תורתן של ראשונים, הלכות קצובות דרב יהודאי גאון ט״וToratan shel Rishonim, Halakhot Ketzuvot 15
א׳הלכות גיטין·
שימ֒וש בי֒ת ד֒ין. מאן דכתיב גיטא ניפסק מגילתא שיעור גט וכתב גיטא ואם פסק לה לבתר דכתיב לה מיפסל דכת׳ וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה יצא זה שמחוסר כתיבה ונתינה. גט אשה וגט חירות כותבין ביום וחותמין ביום וכשר. אבל אם כותבין ביום וחותמין בלילה פסול. ועדי הגט צריכין שיהו חותמין זה בפני זה וגט חליצה הכי עבדי דלראיה בעלמא וגט שביטלו חוזר ומגרש בו. גט מעושה בישראל כשר ובגוים פסול. ואם חובטין אותו גוים על פי ישראל ואומ׳ לו עשה מה שישראל אומר לך כשר אבל חליצה מעושת בישראל פסולה עד שיאמר רוצה אני. תנו רבנן המגרש את אשתו לא ישרא עמה לא במבוי ולא בחצר ואם במבוי של שניהם מפנין זה מפני זה ומי מפנין את האשה בד״א מן הנישואין אבל מן האירוסין לא. ובכוהנת אפילו אם לא נישאו וכן החולץ ליבמתו מפני שלבו גס בה. חמשה דמים טמאים באשה השחור האדום וכקרן כרכום ובמימי אדמה וכמזג. ואמרו חכמים מאה גיטין ולא ספק אחד. ואילו הם עריות מן חליצה ולא הוי הולד ממזר. דתנן החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת פטורה. אמר ר׳ שמעון כאן שנה ר׳ אחות גרושה אסורה מדברי תורה ואחות חלוצה אסורה מדברי סופרים. שומרת יבם שזינתה בלא חליצה מותרת ליבם. המיבם יורש חלק אחיו אבל חולץ לא. שומרת יבם שניסית בלא חליצה צריכה גט מאותו שניסית לו ומותרת ליבם שזיכר אדונינו לברכה מר רב יהודאי ריש מתיבתא הכי קאמר שומרת יבם שניסת בלא חליצה אם אין לה בנים תצא מזה ומזה מבעל בגט ומיבם בחליצה ואסורה להם עולמית. נתקדשה ולא ניסית אם היה יבמה ישראל נותן לה שיני גט ומותרת ליבם. ואם יש לו בנים חולץ לה יבם ויושבת תחת בעלה ולא מפקינן לה מינה כדי שלא תוציא לעז על בניה. ואם היה בעלה כהן ויש לו בנים ממנה אפילו חליצה לא צריכה. ואם מתו בניה בלא זרע תצא מבעל בגט ומיבם בחליצה ואסורה ליה עולמית וכי קאמרינן אם היה בעלה כהן ויש לו בנים אפילו חליצה לא צריכה דכד חליץ ליה יבם אסורה ליה ולא מפקינן לה מיניה כדי שלא תוציא לעז על בניה. ואסיר ליה למקרב לגבה כל היכא דאיכא יבם בחיים דכל ביאה וביאה דאזיל גבה קאי בעשה ומתבעי ליה לאיפרושי מינה וכי מיית יבם שרי למיקרב גבה. יבמה ג׳ חדשים הראשונים ניזונת משל בעלה מיכן ואילך לא משל בעלה ולא משל יבם. ברח יבם שלה ניזונת משל יבם. נפלה לפני יבם קטן מיבם לא אכלה מבעל מאי הילכתא לא אכלה אלא מן דידיה ולא משלו. ומי שלא הביא שתי שערות אינו יכול להוציא את יבמתו עד י״ג שנים. ובת תשע שנים ויום אחד מתיבמת אבל לא תחלוץ עד י״ג שנים. קטנה פחותה מבת י״ב שנים שקידשה אמה ואחיה יכולה למאן ואינה צריכה גט מבת י״ב שנים ויום אחד והביאה שתי שערות אינה צריכה למאן שהיא בוגרת וצריכה גט וכן הלכה. ובת בין קטנה ובין פחותה שמקדש אותה אביה אפילו מבת חודש אינה יכולה למאן וצריכה גט וכן הלכה. ואם נפלה לפני יבם ועדיין קטנה אינה יכולה למאן אלא חולצת או מתייבמת אבל אם קידשה . . . . . . ועדיין היא קטנה ונפלה לפני יבם ועדיין פחותה מבת י״ב שנה יכולה למאן. ואם ניסת לאחר נישואיה הן הן . . . . . . . האשה שמת בעלה והיא מעוברת אם יצא הוולד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . הולד אם יצא חי ובכה שעה אחת היא פטורה מן החליצה ומן היבום אבל אם יצא הולד מת או חולצת או מתייבמת. ואם יצא הולד חי והוא חסר עיקר מן תשעה חדשים ממתינים הוולד עד שלשים יום אם מת בתוך שלשים יום או חולצת או מתייבמת. ואם חי הולד לאחר שלשים יום אפילו שעה אחת פטורה מן החליצה ומן היבום. וחלוצה וגרושה אסורה לכהן. ואיש כי ימות וביקש אחיו לחלוץ ליבמתו והיא אינה רוצה שומעין לו. ואם האשה מבקשת לחלוץ שומעין לה. ומי שיש לו שתי נשים ומת בלא בנים חליצתה של אחת פוטרת את חברתה ואפילו אם יש לו בן מאשה אחרת היא פטורה מן החליצה ומן היבום. ואם דיבר אדם באשה מניקה לא יתיחד עמה עד עשרים וארבעה חדשים. וכן כל אשה פנויה צריכה להמתין שלשה חדשים וכן תינשא לבעל. והמינקת אם נתנה בנה להניק לאחר שתלד שלשה חדשים מותרת לינשא ואם פחות משלשה חדשים לא. תינוק שפרש מדדי אמו בתוך עשרים וארבעה חדשים אם רצתה אמו להחזירו מותר. אחר עשרים וארבעה חדשים אסור. ומן שעה שמקבל השליח של אשה הגט מבעלה לפני בית דין ואפילו קורעו ואפילו מאבדו השליח היא מותרת לינשא למי שהיא רוצה. ואם ביקש אדם לגרש את אשתו ולא ביקשה היא ומתה בעלה יורשה. תנו רבנן לא ישא אדם אנוסת עצמו ומפותת עצמו ואם נשא נשוי. כהן לא ישא אנוסת חבירו ומפותת חבירו ואם נשא ר׳ אליעזר בן יעקב אומר הוולד חלל וחכמים אומרים הוולד כשר והילכתא כרבנן. ר׳ טרפון אומר יכולין ממזרין ליטהר כיצד ממזר שנשא שפחה הולד עבד שיחררו נמצא הבן בן חורין וכשר לבוא בקהל. איבעיא להו ר׳ טרפון לכתחילה קאמ׳ או דאיעבד. ת״ש דאישפיזכניה דר׳ שמלאי ממזירא הוה אמר ליה אילו קדימתן לו קדמת אדעתן הוה מטהרנא לבנך אי אמרת בשלמא לכתחילה קאמר שפיר אלא אי אמרת דאעבד קאמר מה נינהו דאזיל גניב ומזדבן בעבד עברי עבד עברי בשני ר׳ שמלאי מי הוה והא תניא אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג אלא לאו שמע מינה לכתחילה קאמר שמע מינה אפילו לכתחילה. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ טרפון דולד במעי שפחה אפקוריה אפקריה רחמנא. והעושה מתנה דבר שלו למי שהוא רוצה מתנתו מתנה בקניין. וכן האשה שעושה דבר שלה מתנה למי שהוא רוצה מתנתה קיים בקניין. ואם איש ואשתו עושין מתנה לאדם תופשת האשה קניין קודם ואחר קונין קניין מן בעלה ומה שעושין מקוים בין במכירתה בין במתנתה. והעושה מתנה לאדם בקניין בין לבנו בין לאיש אחר אינו יכול לחזור בו מה שעשה עשוי ואין לאחר קניין כלום. ואדם שנשא אשה ונולדו בה מומין ורוצה לגרשה נותן לה כתובתה שלם. ואם המומין מקודם ולא ניגרש המום נוטלת מה שהביאה ותצא בגט. ואחים מן האם לא חולצין ולא מיבמין. וקטן שמת ועשה מתנה את נכסיו אין מתנתו קיימת. ואפילו קטן שקידש אין קידושיו קידושים ואין כתובתו כתובה ולכשיגיע לשלש עשרה שנה ויום אחד כל מה שעשה קיים עליו. שני אחים תאומים גרים ושני אחים משוחררים לא חולצין ולא מיבמין ואין חייבין משום אשת אח. היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה הרי אילו לא חולצין ולא מיבמין אבל חייבין משום אשת אח. היתה הורתן ולידתן בקדושה הרי הן כישראל. ואשת סריס חמה ואשת אנטרוגינס פטורין מן החליצה ומן היבום. וחרש ושוטה ואילם מיבמין ולא חולצין. המגרש את אשתו והחולץ ליבמתו אסורין לינשא לאחים. אשה אילונית אין לה כתובה לא מזונות ולא בלאות. עקרה הנגרשת יש לה כתובתה מן בעל ראשון וגם מן בעל שני יש לה כתובה. מן בעל שלישי אין לה כתובה. כל האשה שמורדת על בעלה ואומרת אי איפשי בפל׳ בעלי בין יבמה בין חלוצה בין אשה אחרת נוטלת כל מה שהביאה מבית אביה בין מקרקע בין מטלטלי שהם עומדים בעצמם הכל נוטלת אותם. וזוזי חמשה ועשרים שאמרו חכמים שהם מאתים זוזים מדאורייתא דמי בתולים ומפסדת כל תוספת ותצא בגט. הכתובה קודמת מכל חוב ושטר בפריעות. ולעולם כתובת אשתו ראשונה קודמת מכתובת אשתו שנייה. כך ינתן הגט על תנאי יקבל הקולמוס הסופר וכותב הגט ונותנו אותו האיש לאשתו ואמר לה הא ליך גיטיך על תנאי אם אבוא עד שנה או עד כך וכך זמן יהיה הגט פסול. ואת אשתי כשהיית מקודם ומקבלת הגט מידו ונותנתו לבית דין עד ומן הנקבע ביניהם אם יבוא קודם הזמן אפילו שעה אחת הגט פסול ובטל ואם יעבור הזמן אפילו שעה אחת היא מותרת לכל אדם. הגוסס בשעת פטירתו דבריו קיימין בלא קניין. ואיש אם אמר באמירה כתבו גט לאשתי ותנו לה שתהא מותרת לכל אדם ואמר כן בפני שני עדים ואינן יודעין לכתוב באין במקום שיש שם סופר וכותבו הסופר וחותמין חתימת ידם וכשר. ועד שאינו יודע לחתום מקרעינן ליה וחותם כדי שלא יהו בנות ישראל עגונות. ואשת איש אם יעיד עליה יחידי שקילקלה ילקה. ואיש ואשת איש שאומרין עברנו עבירה זו אין שומעין להם מפני שמא נתנה עיניה באיש אחר. אבל האיש ילקה ואשה לא אלא יושבת תחת בעלה שאם תלקה אסורה לו. ואם מעיד אפילו עד אחד על אותו שהודה על עצמו שעבר באשת חבירו מפרישין אותה מבעלה בגט ומלקין הנואף מלקות מרדות בלא חשבון ומגלחין זקנו וראשו וגם ראש האשה ומלקין אותה מלקות מרדות. באו ואמרו לאשה מת בעליך במדינת הים עמדה ונישאת לאחר ימים בא בעלה ומצא אשתו נשואה לאחר מה דין. תצא מזה ומזה בגט ואסורה לשניהם ומלקין האיש שעל כל ביאה וביאה קאי בלא תעשה על אשת איש. וגם איש שעשה עבירה עם חמותו אין מפרישין בתה ממנו אלא מלקין אותו ואין מדבר עם חמותו לעולם. ועידי העריות צריך לבוררם להיות ראיית עידותם במכחול בשפופרת. ואיש שגירש אשתו בגט וזינתה מותרת לחזור עמו. אבל אם נישאת לאחר אסורה לו. אם לעולם אינה יורשת לפרי בטנה אבל האב קודם לכל יוצאי יריכו. ובני האחים קודמין לבני אחיות בנחלה. בן קודם לבת וכל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת. הבת קודמת לאחין וכל יוצאי יריכה של בת קודמין לאחים. והאחין קודמין לאחי האב כל יוצאי ירכיהן של אחין קודמין לאחי האב. לעולם האיש יורש את אשתו. האשה הנפרעות כתובתה צריכה מן בית דין כתב פירעון כתובתה שאם אין לה כתב פירעון היאך נשבעה ונפרעה אינה יכולה לא למכור ולא ליתן במתנה שום דבר מפני היורשין שיש להם טענה לומר דבר של אבינו הוא ומיתחזקין. אבל אם יש בידה כתב פירעון מבית דין יכולה היא לעשות כל מה שהיא רוצה בדבר שלה בין למכור בין ליתן במתנה. אשה יכולה לגבות כתובתה עד עשרים וארבע שנים לאחר כן אין לה רשות לגבות כתובתה כל עיקר וכן הלכה. אשה שרוצה למכור בלא דעת בעלה אינה יכולה כי אם בחסרון ואין לה הוצאה מוכרת על פי בית דין והיא מכירה מקויימת ואם בלא בית דין מכרה מכירה זו מכירה בטילה. תנו רבנן אין אונאה בקרקעות ומה שקנה קנה. ואם לסחורה עד שיראה לתגר או לקרובו ואם יפסיד פחות משתות לא יחזיר יותר משתות יחזיר אונאה מוכר לעולם חוזר. כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר וחוזר אם יש שם אונאה. מה פירוש שתות שחוזרין בו הסחורה זה הוא קונה אדם מחבירו סחורה בששה זהובים ושווה חמשה זהובים ואיסר אחד אינו יכול להחזיר אותה סחורה ואם אדם קונה סחורה ויש בה אונאה ותפס קניין אינו יכול להחזיר אונאתו שאין לאחר קניין כלום לא אונאה ולא כלום. ואם אדם קנה סחורה ובא עליה סחורה ממקום אחר ותיזול אותה סחורה אינו יכול לחזור בו. הקרקעות והבהמות במסירה לאחר שנימסר אין אונאה לחזור בו לא המוכר ולא הקונה. חזקת בתים שלש שנים בנה וסתר פרץ וגדר ולא עירער עליו שום אדם בעולם נתחזק. מוכר אדם לחבירו בהמה ואינו מזכיר לו את המומין בפירוש חוזר ועוד אם אמר לו הרי בהמתי בכל מומין שבעולם ואחר כך יראה בה מום אחד חוזר. אבל אם מזכיר לו המום בפירוש מה שקנה קנה. ואם בלא עדים סחרו וטוען המוכר שהזכרתי לו המום בפירוש על שם והקונה אומר לא הודעתני המום מהו הדין. ישבע לו המוכר שהודעתיך המום ויפסוק. ואם באמונה לקח הבהמה ולא נתן לו ממון עדיין חוזר לו בהמתו בו ביום. ואם נותן אדם לחבירו ממון לקנות ממנו כגון חיטים כגון דבר אחר ועדיין אינו בידו ונתיקר אותו דבר יכול להחזיר לו ממונו. ואם עדיין הסחורה היא בביתו ולא נתן לו אפילו פרוטה אחת שכירות ממון ישיבת הסחורה חוזר לו ממונו. אבל אם הסחורה בביתו ובעל המומין נותן לו שכירות אפילו פרוטה אינו יכול לחזור בו בין בזול ובין ביוקר. לעולם השבועה על השוכר אם אמר לו בעל הבית תן לי שכירות ביתו וטוען לו השוכר פרעתיך ישבע לו וכן השוכר בהמה מחבירו אם טוען לו פרעתיך שכירות בהמתך ישבע לו. והמודה באמת שהלויתה לי ופרעתיך יתחייב שבועה ואם כופר ואומר לא הלויתה לי כלום ועדים מעידים עליו שהלוה לו ממרק על כורחו שהוא כפרן. ואם אמר אדם לחבירו פרעיני וטוען לו אין לך עלי כלום ועד אחד מעיד עליו נשבע ולא משלם. כל הטוען ואומר שעשיתי שליחותך וחבירו אומר לא שלחתיך ולא צויתיך כך וכך או ליתן לפל׳ כך וכך ממון והשליח אומר הן ישבע השליח שעשית שליחותך ואתה צויתני וכן הלכה. וכל הנוטל בהמה מחבירו בשכירות ומתנה עמו ועובר על דעת בעל הבהמה ומתה הבהמה אם יש עדים שעבר על דעת בעל הבהמה נותן דמי הבהמה כשהיא שווה. ואם אין ערים ישבע שלא עבר על דעת בעל הבהמה ויפסוק. ולעולם השאילה ששואל מחבירו חוזר כן כל דבר השאילה ששואל מחבירו. ובדבר מציאה בין ממון בין כל דבר מציאה כל השולח ידו תחילה זוכה בו. המפקיד פקדון לחבירו בביתו ונגנב לו ישבע לו כי לא פשעתי בו ולא שלחתי ידי בפקדונך שכך אמרו חכמים כל המפקיד אינו מפקיד אלא על דעת אשתו ובניו. וכל דבר שנותן אדם בין לעמלנית בין לעמל כדי לעמלו בשכירותו ונכנס גנב וגנב אותו דבר דין הוא כדי שיטול דבר שלו מהן שלם ואם בלא שכר רצה לעמלו ילך בראש למי הדבר וכן הדין. שופט שטעה בדבר משנה חוזר בשיקול הדעת אינו חוזר ומשלם מביתו. אשת עבד משוחרר והיא מישראל מותרת לכהן. ומותר אדם לישא בת אחותו ואשת בן אחיו. אשת חורגו מותרת ובתה אסורה לו. ומותר אדם לישא את בת אחיו. ואשה נכרית מותרת לעשות את החלב ואת חמאתו. וגוי אסור לצלות בשר או דגים. ושכר גוי מותר וגיד הנשה שנתבשל עם הבשר אם יש בבשר מאתים מותר פחות מיכן אסור. ואם מכר אדם לחבירו חיטין או שעורים ולא . . . . . . . . . . וכל נער שמקדש אשה פחות משנים עשר שנים אין קידושיו קידושים. וכל אדם שמכה את חבירו קונסין אותו. דתנן התוקע לחבירו נותן לו סלע ר׳ יהודה אומר משום ר׳ יוסי הגלילי מנה. סטרו נותן לו מאתים זוז לאחר ידו נותן לו ארבע מאות זוז צרם באזנו תלש בשערו רקק והגיע בו הרוק נותן לו ארבע מאות זוז והני מילי באנפיה. קרע את כסותו נותן לו ארבע מאות זוז. העביר טליתו ממנו ופרע את ראש האשה נותן ארבע מאות זוז הכל לפי כבודו. חנן בישא תקע ליה לההוא גברא אתא לקמיה דרב הונא אמר ליה זיל הב ליה פלגיה דזוזא הוה איכא זוזא מכא בהדיה ולא קא נפיק תקע ליה אחרינא ויהביה נהליה. המבעת את חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. כיצד תקע לו באזנו וחרשו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. אחזו ותקע לו באזנו וחירשו חייב. הכהו לאחר ידו בלוח בארר בנייר בפינקס בעורות שאינן מעובדין בטומוס בשטרות שבידו נותן לו ארבע מאות זוז. ולא שמכה של צער אלא שמכה של בזיון. חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין. העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין ומשלטין לאחר זמן. נתגרשה האשה ונשתחרר העבד חייבין לשלם. ואם מרציהו רוצה בממון רוצה בפייוסים מרצהו וימחול לו. ואם נפל שרץ בשמן מותר לה להדליק ממנו בכנסת ואפילו בשבת ואסור לאכול ממנו. הנודר בפני רבים אין לו התר עולמית. והנודר מאשתו ילך אצל חכם ויתיר לו את נדרו ומותר לו. ואם יש ביד כהן מום לא ישא את כפיו לא במקומו ולא במקום אחר. וכל עור עבוד של בהמה טמאה מותר לסנדלין ואם חילל אדם את השבת במזיד ילקה ויתגלח. ומותר להוציא למלך בשבת ובחג מאכל מפני הסכנה. ומי שהוא עושה מלאכה ערב יום הכיפורים אינו רואה סימן ברכה לעולם. וכהן שמטמא ילקה ארבעים. ואסור עצמות בעצמות. ואין הכהן מטמא אלא על מה שכת׳ בתורה.
שימ֒וש בי֒ת ד֒ין. מאן דכתיב גיטא ניפסק מגילתא שיעור גט וכתב גיטא ואם פסק לה לבתר דכתיב לה מיפסל דכת׳ וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה יצא זה שמחוסר כתיבה ונתינה. גט אשה וגט חירות כותבין ביום וחותמין ביום וכשר. אבל אם כותבין ביום וחותמין בלילה פסול. ועדי הגט צריכין שיהו חותמין זה בפני זה וגט חליצה הכי עבדי דלראיה בעלמא וגט שביטלו חוזר ומגרש בו. גט מעושה בישראל כשר ובגוים פסול. ואם חובטין אותו גוים על פי ישראל ואומ׳ לו עשה מה שישראל אומר לך כשר אבל חליצה מעושת בישראל פסולה עד שיאמר רוצה אני. תנו רבנן המגרש את אשתו לא ישרא עמה לא במבוי ולא בחצר ואם במבוי של שניהם מפנין זה מפני זה ומי מפנין את האשה בד״א מן הנישואין אבל מן האירוסין לא. ובכוהנת אפילו אם לא נישאו וכן החולץ ליבמתו מפני שלבו גס בה. חמשה דמים טמאים באשה השחור האדום וכקרן כרכום ובמימי אדמה וכמזג. ואמרו חכמים מאה גיטין ולא ספק אחד. ואילו הם עריות מן חליצה ולא הוי הולד ממזר. דתנן החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת פטורה. אמר ר׳ שמעון כאן שנה ר׳ אחות גרושה אסורה מדברי תורה ואחות חלוצה אסורה מדברי סופרים. שומרת יבם שזינתה בלא חליצה מותרת ליבם. המיבם יורש חלק אחיו אבל חולץ לא. שומרת יבם שניסית בלא חליצה צריכה גט מאותו שניסית לו ומותרת ליבם שזיכר אדונינו לברכה מר רב יהודאי ריש מתיבתא הכי קאמר שומרת יבם שניסת בלא חליצה אם אין לה בנים תצא מזה ומזה מבעל בגט ומיבם בחליצה ואסורה להם עולמית. נתקדשה ולא ניסית אם היה יבמה ישראל נותן לה שיני גט ומותרת ליבם. ואם יש לו בנים חולץ לה יבם ויושבת תחת בעלה ולא מפקינן לה מינה כדי שלא תוציא לעז על בניה. ואם היה בעלה כהן ויש לו בנים ממנה אפילו חליצה לא צריכה. ואם מתו בניה בלא זרע תצא מבעל בגט ומיבם בחליצה ואסורה ליה עולמית וכי קאמרינן אם היה בעלה כהן ויש לו בנים אפילו חליצה לא צריכה דכד חליץ ליה יבם אסורה ליה ולא מפקינן לה מיניה כדי שלא תוציא לעז על בניה. ואסיר ליה למקרב לגבה כל היכא דאיכא יבם בחיים דכל ביאה וביאה דאזיל גבה קאי בעשה ומתבעי ליה לאיפרושי מינה וכי מיית יבם שרי למיקרב גבה. יבמה ג׳ חדשים הראשונים ניזונת משל בעלה מיכן ואילך לא משל בעלה ולא משל יבם. ברח יבם שלה ניזונת משל יבם. נפלה לפני יבם קטן מיבם לא אכלה מבעל מאי הילכתא לא אכלה אלא מן דידיה ולא משלו. ומי שלא הביא שתי שערות אינו יכול להוציא את יבמתו עד י״ג שנים. ובת תשע שנים ויום אחד מתיבמת אבל לא תחלוץ עד י״ג שנים. קטנה פחותה מבת י״ב שנים שקידשה אמה ואחיה יכולה למאן ואינה צריכה גט מבת י״ב שנים ויום אחד והביאה שתי שערות אינה צריכה למאן שהיא בוגרת וצריכה גט וכן הלכה. ובת בין קטנה ובין פחותה שמקדש אותה אביה אפילו מבת חודש אינה יכולה למאן וצריכה גט וכן הלכה. ואם נפלה לפני יבם ועדיין קטנה אינה יכולה למאן אלא חולצת או מתייבמת אבל אם קידשה . . . . . . ועדיין היא קטנה ונפלה לפני יבם ועדיין פחותה מבת י״ב שנה יכולה למאן. ואם ניסת לאחר נישואיה הן הן . . . . . . . האשה שמת בעלה והיא מעוברת אם יצא הוולד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . הולד אם יצא חי ובכה שעה אחת היא פטורה מן החליצה ומן היבום אבל אם יצא הולד מת או חולצת או מתייבמת. ואם יצא הולד חי והוא חסר עיקר מן תשעה חדשים ממתינים הוולד עד שלשים יום אם מת בתוך שלשים יום או חולצת או מתייבמת. ואם חי הולד לאחר שלשים יום אפילו שעה אחת פטורה מן החליצה ומן היבום. וחלוצה וגרושה אסורה לכהן. ואיש כי ימות וביקש אחיו לחלוץ ליבמתו והיא אינה רוצה שומעין לו. ואם האשה מבקשת לחלוץ שומעין לה. ומי שיש לו שתי נשים ומת בלא בנים חליצתה של אחת פוטרת את חברתה ואפילו אם יש לו בן מאשה אחרת היא פטורה מן החליצה ומן היבום. ואם דיבר אדם באשה מניקה לא יתיחד עמה עד עשרים וארבעה חדשים. וכן כל אשה פנויה צריכה להמתין שלשה חדשים וכן תינשא לבעל. והמינקת אם נתנה בנה להניק לאחר שתלד שלשה חדשים מותרת לינשא ואם פחות משלשה חדשים לא. תינוק שפרש מדדי אמו בתוך עשרים וארבעה חדשים אם רצתה אמו להחזירו מותר. אחר עשרים וארבעה חדשים אסור. ומן שעה שמקבל השליח של אשה הגט מבעלה לפני בית דין ואפילו קורעו ואפילו מאבדו השליח היא מותרת לינשא למי שהיא רוצה. ואם ביקש אדם לגרש את אשתו ולא ביקשה היא ומתה בעלה יורשה. תנו רבנן לא ישא אדם אנוסת עצמו ומפותת עצמו ואם נשא נשוי. כהן לא ישא אנוסת חבירו ומפותת חבירו ואם נשא ר׳ אליעזר בן יעקב אומר הוולד חלל וחכמים אומרים הוולד כשר והילכתא כרבנן. ר׳ טרפון אומר יכולין ממזרין ליטהר כיצד ממזר שנשא שפחה הולד עבד שיחררו נמצא הבן בן חורין וכשר לבוא בקהל. איבעיא להו ר׳ טרפון לכתחילה קאמ׳ או דאיעבד. ת״ש דאישפיזכניה דר׳ שמלאי ממזירא הוה אמר ליה אילו קדימתן לו קדמת אדעתן הוה מטהרנא לבנך אי אמרת בשלמא לכתחילה קאמר שפיר אלא אי אמרת דאעבד קאמר מה נינהו דאזיל גניב ומזדבן בעבד עברי עבד עברי בשני ר׳ שמלאי מי הוה והא תניא אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג אלא לאו שמע מינה לכתחילה קאמר שמע מינה אפילו לכתחילה. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ טרפון דולד במעי שפחה אפקוריה אפקריה רחמנא. והעושה מתנה דבר שלו למי שהוא רוצה מתנתו מתנה בקניין. וכן האשה שעושה דבר שלה מתנה למי שהוא רוצה מתנתה קיים בקניין. ואם איש ואשתו עושין מתנה לאדם תופשת האשה קניין קודם ואחר קונין קניין מן בעלה ומה שעושין מקוים בין במכירתה בין במתנתה. והעושה מתנה לאדם בקניין בין לבנו בין לאיש אחר אינו יכול לחזור בו מה שעשה עשוי ואין לאחר קניין כלום. ואדם שנשא אשה ונולדו בה מומין ורוצה לגרשה נותן לה כתובתה שלם. ואם המומין מקודם ולא ניגרש המום נוטלת מה שהביאה ותצא בגט. ואחים מן האם לא חולצין ולא מיבמין. וקטן שמת ועשה מתנה את נכסיו אין מתנתו קיימת. ואפילו קטן שקידש אין קידושיו קידושים ואין כתובתו כתובה ולכשיגיע לשלש עשרה שנה ויום אחד כל מה שעשה קיים עליו. שני אחים תאומים גרים ושני אחים משוחררים לא חולצין ולא מיבמין ואין חייבין משום אשת אח. היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה הרי אילו לא חולצין ולא מיבמין אבל חייבין משום אשת אח. היתה הורתן ולידתן בקדושה הרי הן כישראל. ואשת סריס חמה ואשת אנטרוגינס פטורין מן החליצה ומן היבום. וחרש ושוטה ואילם מיבמין ולא חולצין. המגרש את אשתו והחולץ ליבמתו אסורין לינשא לאחים. אשה אילונית אין לה כתובה לא מזונות ולא בלאות. עקרה הנגרשת יש לה כתובתה מן בעל ראשון וגם מן בעל שני יש לה כתובה. מן בעל שלישי אין לה כתובה. כל האשה שמורדת על בעלה ואומרת אי איפשי בפל׳ בעלי בין יבמה בין חלוצה בין אשה אחרת נוטלת כל מה שהביאה מבית אביה בין מקרקע בין מטלטלי שהם עומדים בעצמם הכל נוטלת אותם. וזוזי חמשה ועשרים שאמרו חכמים שהם מאתים זוזים מדאורייתא דמי בתולים ומפסדת כל תוספת ותצא בגט. הכתובה קודמת מכל חוב ושטר בפריעות. ולעולם כתובת אשתו ראשונה קודמת מכתובת אשתו שנייה. כך ינתן הגט על תנאי יקבל הקולמוס הסופר וכותב הגט ונותנו אותו האיש לאשתו ואמר לה הא ליך גיטיך על תנאי אם אבוא עד שנה או עד כך וכך זמן יהיה הגט פסול. ואת אשתי כשהיית מקודם ומקבלת הגט מידו ונותנתו לבית דין עד ומן הנקבע ביניהם אם יבוא קודם הזמן אפילו שעה אחת הגט פסול ובטל ואם יעבור הזמן אפילו שעה אחת היא מותרת לכל אדם. הגוסס בשעת פטירתו דבריו קיימין בלא קניין. ואיש אם אמר באמירה כתבו גט לאשתי ותנו לה שתהא מותרת לכל אדם ואמר כן בפני שני עדים ואינן יודעין לכתוב באין במקום שיש שם סופר וכותבו הסופר וחותמין חתימת ידם וכשר. ועד שאינו יודע לחתום מקרעינן ליה וחותם כדי שלא יהו בנות ישראל עגונות. ואשת איש אם יעיד עליה יחידי שקילקלה ילקה. ואיש ואשת איש שאומרין עברנו עבירה זו אין שומעין להם מפני שמא נתנה עיניה באיש אחר. אבל האיש ילקה ואשה לא אלא יושבת תחת בעלה שאם תלקה אסורה לו. ואם מעיד אפילו עד אחד על אותו שהודה על עצמו שעבר באשת חבירו מפרישין אותה מבעלה בגט ומלקין הנואף מלקות מרדות בלא חשבון ומגלחין זקנו וראשו וגם ראש האשה ומלקין אותה מלקות מרדות. באו ואמרו לאשה מת בעליך במדינת הים עמדה ונישאת לאחר ימים בא בעלה ומצא אשתו נשואה לאחר מה דין. תצא מזה ומזה בגט ואסורה לשניהם ומלקין האיש שעל כל ביאה וביאה קאי בלא תעשה על אשת איש. וגם איש שעשה עבירה עם חמותו אין מפרישין בתה ממנו אלא מלקין אותו ואין מדבר עם חמותו לעולם. ועידי העריות צריך לבוררם להיות ראיית עידותם במכחול בשפופרת. ואיש שגירש אשתו בגט וזינתה מותרת לחזור עמו. אבל אם נישאת לאחר אסורה לו. אם לעולם אינה יורשת לפרי בטנה אבל האב קודם לכל יוצאי יריכו. ובני האחים קודמין לבני אחיות בנחלה. בן קודם לבת וכל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת. הבת קודמת לאחין וכל יוצאי יריכה של בת קודמין לאחים. והאחין קודמין לאחי האב כל יוצאי ירכיהן של אחין קודמין לאחי האב. לעולם האיש יורש את אשתו. האשה הנפרעות כתובתה צריכה מן בית דין כתב פירעון כתובתה שאם אין לה כתב פירעון היאך נשבעה ונפרעה אינה יכולה לא למכור ולא ליתן במתנה שום דבר מפני היורשין שיש להם טענה לומר דבר של אבינו הוא ומיתחזקין. אבל אם יש בידה כתב פירעון מבית דין יכולה היא לעשות כל מה שהיא רוצה בדבר שלה בין למכור בין ליתן במתנה. אשה יכולה לגבות כתובתה עד עשרים וארבע שנים לאחר כן אין לה רשות לגבות כתובתה כל עיקר וכן הלכה. אשה שרוצה למכור בלא דעת בעלה אינה יכולה כי אם בחסרון ואין לה הוצאה מוכרת על פי בית דין והיא מכירה מקויימת ואם בלא בית דין מכרה מכירה זו מכירה בטילה. תנו רבנן אין אונאה בקרקעות ומה שקנה קנה. ואם לסחורה עד שיראה לתגר או לקרובו ואם יפסיד פחות משתות לא יחזיר יותר משתות יחזיר אונאה מוכר לעולם חוזר. כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר וחוזר אם יש שם אונאה. מה פירוש שתות שחוזרין בו הסחורה זה הוא קונה אדם מחבירו סחורה בששה זהובים ושווה חמשה זהובים ואיסר אחד אינו יכול להחזיר אותה סחורה ואם אדם קונה סחורה ויש בה אונאה ותפס קניין אינו יכול להחזיר אונאתו שאין לאחר קניין כלום לא אונאה ולא כלום. ואם אדם קנה סחורה ובא עליה סחורה ממקום אחר ותיזול אותה סחורה אינו יכול לחזור בו. הקרקעות והבהמות במסירה לאחר שנימסר אין אונאה לחזור בו לא המוכר ולא הקונה. חזקת בתים שלש שנים בנה וסתר פרץ וגדר ולא עירער עליו שום אדם בעולם נתחזק. מוכר אדם לחבירו בהמה ואינו מזכיר לו את המומין בפירוש חוזר ועוד אם אמר לו הרי בהמתי בכל מומין שבעולם ואחר כך יראה בה מום אחד חוזר. אבל אם מזכיר לו המום בפירוש מה שקנה קנה. ואם בלא עדים סחרו וטוען המוכר שהזכרתי לו המום בפירוש על שם והקונה אומר לא הודעתני המום מהו הדין. ישבע לו המוכר שהודעתיך המום ויפסוק. ואם באמונה לקח הבהמה ולא נתן לו ממון עדיין חוזר לו בהמתו בו ביום. ואם נותן אדם לחבירו ממון לקנות ממנו כגון חיטים כגון דבר אחר ועדיין אינו בידו ונתיקר אותו דבר יכול להחזיר לו ממונו. ואם עדיין הסחורה היא בביתו ולא נתן לו אפילו פרוטה אחת שכירות ממון ישיבת הסחורה חוזר לו ממונו. אבל אם הסחורה בביתו ובעל המומין נותן לו שכירות אפילו פרוטה אינו יכול לחזור בו בין בזול ובין ביוקר. לעולם השבועה על השוכר אם אמר לו בעל הבית תן לי שכירות ביתו וטוען לו השוכר פרעתיך ישבע לו וכן השוכר בהמה מחבירו אם טוען לו פרעתיך שכירות בהמתך ישבע לו. והמודה באמת שהלויתה לי ופרעתיך יתחייב שבועה ואם כופר ואומר לא הלויתה לי כלום ועדים מעידים עליו שהלוה לו ממרק על כורחו שהוא כפרן. ואם אמר אדם לחבירו פרעיני וטוען לו אין לך עלי כלום ועד אחד מעיד עליו נשבע ולא משלם. כל הטוען ואומר שעשיתי שליחותך וחבירו אומר לא שלחתיך ולא צויתיך כך וכך או ליתן לפל׳ כך וכך ממון והשליח אומר הן ישבע השליח שעשית שליחותך ואתה צויתני וכן הלכה. וכל הנוטל בהמה מחבירו בשכירות ומתנה עמו ועובר על דעת בעל הבהמה ומתה הבהמה אם יש עדים שעבר על דעת בעל הבהמה נותן דמי הבהמה כשהיא שווה. ואם אין ערים ישבע שלא עבר על דעת בעל הבהמה ויפסוק. ולעולם השאילה ששואל מחבירו חוזר כן כל דבר השאילה ששואל מחבירו. ובדבר מציאה בין ממון בין כל דבר מציאה כל השולח ידו תחילה זוכה בו. המפקיד פקדון לחבירו בביתו ונגנב לו ישבע לו כי לא פשעתי בו ולא שלחתי ידי בפקדונך שכך אמרו חכמים כל המפקיד אינו מפקיד אלא על דעת אשתו ובניו. וכל דבר שנותן אדם בין לעמלנית בין לעמל כדי לעמלו בשכירותו ונכנס גנב וגנב אותו דבר דין הוא כדי שיטול דבר שלו מהן שלם ואם בלא שכר רצה לעמלו ילך בראש למי הדבר וכן הדין. שופט שטעה בדבר משנה חוזר בשיקול הדעת אינו חוזר ומשלם מביתו. אשת עבד משוחרר והיא מישראל מותרת לכהן. ומותר אדם לישא בת אחותו ואשת בן אחיו. אשת חורגו מותרת ובתה אסורה לו. ומותר אדם לישא את בת אחיו. ואשה נכרית מותרת לעשות את החלב ואת חמאתו. וגוי אסור לצלות בשר או דגים. ושכר גוי מותר וגיד הנשה שנתבשל עם הבשר אם יש בבשר מאתים מותר פחות מיכן אסור. ואם מכר אדם לחבירו חיטין או שעורים ולא . . . . . . . . . . וכל נער שמקדש אשה פחות משנים עשר שנים אין קידושיו קידושים. וכל אדם שמכה את חבירו קונסין אותו. דתנן התוקע לחבירו נותן לו סלע ר׳ יהודה אומר משום ר׳ יוסי הגלילי מנה. סטרו נותן לו מאתים זוז לאחר ידו נותן לו ארבע מאות זוז צרם באזנו תלש בשערו רקק והגיע בו הרוק נותן לו ארבע מאות זוז והני מילי באנפיה. קרע את כסותו נותן לו ארבע מאות זוז. העביר טליתו ממנו ופרע את ראש האשה נותן ארבע מאות זוז הכל לפי כבודו. חנן בישא תקע ליה לההוא גברא אתא לקמיה דרב הונא אמר ליה זיל הב ליה פלגיה דזוזא הוה איכא זוזא מכא בהדיה ולא קא נפיק תקע ליה אחרינא ויהביה נהליה. המבעת את חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. כיצד תקע לו באזנו וחרשו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. אחזו ותקע לו באזנו וחירשו חייב. הכהו לאחר ידו בלוח בארר בנייר בפינקס בעורות שאינן מעובדין בטומוס בשטרות שבידו נותן לו ארבע מאות זוז. ולא שמכה של צער אלא שמכה של בזיון. חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין. העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין ומשלטין לאחר זמן. נתגרשה האשה ונשתחרר העבד חייבין לשלם. ואם מרציהו רוצה בממון רוצה בפייוסים מרצהו וימחול לו. ואם נפל שרץ בשמן מותר לה להדליק ממנו בכנסת ואפילו בשבת ואסור לאכול ממנו. הנודר בפני רבים אין לו התר עולמית. והנודר מאשתו ילך אצל חכם ויתיר לו את נדרו ומותר לו. ואם יש ביד כהן מום לא ישא את כפיו לא במקומו ולא במקום אחר. וכל עור עבוד של בהמה טמאה מותר לסנדלין ואם חילל אדם את השבת במזיד ילקה ויתגלח. ומותר להוציא למלך בשבת ובחג מאכל מפני הסכנה. ומי שהוא עושה מלאכה ערב יום הכיפורים אינו רואה סימן ברכה לעולם. וכהן שמטמא ילקה ארבעים. ואסור עצמות בעצמות. ואין הכהן מטמא אלא על מה שכת׳ בתורה.
1