תוספתא ביצה (ליברמן) א׳Tosefta Beitzah (Lieberman) 1
א׳ביצה שנולדה ביום טוב, אחרים אמרו משם ר' ליעזר תיאכל היא ואמה. עגל שנולד ביום טוב, מותר לשוחטו ביום טוב, מפני שהוא מתיר את עצמו. אפרוח שנול' ביום טוב, מותר לשוחטו ביום טוב, מפני שהוא מתיר את עצמו.
1
ב׳השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים, אע"פ גמורות, הרי אילו מותרות.
2
ג׳ביצה שיצא רובה מערב יום טוב, אע"פ שגמרתה ביום טוב, הרי זו מותרת. נולדה בשבת, תיאכל ביום טוב, ביום טוב, תיאכל בשבת, ר' יהודה אומ' משם ר' ליעזר עדיין היא מחלוקת במקומה. כשם שאסורה לוכל, כך אסורה ליטלטל, כשם שספיקה אסור, כך ספק מכונה אסור. נתערבה במאה, כולן אסורות.
3
ד׳בית שמיי אומ' שאר כזית וחמץ ככותבת, בית הלל אומ' זה וזה כזית.
4
ה׳אי זהו שאר, המחמץ את אחרים, חמץ, שנתחמץ מידי אחרים. מימתיי קרוי שאר, משיפסל מלאכל הכלב. אפר שהסיקו ביום טוב אין מכסין בו ביום טוב, לפי שאינו מן המוכן. היה לו עפר בתוך ביתו להטיח בו גגו, סיד לסוד בו ביתו, מכסין בו. ר' יוסה או' כוי אין שוחטין אותו ביום טוב, מפני שהוא ספק, ואם שחטו, אין מכסין את דמו.
5
ו׳אמ' ר' יוסה ומה מילה, שודאה דוחה את השבת אין ספיקה דוחה את יום טוב, כסוי הדם, שאין ודאה דוחה את השבת אינו דין שלא יהא ספיקו דוחה את יום טוב.
6
ז׳אמרו לו שופרות שבגבולין יוכיחו, שאין ודאן דוחה את השבת וספיקן דוחה את יום טוב, הן יוכיחו לכסוי הדם שאע"פ שאין ודאן דוחה את השבת שיהא ספיקו דוחה את יום טוב. השיב ר' לעזר בנו של ר' ליעזר הקפר מה למילה, שאין ספיקה דוחה את יום טוב שאין ודאה דוחה את לילי יום טוב, תאמר בכסוי הדם שודאה דוחה את לילי יום טוב, הואיל וודאו דוחה את יום טוב דין הוא שיהא ספיקו דוחה את יום טוב. אמ' ר' אבא זה אחד מן הדברים שהיה ר' חייה אומ' אין לי תשובה, והשיב ר' לעזר.
7
ח׳אמ' ר' שמעון בן לעזר מודים בית שמיי ובית הלל שמוליכין את הסולם משובך לשובך, על מה נחלקו, על החזירה, שבית שמיי אוסרין, ובית הלל מתירין. ר' יהודה או' עזריה או' מטלטלין את הסולם. במי דברים אמורים בסולם של שובך, אבל בסולם של עליה אסור לטלטל אפי' בעלייה, ר' דוסה אומ' מטין אותו מחלון לחלון, אחרים אמרו משם ר' דוסה אף מדדין בו. ר' שמעון או' בית שמיי או' לא יטול אדם גוזל עד שיקשר, בית הלל או' לא יטול אדם עד שינענע.
8
ט׳והמקשר והמנענע בבורות שיחין ומערות מותר, ובאילן אסור. המקושרים והמנענעים בכל מקום אסורין, משם גזל.
9
י׳זימן בתוך הקן ומצא לפניה אסורין, על פתחה, מותרין. אמ' ר' שמעון בן לעזר מודים בית שמיי ובית הלל שאם זימן בתוך הקן ומצא לפני הקן שהן אסורין. במי דברים אמורים ביוני שובך, ויוני עליה, וצפרין שקיננו בטפיחים ובבירה, אבל אווזין ותרנגלין ויונים חדסיות אין צריכין זימון, מפני שהן ברשות אדם, וחיה שקיננה בפרדיס צריכה זימון, מפני שאינה ברשות אדם. אמ' ר' שמעון בן לעזר מודים בית שמיי ובית הלל שמסלקין את התריסין ביום טוב, על מה נחלקו, על החזירה, שבית שמיי אוסרין, ובית הלל מתירין.
10
י״אמודים שאם קצב על העלי שאסור לטלטלו. מודים שאין מולחין עורות ביום טוב, אבל מולחין עליו בשר לצלי. אמ' רבן שמעון בן גמליאל מודים בית שמיי ובית הלל שמוליכים כלים מלאים לצורך וריקנין למלותן, על מה נחלקו על ריקנין שלא לצורך, שבית שמיי אוסרין ובית הלל מתירין. יוצא אדם במפתח שבאצבעו לרשות הרבים, ואינו חושש. דלת שיש לה ציר פותחין ונועלין בה בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב. נשבר צירה, אין פותחין ונועלין בה ביום טוב, ואין צריך לומ' בשבת.
11
י״באמ' ר' יהודה מודים בית שמיי ובית הלל שמוליכין את המתנות שהורמו מערב יום טוב עם המתנות שהורמו ביום טוב, על מה נחלקו, על המתנות שהורמו מערב יום טוב, בפני עצמן, שבית שמיי אוסרין, ובית הלל מתירין. אמרו בית שמיי גזירה שוה, חלה ומתנות מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן, כשם שאין מוליכין את התרומה, כך אין לא יוליכו את המתנות. אמרו להם בית הלל לא אם אמרתם בתרומה שאינו זכיי בהרמת' תאמרו במתנות שהוא זכיי בהרמתן. ר' יוסה או' מודין בית שמיי ובית הלל שמוליכין את המתנות ביום טוב, על מה נחלקו, על התרומה, שבית שמיי אוסרין, ובית הלל מתירין.
12
י״גאמרו בית הלל גזירה שוה, חלה ומתנות מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן, כשם שמוליכין את המתנות, כך יוליכו את התרומה. אמרו להם בית שמיי לא אם אמרתם במתנות שהוא זכיי בהרמתן תאמרו בתרומה שאינו זכיי בהרמתה. אחרים אומ' מודים בית שמיי ובית הלל שאין מוליכין את התרומה ביום טוב, על מה נחלקו, על המתנות, שבית שמיי אוסרי', ובית הלל מתירין.
13
י״דהלש עיסה ביום טוב, בין טמאה בין טהורה, מותר לטלטלה ומותר להפריש ממנה חלה. לשה מערב יום טוב, ושכח ולא הפריש, אסור לטלטלה ואסור להפריש ממנה חלה.
14
ט״ואמ' ר' מאיר מודים בית שמיי ובית הלל שהתבלין נדוכין במדוך של עץ ומלח עמהן, על מה נחלקו, על המלח בפני עצמו, שבית שמיי אומרי' בפך ובעץ הפרוד לצלי, ובית הלל או' לכל דבר. והפלפלין הרי הן כתבלין.
15
ט״זבית שמיי אומ' מוליכין תבלין ומדוך אצל מדוכה, ולא מדוכה אצלן, ובית הלל או' מוליכין זה אצל זה וזה אצל זה, ואין חוששין.
16
י״זבית שמיי או' מוליכין סכין וטבח אצל בהמה, ולא בהמה אצלן, ובית הלל או' מוליכין זה אצל זה וזה אצל זה, ואין חוששין.
17
י״חאין עושין סיטני ואין כותשין במכתשת ביום טוב, ואין כותשין את המלח במדוך של עץ, אבל מרסק הוא ביד של סכין ובעץ הפרוד, ואינו חושש.
18
י״טאין מרסקין דבילה וגרוגרות וחרובין לפני הזקנים ביום טוב, אבל מרסק הוא ביד של סכין ובעץ הפרור ואינו חושש.
19
כ׳המולל מלילות מערב שבת, מנפח על יד, על יד, ואוכל, אבל לא בקנון ולא בתמחוי. המולל מלילות מערב יום טוב, מנפח בקנון ובתמחוי, אבל לא בטבלה ולא בנפה ולא בכברה, כדרך שעושה בחול, המולל מלילות בשבת, מנפח על יד, על יד, ואוכל, אבל לא בקנון ולא בתמחוי.
20
כ״אהבורר קטנית ביום טוב, ר' יהודה או' בית שמיי אומ' אם היו צרורות מרובין על האוכלין, בורר את האוכלין ומניח את הצרורות, בית הלל אומ' בורר אי זה מהן שירצה.
21
כ״באמ' ר' לעזר בי ר' צדוק של בית רבן גמליאל היו ממלין דלי עדשים ומציף מימן ושולה, והצרורות יורדין למטה והאוכלין למעלה.
22
כ״גר' יוסה או' מוליכין מנעל שחור ולא מנעל לבן, מפני שצריך אומן. ר' שמעון או' משלחין חטין מפני שהן מאכל עססיות, פול, מפני שהן מאכל לודיות, שעורין, מפני שהן ראויות לבהמה.
23