תוספתא בבא קמא (ליברמן) ט׳Tosefta Bava Kamma (Lieberman) 9

א׳שלשה עשר הן אבות נזיקין, השור והבור המבעה וההבער שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר נזק וצער ריפוי שבת ובשת. חבל בו חמשה נותן לו חמשה. אינן אלא ארבעה נותן לו ארבעה. אינן אלא שלשה נותן לו שלשה. אינן אלא שנים נותן לו שנים. אינן אלא אחת נותן לו אחד.

ב׳בנזק כיצד. הכהו וקטע ידו, וקיטע רגלו, אין רואין אותן כאילו עושה סלע ביום, וכאילו עושה מנה ביום, אלא רואין אותן כאילו חיגר שומר קשואין. ואם תאמר לקת מדת הדין, לא לקת, שכבר נותן לו דמי ידו ודמי רגלו.

ג׳אבל הכהו וצמתה ידו, הכהו וצמתה רגלו, רואין אותו כאילו עושה סלע ביום נותנין לו סלע ביום, מנה נותנין לו מנה ביום, ונותנין לו כל נזקו. ובכולן שמין ונותנין לו מיד, לפיכך אם מתנונה והולך, אפי' חמש שנים, אין לו אלא מה שאמדוהו. הבריא, נותן לו מה שאמדוהו, עד כמה נותן לו, עד שיבריא. בן עזיי אומ' נותן לו נכי מזון.

ד׳עלו בו צמחין מחמת המכה ונסתרה המכה, חייב לרפותו, וחייב ליתן לו שבתו. שלא מחמת המכה, או שעבר על דברי הרופא, פטור. ר' יהודה אומ' אפי' עלו בו צמחין מחמת המכה ונסתרה המכה, חייב לרפותו, ופטור מליתן לו שבתו. וחכמים או' כל שחייב לרפותו חייב ליתן לו שבתו, וכל שפטור מלרפותו פטור מליתן לו שבתו.

ה׳המכה את חבירו ואמדוהו למיתה, אומדין אותו לחיים. לחיים, אין אומדין אותו למיתה. אמדוהו למיתה, חייב מיתה ופטור מן המומין, אמדוהו לממון, חייב ממון ופטור מן המיתה. אמדוהו למיתה והיקל ממה שהיה, אומדין אותו לממון שנייה. מאימתי נותן לו, משעה שהכהו.

ו׳אמדוהו לחיים ומת, משלם נזק וצער ריפוי שבת ובשת ליורשין. אמדוהו למיתה והקל ממה שהיה, והכביד ומת, אומדין אותו, אם מחמת המכה הראשונה מת הרי זה חייב, ואם לאו, הרי זה פטור. ר' נחמיה או' אפי' מת מחמת מכה ראשונה פטור.

ז׳ועוד זו דרש ר' נחמיה אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה, וכי עלת על לב שיהא זה מהלך בשוק וזה נהרג על ידיו, אלא אפי' מת מחמת מכה ראשונה פטור.

ח׳החובל בבנו ובתו [גדולים] חייב בכל. בעבדו ושפחתו העברים של אחרים, מוציאין מידו. ושל בתו, נותנין לו מיד, ושל בנו עושה לו בהן סגולה מיד. בבניו ובנותיו קטנים של עצמו, פטור מן הכל. החובל בבתו קטנה, נזקה שלה, והשאר הרי זה פטור.

ט׳חבלו בה אחרים, נזקה שלה, והשאר עושה לו בהן סגולה. ואם מתה, אביה יורשה.

י׳החובל בבנו גדול, חייב, בעבדו ושפחתו הכנעניים, חייב בכל, ופטור מן השבת, מפני ששבתו שלו. חבל יתר מן הראוי להן, הרי זה חייב.

י״אהאב המכה את בנו, והרב הרודה את תלמידו, וכולן שהכו ושהזיקו הרי אילו פטורין, חבלו יותר מן הראוי להן, הרי אילו חייבין. שליח בית דין שהכה ברשות בית דין והזיק, פטור. יתר מן הראוי לו, הרי זה חייב. רופא אומן שריפא ברשות בית דין והזיק, פטור, חבל יתר מן הראוי לו, הרי זה חייב.

י״בהמבייש את חבירו ערום, הרי זה חייב, ואינו דומה מביישו ערום למביישו לובש. ביישו במרחץ, הרי זה חייב, ואינו דומה מביישו במרחץ למביישו בשוק. ואינו דומה המתבייש מן היקיר למתבייש מן הפגום, ואינו דומה גדול המתבייש לקטן המתבייש, בן גדולים המתבייש, לבן קטנים המתבייש.

י״גהחובל בחרש, שוטה, וקטן, חייב בארבעה דברים, ופטור מן הבושת, מפני שאין להן בושת. ר' אומ' אומ' אני חרש יש לו בושת, קטן אין לו בושת. החובל שוטה, פעמים יש לו בושת, פעמים אין לו בושת. סומא, ר' יהודה או' אין לו בושת, וחכמים אומ' יש לו בושת.

י״דהחובל באשתו, בין שחבל בה הוא, בין שחבלו בה אחרים, מוציאין מידו וילקח בהן קרקעות, והוא אוכל פירות. ר' יהודה בן בתירה אומ' בושת שבסתר לה שני חלקים ולו אחד, בושת שבגלוי לו שני חלקים ולה אחד. שלו נותנין לו מיד, ושלה ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.

ט״והחובל בחייבי גולות בית דין, חייב בכל. בחייבי מיתות בית דין, עד שלא נגמר דינו, חייב, משנגמר דינו, פטור. היוצא ליהרג, וחבל באחרים, חייב, חבלו בו אחרים, פטורין. ר' שמעון בן לעזר אומ' אף הוא שחבל באחרים פטור, שאין מחזירין אותו לאמדת בית דין מעתה.

ט״זהרודף אחר חבירו להרגו, ונהפך הנרדף וחבל בו, או שחבלו בו אחרים, פטורין, שנ' ולא תקחו כופר לנפש רוצח.

י״זהרגו והרג את בהמתו כאחד, הרגו וקיטע את ידו כאחד, הרגו וסימא את עינו כאחד, פטור, שנ' ולא יהיה אסון ענוש יענש, הא אם יש אסון אין נענש. אבל הרג את בהמתו ואחר כך הרגו, קיטע את ידו ואחר כך הרגו, סימא את עינו ואחר כך הרגו, חייב, שנ' דמים לו שלם ישלם. זה הכלל כל שחלה עליו מיתה ותשלומין כאחד, פטור, מיתה ואחר כך תשלומין, תשלומין ואחר כך מיתה, הרי זה חייב.

י״חהחובל באביו ואמו, ועשה בהן חבורה, אפי' שוגג, פטור, מפני שנידון בנפשו. הרובע, והנרבע, פטור, אפי' שוגג, מפני שנידון בגופו. הדליק גדישו של חבירו ביום הכפורים, אפי' שוגג, פטור, מפני שנידון בנפשו.

י״טהגונב כיסו של חבירו והוציאו בשבת, הרי זה חייב, שכבר נתחייב בגניבת הכיס עד שלא תבוא שבת. אם היה מגריר בו ויוצא, פטור.

כ׳העושה מום במוקדשין, אין משלם אלא חצי נזק. הכה את האשה ויצאו ילדיה, משלם נזק וצער ריפוי שבת ובשת לאשה, דמי ולדות, לבעל, שנ' ונגפו אשה הרה מה ת"ל הרה, ולדות לבעל הריון. נתגרשה מזה ונשאת לזה, נתגרשה מזה ונשאת לזה, ולדות לבעל הריון. היתה מעוברת מגר, ועבד משוחרר, ולדות של גר, ועבד משוחרר. לפיכך אם מת, הרי זה זכה. החובל בעבדו, ושפחתו העבריים בינו לבינן, הרי אילו נשבעין ונוטלין.

כ״אהחובל בעבדו, ושפחתו הכנעניים בינו לבינן, פטור, מפני שהוא קנס.

כ״בהמכה את עבדו, מכרו לאחר ומת, פטור שנ' והכהו ומת תחת ידו, עד שתהא מכתו ומיתתו ברשותו. עבד שחבל בעצמו, יוצא לחרות ונותן לרבו. האשה שחבלה בבעלה אין מפסדת כתובתה. וכשם שאי איפשר לה למכור כתובתה והיא תחתיו, כך אין מפסדת כתובתה והיא תחתיו.

כ״געבד שאמ' לרבו הפלתה שיני וסמיתה את עיני, תן לי דמי עיני, הרב אומ' סמיתי את עינך והפלתי את שינך, טול דמי שינך, עבד נשבע ונוטל.

כ״דהמוכר את עבדו, בין מתכוין לו ובין שאין מתכוין לו, יצא בן חורין. רבן שמעון בן גמליאל אומ' במתכוין יצא בן חורין, בשאין מתכוין לא יצא בן חורין.

כ״ההיה רבו רופא, ואמ' לו רפא את עיני זו, וסמאה, שני זו, ועקרה, סוחק בו ויצא בן חורין. רבן שמעון בן גמליאל אומר לא יצא בן חורין. וכולן אם אמר לאחר לעשות לו כן לא יצא בן חורין.

כ״והכהו נגד עינו ואינו רואה נגד אזנו ואינו שומע לא יצא בן חורי', שנ' הכהו עד שיעשה בו מעשה. על עינו ואינו רואה, על אזנו ואינו שומע, יצא בן חורין.

כ״זהכהו על מוחו וירדו מים וחפו עיניו, על עיניו ויצאו בנות מלך וסימא את עינו, יצא בן חורין. הכהו על עינו וכהת, על שינו ונדדה, אם היה משתמש בהן, לא יצא בן חורין, ואם לאו, יצא בן חורין. היתה עינו כהה, וסימאה, שינו נדודה, ועקרה, אם היה יכול לישתמש בהן לשעבר, יצא בן חורין, ואם לאו, לא יצא בן חורין.

כ״חהחובל בחבירו, ומת החובל, יתנו היורשין. מת הנחבל, יתן ליורשיו. הנחבל, בין שיש שם טענה ובין שאין שם טענה, הרי זה נשבע ונוטל. ר' יהודה היה קורא אותה כאי, כל זמן שהן חובבין זה את זה הרי אילו נשבעין ונוטלין. היה נשוך מקום שאין יכול לישוך את עצמו, ונוטל שלא בשבועה. לאחר זמן, זה או' חבלתה וזה אומ' לא חבלתה הרי זו כאחד מכל הטענות.

כ״טהחובל בחבירו, אע"פ שלא בקש החובל מן הנחבל, הנחבל צריך שיבקש עליו רחמים, שנ' ויתפלל אברהם אל האלהים, וכן אתה מוצא בריעי איוב, שנ' ועתה קחו לכם שבעה פרים ושבעה אלים, מהו אומ' וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו.

ל׳ר' יהודה אומ' משם רבן גמליאל הרי הוא אומ' ונתן לך רחמים ורחמך והרבך וגו'. זה סימן יהא בידך כל זמן שאתה רחמן הרחמן מרחם עליך.

ל״אהכהו באחר ידו, בנייר, בפינקס, בעורות שאין עבודין, בטמוס של שטרות שבידו, נותן ארבע מאות זוז. ולא מפני שמכה של צער, אלא מפני שמכה של בזיון, שנ' קומה ה' הושיעני אלהי כי הכית וגו'. ואומ' בשבט על הלחי את שופט וגו', ואומ' גוי נתתי למכים וגו'. וכשם שחייב על נזקי חבירו, כך הוא חייב על נזקי עצמו. הוא עצמו שרק וטס בפניו כנגד חבירו, מתלש בשערו, מקרע את כסותו, משבר את כליו, מפזר את מעותיו בחמתו, פטור מדיני אדם, וחייב בדיני שמים, שנ' ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש. ר' שמעון בן לעזר אמ' משם ר' חלפאי בן אגרא שאמ' משם ר' יוחנן בן נורי מתלש בשערו, מקרע את כסותו, משבר את כליו, מפזר את מעותיו בחמתו, יהא בעיניך כעובד ע"ז, שאילו אומ' לו יצרו לך ועבוד ע"ז עובד היה, שכך היא עבודתו של יצר הרע.

ל״בהאומר סמא את עיני שמזקתני, קטע את ידי שמזקתני, פטור.

ל״גאנסוהו גוים, ונטלו ממנו של חבירו בפניו פטור, הוא נטל ונתן להן הרי זה חייב.