תורתן של ראשונים, הלכות קצובות דרב יהודאי גאון י״דToratan shel Rishonim, Halakhot Ketzuvot 14
א׳הלכות שעור המקוה·
המקוה לטבול והיולדות והקרי ועבד ושפחה וגר המתגייר שיעור המקוה אמה על אמה ברום שלוש אמות כשיעור קומת האדם. וכמה מידת המים שעולה טבילה בהן ארבעים סאה שכל סאה וסאה מאה וארבעים וארבעה שפופרות של ביצה במידה. ואם חסר מהן אפילו כוס אחד אינו עולה בו טבילה. וזה שיעור המים שכל גופו עולה בהן שהן אמה על אמה ברום ג׳ ואם מוסיף על שיעור זה הרשות בידו ומותר. ובכל נהרות הרצים עולה בהן טבילה בים ובאגמים לאו. וצריך להיות המים טבע מים חיים. ואם מקום רחב הוא ואין עומק המים ג׳ אמות יחשוב הרוחב כנגד האורך ויבוא לשיעור טבילה ומותר לעשות טבילה אבל בים ובאגמים אין עולה להם טבילה אלא במים חיים הטבעים לכסות המים כל גופו כשהוא שוכב וכשהוא יושב עולה לו טבילה. וכשירד אדם לטבול כן יעשה יורד במים וישפשף בידו כל גופו קודם בין איש בין אשה ואחר כך טובל כל גופו במים שיכסו כל גופו ויעלה ויברך ברוך אשר קדשנו על הטבילה. וגם היולדת והנידה והשפחה צריכות לברך בעליית טבילתן. וכן נטבלין הקרי בו ביום. הנידה אחר שבעה ימי נקיים היולדת בין זכר ובין נקיבה לאחר שפוסק ממנה הדם מונה שבעת ימי נקיים וטובלת ומותרת לבעלה לאחר כך כל דם שרואה אם יולדת זכר עד ארבעים ואחד יום ולנקבה עד שמונים ואחד יום ואחר כך כולו דם טהור הוא. ואם ראתה היום מותרת למחר ובסוף ארבעים ואחד יום לזכר ושמונים ואחד יום לנקיבה פורש ממנה אותו יום ואותו לילה. ואם אינו רואה דם בתוך יום זה ולילה זו מותרת לבעלה בלא טבילה. ואם רואה תשב נידה ואחר שמפסקת הדם תשב שבעה נקיים. וביום השביעי תטבול בלילה והיא טהורה מיכן ואילך. לעולם נידה ויולדת טבילתן בלילה. ואם מפני פחד או מפני צינה טובלת בשמיני או בתשיעי או בעשירי או לפנים כרצונה ובטבילה מותרת לבעלה. וגר המתגייר צריך טבילה. וזה משפט טבילת עבד ושפחה בשעה שרוצים להטבילן משימין אוסר מן חבל או מן פשתן בצוארו וכן טובלין ומשפשפין גופם קודם בידיהם וטובלין עד שיעבור המים על ראשיהן ועולין ומברכין על מצות טבילה. ואם אינן יודעין לברך מברך העומד עליהן ומלבישן. ואם אחד הוא או שנים נותנין לכל אחד מהן כדה בידו ואומר דיי לכם לכו ומלאו והוליכו לבית אדוניכם ומתירין אותן חבלין מעל צווריהן ומותר לאכול עמהם ולשתות מיינם ומכל דבר. ואם בשעת טבילה רוצה לעשות ציפורניהן ולגלחן הרשות בידו.
המקוה לטבול והיולדות והקרי ועבד ושפחה וגר המתגייר שיעור המקוה אמה על אמה ברום שלוש אמות כשיעור קומת האדם. וכמה מידת המים שעולה טבילה בהן ארבעים סאה שכל סאה וסאה מאה וארבעים וארבעה שפופרות של ביצה במידה. ואם חסר מהן אפילו כוס אחד אינו עולה בו טבילה. וזה שיעור המים שכל גופו עולה בהן שהן אמה על אמה ברום ג׳ ואם מוסיף על שיעור זה הרשות בידו ומותר. ובכל נהרות הרצים עולה בהן טבילה בים ובאגמים לאו. וצריך להיות המים טבע מים חיים. ואם מקום רחב הוא ואין עומק המים ג׳ אמות יחשוב הרוחב כנגד האורך ויבוא לשיעור טבילה ומותר לעשות טבילה אבל בים ובאגמים אין עולה להם טבילה אלא במים חיים הטבעים לכסות המים כל גופו כשהוא שוכב וכשהוא יושב עולה לו טבילה. וכשירד אדם לטבול כן יעשה יורד במים וישפשף בידו כל גופו קודם בין איש בין אשה ואחר כך טובל כל גופו במים שיכסו כל גופו ויעלה ויברך ברוך אשר קדשנו על הטבילה. וגם היולדת והנידה והשפחה צריכות לברך בעליית טבילתן. וכן נטבלין הקרי בו ביום. הנידה אחר שבעה ימי נקיים היולדת בין זכר ובין נקיבה לאחר שפוסק ממנה הדם מונה שבעת ימי נקיים וטובלת ומותרת לבעלה לאחר כך כל דם שרואה אם יולדת זכר עד ארבעים ואחד יום ולנקבה עד שמונים ואחד יום ואחר כך כולו דם טהור הוא. ואם ראתה היום מותרת למחר ובסוף ארבעים ואחד יום לזכר ושמונים ואחד יום לנקיבה פורש ממנה אותו יום ואותו לילה. ואם אינו רואה דם בתוך יום זה ולילה זו מותרת לבעלה בלא טבילה. ואם רואה תשב נידה ואחר שמפסקת הדם תשב שבעה נקיים. וביום השביעי תטבול בלילה והיא טהורה מיכן ואילך. לעולם נידה ויולדת טבילתן בלילה. ואם מפני פחד או מפני צינה טובלת בשמיני או בתשיעי או בעשירי או לפנים כרצונה ובטבילה מותרת לבעלה. וגר המתגייר צריך טבילה. וזה משפט טבילת עבד ושפחה בשעה שרוצים להטבילן משימין אוסר מן חבל או מן פשתן בצוארו וכן טובלין ומשפשפין גופם קודם בידיהם וטובלין עד שיעבור המים על ראשיהן ועולין ומברכין על מצות טבילה. ואם אינן יודעין לברך מברך העומד עליהן ומלבישן. ואם אחד הוא או שנים נותנין לכל אחד מהן כדה בידו ואומר דיי לכם לכו ומלאו והוליכו לבית אדוניכם ומתירין אותן חבלין מעל צווריהן ומותר לאכול עמהם ולשתות מיינם ומכל דבר. ואם בשעת טבילה רוצה לעשות ציפורניהן ולגלחן הרשות בידו.
1