תוספתא בבא קמא (ליברמן) ח׳Tosefta Bava Kamma (Lieberman) 8
א׳הגונב נפש מאחיו מבני ישראל, אחד גונב איש, ואשה, וגר, ועבד משוחרר, אחד איש, ואשה, וגר, ועבד משוחרר, שגנבו, הרי אילו חייבין. מכרו, בין לאביו, בין לאחיו, בין לאחד מן הקרובין, חייב. גנבו ולא מכרו, או שמכרו ועומד בשוק, פטור. הגונב את העבדים פטור. שנים מעידין בו שגנב ושנים מעידין בו שמכר, ונמצאו זוממין על גניבה, הוא פטור והן פטורין. נמצאו זוממין על מכירה, הוא פטור. נמצאו זוממין על זה ועל זה, חייבין על זה ועל זה. ועל זה נאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו.
1
ב׳היכן שורי שגנבת, אמ' לו אתה מכרתו לי, אתה נתתו לי במתנה, אביך מכרו לי, אביך נתנו לי במתנה, והעדים מעידין בו שגנב וטבח ומכר, משלם תשלומי ארב' וחמשה. הודה, עד שלא באו עדים אין משלם אלא קרן, משבאו עדים, משלם תשלומי ארבעה וחמשה.
2
ג׳היכן שורי שגנבת, ואמ' לו טועה מצאתיו וטבחתיו, והעדים מעידין בו שגנב וטבח, מאיליו בא אצלי וטבחתיו, והעדים מעידין בו שגנב וטבח ומכר, היה עומד בשוק וטבחתיו, והעדים מעידין בו שגנב וטבח ומכר, משלם תשלומי ארבעה וחמשה. הודה, בין משבאו עדים ובין עד שלא באו עדים, אין משלם אלא קרן.
3
ד׳היכן שורי שהפקדתי אצלך, אמ' לו איני יודע מה אתה סח, או שאמ' לו אבד, והעדי' מעידין בו שאכלו, אין משלם אלא קרן. הודה, בין משבאו עדים ובין עד שלא באו עדים, אין משלם אלא קרן.
4
ה׳היכן שורי שגנבת, ואמ' לו אתה מכרתו לי, אתה נתתו לי במתנה, אביך מכרו לי, אביך נתנו לי במתנה, משביעך אני, ואמ' אמן, והעדים מעידין בו שגנב וטבח ומכר, משלם תשלומי ארבעה וחמשה. הודה, לאחר שבועה, או עד שלא באו עדים, משלם קרן וחומש ואשם, משבאו עדים, משלם תשלומי ארבעה וחמשה ואשם.
5
ו׳היכן שורי שגנבת, ואמ' לו טועה מצאתיו וטבחתיו, משביעך אני, ואמ' אמן, והעדים מעידין שגנב, [מאליו בא אצלי וטבחתיו, בשו' היה עומ' וטבחתיו, משביעך אני, ואמר אמן, והעדי' מעידין בו שגנב,] משלם תשלומי כפל ואשם. הודה לאחר שבועה, אם עד שלא באו עדים הודה, משלם קרן וחומש ואשם, ואם משבאו עדים הודה, משלם תשלומי כפל ואשם.
6
ז׳היכן שורי שהפקדתי אצלך, אמ' איני יודע מה אתה סח, או שאמ' לו אבד, משביעך אני, ואמ' אמן, והעדים מעידי' בו שאכלו, אין משלם אלא קרן. הודה לאחר שבועה, בין עד שלא באו עדים ובין משבאו עדים, משלם קרן וחומש ואשם.
7
ח׳אמ' לו ניגנב, משביעך אני, ואמ' אמן, והעדים מעידין בו שגנבו, משלם תשלומי כפל. הודה לאחר שבועה, עד שלא באו משלם קרן וחומש ואשם, משבאו עדים, משלם תשלומי כפל ואשם, וחומש עולה לו מתוך כפילו דברי ר' יעקב. וחכמים אומ' כל המשלם קרן משלם חומש ואשם, וכל שאין משלם את הקרן אין משלם חומש ואשם, ואין משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה מוסיף חומש ואשם, זה אינו בא מכח בעלים, אלא מכח שבועה.
8
ט׳אין פורסין נשבין ליונין אלא אם כן היה רחוק מן היישוב שלשים ריס. במי דברים אמורים במדבר, אבל ביישוב אפי' מאה מיל, הרי זה אסור.
9
י׳אין מגדלין תרנגלין בירושלם, מפני הקדשים. ואם יש להן גינה, או אשפה, הרי זה מותר. אע"פ שאמרו אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, אבל מגדלין בכור בעל מום שלשים יום. ואם היה תם, אפי' עשר שנים הרי זה מותר. ומה אני מקיים לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים, במדברות שביהודה, ובמדברות שבכפר עמאייק.
10
י״אמפני מה אמרו אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, מפני שמביאין בהמה דקה מחוצה לארץ לארץ, ואין מביאין בהמה גסה מחוצה לארץ לארץ. אע"פ שאמרו אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, אבל מגדלין אותה קודם לרגל שלשים יום, קודם למשתה בנו שלשים יום. ולא שתהא יוצא ורועה בשוק, אלא שתהא קשורה לכרעי המטה.
11
י״בשאלו את רבן גמליאל מהו לגדל בהמה דקה, אמ' להן מקימין את העגונה שלשים יום, והטבח לוקח ומוכר, ובלבד שלא ישייר את האחרונה שבהן יתר משלשים יום.
12
י״גכל האשכולות שעמדו להן לישראל משמת משה עד שעמד יוסה בן יועזר איש צרדה ויוסף בן יוחנן איש ירושלם אי איפשר ליתן בהן דופי, משמת יוסה בן יועזר איש צרדה ויוסף בן יוחנן איש ירושלם ועד שעמד ר' יהודה בן בבא איפשר ליתן בהן דופי. אמרו עליו על ר' יהודה בן בבא שהיו כל מעשיו לשם שמים, אלא שגידל בהמה דקה. כך היה, פעם אחת חלה נכנס רופא אצלו, אמ' לו אין לך רפואה אלא חלב רותח, לקח לו עז וקשרה בכרעי המטה, והיה יונק ממנה חלב רותח, שהיה גונח. פעם אחת בקשו חכמים ליכנס אצלו, אמרו היאך נכנס אצלו, שליסטים עמו בבית. וכשמת, דקדקו חכמים במעשו ולא מצאו בו אלא אותו עון. אף הוא אמ' בשעת מיתתו יודע אני שאין בידי עון אלא זה בלבד, שעברתי על דברי חבירי.
13
י״דאמ' ר' שמעון שזורי מבעלי בתים שבגליל היו בית אבא, ומפני מה חרב, מפני שדנו דיני ממונות באחד, ושגידלו בהמה דקה. ואע"פ חורש היה לנו סמוך לעיר, ושדה מפסקת בינו לעיר, שהבהמה נכנסת ויוצא דרך עליה.
14
ט״ורועה שעשה תשובה אין מחייבין אותו למכור כולן כאחד, אלא מוכר והולך על יד על יד. נפלו לו חזירין וכלבים בירושה אין מחייבין אותו למכור אותן כולן כאחד, אלא מוכר על יד על יד והולך.
15
ט״זנדר ליקח לו בית, וליקח לו שדה, אין מחייבין אותן ליקח לו מיד, אלא עד שימצא עד ההוגן לו. מעשה באשה אחת שהיצר לה בנה, ואמרה קונם כל מי שישלח אלי איני מחזירתו, וידעו בה שני בני אדם שאינן הגונין, קפצו עליה, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו, לא נתכוונה זו אלא עד שתמצא את ההגון לה.
16
י״זכשם שאין מגדלין בהמה דקה, כך אין מגדלין חיה דקה. ר' שמעון בן לעזר או' מגדלים כלבים כופרים, וחולדות הסנואין, וחתולין, והקופות, דברים המנקין את הבית, אע"פ שאמרו אין מגדלין כלבים ביישוב, אבל מגדלין בעיירות הסמוכות לספר בימים, וקושרין אותן בשלשלאות של ברזל, ומתירין אותן בלילות. ר' ליעזר או' המגדל כלבים כמגדל חזירים. צד אדם יוני שובך מתוך שלו. אימתי בזמן שהושיבן כתקנן, לא הושיבן כתקנן, אסור בהן, ומותר בגדוליהן. אבל צדין חיה ועוף מכל מקום, ואין נמנעין. בראשונה שהיו שבטים כתקנן, אמרו אין אדם פורש חרמו, ומעמיד ספינתו, בתוך של חבירו, אבל צדין בחכין ובמכמרין בכל מקום, ואין נמנעין, ובלבד שלא יפרוש את הקלע, ויעמיד את הספינה.
17
י״חאין השבטים צדין דגים מימה של טבריה, מפני שהוא של נפתלי, ולא עוד אלא שנותנין לו מלא חבל של חרם לדרומה של ים, שנ' ים ודרום ירשה דברי ר' יוסה הגלילי, ר' עקיבא או' ים זה ימה של סובכי, דרום זה ימה של טבריא, ירשה זה ים הגדול. ר' שמעון בן לעזר אומ' תלושין שבמדבר הרי הן של כל השבטים, ומחוברין הרי הן של אותו השבט.
18
י״טוכן היה ר' שמעון בן לעזר אומ' אין לך כל שבט ושבט שלא היה נוטל בהר ובשפלה ובנגב, וכן לפניהן החתי והאמרי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי. ירדן שבארץ ישראל, שנ' הירדן וגבול ואומ' ומעבר לירדן יריחו קדמה מזרחה, ירדן שביריחו דברי ר' יהודה, ר' שמעון בן יוחיי או' הרי הוא או' כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען, כיון שאתם עוברים את הירדן, הרי אתם בארץ כנען. ר' לעזר בי ר' יוסה אומ' תחומי ארץ ישראל שבכתובין נדונין כארץ ישראל.
19