תוספתא בבא מציעא (ליברמן) ג׳Tosefta Bava Metzia (Lieberman) 3

א׳אין השואל רשיי להשאיל, ולא השוכר רשיי להשכיר, ולא השוכר רשיי להשאיל, ולא זה המפקידין אצלו רשיי להפקידו לאחר, אלא אם כן נתן לו בעל הבית רשות.

ב׳השואל פרה מחבירו ונגנבה, וקדם השואל ושילם, ואחר כך נמצא הגנב, משלם תשלומי כפל (לשואל) ותשלומי ארבעה וחמשה לשיני. השוכר פרה מחבירו ונגנבה, או אבדה, ואמ' הריני משלם ואיני נשבע, שילם, ואחר כך נמצא הגנב, משלם תשלומי כפל וארבעה וחמשה לשיני.

ג׳המפקיד פרה אצל חבירו ונגנבה, או אבדה, ואמ' הריני משלם לך בלא שבועה, ואחר כך נמצא הגנב, משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה לשיני.

ד׳המוכר פרה לחבירו ונגנבה, זה אומ' ברשותך נגנבה, וזה אומ' ברשותך נגנבה, יחלוקו. נמצא גנב זה או' ברשותי נגנבה, וזה אומ' ברשותי נגנבה, יחלוקו.

ה׳האומ' מנה אני חייב, ואיני יודע אם לפלני אם לפלני, נותן לזה מנה ולזה מנה, שהודה מפי עצמו. אמ' לשנים גזלתי את אחד מכם מנה ואחד מכם מאתים, ואיני יודע אי זה מכם, נותן לזה מאתים ולזה מאתים, ואם לאו היה לו לשתוק. זה אומ' מאתים שלי, וזה אומ' מאתים שלי, נותן להם מנה, והשאר לא יתן להם, עד שיעשה ביניהן פשרה.

ו׳שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים, בשעת התביעה זה אומ' מאתים שלי, וזה אומ' מאתים שלי, נותן לזה מנה ולזה מנה, והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו. אמ' ר' יוסה אם כן מה הפסיד הרמאי, אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו. וכן שני כלים, אחד גדול ואחד קטן.

ז׳המפקיד פירות אצל חבירו אפי' הן אובדין לא יגע בהן, לפיכך בעל הבית עושה אותן תרומה ומעשרות על מקום אחר. רבן שמעון בן גמליאל אומ' באובדין ימכור בפני בית דין, מפני שהוא כמשיב אבידה לבעלים.

ח׳המפקיד פירות אצל חבירו והרקיבו, יין והחמיץ, שמן והבאיש, אפי' הן אובדין לא יגע בהן דברי ר' מאיר. וחכמים אומ' עושה אותן דמים בבית דין, מוכרן לאחרים ואין מוכרן לעצמו.

ט׳כיוצא בו, גבאי צדקה שלא מצאו עניים לחלק להן את הפת, מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן. גבאי צדקה פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמן. המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה יוציא לו חסרונו. במה דברים אמורים בזמן שעירבן עם פירותיו, אבל אם היו מונחין בפני עצמן יאמר לו הרי שלך לפניך. אחד מערב, ואחד קורא שם מעשר שיני.

י׳במתיקה ושאר מיני קטניות לא נתנו להן חכמים שיעור. אמ' בן עזיי הוחזק כוחו של ר' עקיבא שנתן שיעור לאילו ולא נתן שיעור לאילו. אמ' ר' יוחנן בן נורי מה איכפת להן לעכברין, אוכלין בין מהרבה בין מקימעה, אין יוצא לו חסרונו אלא לכור בלבד. אמ' ר' יהודה במה דברים אמורים בזמן שמדד לו מתוך ביתו, אבל אם מדד לו מתוך גרנו, אין יוצא לו חסרונו, מפני שהן מותירות. אמרו לא מפני שהן שתפו רוח, אלא מפני שהן אובדות. וכן היה ר' יהודה אומ' לא אמרו שמרים ודבר אחר אלא בשמן בלבד, שפעמי' שאדם לוקח מחבירו שמן מזוקק בלא פקטין.

י״אשאל ר' יוסה לחכמים הרי שהפריש עשר כורין למאה, ומדד את המעשר ופחת מהן מהו, אמ' לו כשם שפחת מעשר כך פחתו חולין. ואע"פ שלא פחתו חולין, מותר. מדד את החולין והותירו מהו, אמרו לו כשם שהותירו את החולין כך הותיר את המעשר. ואע"פ שלא הותיר מעשר, מותר. יש לו חולין ומעשר שני ומבקש למוכרן, אי זה מהן מוכר תחלה. אמרו לו מוכר את החולין ואחר כך מעשר שני.

י״בהשולח יד בפקדון, בית שמיי או' ילקה בחסר וביתר. כיצד, הפקיד לו משתים ועמדו מארבע, מארבע ועמדו משתים, נותן לו משתים.

י״גהזהב קונה את הכסף. כיצד, נתן לו דינר זהב בעשרים וחמשה כסף הרי זה קנה כל מקום שהוא, אבל אם נתן לו עשרים וחמשה כסף בדינר זהב הרי זה לא קנה עד שעה שימשוך. הנחשת קונה את הכסף. כיצד, נתן לו שלשים איסר בדינר כסף הרי זה קנה כל מקום שהוא, אבל אם נתן לו דינר של כסף בשלשי' איסר הרי זה לא קנה עד שימשוך.

י״דהסימון קונה את המטבע. כללו של דבר, כל שנקנה קונה. טלית קונה דינרי זהב, רבי שמעון אומ' אף כשאמרו טלית קונה דינרי זהב בכל מקום כך הלכה, אבל מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו. והנושא והנותן בדברים אין לו עליו אונאה, אבל אמרו חכמים כל המבטל את דבריו אין רוח חכמים נוחה הימנו.

ט״וההונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע, שתות למקח. עד מתי מותר להחזיר, עד כדי שייראה לתגר או לבקי.

ט״זהורה ר' טרפון וגו' עד אחד הלוקח ואחד המוכר וגו'. מי שהוטל עליו, ידו על העליונה. כיצד, מכר לו חלוק שוה חמש בשש, ידו של לוקח על העליונה, רצה או' לו תן לי סלעי, רצה או' לו הילך חלקך ותן לי מעותיי, אבל אם מכר לו שוה שש בחמש, יד מוכר על העליונה, רצה אומ' לו תן לי סלעי, רצה אומ' הילך מעותיך ותן לי חלוקי. ור' אומ' לעולם יד המוכר על העליונה. וכשם שהמוכר יכול לחזור בו, כך הלוקח יכול לחזור בו. ר' שמעון אומ' המוכר יכול לחזור בו, הלוקח אין יכול לחזור בו, שכבר קבל הלה את מעותיו.

י״זסלע כמה תהא חסירה ולא יהא בה אונאה, סלע ארבעה איסרות, ודינר איסר, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומ' סלע ארבעה פונדיונות, ודינר פונדיון. ר' שמעון או' סלע שמנה פנדיונות, ודינר שני פונדיונין. יתר על כן, היה מוציאה בשויהה.

י״חהסלע עד שקל, והדינר עד רובע, פחות מיכן, אפי' איסר אין רשיי להוציאה.

י״טלא ימכרנה לא לתגר, ולא לחרג, ולא לחרם, מפני שמרמא בה את אחרים. אבל נוקבה ותולה בצואר בנו. וכשם שאתה אומ' בחולין, כך אתה אומ' במעשר שני, ובלבד שלא יתכוין (לה) להטיל סלע על השני. ההונאה שמנה כסף. במה דברים אמורים בדינרין, ובסלעין, אבל בדינרי זהב, ובמטבעות של נחשת, היה מוציאן בשויהן.

כ׳עד מתי מותר להחזיר, בכרכין עד כדי שיראה לשלחני, ובכפרים עד ערבי שבתות, שכן דרך השוק להיות עומד בעיירות מערב שבת לערב שבת.

כ״אואם היה מכירה וגו'. ההונאה ארבעה כסף, והטענה שתי כסף. במה דברים אמורים בזמן שמכר לו סתם, אבל אם קצץ עמו אין כלום אחר הקצה.

כ״בהנושא ונותן באמונה, והאומ' לחבירו על מנת שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה.

כ״גולא יהא מוכר לא את היפה בשויהה, ולא את הרעה באמונה אלא או שתיהן בשויהן, או שתיהן באמונה. מחשב עמו שכר חמור, שכר החמר, שכר הפונדוק, ולא יהא מחשב עמו שכרו, מפני שנוטל שכרו.

כ״דר' יהודה אומ' ספר תורה, בהמה ומרגלית אין להן אונאה. ספר תורה, מפני שאין לו דמים, בהמה ומרגלית, מפני שרוצה לזווגן. אמרו לו והלא כל דבר רוצה לזווגו. ר' יהודה בן בתירה או' הסוס, והסיטום, והסייף, במלחמה אין להן אונאה.

כ״הכשם שאונאה במקח וממכר, כך אונאה בדברים. ועוד מרובה אונאת דברים מאונאת ממון, שבאונאת אחיו הוא אומ' ולא תונו איש את אחיו, ובאונאת דברים הוא או' לא תונו איש את עמיתו ויראת מאליך, ויראת ממי שפיקד על אילו. היו חמרין מבקשין יין, ושמן, לא יאמר להן לכו אצל פלני, והוא לא מכר יין ושמן מעולם, היו חלאין באין עליו, וייסורין באין עליו, וקובר את בניו, לא יאמר לו כדרך שאמרו חביריו לאיוב הלא יראתך כסלתך זכר אתה אין כת' כאן, אלא זכר נא וגו'. ר' יהודה או' אף לא יתלה את עיניו ויאמר לו בכמה חפץ זה, והוא אין רוצה ליקח. ראה גר שבא ללמוד תורה, לא יאמר לו ראו מי שבא ללמוד תורה, שאכל טריפות ונבלות שקצים ורמשים, וכן הוא או' ויען איש משם ויאמר ומי אביהם, וכי יש אב לתורה, והלא כבר נאמ' מה שמו ומה שם בנו כי תדע, ואו' בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת.

כ״ואין מערבין פירות בפירות, ואפי' חדשים בחדשים וישנים בישנים, ואין צריך לומ' חדשים בישנים וישנים בחדשים. אפי' סאה בדינר וסאה בדינר וטריסית, לא יערבם וימכרם סאה בדינר. אין מערבין יין חדש בחדש וישן בישן, ואין צריך לומ' חדש בישן וישן בחדש. ולא קשה ברך, ור' יהודה מתיר קשה ברך, מפני שהוא משביחו. וכן היה ר' יהודה או' מין אחד המשביח את חבירו, מותר. שני מינין המשביחין את אחד אסור.

כ״זאין מערבין שמרי יין ביין, אבל נותנין לו שמריו. כיצד, היה שופה יין לחמרין נותן לו שמרי אותו יין, אבל לא שמרי יין אחר. אף כשאמרו נותן לו שמריו, נותן לו של היום היום, ושל מחר למחר, אבל לא של היום למחר, ושל מחר להבא. לא יערבם חנוני וימכרם בחנותו, אלא אם הודיע. לא ירביץ חנוני לתוך חנותו יין ושמן, מפני שגונב דעת הבריות. מקום שנהגו להטיל מים למחצה, לשליש, ולרביע, יטילו, ואין משנין ממנהג המדינה.

כ״חחומטון בתבואה, קב בכור, ואינו חושש. ובעלי בתים מטילין כל צרכן. חנוני צורר ומניח על פי המגורה.

כ״טאין מסרטין את הבהמה, ואין נופחין בקרבים, ואין מטילין בשר לתוך המים.