תוספתא בבא בתרא (ליברמן) ד׳Tosefta Bava Batra (Lieberman) 4
א׳המוכר את הספינה מכר את האסקלה ואת בית המי' שבתוכה, אבל לא מכר לא את היציעין ולא את הישוין ולא את האיזקפה ולא את הבצות. סימכוס אומ' מכר את הדוגית. מכר את העול מכר את הפרות, לא מכר את העול. מכר את הצמד לא מכר את הבקר, מכר את הבקר לא מכר את הצמד. רבי יהודה אומר הכל לפי הדמים.
1
ב׳כיצד, חמור וכליו אני מוכר לך מכר את המרדעת ואת האוכף ואת השליף ואת הקלקי ואת החביק, אבל לא מכר לא את הזוג ולא את הקרקש ולא את פרומביא, ולא את דוסיקה, ולא את כומני, ולא את השק. ר' שמעון או' היה עליו שליף מלא, נופצו ונותנו לו. ואם אמ' לו חמור וכל מה שעליו אני מוכר לך, הרי כולן מכורין.
2
ג׳המוכר שפחה לחבירו, מכר כלים שעליה אפי' הן מאה, אבל לא מכר לא את השירים, ולא את הנזמים, ולא את הטבעות, ולא את הקטלאות שבצוארה, ואם אמ' לו שפחה וכל מה שעליה אני מוכר לך, אע"פ שיש עליה כלים שהן מאה מנה, הרי כולן מכורין.
3
ד׳שפחה מעוברת אני מוכר לך, פרה מעוברת אני מוכר לך, מכר את הולד. שפחה מניקה אני מוכר לך, פרה מיניקה אני מוכר לך, לא מכר את הולד.
4
ה׳המוכר שפחה לחבירו על מנת שיש בה מומין, אמ' לו שפחה זו חולה היא, שוטה היא, נכפית היא, שעממת [היא], והיה בה מום אחר, וסנפו עם המומין, הרי זה מקח טעות. אמ' לו אותו המום ומום אחר עמו, אין זה מקח טעות.
5
ו׳המוכר פרה לחבירו על מנת שיש בה מומין, ואמ' לו נגחנית היא, נגפנית היא, נשכנית היא, רבצנית היא, בעטנית היא, והיה בה מום אחר וסנפו עם המומין, הרי זו מקח טעות. ואם אמ' לו אותו המום ומום אחר עמו, אין זה מקח טעות.
6
ז׳המוכר עבד לחבירו, ונמצא גנב, או קוביוסטוס, הגיעו. ליסטים, או שהיה מוכתב למלכות, הרי זה מקח טעות. ספר של צבאים, ונמצא גויל, או שיש בו טעות בין דף לדף, הרי זה אין מכור. מכר את שובך מכר את יוניו, מכר את יונין מכר את שובך. מכר כוורת מכר דבורים, מכר דבורים מכר כוורת. חלות דבש, אין רשיי לסרס את כולן כאחד, אלא מניח שתי חלות החיצונות, והשאר עולות. ואם אין שם אלא הן, אין רשיי ליגע בהן. זתים לקוץ, אין רשיי לשרש את כולן, אלא מניח שתי גרופות בעיקרן, ונוטל את השאר. בארזים, ובדקלים, משרש ונוטל, בזמורות ובקנים, נוטל את ההגין.
7
ח׳המוכר את הראש בבהמה דקה, לא מכר את הלחי, ואם היה טבח כהן, הרי זה מכור. המוכר את הראש בבהמה גסה לא מכר את הרגלים. מקום שנהגו למכור הרי אילו מכורות.
8
ט׳הקונה אילן אחד בתוך של חבירו, הרי זה לא קנה קרקע. כל שתחתיו וחוצה לו כמלוא העורה וסלו זה וזה אין רשאין לזורעה. קנה שנים קנה קרקע. קנה אילן שביניהן, כל שמחליפין חוץ ממלוא העורה וסלו, ובעל השדה רשיי לגדע. נקצץ האילן, או שיבש, הקרקע של בעל האילן, דברי ר' מאיר. וחכמים או' לא קנה לא את הקרקע ולא את האילן עד שיקנה שלשה. קנה שלשה, קנה קרקע, קנה אילן שביניהן.
9
י׳נקצץ האילן, או שיבש, הקרקע של בעל האילן.
10
י״אוכמה יהו קרובין זה לזה, כדי שיהא בקר עובר בכליו, וכמה יהו רחוקין זה מזה, ממטע עשרה לבית סאה. פחות מיכן, או יתר על כן, או שקנאן זה אחר זה, או שקנאן שלשתן כאחד, לא קנה לא את הקרקע, ולא את האילן שביניהן.
11
י״בהמקדיש שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה, הקדיש את הקרקע ואת האילן שביניהן. וכשהוא פודה, פודה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, פחות מכן, או יתר על כן, או שהקדישן זה אחר זה, או שהקדישן שלשתן כאחד, לא הקדיש את הקרקע ולא את האילן שביניהן. ולא עוד אלא אפי' חזר והקדיש את השדה, כשהוא פודה פודה את האילן בפני עצמו, ואת השדה בפני עצמה.
12
י״גשנים שנטעו את הכרם, זה מרחיק שתי אמות ונוטע, וזה מרחיק שתי אמות ונוטע, נקצץ הכרם, או שיבש, קרקע של בעל הכרם. שנים שנטעו את השדה, ועמד אחד מהן וקצץ את שלו, מרחיק ארבע אמות (ונוטע. נקצץ הכרם, או שיבש, קרקע של בעל הכרם. ועמד אחד מהן וקצץ את שלו מרחיק ארבע אמות) וזורע, נקצץ הכרם, או שיבש, קרקע של בעל (הכרם ועמד אחד מהן וקצץ את שלו, מרחיק ארבע אמות וזורע. נקצץ הכרם, או שיבש, קרקע של בעל השדה, של בעל) השדה.
13
י״דשנים שחלקו, אחד נוטל הכרם, ואחד נוטל שדה לבן, נותנין לו ארבע אמות בצד השדה לבן, שעל מנת כן קבל עליו בעל הכרם. נקצץ הכרם, או שיבש, קרקע של בעל הכרם.
14
ט״והמוכר כרם לחבירו בצד שדה לבן, וכל המקבל מחבירו חצי שדה ליטע נותנין לו ארבע אמות בצד שדה לבן, שעל מנת כן קבל עליו בעל הכרם. נקצץ הכרם, או שיבש, הקרקע של בעל הכרם.
15