תוספתא בבא מציעא (ליברמן) י״אTosefta Bava Metzia (Lieberman) 11
א׳הבית והעליה של שנים שנפלו, שניהן חולקין בעצים ובאבנים ובעפר. בד"א בזמן שהיו שניהן שוים, אבל אם היה אחד גדול ואחד קטן, זה נוטל לפי שלו וזה נוטל לפי שלו, ורואין את העליונות כאילו הן ראויות לישתבר.
1
ב׳הבית והעליה של שנים, ורצו שניהם שלא לבנות, התחתון נותנין שני חלקין והעליון שליש. הבית והעליה של שנים, והרי בעל עליה מבקש לעשות לו דיוט' אחרת, ואין בעל הבית מניחו, מקום שנהגו לעשות שני דיוטות עושה, שלש עושה שלש, ואין משנין ממנהג המדינה.
2
ג׳הבית והעליה של שנים, נפחתה המעזיבה, ר' יוסי אומ' מנחם בני או' התחתון נותן את התקרה והעליון נותן את המעזיבה, כגון חנויות הפתוחות לסטיו, שהתחתון נותן את התקרה והעליון נותן את המעזיבה.
3
ד׳היתה חורבתו בצד גינתו של חבירו, ועמד וגדרה, מגלגלין עליו יציאותיו של כותל, כדרך שהוא בונה. היתה סמוכה לחצירו של חבירו, אע"פ שלא נתן את הקורה לאותו הרוח, נותנין לו יציאותיו של כותל בשעה שהוא בונה. היתה למעלה מחצירו של חבירו, לא יאמר לו הריני מייסד עמך מכנגד חצירי ולמעלה, אלא מייסד עמו מלמטה ועולה. היתה למעלה מגגו של חבירו, אין זקוק לו.
4
ה׳מביא אדם אבניו ומפרקן על פתח ביתו ברשות הרבים להעלותן לראש הדימוס, ואם לשהותן, הרי זה אסור, ואם בא אחר והוזק בהן, הרי זה חייב. מסרן חצב לגמל, הגמל חייב, גמל לסתת, הסתת חייב, הסתת לסבל, הסבל חייב, העלן לראש הדימוס ונפלו, כולן חייבין. מסרן גמל לסתת, והוזק בין באבן בין בסיתות, הסתת חייב. סתת לזבל, והוזק בסתת הסתת חייב, באבן, הסבל חייב, יישבה על גבי דימוס, או שהיה מפקפק בה, ונפלה, אדרכיל חייב.
5
ו׳מביא אדם עפר וצוברו על פתח ביתו ברשות הרבים לשרותו בטיט, ואם לשהותו, הרי זה אסור, ואם בא אחר והוזק בו הרי זה חייב. ולא יהא מגביל בצד זה ובונה בצד זה, אלא מגביל במקו' שהוא בונה.
6
ז׳נפל הכותל מחמת הזיעות, מחמת הרוח, מחמת הגשמים, אם בנאו כדרכו פטור, ואם ליו, חייב. נתנו לו זמן, ונפל לתוך זמן, פטור, לאחר זמן, חייב. וכמה הוא זמן, אין פחות משלשים יום.
7
ח׳מוציא אדם זיבלו וצוברו על פתח ביתו ברשות הרבים להוציאו לזבלים, ואם לשהותו, הרי זה אסור. ואם בא אחר והוזק בו, הרי זה חייב. ר' יהודה או' בשעת הוצאת זבלים מוציא אדם זבלו וצוברו על פתח ביתו ברשות הרבים, כדי שישוף ברגלי אדן וברגלי בהמה שלשים יום, שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ.
8
ט׳לזה חצר סמוכה לכן ולזה חצר סמוכה לכאן, [זה סמוך לחצירו וזה סמוך לחצירו]. ר' יהודה או' לא הורשו אלא שלשים יום, הוזק בתוך שלשים יום, פטור, לאחר שלשים יום, חייב. ר' שמעון אומ' לא הורשו אלא שלשה ימים, הוזק בתוך שלשה, פטור, לאחר שלשה, חייב. וכן היה ר' יהודה או' בבית תשעת חצאי קבין לזה ובבית תשעת חצאי קבין לזה, כדי שיהא איכר אומן חורש ושונה, כללו של דבר, כל ששם הראשון קרוי עליו אין רשיי לחלקו.
9
י׳אין חולקין את האכולים עד שיהא בה כדי שיעור לזה וכדי שיעור לזה. אמ' אחד מהן לחבירו טול את הפחות ותן לי שיעור, שומעין לו. רבן שמעון בן גמליאל או' אין שומעין לו, מפני כבוד אבותיו, ושאר כל הדברים ששם הראשון קרוי עליהן, הרשות בידו.
10
י״אפתחים שבחצר, גדולים של אחד וקטנים של אחד, גדולים אין להם אלא ארבע אמות, וקטנים נותנין להם ארבע אמות לכל אחד ואחד. אחד נוטל פתח הגדול ואחד נוטל שני פתחים קטנים, זה שנוטל פתח הגדול אין לו [אלא] ארבע אמות, וזה שנוטל שני פתחים קטנים נותנין לו ארבע אמות לכל אחד ואחד. היו שם אחד רחב מעשר אמות, נוטל ארבע אמות כנגדו וארבע אמות בחצר, פחות מיכן, משלימין לו את המדה כנגדו, נותנין לו מכניס ומוציא ארבע אמות בחצר.
11
י״בזבל שבחצר מתחלק לפי פתחים, ואכסניא לכל אדם. הפתח פתוח למרפסת, אין לו אלא ארבע אמות, מרפסת עצמה יש לה ארבע אמות. חמשה פתחים פתוחין למרפסת, אין למרפסת בחצר אלא ארבע אמות בלבד.
12
י״גמי שיש לו אכסדרה לפנים מחצירו, בזמן שמגופפת נותנין לו מכניס ומוציא ארבע אמות בחצר, אינה מגופפת הרי היא כשאר כל החצר.
13
י״דסולם הצורי יש לו ארבע אמות, ולמצרי אין לו ארבע אמות, ואם היה קבוע במסמר, יש לו ארבע אמות. היציע, והדות, והעליה, אין להן ארבע אמות.
14
ט״וחולית הבאר יש לה ארבע אמות. באר הקרוב לאמה מתמלא ראשון, ואם קדם השיני ומילא, הרי זה זריז ונשכר. בנה בית לפנים מביתו אין לו בחצר אלא ארבע אמות בלבד. חלק בית לפנים מביתו, וגינה לפנים מגינתו, אין לו בחצר אלא ארבע אמות בלבד. ולא יפתחם לחצר השותפין, אבל פותחין לתוך שלו. מי שיש לו פתח במבוי, אין בני מבוי כופין אותו לעשות הימנו דלת למבוי, שיכול לומר רצוני שאכנס בחבילתי על פתחי.
15
ט״זכופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט, ולא בורסי, ולא אחד מכל בעלי אומניות. לשכנו אין יכולין לכופו. רבן שמעון בן גמליאל או' אף לשכנו יכולין לכופו.
16
י״זמי שיש לו בית בחצר אחרת, בני חצר אחרת משעבדין אותו לעשות עמהן דלת, נגר ומנעול לחצר, ושאר כל הדברים אין יכולין לכופו. אם היה שרוי עמהן באותה חצר, משעבדין אותו על הכל. מי שיש לו חצר בעיר אחרת, בני העיר משעבדין אותו לחפור עמהן בורות שיחין ומערות, ולתקן את המקוואות ואמת המים, ושאר כל הדברים אין משעבדין אותו, ואם היה שרוי עמהן באותה העיר, משעבדין אותו על הכל.
17
י״חכופין בני חצר זה את זה לעשות לחי וקורה למבוי. כופין בני בקעה זה את זה לעשות ביניהן חריץ ובן חריץ.
18
י״טחמש חצרות הפתוחות למבוי אחר, ונתקלקלו, כולן משמשות עם החיצונה, והחיצונה משמשת לעצמה, והשאר משמשות עם השנייה, והשנייה משמשת לעצמה, הפנימית שבכולן משמשת לעצמה, ומשמשת עם כולן. רצו בני הפנימית לפתוח להן פתח ממקום אחר, יכולין לעכב על ידן. היה סתום, ונמלך לפותחו, מעכב על ידן דברי ר', ר' שמעון בן לעזר או' חמש חצירות הפתוחות למבוי כולן משתמשות למבוי.
19
כ׳חמש דיוטאות משתמשות בביב אחד, ונתקלקל, כולן משתמשות עם הראשונה, והראשונה משמשת לעצמה, והשאר משמשות עם השנייה, והשנייה משמשת לעצמה, שלישית שבכולן משתמש' לעצמה, ומשמשת עם כולן. העשוי לכביסה, אין ממחין בידו לגשמים, [לגשמי'], אין ממחין בידו לכביסה.
20
כ״אחמש גנות משתמשות באמה אחת, ונתקלקלה, כולן מתוקנות עם העליונה, והעליונה מתוקנת לעצמה, והשאר מתוקנות עם השנייה, והשנייה מתקנת לעצמה, התחתונה שבכולן מתקנת לעצמ' ומתקנת עם כולן.
21
כ״בכופין בני חצר זה את זה לעשות לחצר גב גבוה עשרה טפחים. בחזקת שנתן. שומעין לו שלא לסמוך את הקורה, לפיכך בחזקת שלא נתן. אין שומעין לו לסמוך את הקורה. ר' יוסי או' היה שם אחד מעכב, הופך את החזית אצלו, לפיכך אם נפל הכותל, העצים והאבנים שלו.
22
כ״גכופין בני העיר זה את זה לבנות להן בית הכנסת, ולקנות להן ספר תורה ונביאים. ורשאין בני העיר להתנות על השערים, ועל המדות, ועל שכר פועלין. רשאין לעשות קיצתן. רשאין בני העיר לומר כל מי שיראה אצל פל' יהא נותן כך וכך, וכל מי שיראה אצל מלכות יהא נותן כך וכך. כל מי שתרצה, או מי שתרעה, פרתו בין הכרמים, יהא נותן כך וכך, וכל מי שתראה בהמת פלנית יהא נותן כך וכך. רשאין לעשות קיצתן.
23
כ״דורשאין הצמרין והצבעין לומר כל מקח שיבוא לעיר נהא כולנו שותפין בו.
24
כ״הרשאין נחתומין לעשות רגיעה ביניהן. רשאין החמרין לומר כל מי שתמות חמורו נעמיד לו חמור אחר. מתה בבוסיא אין צריכין להעמיד לו חמור, דלא בבוסיא, צריכין להעמיד לו, ואם אמ' תנו לי ואני לוקח לעצמי, אין שומעין לו, אלא לוקחין ונותנין לו.
25
כ״ורשאין הספנין לומר כל מי שתאבד ספינתו נעמיד לו ספינה אחרת, אבדה בבוסיא אין צריכין להעמיד לו, דלא בבוסיא, צריכין להעמיד לו, ואם פרש למקום שאין בני אדם פורשין אין צריכין להעמיד לו.
26
כ״זמה שהיה בלן לרבים, ספר לרבים, נחתום לרבים, שולחן לרבים, ואין שם אחר אלא הוא, והגיע שעת הרגל ומבקש לילך לתוך ביתו, יכולין לעכב על ידיו, עד שיעמיד אחר תחתיו, ואם התנה עמהן בבית דין, או שעברו עליו את הדרך, הרשות בידו.
27
כ״חהנוטע אילן לרבים, מלקט ואוכל, מלקט ומכניס לתוך ביתו, ולא יהא מלקט ועושה גרוגרות, מלקט ועושה דבילה, שמתחילה לא נטעו אלא על מנת כן. ולעוברי דרכים, מלקט ואוכל, ואסור להכניס לתוך ביתו.
28
כ״טהחופר בור לרבים, ממלא ושותה, ממלא ומכניס לתוך ביתו, ולא יהא ממלא ומשקה, ממלא ומוכר בשוק.
29
ל׳הצמרין והצבעין ממלין לשתות, ואין ממלין לסחורה. הבייר, והבלן, והספר, ממלין לשתות, ואין ממלין לישתמש, אבל כובשין בהן את הכבשין, מדיחין בהן את הירק. לעוברי דרכים, ממלא ושותה, ואסור להכניס לתוך ביתו. היו פועלין עושין בצדו, לא יהא ממלא ומשקה אותן, אלא הולך כל אחד ואחד ושותה.
30
ל״אהעושה מערות לרבים, מרחץ בהן פניו ידיו ורגליו, היו ידיו ורגליו מלוכלכות בטיט, או בצואה, אסו', ובבור ובשיח, בין כך ובין כך אסור.
31
ל״בהנכנס למרחץ, מחים לו את הצונן ומצנן לו את החמין. חופף את ראשו בנתר, ובמימי רגלים, אע"פ שעושה תקלה להבאין אחריו, שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ.
32
ל״גמעין של בני העיר, הן ואחרים, [הן] קודמין לאחרים. אחרים ובהמתן, חיי אחרים הן קודמין לבהמתן. ר' יוסי או' בהמתן קודמת לחיי אחרים.
33
ל״דבהמתן ובהמת אחרים, בהמתן קודמת לבהמת אחרים.
34
ל״האחרים וכבוסתן, חיי אחרים הן קודמין לכבוסתן, ור' יוסי או' כבוסתן קודמת לחיי אחרים.
35
ל״וכביסתן וכביסת אחרים, כביסתן קודמת לכביסת אחרים.
36
ל״זבהמת אחרים וכביסתן, בהמת אחרים קודמת לכביסתן. בית השלחין שלהן ובהמת אחרים, בית השלחין שלהן קודמת לבהמת אחרים. וכולן עולין לחשבון באחרונה.
סליק פירקא
וסליקא מסכת בבא מציעא
והן י"א פרקים
סליק פירקא
וסליקא מסכת בבא מציעא
והן י"א פרקים
37