תוספתא בבא קמא (ליברמן) י׳Tosefta Bava Kamma (Lieberman) 10
א׳הגוזל את הפרה ועיבירה אצלו, ושנת ושלישה, אפי' ארבעה וחמשה פעמים, וכן הגוזל את הרחל ונטענה אצלו וגזזה, אפי' ארבעה וחמשה פעמים, עז, וחלבה, אפי' ארבעה וחמשה פעמים, משלם כשעת הגזילה. ר' שמעון אומ' רואין אותן כאילו הן שומות אצל אחרים.
1
ב׳גזל צמר וליבנו, טוו וליבנו, פשתן ונקהו, אבנים ושיפן, משלם כשעת הגזילה. ר' שמעון בן לעזר אומ' כל דבר שהשביח הגזלן יד הגוזל על העליונה, רצה משלם כשעת הגזילה, רצה אומ' לו הרי שלך לפניו.
2
ג׳גזל עבדים והזקינו, אילנות והזקינו, פירות והרקיבו, בית ונתנגע, מטבע ונפסל, יין ונתגלה, יין ונתנסך, תרומה ונטמאת, חמץ ועבר עליו הפסח, בהמה ונעבדה בה עבירה, או' הרי שלך לפניך.
3
ד׳עבדים והזקינו ומכרן, אילנות והזקינו וקצצן, פירות והרקיבו ומכרן, בית ונתנגע ונתצו, מטבע ונישוף, יין ונתגלה ושפכו, יין ונתנסך ושפכו, תרומה ונטמאת ושרפה, חמץ ועבר עליו הפסח ושרפו, בהמה ונעבדה בה עבירה ונסקלה, משלם כשעת הגזילה. זה הכלל כל גזילה שהיא בעינה, ולא שינה אותה מברייתה, יאמר לו הרי שלך לפניך, ואם שינה אותה מברייתה משלם כשעת הגזילה. והגנב משלם כשעת הגניבה.
4
ה׳הגוזל את המריש ובנאו בבירה, בית שמאי או' יקעקע את הבירה ויטול את המריש, ובית הלל או' מחשב כל מה שהיה שוה ונותן לבעלים, מפני תקנת שבין.
5
ו׳היורד לחורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשות, וכשהוא יוצא אמ' תן לי עציי ואבניי, אין שומעין לו, רבן שמעון בן גמליאל או' בית שמאי או' הרשות בידו, ובית הלל אומ' אין שומעין לו.
6
ז׳היורד לחורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשות, שמין לו וידו על התחתונה. היורד ברשות, שמין לו וידו על העליונה. כיצד ידו על העליונה, אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את השבח, ואם הוצאה יתירה על השבח נותן לו את הוצאה.
7
ח׳נגר שקבע מסמר בשידה, בתיבה ובמגדל ונשבר, חייב לשלם, מפני שהוא כנושא שכר. נתן לחרש לעשות לו כסא ועשה לו ספסל, ספסל ועשה לו כסא, יד הבעלים על העליונה דברי ר' יהודה, ר' מאיר או' נותן לו דמי עציו. ומודה ר' מאיר לר' יהודה שאם נתן לחרש לעשות לו כסא נאה ועשה לו כעור, ספסל נאה ועשה לו כעור, שיד הבעלים על העליונה.
8
ט׳חטין לטחון, ולא לתתן ועשאו מורסן וסובין, קמח לנחתום ועשאו פת ניפלין, בשר לטבח וניבלה, צמר לצבע והקדיחו, חייב לשלם, מפני שהוא כנושא שכר. רבן שמעון בן גמליאל או' נותן לו דמי בושתו ובשת אורחיו.
9
י׳המוסר בהמתו לטבח, וניבלה, אומן פטור, הדיוט חייב. ונושא שכר בין זה ובין זה חייב. המראה דינר לשלחני ונמצא רע, חייב לשלם, מפני שהוא כנושא שכר.
10
י״אהגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו, יוליכנו אחריו אפי' למדי. לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו, אבל נותן הוא לשליח בית דין שעשה, ואם מת, מחזיר ליורשיו. ר' שמעון בן לעזר אומ' בשלוח בית דין שעשה ניגזל, ולא שלוח בית דין שעשה גוזל. לפיכך אם שלח הלה ונטלה, הרי זה זכה. אמ' ר' לעזר בי ר' צדוק במה דברים אמורים בזמן שהיתה הקרן מרובה על הוצאה, אבל אם היתה הוצאה מרובה על הקרן הרי זה משלם קרן וחומש בבית דין, ומביא אשם על השבועה. פרוטה בקרן מעכב, חצי פרוטה אין מעכב. חומש כולו אין מעכב. משזקף החומש, הרי הוא כקרן לכל דבר.
11
י״בהגוזל את חבירו ונשבע לו, הרי זה משלם קרן וחומש ומביא אשם. מת הנגזל, משלם ליורשיו קרן וחומש ואשם. מת הגוזל, יורשי הגוזל משלמין לניגזל קרן, ופטורין מן החומש ומן האשם. מת הגוזל והניגזל, יורשי הגוזל משלמין ליורשי הניגזל קרן, ופטורין מן החומש ומן האשם.
12
י״גראה גזילתו של חבירו בתוך ביתו, ואבידתו של חבירו בתוך ביתו, ואמ' איני יודע, או שהיה יודע ונעלמו ממנו בשעה שנשבע, פטור, שנ' ונשבע על שקר. אמ' לבניו גזילה זו של פלני היא, אבידה זו של פלני היא, בזמן שנשבעין על דעת אביהן חייבין, על דעת עצמן פטורין.
13
י״דהגוזל את הרבים חייב להחזיר לרבים. חמור גזל הרבים מגזל היחיד, שהגוזל את היחיד יכול לפייסו ולהחזיר לו גזילו, הגוזל את הרבים אין יכול לפייסן ולהחזיר להן גזילן.
14
ט״והגוזל את הגוי חייב להחזיר לגוי. חמור גזל הגוי מגזל ישראל, הגוזל את הגוי ונשבע ומת, חייב להחזיר מפני חילול השם.
15
ט״זדרש ר' יוסה הגלילי בגוזל את הגר, והיה עולה לירושלם ומעותיו ואשמו בידו, ומצאו וזקפו עליו במלוה, הביא אשמו ואחר כך מת הגר, יצא. לא הספיק להביא את אשמו עד שמת הגר, הרי זה צריך להביא אשם, והמעות זכה בהן, וחכמים או' לא עשה כלום עד שיתנם לו ויחזור ויטלם ממנו.
16
י״זדרש ר' עקיבא כשבא מזופרין בגוזל את הגר ונשבע לו, והיה עולה לירושלם ומעותיו ואשמו בידו, ומת בדרך, הכסף ינתן לבניו ואשם ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה, שנ' מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו, מי שצריך כפרה, יצא זה שאין צריך כפרה.
17
י״חנתן את הכסף לאנשי משמר ומת, אין היורשין יכולין להוציא מידם, שנ' איש אשר יתן לכהן לו יהיה. נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יצא. אשם ליהויריב וכסף לידעיה יחזור הכסף אחר אשם דברי ר' יהודה, וחכמים אומ' אחר כסף. אמ' ר' אם כדברי ר' יהודה, וקריבו בני יהויריב את האשם לא נתכפר לו, אלא אם כן קיים אשם יחזור הכסף מבני ידעיה אצל בני יהויריב, ויקריבו בני יהויריב את האשם ויתכפר לו. עבר משמרו של יהויריב, יחזור האשם מבני יהויריב אצל בני ידעיה ויקריבו בני ידעיה את האשם, ויתכפר לו. המביא אשמו ולא הביא גזילו, לא יהא ממרס בדמו עד שיביא גזילו, אלא תעבר צורתו ויצא לבית השריפה. הביא אשמו ולא הביא מעילתו, לא יהא ממרס בדמו עד שיביא מעילתו, אלא תעבר צורתו ויצא לבית השריפה.
18
י״טמצורע שהביא חטאתו קודם לאשמו, לא יהא ממרס בדמה עד שיביא אשמה, אלא תעבר צורתה ותצא לבית השריפה.
19
כ׳גזל והחליף, גזל והקדיש, גזל ונתן במתנה, גזל ונתן בהקפה, גזל ופרע את חובו, גזל ושלח סבלונות לבית חמיו, הרי זה חייב, המקבל הימנו הרי זה פטור.
20
כ״אהגוזל ומאכיל לבנו ובתו הקטנים, לעבדו ושפחתו הכנעניים, פטורין מלשלם. הניח להן אביהן דבר שיש בו אחריות, חייבין לשלם. לבנו ובתו הגדולים, לעבדו ושפחתו העבריים, חייבין לשלם. ואם אמרו גדולים אין אנו יודעין מה חשבון עשה עמכם אבא, פטורין מלשלם.
21
כ״באין פורטין לא מתיבת המוכסין, ולא מכיס של גביין, ואין נוטלין מהן צדקה, אבל פורט לו דינר, ומחזיר לו את השאר. נתחלפו לו כלים בבית האומן, אינו רשיי לשתמש בהם, וילך הלה [ויבקש את כליו. בבית האבל ובבית המשת', רשאי להשתמש בהם, וילך הלה] מיד ויבקש כליו.
22
כ״גגנב שנטל מזה ונתן לזה, מה שנטל נטל, ומה שנתן נתן. ירדן שנטל מזה ונתן לזה, מה שנטל נטל ומה שנתן נתן.
23
כ״דשטף נהר עצים ואבנים וקורות מזה ונתן לזה, אם נתיאשו הבעלים, הרי אילו שלהן. אם היו בעלים מרדפין, או שהיו במקום אחר, הרי אילו של בעלים.
24
כ״השפך זה יינו והציל דבשו של חבירו, נותן לו שכרו דמי השב אבידה. ואם אמ' לו על מנת שאטול דמי שלי מתוך שלך, חייב ליתן לו.
25
כ״ופורק זה את עציו, והציל פשתנו, נותן לו שכרו דמי השב אבידה, ואם אמ' לו על מנת שאטול דמי שלי מתוך שלך, חייב ליתן לו. ר' יוחנן בן ברוקה אומ' תניי בית דין הוא שיהא זה שופך את יינו ומציל דבשו של חבירו ונוטל דמי יינו מתוך דבשו של חבירו, ושיהא זה מפרק עצו ומציל פשתנו של חבירו ונוטל דמי עצו מתוך פשתנו של חבירו.
26
כ״זמאימתי זוכה אדם בנחיל של דבורים, משתכנס לקפיפו. הרי שירד נחילו לתוך גינתו של חבירו, ואין בעל הגינה מניחו להכנס, שלא לשבר את ירקו, הרי זה יורד על כרחו ומציל נחילו, ואם הזיק משלם מה שהזיק. ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה אומ' תניי בית דין הוא שיהא זה קוצץ את הסוכה ומציל נחילו ונוטל דמים, שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ.
27
כ״חשנים שהיו באין במדבר, ביד זה חבית של מים וביד זה חבית של דבש, נסדקה חבית של מים, תניי בית דין הוא שיהא זה שופך את דבשו ומציל מימיו של חבירו, וכשיגיע ליישוב נותן לו דמי דבשו, שהמים מחיה במדבר ואין הדבש מחיה במדבר.
28
כ״טפועל ועני שעלו באילן ושברו את הסוכה, אם עלו במקום שדרך בני אדם רגילין לעלות בו פטורין, ואם לאו, חייבין.
29
ל׳הגוזל את השדה ונטלה אנס, יאמר לו הרי שלך לפניך. הגוזל את חבירו, או שלוה הימנו, או שהפקיד לו ביישוב, לא יחזיר לו במדבר, אבל מחזיר לו בשיירה. והאבידה חוזרת לבעלים בכל מקום.
30
ל״אמי שבא בדרך והיה בידו מעות, וראה אנס בא כנגדו, אמ' לו בוא וטול את אילו שאני חייב לך, אם קבל עליו פטור, ואם לאו חייב.
31
ל״במשכן לו בית, משכן לו שדה, וראה דליקה ממשמשת ובאה בתוך שלו, אמ' לו בוא והציל את אילו שאני חייב לך, אם קיבל עליו פטור, ואם לאו חייב.
32
ל״גהגונב טלה מן הדיר והחזירו לדיר, ואחר כך נגנב כל הדיר כולו, אם הודיע בו לבעלים, או שמנאום, פטור, ואם לאו חייב. הגונב חבית מן המרתף והחזירה למרתף, ואחר כך נגנב כל המרתף כולו, אם הודיע בו לבעלים פטור, ואם לאו, חייב.
33
ל״דהטה את החבית ונטל ממנה רביעית, ונשברה, אינו משלם אלא רביעית, הגביהה ונטל ממנה רביעית, ונשברה, או שהחמיצה, משלם את הכל.
34
ל״ההגונב סלע מן הכיס והחזירה לכיס, ואחר כך נגנב הכיס כולו, אם הודיע בה לבעלים פטור, ואם לאו חייב. אמ' ר' יהודה במה דברים אמורים בזמן שהחזירה לצרירתה, אבל נטלה מן הכיס והחזירה לצרור, מצרור והחזירה לכיס, הרי זה חייב.
35
ל״והגונב כיסו של חבירו והחזירו לו כשהוא ישן, וניעור, והרי הכיס בידו, אם מכיר את שלו, פטור, ואם לאו חייב. הגונב סלע מחבירו בלא יודע, והבליעה לו בחשבון, יצא.
36
ל״זלא תגנבו על מנת למקט, לא תגנבו על מנת לשלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה.
37
ל״חבן בג בג אומ' אל יטול אדם את שלו מבית אחרים, שמא יראה כגנב. וכן היה בן בג בג או' אל יגנוב אדם את שלו מבית הגנב, שמא אף הוא יראה כגנב, אלא משבר את שיניו ומוציא את שלו מידו.
38
ל״טגנבים שנכנסו במחתרת ועשו תשובה, כולן חייבין להחזיר. עשה אחד מהן תשובה, אין חייב לשלם אלא על חלקו בלבד. אם היה מוציא ונותן לפניהם חייב לשלם על הכל.
39
מ׳טול דמי פרתך, טול דמי טליתך, אין שומעין לו. באמת נגנבו, או אבדו, נותן לו דמיהן.
40