תוספתא בבא מציעא (ליברמן) ב׳Tosefta Bava Metzia (Lieberman) 2
א׳מודה ר' שמעון בן לעזר בכלי אנפיריא שמשתמש בהן, וחייב. ואילו הן כלי אנפיריא, בדי מחטין, וצנורות, ומחרוזות של קרדומות. וכן היה ר' שמעון בן לעזר אומ' כל אילו שאמרו הרי שלו, אימתי, בזמן שמצאן אחד אחד, אבל אם מצאן שנים שנים חייב להכריז.
1
ב׳וכן היה ר' שמעון בן לעזר אומ' המציל מפי הארי, ומפי הזאב, ומשניתו של ים, ומשניתו של נהר, המוציא באסרטיא ובפלטיא גדולה, הרי אילו שלו, מפני שהבעלים מתיאשין מהן.
2
ג׳מצא חתכות של בשר, וחתכות של [דגים], ודג נשוך, הרי אילו שלו. מחרוזות של בשר, ומחרוזות של דגים, וחביות של יין, ושל שמן, ושל תבואה, ושל גרוגרות, ושל זתים, אין חייב להכריז.
3
ד׳כתוב בחרש ונתון על פי חבית, בנייר, ונתון על פי עגול, חייב להכריז.
4
ה׳מצא כריכות ברשות היחיד חייב להכריז, ברשות הרבים, אין חייב להכריז. האלומות, בין ברשות היחיד ובין ברשו' הרבים, חייב להכריז.
5
ו׳מצא פירות צבורין חייב להכריז, מפוזרין, אין חייב להכריז. מקצתן צבורין ומקצתן מפוזרין, חייב להכריז.
6
ז׳מצא מעות עשויות מגדלות, חייב להכריז, מפוזרות, אינו חייב להכריז. מקצתן מגדלין ומקצתן אין מגדלין, חייב להכריז. וכמה הוא מגדל, שלשה מטבעות זה על גבי זה.
7
ח׳מצא כלי ולפניו פירות, כיס ולפניו מעות, חייב להכריז, מקצתן בכלי מקצתן בארץ, מקצתן בכיס ומקצתן בארץ, חייב להכריז.
8
ט׳מצא דבר שיש בו סימן בצד דבר שאין בו סימן, חייב להכריז. אם בא בעל סימן ונטל את שלו, זכה זה בדבר שאין בו סימן.
9
י׳המוצא סלע ואמ' לו חבירו סלע זו חדשה היא, נירונית היא, של מלך פלני הוא, לא אמ' כלום, שאין סימן למטבע. ולא עוד אלא אפי' שמו כתו' עליה לא אמ' כלום, אלא הרי היא של מוצאה.
10
י״אמצא באישפה חייב להכריז, שדרך האשפה להיטלטל.
11
י״במצא בגל, או בכותל ישן, הרי אילו שלו, שיכול לומר של אמוריין הן.
12
י״גמצא בחור, או בכותל חדש, מחציו ולחוץ, שלו, מחציו ולפנים, של בעל הבית. אם היה מפולש כולו לחוץ, אף מה שחציו ולפנים שלו. אם היה מפולש כולו לפנים, אף מה שחציו ולחוץ של בעל הבית. מצא בין פצים לפצים, מן האגף ולחוץ, שלו, מן האגף ולפנים, של בעל הבית.
13
י״דמצא בבית, אם שרו בו אורחין בפנים הרי אילו שלו, ואם לאו, הרי אילו של בעל הבית. מצא בחנות, עד מקום שדרך בני אדם רגילין ליכנס, הרי אילו שלו, יתר על כן, הרי אילו של בעל הבית.
14
ט״והלוקח בהמה מחבירו ומצא עליה דבר שיש בו שוה פרוטה, חייב להכריז. המוצא שוה פרוטה חייב להכריז, פחות משוה פרוטה, אין חייב להכריז, שנ' שלמה, מה שלמה מיוחדת דבר שיש בו שוה פרוטה וחייב להכריז, כך כל דבר שיש בו שוה פרוטה חייב להכריז, פחות משוה פרוטה, אין חייב להכריז.
15
ט״זבראשונה כל הבא ונותן סימניה היה נוטלה, משרבו הרמאין התקינו שיהא זה נותן סימניה ומביא ראיה שאינו רמיי.
16
י״זבראשונה היו מכריזין עליה שלש רגלים ואחר הרגל האחרון שבעה ימים, ומשחרב בית המקדש התקינו שיהו מכריזין עליה שלשים יום. ומן הסכנה ואילך התקינו שיהא מודיע לשכניו ולקרוביו ולמיודעיו ולאנשי עירו, ודי.
17
י״חהמוצא מציאה אם יש בה כדי להחזיר לבעלים בשוה פרוטה ולגבות שכרו ממנה מטפל בה, ואם לאו, מניחה במקומה.
18
י״טאי זו היא אבידה, מצא קרדום באסרטה, וטלית באסרטה, ופרה רועה בין הזרעים, הרי זו אבידה. טלית מונחת בצד הגדר, וחבית מונחת בין הגדר, וחמור רועה בין עשבים, אין זו אבידה. מצאן שלשה ימים זה אחר זה, הרי זה אבידה.
19
כ׳כל דבר שעושה ואוכל, כגון פרה, וחמור, יעשה ויאכל. לא יעשה מהן יותר ממה שהן אוכלין. כל דבר שאין עושה ואוכל, כגון אווזין, ותרנגלין, מיטפל בהן שלשה ימים, בעגלים, ובסייחים, שלשים יום. יתר על כן, מוכרן בבית דין.
20
כ״אמצא ספרים קורא בהן אחד לשלשים יום, ולא יקרא בהן את הפרשה וישנה, ולא יקרא בהן את הפרשה ויתרגם, ולא יקראו שלשה בכרך אחד, ולא יפתח בספר יותר משלשה דפין, סמכוס או' בחדשים, אחד לשלשים יום, בישנים, אחד לשנים עשר חדש.
21
כ״בכלי כסף, משתמש בהן בצונן, אבל לא בחמין, מפני שמשחירן. כלי נחשת, משתמש בהן בחמין, אבל לא באור, מפני שהוא משחקן. מגריפות, וקרדומות משתמש בהן בדבר הרך, אבל לא בדבר הקשה. מגריפה, גורף בה את הטיט, מדיחה ומניחה במקומה. קרדום, מבקיע את העצים, ובלבד שלא יבקע בו לא צנם, ולא זית. וכשם שאתה אומ' באבידה, כך אתה אומ' בפקדון. המפקיד כסות אצל חבירו, מנערה אחד לשלשים יום, שוטחה לצורכה, אבל לא לכבודו, אם היתה מרובה נוטל שכרו ממנה.
22
כ״גהמוצא בהמת חבירו חייב ליטפל בה. עד מתי חייב ליטפל בה, עד שיכניסה לרשותו. הכניסה למקום שיראנה לא יטפל בה. נגנבה, או אבדה, חייב באחריותה. לעולם חייב באחריותה עד שיכניסנה לרשותו. הכניסה לגינתו ולחורבתו, ונגנבה, או אבדה, פטור.
23
כ״דמצא חמור טעון פחמין, או דברים האסורין, אין מחייבין אותו ליגע בהן. זה הכלל כל העושה בתוך שלו הרי זה נזקק לו, וכל שאינו עושה בתוך שלו אינו נזקק לו. אם היה חמורו נפלן, פורק עמו אפלו מאה פעמים. רשיי להקל על הפרסה ולגבות שכרו הימנה.
24
כ״האין מחייבין אותו להיות עומד ומחזיר מפרק ומטען, שנ' כי תפגע, וכי תראה, יכול שנים ושלשה מיל ת"ל כי תפגע, יכול אפלו בתוך ארבע אמות, ת"ל כי תראה, ושיערו חכמים אחד משבעה ומחצה במיל, וזהו ריס.
25
כ״ואוהב לטעון, ושונא לפרוק, מצוה לפרוק עם השונא, שלא לשבור את לבו. שונא שאמרו שונא שבישראל, ולא שונא שבאומות.
26
כ״זראה חמורו של גוי, חייב ליטפל בו, כדרך שמיטפל בשל ישראל. אם היה טעון יין נסך, אין רשיי ליגע בו.
27
כ״חראה מים שהן שוטפין והולכין חייב לגדרן. זה הכלל, כל דבר שיש בו משם חסרון כיס יש בו משם השב אבידה. מצוה מן התורה לפרוק, אבל לא לטעון. ר' שמעון או' אף לטעון שנ' עמו, עמו על גבי החמור דברי ר' שמעון, וחכמים או' עמו אתה בשכר. וכשם שמצוה על בהמת עצמו, כך מצוה על בהמת חבירו. חבירו שטעה תופסו בידו, ומפסגו בשדות, וכרמים, עד שמגיע לעיר, או לדרך. וכשם שמצוה על ידי חבירו, כך מצוה על ידי עצמו, הוא עצמו שטעה, מפסג בשדות, וכרמים, עד שמגיע לדרך, או לעיר, שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ.
28
כ״טאבידת רבו ואבידת אביו, אבידת רבו קודמת לאבידת אביו. ואם היה אביו שקול כרבו, אבידת אביו קודמת לאבידת רבו.
29
ל׳ואי זהו רבו, רבו שלימדו תורה, לא רבו שלימדו אומנות. ואי זה זה רבו, שלימדו ופתח לו תחלה, ר' מאיר אומ' רבו שלימדו חכמה, לא רבו שלמדו מקרא. ר' יהודה או' כל שרוב תלמודו ממנו. ר' יוסה או' כל שהאיר עיניו במשנתו.
30
ל״אאבידת אביו ואבידת אמו, אבידת אביו קודמת לאבידת אמו. אימתי בזמן שהיא תחתיו, הא אינה תחתיו שניהם שוין.
31
ל״באבידת האיש ואבידת האשה, אבידת האיש קודמת לאבידת אשה.
32
ל״גהגוים והרועים בהמה דקה, ומגדליה לא מעלין ולא מורידין. המינין, והמשומדין, והמסורות, מורידין ולא מעלין.
33