תוספתא בבא מציעא (ליברמן) ה׳Tosefta Bava Metzia (Lieberman) 5
א׳קבל ממנו מאה צאן במאה של זהב, למחצה, לשליש, ולרביע, ואני נוטל סלע מכל אחד ואחד באחרונה, אסור. למחצה, לשליש, ולרביע, מחצה למזונות ומחצה לבטלה, ואני נוטל מכל אחד ואחד באחרונה, מותר.
1
ב׳קיבל הימנו מאה עגל במאה של זהב למחצה, לשליש, ולרביע, ואני נוטל דינר זהב מתוך חלקך באחרונה, אסור. למחצה, לשליש, ולרביע, מחצה למזונות ומחצה לבטלה, ואני נוטל דינר זהב מתוך חלקך באחרונה, מותר.
2
ג׳אין שמין בכורות תמימין לישראל, אבל שמין להן בכורות בעלי מומין, ושמין בכורות תמימין לכהנים, ואין צריך לומר בעלי מומין.
3
ד׳אין שמין לא את העזים, ולא את הרחלים, ולא כל דבר שאינו עושה ואוכל. ר' יוסה בי ר' יהודה או' שמין את העזים, מפני שהן חולבות, ואת הרחלים מפני שהן גוזזות, ואת התרנגלת, מפני שעושה ואוכלת.
4
ה׳השמה תרנגלת מחברתה, מטפלת באפרוחיה כל זמן שצריכין לאמן. מיטפל אדם בבהמה טמאה שנים עשר חדש, באדם, עשרים וארבעה חדש.
5
ו׳מקום שנהגו לעלות שכר כתף למעות, מעלין, לבהמה, מעלין. ואין משנין ממנהג המדינה. רבן שמעון בן גמליאל או' שמין עגל עם אמו, וסיח עם אמו, ואע"פ שמעלה שכר כתף למעות, ואין חושש משם רבית.
6
ז׳השם בהמה מחבירו, עד מתי חייב ליטפל בה, סימכוס אומ' בבהמה דקה שלשים יום, ובגסה חמשים יום. ר' יוסה או' בדקה שלשה חדשים, מפני שטיפולה מרובה. יתר על כן, בכולן אם היה חלקו של בעל הבית שם עליו, אין משנין ממנהג מדינה.
7
ח׳השם בהמה טמיאה מחבירו, עד מתי חייב ליטפל באתונות, סמכוס אומ' באתונות שמונה עשר חודש, ובגודרות עשרים וארבעה חדש. ואם עמד עליו בתוך הזמן, חבירו מעכב על ידו, אבל אינו דומה טיפולה של שנה ראשונה בטיפולה של שנה שנייה.
8
ט׳השם בהמה מחבירו, אין פחות משנים עשר חדש. עשה בה כל ימות החמה ומבקש למוכרה בימות הגשמים, יכול לעכב על ידיו עד שיאכילנה כל ימות הגשמים. האכילה כל ימות הגשמים ומבקש למוכרה בימות הגשמים, יכול לעכב על ידיו עד שיעשה בה כל ימות החמה.
9
י׳השם בהמה מחבירו, מתה בכוסיא משלם כולה, שלא בכוסיא, משלם חציה, שכך הוא כותב לו אם תמות בכוסיא אשלם כולה, שלא בכוסיא אשלם פלגא.
10
י״אשמה במנה והשביחה והרי הוא יפה מאתים זוז, מתה [בכוסיא משלם ששה של זהב, דלא בכוסיא, משלם חמשים זוז.
11
י״בשמה במנה והכחישה והרי יפה חמשים זוז, מתה] בכוסיא משלם שלשה של זהב, שלא בכוסיא, משלם חמשים זוז.
12
י״גרבן שמעון בן גמלי' או' מפרין על שדהו. כיצד, קיבל ממנו שדה בעשרת כורין חטין, ואמ' לו תן לי מאתים דינר ואפרנסה, ואני נותן לך שנים עשר כור בשנה, מותר, אבל אין מפרין לא על ספינתו, ולא על חנותו, ולא על כל דבר שאינו עושה ואוכל.
13
י״דמקבל אדן צאן ברזל מאשתו, והולדות והגיזין שלו, ואם מתו חייב באחריותו. אי זהו צאן ברזל, היו לפניו מאה צאן, ואמ' לו הרי הן עשויות עליך למחצה, לשליש, ולרביע, במאה של זהב, הולדות והגיזין שלך, ואם מתו אתה חייב באחריותן, ואתה מעלה לי סלע מכל אחת ואחת, מותר. מקבלין צאן ברזל מן הגוים, ושדי צאן ברזל אפי' מישראל.
14
ט״ולוה אדם מאשתו, ומבניו, ברבית, אלא שמחנכן ברבית. אין ישראל רשיי ללוות שקל ולהלוות בסלע, אבל גוי רשיי ללוות בשקל ולהלוות בסלע.
15
ט״זישראל שלוה מעות מן הגוי ומבקש להחזירן לו, מצאו חבירו ואמ' לו תנם לי ואני נותן לך כדרך שאתה נותנן לו, אסור. ואם העמידו אצל גוי, מותר.
16
י״זוגוי שלוה מעות מישראל ומבקש להחזירם לו, מצאו ישראל אחר אמ' לו תנם לי ואני נותנם לך כדרך שאתה נותנם לו, מותר. ואם העמידו אצל ישראל אסור.
17
י״חישראל שאמ' לגוי הילך שכרך וצא והלוה מעותי בריבית, אסור, וגוי שאמ' לישראל הילך שכרך והלווה מעותי ברבית, מותר, אבל אסור מפני מראית העין.
18
י״טמעותיו של ישראל מופקדות אצל הגוי, מותר להלוותן בריבית, ושל גוי המופקדות אצל ישראל, אסור להלוותן בריבית. זה הכלל, כל שבאחריות ישראל, אסור, וכל שבאחריות גוי, מותר.
19
כ׳ישראל שנעשה לו גוי אפוטרופוס, או סנטר, מותר ללוות הימנו בריבית, וגוי שנעשה לו ישראל אפוטרופוס, או סנטר, אסור ללות הימנו בריבית. ישראל הלוה מן הגוי, וגוי הלוה מישראל, אחר נעשה לו ערב, ואינו חושש.
20
כ״אישראל שלוה מעות מן הגוי, וגוי שלוה מעות מישראל, ונתגייר, בין שזקפן עליו עד שלא נתגייר ובין שזקפן עליו משנתגייר, גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית דברי ר' מאיר. ר' יוסי או' גוי שלוה מעות מישראל ונתגייר, בין שזקפן עליו במלוה עד שלא נתגייר ובין שזקפן עליו במלוה משנתגייר, גובה את הקרן, ואינו גובה את הריבית, וישראל שלוה מעות מן הגוי ונתגייר, וזקפן עליו במלוה עד שלא נתגייר, גובה את הקרן וגובה את הריבית, משנתגייר, גובה את הקרן ואין גובה את הריבית.
21
כ״בהמלוה את חבירו בריבית, ובא לפני בית דין, קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית דברי ר' מאיר, שהיה ר' מאיר או' שטר שיש בו ריבית קונסין אותו, ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית. וחכמים או' גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית.
22
כ״גהמוציא שטר רבית, יקרענה. בא לפני בית דין, יקרעוהו. רבן שמעון בן גמליאל או' הכל כמנהג המדינה.
23
כ״דהמלוה את חבירו ברבית, והלך הלה וירש עליו שטרי רביות, ואמ' לו צא שלי בשלך, מותר. אם באו לבית החשבון, אסור.
24
כ״ההמלוה את חבירו בריבית, ועשה תשובה, חייב להחזיר. מת, והניח לפני בניו, לא יחזירו בניו, על זה נאמ' יכין וצדיק ילבש וגו'.
25
כ״ואבל הניח להן אביהן פרה, שדה, וטלית, וכל דבר שיש בו אחריות, חייבין להחזיר.
26