תוספתא בבא בתרא (ליברמן) ח׳Tosefta Bava Batra (Lieberman) 8
א׳הכותב נכסיו לאחד, והיה כהן, והיו בהן עבדים, אע"פ שאמ' הלה אי איפשי בהן, הרי אילו אוכלין בתרומה. רבן שמעון בן גמליאל אומ' כיון שאמ' הלה אי איפשי בהן, זכו בהן היורשין.
1
ב׳הכותב נכסיו לעשרה, בין שזכה אחד מהן ובין שזכו כולן, זכו כולן. כתב והעלה להן בערכים, זכת להן הערכיים.
2
ג׳המוציא עשרה עבדים בני חורין, בין שיצא אחד מהן ובין שיצאו כולן, יצאו כולן. כתב והעלה להן בערכיים, זכת להן הערכיים.
3
ד׳האומ' תנו נכסיי לפל', ואם מת פל' לפל', ואם [מת] פל' לפלני, הראשון אוכל פירות, ואם מת ינתנו לשיני, [השיני אוכל פירות. ואם מת, ינתנו לשלישי]. מת השיני עד שלא ימות הראשון, הראשון אוכל פירות. [מת, ינתנו לשלישי. מת שלישי עד שלא ימות השיני, השיני אוכל פירות], ואם מת, יחזרו ליורשי הנותן. הראשון מוכר קרקע ואוכל פירות דברי ר', רבן שמעון בן גמליאל או' אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד.
4
ה׳שנים שהיו באין ממדינת הים, אע"פ שמשאן ומתנן ומאכלן ומשקן כאחת, ומת אחד מהן, אין חבירו יורשו, ואם היה נוהג בו משום אחוה, חבירו יורשו.
5
ו׳מי שיצא הוא ובנו למדינת הים, ובא עמו אח ואמ' זה אחי שניתן לי במדינת הים, ולו חמשה אחין ולפניהן בית חמשת כורין, הן אין נותנין לו כלום, והוא נותן להן שתות בחלקו. מת הוא, נוטל מה שנתן, והשאר מביאין לאמצע וחולקין.
6
ז׳מי שיצא הוא ואביו למדינת הים, ומת הבן, או שמת האב, לעולם נכסיו בחזקת זקן.
7
ח׳הכותב דייתיקי, והיה מתיירא מן היורשין, נכנסין אצלו כמבקרין אותו, שומעין דבריו מלפנים, ויוצאין וכותבין מבחוץ.
8
ט׳בריא שכתב דייתיקי, שכיב מרע שכתב נכסיו מתנה, אע"פ שזיכה לאחר מתנה, לא עשה כלום. אבל הכותב בשם חבירו וזיכה לאחר מתנה, דבריו קיימין.
9
י׳הכותב דייתיקי יכול לחזור בו, מתנה, אין יכול לחזו' בו. אי זו היא דיותיקי, דא תהא לי לעמוד ולהיות, אם מתי, יינתנו נכסיי לפלני. אי זו היא מתנה, מן היום יינתנו נכסיו לפלני.
10
י״אהכותב דיותיקי עד שלא זכה, בין הוא ובין אחר, יכול לחזור בו. משזכה, בין הוא ובין אחר, אין יכול לחזור בו.
11
י״באפטרופסין עד שלא החזיקו בנכסי יתומין יכולין לחזור בהן, משהחזיקו בנכסי יתומין, אין יכול לחזור בהן.
12
י״גאפטרופוס שמינהו אבי יתומין ישבע, שמינוהו בית דין, לא ישבע. אבא שאול או' אף שמינוהו בית דין ישבע, מפני שהוא כנושא שכר.
13
י״דאפטרופין תורמין ומעשרין מנכסי יתומין, מוכרין בתים, שדות, וכרמים, בהמה, עבדים, ושפחות, להאכיל יתומים, לעשות להם סוכה, לולב, וציצית, וכל מצות האמורות בתורה, ולקנות להם ספר תורה, ונביאים, דבר הקצוב מן התורה. אינן רשאין להוציא עבדים בני חורין, אבל מוכרין אותן לאחרים, ואחרים מוציאין אותן בני חורין. ור' או' אומ' אני בשנותן דמיו ופודה את עצמו.
14
ט״ואין מוכרין ברחוק ליקח בקרוב, ברע, ליקח ביפה. אין דנין לחוב, ולזכות, ולהוציא ליתומים, אלא אם כן נטלו רשות מבית דין. וצריכין אפטרופין לחשב עם היתומין באחרונה דברי ר'. רבן שמעון בן גמליאל או' אין ליתומין אלא מה שהניחו להן אפטרופין.
15
ט״זמוכרין עבדים ליקח בהן קרקעות, אבל לא קרקעות ליקח בהן עבדים. רבן שמעון בן גמליאל או' אף לא עבדים ליקח בהן קרקעות.
16
י״זאין בית דין עושין אפטרופין נשים, ועבדים, לכתחלה, ואם מינה אותן אביהן בחייו, עושין אפטרופוס.
17
י״חכתב בשטר מעות וכלים יש לי ביד פל', רשאין העדים לחתום, אבל אינו גובה עד שיביא ראיה. ר' או' או' אני שלא יחתומו עד שיטלו רשות מבית דין, וכשהוא גובה, אין צריך שיביא ראיה. הניח בנים קטנים וגדולים, והיו קטנים ניזונין ובאין בשתיקה, לא יאמרו קטנים הרי אנו ניזונין כדרך שניזונתם אתם. נשאו גדולים בחיי אביהן, לא יאמרו קטנים הרי אנו נושאין כדרך שנשאתם אתם, ולא עוד אלא אפלו הניח להן עבדים ושפחות, כלי כסף וכלי זהב, הרי אילו של עצמן.
18
י״טהניח בנות גדולות וקטנות, והיו גדולות ניזונות ובאות בשתיקה, [לא יאמרו קטנות הרי אנו נזונות כדרך שנזנתם אתם. נישאו גדולות בחיי אביהן], לא יאמרו קטנות הרי אנו נושאות כדרך שנשאתם אתם, ולא עוד אלא אפי' הניח להן אביהן עבדים ושפחות, כלי כסף וכלי זהב, הרי אילו של עצמן.
19