תוספתא בבא מציעא (ליברמן) ד׳Tosefta Bava Metzia (Lieberman) 4
א׳המוכר פירות לחבירו בחזקת שיש לו ונמצא שאין לו, לא כל הימנו לאבד זכותו של זה.
1
ב׳מרבין על השכר, ואין מרבין על המכר, שנ' אם כסף תלוה את עמי וגו' כנשה. מה מלוה מיוחדת לא מה שאת נותן לו את נוטל הימנו, יצאו אילו שמא את נותן לו את נוטל ממנו. רבן שמעון בן גמליאל או' אף מרבין על המכר בהקדש. כיצד משכיר אדם מעותיו, לשלחני להתנאות בהן, ולהתלמד בהן, ולהתעטר בהן. נגנבו, או אבדו, חייב באחריותן. ניטלו (נוטל) מלפניו באונס, הרי הוא כנושא שכר, נשתלט עליהם, אסור משום רבית. ואם עשה כן בהקדש, הרי זה מעל. שנה האמורה בבתי ערי חומה הרי זו רבית, אלא שהתרתו תורה. חייב לו מעות, וכתב לו שדהו מכר, בזמן שהמוכר אוכל פירות, מותר, הלוקח, אסור. ר' יהודה או' בין זה ובין זה מותר. אמ' ר' יהודה כך היה ביתוס בן זונן עושה על פי ר' לעזר בן עזריה. אמרו לו משם ראיה, אלא שהמוכר אוכל פירות.
2
ג׳יש דברים שהן רבית ואינן רבית. לוקח אדם הלואתו של חבירו בפחות, ושטרותיו בפחות. יש דברים שאינן רבית, אבל אסורין מפני ערמת רבית. כיצד, אמ' לו הלויני מנה, אמ' לו אין לי מנה, טול לך סאה של חטין, אע"פ שחזר ולקח ממנו עשרים וארבע אינן רבית, אבל אסורין משום [ערמת] רבית.
3
ד׳המוכר שדה לחבירו, ואמ' לו על מנת שיהא בה עריס, ועל מנת שאהא בה שות', ועל מנת שהמעשרות שלי, כשתמכרנה מכרה לי בדמים הללו, אימתי שתרצה אני בא נותן דמה ונוטלה, מותר.
4
ה׳היה חייב לו מעות, והשכיר לו בית מדינר לחודש והיה יפה סלע לחדש, אסור. השכיר ממנו בדינר לחדש והיה יפה סלע בחדש, מותר.
5
ו׳משכן לו בית, משכן לו שדה, ואמ' כשתמכרם מכרם לי בדמים הללו, אסור, אמ' לו בשויהן, מותר.
6
ז׳היה מוליך חבילה ממקום למקום, ואמ' לו תנה לי ואני נותנה לך כדרך שאתה נותן לי ממקום פלני, כל זמן שאחריות הנותן, מותר, והמקבל, אסור.
7
ח׳היה מוליך פירות ממקום היוקר למקום הזול, ואמ' לו תנם לי ואני אעמידם לך במקום היוקר כשער הזול מפירות שיש לי, אם יש לו באותו מקום, מותר, ואם לאו, אסור. אבל חמרין מקבלין מבעל הבית ומעמידין למקום היוקר כשער הזול, ואין חוששין.
8
ט׳היו חמרין ופועלין עומדין עליו בשוק, ואמ' לשלחני תן לי בדינר מעות ואפרנסם, ואני נותן לך יפה דינר וטריסית ממעות שיש לי בכיס, אם יש לו בכיס, מותר, ואם לאו, אסור.
9
י׳מה שאירש מאבא מכור לך, לא אמ' כלום, מה שתעלה מצודתי מכור לך, לא אמ' כלום. מה שאירש מאבא היום מכור לך, מה שתעלה מצודתי היום מכור לך, דבריו קיימין.
10
י״אהמושיב את חבירו בחנות למחצית שכר, הרי זה נותן לו שכרו כפועל בטל, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומ' אפי' אכל פתו בצרו, ואפי' אכל עמו שתי גרוגרות, זהו שכרו. ר' שמעון או' נותן לו שכרו משלם, אינו דומה העושה מלאכה ליושב ובטל, ואינו דומה היושב בחמה ליושב בצל, אבל אמ' לו בשליש אתה שותף לי, והשליש עשוי לך הדבר כבטלה, מותר.
11
י״בהמושיב את חבירו בחנות למחצי' שכר, אם היה אומן לא יעסוק באומנותו, לפי שאין עיניו על החנות בשעה שעוסק באומנותו, ואם היה עושה עמו בחנות, מותר.
12
י״גהמושיב את חבירו בחנות למחצית שכר, לא יהא לוקח ומוכר דברים אחרים, ואם לקח ומכר, המכר לאמצע.
13
י״דהנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר, הרי זה מחשב עמו שכר בית, שכר בטלה. ואי זה שכר בטלה, בשעה שלוקח ובשעה שמוכר. אחד לוקח ושנים מוכרין, מחשב עמו שכר מכירה, אחד מוכר ושנים לוקחין, מחשב עמו שכר לקיחה. אחד מוכר ואחד לוקח, שנים לוקחין ושנים מוכרין, אע"פ שמעדיפין זה על זה אין בכך כלום. אבל אם אמ' לו שכר בית משלי ושכר בטלה משלך, בשליש אתה שותף לי והשליש עשוי עליך בבטלה, מותר.
14
ט״והנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר, לא יאמר לו הרי הן עשויות עליך למחצה, לשליש, ולרביע, אלא מחשב עמו שכר בטלה. היו פירותיו מופקדין אצלו, ואמ' לו הרי הן עשויות עליך למחצה, לשליש, ולרביע, הרי זה מחשב עמו שכר בית, שכר בטילה מעכשיו. אם אמ' לו יוצא שכר כתף בשכר עלייה, מותר.
15
ט״זהנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצי' שכר, ואמ' לו קרוב הפסד ורחוק שכר, מותר משום רבית, וזו היא מדת צדיק. קרוב לשכר ורחוק להפסד, אסור משם רבית, וזו היא מדת רשעים. קרוב זה וזה ורחוק זה וזה, מותר משום רבית, וכך כל אדם נוהגין.
16
י״זהנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר, ואמ' לו הילך מנה ואין אני יכול לעמוד על הפרטרוט, אסור. ראה פירות שהוקרו, ואמ' לו הילך מנה ויכולני לעמוד על הפרוטרוט, מותר.
17
י״חהנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר, ורצה אחד מהן ליישנן, חבירו מעכב על ידו. ר' יהודה או' אם היתה ערב שביעית, מותר, שמתחלה לא לקחו אלא על מנת כן. וכן היה ר' יהודה אומר בשלשה פרקים מוכרין את הזרע, בפני הזרע, ובשעת הזרע, ובפרס הפסח, ובשלשה פרקים מוכרין את היין, בפרס הפסח, ובפרס העצרת, ובפרס החג, ובודקין אותו בשלשה פרקים. ושמן מוכרין אותו מן העצרת ועד החג.
18
י״טהנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר, לא יהא לוקח בשלו חטין ובשל חבירו שעורין, אלא או בכולן חטין, או בכולן שעורין, כדי שיהו מעות שניהן שוות בחבילה.
19
כ׳הנותן מעות לחבירו ליקח בהן חטין, ולקח בהן שעורין, שעורין ולקח בהן חטין, ידו על התחתונה. אם פיחתו, פיחתו לו, ואם הותירו, הותירו לאמצע.
20
כ״אהנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר, רשיי הלוקח ליקח בהן כל מין שירצה, ובלבד שלא יקח בהן לא כסות, ולא עצים. הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר, רשיי הלוקח ליקח לו מאותו המין. וכשהוא מוכר אין מוכר כולן כאחד, אלא אילו בפני עצמן ואילו בפני עצמן.
21
כ״בהנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר, ובאחרונה אמ' לו לא לקחתי, אין לו עליו אלא תרעומת. ואם יש עדים שלקח ומכר, מוציאין ממנו על כרחו.
22
כ״גהיה חייב לו מעות ובא ליטול ממנו פירות בגורן, אמ' לו צא ועשם עלי כשער השוק ואני נותן לך מיכן ועד שנים עשר חודש, הרי זו רבית, שלא כאיסורו [בא]. שבא ואמ' הלויני כור אחד של חיטין ואני נותן לך כשער שאתה מוכר בו, מותר.
23
כ״דמשכרת אשה לחבירתה תרנגולת לישב על הביצים בשני אפרוחים בשנה, ואינה חוששת.
24
כ״ההאשה שאמרה לחברתה תרנגלת משלי ובצים משליכי, ואנו חולקין את האפרוחין, ר' יהודה מתיר, ור' שמעון אוסר.
25