תוספתא בבא בתרא (ליברמן) ט׳Tosefta Bava Batra (Lieberman) 9
א׳ר' נתן או' נחום המדי היה מדייני גזירות. הכותב נכסיו בשם חבירו אין כופין אותו לחזור, ואם התנה עמו מתחלה על מנת כן, כופין אותו לחזור.
1
ב׳המוכר שדה חבירו במעמד חבירו, לא עשה כלום. כתב וקיים מאחריו, דבריו קיימין. הבן הנושא ונותן בשל אביו, אע"פ שהשטרות ואונות יוצאין על שמו, הרי הן של אביו. ואם אמ' מה שירשתי משל בית אבי אבא הן, או משל בית אבי אמה הן, יעשה מפורש כפירושו. האשה שנשאה ונתנה בשל בעלה, אע"פ ששטרות ואונות יוצאין על שמה, הרי הן של בעלה. ואם אמרה מה שירשתי משל בית אבי אבא, או משל בית אבי אמה, הן, יעשה מפורש כפירושו.
2
ג׳שתי נשים שילדו שני זכרים במחבה, וחזרו וילדו שני זכרים במחבה, שתיהן הולכין אצל הראשון ונוטלין חלק כזכר, אצל השיני, ונוטלין חלק [כזכר. זכר ונקבה, שניהם הולכין אצל הראשון ונוטלין חלק כזכר. אצל השני ונוטלין חלק] כנקיבה.
3
ד׳האומ' אם תלד אשתי זכר תטול מנה, ילדה זכר נוטלת מנה. אם נקבה, מאתים, ילדה נקבה נוטלת מאתים. אם זכר מנה, אם נקבה מאתים, ילדה זכר ונקבה, הזכר נוטל ששה של זהב, ונקבה נוטלת חמשים זוז.
4
ה׳האומ' המבשרני אם ילדה אשתי זכר יטול מאתים, אם נקיבה יטול מנה, ילדה זכר נוטל מאתים, ילדה נקיבה נוטל מנה. ילדה זכר ונקבה אין לו אלא מנה. (ירוש'. אמ' ר' מנה בטלה צרת הנקבה את שמחת הזכר).
5
ו׳האומ' תנו מאתים דינר לפל' ושלש מאות לפל' וחמש מאות לפל', אין או' כל הקודם בשטר זכה, אלא כולם חולקין בשוה. יצאת כתובת אשה ובעל חוב עליהן, כולן נותנין בשוה. אבל אם אמ' תנו מאתים דינר לפל', ואחר כך שלש מאות לפל', ואחר כך חמש מאות לפל', אומרין כל הקודם בשטר זכה. יצאת עליהן כתובת אשה, ובעל חוב, גובין מן האחרון, אין לו, גובין משלפניו, אין בהן, גובין משלפני פניו.
6
ז׳האומ' מאתים דינר יש לי ביד פל' ושלש מאות ביד פל' וחמש מאות ביד פל', ופל' יטול מאתים דינר, יצאת עליהן כתובת אשה ובעל חוב גובה, ואע"פ שלא נתכנסו כולן. אבל אם אמ' יטול פל' מאתים דינר, אם נתכנסו כולן נוטל, ואם לאו אין נוטל, אלא לפי חשבון.
7
ח׳האומ' תנו מאתים דינר לפל' ושלש מאות דינר לפל' וחמש מאות דינר לפלני, ופל' יירש שאר נכסי, יצאת עליהן כתובת אשה ובעל חוב, כופין מזה שירש שאר נכסים.
8
ט׳האומ' תנו מאתים דינר לבני עירי, אין דנין בדייני אותה העיר, ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר. לעניי עירי, דנין בדייני אותה העיר, ומביאין ראיה מאנשי אותה העיר.
9
י׳האומ' תנו נכסיי לפל' ופל' עבדי, לא זכו בנכסים, ולא קנו עצמן בני חורין. חצי נכסיי לפל' עבדי וחצי נכסיי לפל' עבדי, זכו בנכסים, וקנו עצמן בני חורין.
10
י״אהאומ' כל נכסיי נתונין לפל' עבדי והשאר לשיני, זכה שיני בראשון. ר' שמעון או' כל נכסיי נתונין לפל' עבדי חוץ מאחד מרובו שבהן לא אמ' כלום. חוץ מעיר פל', ושדה פל', אע"פ שאין שם אלא אותה שדה ואותה העיר, זכה עבד זה בנכסים, וקנה עצמו בן חורין. וכשנאמרו דברים לפני ר' יוסי אמ' שפתים ישק משיב דברים נכוחים.
11
י״בהאומ' תנו שדה פל' לפל', נתתיה לו, נתונה לו, תהא שלו, והרי היא שלו, הרי היא שלו.
12
י״גיטול פל' בנכסיי, ויקנה פל' בנכסיי, ויזכה פל' בנכסיי, ויחלוק פל' בנכסיי, הרי זו כמתנה. תנתן לו, ר' או' זכה, וחכמים או' לא זכה, וכופין את היורשין לקיים דברי המת.
13
י״דהאומ' עשיתי פל' עבדי בן חורין, עשיתיו בן חורין, עושה אני אותו בן חורין, הרי הוא בן חורין. יעשהו בן חורין, ר' אומ' זכה, וחכמים או' לא זכה, וכופין את היורשין לקיים דברי המת. רבן שמעון בן גמליאל אומ' הכותב דיותימין בלעז הרי זה כמתנה.
14