר היה מותר הקטורת וטעם אסור הרקחת הקטורת כמוהו ושם כוונת אמרם שישראל נקראים בשם הקדוש ברוך הוא ופירוש מלת אחד הנאמר אצל השם יתעלה וטעם שהיו שורין הצפורן ביין וטעם אם נתן דבש בקטורת פסול.
37
ל״חפרק לח: מבאר שם שהכהנים בעבודתן ולויים בדוכנן וישראל במעמדן הם נגד ג' חלקי העולם הכהנים נגד עולם השכלי והלויים בדוכנן נגד עולם הגלגלים ומזה יתבאר טעם שעבודת הלוים היה השיר בפה ובכלים ושהיו משוררים ושהיו עוזרים לכהנים בקרבנות וטעם שהיו הלוים נפסלים בקול וטעם שהיו אומרים שירה בשעת הקרבן ולמה היו י"ב לוים משוררים בשעת הקרבן וטעם שהיו אלו מנגנים בכינורות ומקצתן בנבלים ומקצתן בכלים אחרים וטעם שהיו משוררים בכל המועדות.
38
ל״טפרק לט: טעם שהיו הלוים נחלקים לכ"ד משמרות וטעם כל משמר ובתי אבות וטעם השיר שהלוים היו אומרים בבית המקדש.
39
מ׳פרק מ: טעמים שכתבו החכמים הראשונים ז"ל בענין בגדי כהנים ובקדוש ידים ורגלים בשעת העבודה וטעם בגדי כהנים מבואר שם בהרבה פנים.
40
מ״אפרק מא: מבאר טעם חדש על בגדי כהן גדול שהיה מלובש ב-ח' בגדים וכהן הדיוט ב-ד' בגדים והכל מורה על חדוש העולם והכהנים בבגדיהם נגד מלבושי אדם הראשון ובניו וטעם שהכהנים ראשונים לכל דבר שבקדושה ושם שמקצת מצות זכרון למה שאירע בימים הראשונים וטעם אנשי מעמד שהיו מתענין וקורין במעשה בראשית בשעת הקרבת הקרבן וטעם אמרם בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא לא חטאו לא באנו לעולם.
41
מ״בפרק מב: מבאר ש-ח' בגדי כהן גדול נגד ח' מצות שנצטוה אדם הראשון ונתלבש בהן וטעם שקראו חז"ל ז' מצות בני נח ולא ז' מצות בני אדם ומבאר שם באיזה אבר מן החי נאסר אדם הראשון מאחר שנאסר לו אכילת בשר ומבאר על פי זה הסוגיא בפרק ד' מיתות שאמרו התם אדם הראשון מיסב בגן עדן היה והיו מלאכי השרת צולין לו בשר כו'.
42
מ״גפרק מג: באיזה אופן היה כל בגד נגד מצוה אחת שנצטווה בה אדם ואיך רומזין על זה.
43
מ״דפרק מד: טעם ד' בגדים של הדיוט ועל מה היו רומזים וטעם שבכהן גדול היה נקרא מצנפת ובכהן הדיוט מגבעות וטעם שנאסר אדם הראשון באכילת הבשר והותר לבני נח וטעם שנקראו הכהנים כהן הדיוט ולא נקראו כהן סתם ושם ששנוי המצות מן הקדוש ברוך הוא אינו גורם שינוי רצון וטעם אמרם שקין הקריב זרע פשתן וטעם שהיו הקדמונים עובדין הבהמות.
44
מ״הפרק מה: מבאר שם ענין עבודת הכהנים במקדש ומתרץ ב' מדרשות שנראים סותרים זה את זה, האחת אומר שנמרוד ועשו היו להם בגדי אדם הראשון והאחד אומר שאברהם יצחק ויעקב היו להם והקריבו בהן קרבנות וטעם מאמרם בזה וטעם שהכהנים הוצרכו לעמוד על הרצפה בשעת עבודה ואם היה דבר חוצץ פסול וטעם שהיו כ"ד משמרות וטעם שברגלים היו כל המשמרות שוות והיו כולם עובדים ושהיה הכהן מקריב קרבנו בכל עת וטעם שהיו בוררין כהן גדול להיות על כולן ושם שהיו ח' מעלות כהנים זה על זה וטעם בזה וטעם אמרם שאין השכינה שורה למטה מעשרה.
45
מ״ופרק מו: טעם קדוש ידים ורגלים של כהנים בעבודתן ובבואן אל הקדש וטעם שהיו מניחים הידים על הרגלים בשעת קדוש וטעם שהיו מי הכיור נפסלין בלינה וכן מבואר שם כל דיני קדוש ידים ורגלים.
46
מ״זפרק מז: מבאר טעם שני על בגדי הכהנים שהם נגד הכנפיים של מלאכי השרת ומבאר שם כיצד וטעם שנקראו הבגדים בגדי קודש.
47
מ״חפרק מח: טעם חלוקות אנשי המעמד לכ"ד חלקים וטעם משמרות כהונה ולוייה וטעם שהיו אנשי מעמד קורין בפרשת בראשית וטעם שבימי משה היו המשמרות ח' ובימי שמואל ט"ז ובימי שלמה כ"ד וטעם אמרם שיצחק קרא לבית הכנסת שדה.
48