תוספתא ברכות (ליברמן) א׳Tosefta Berakhot (Lieberman) 1
א׳מאמתי קורין את שמע בערבין, משעה שבני אדן נכנסין לוכל פיתן בלילי שבתות דברי ר' מאיר. וחכמים אומ' משעה שהכהנים זכאין לוכל תרומתן. סימן לדבר צאת הכוכבים, אע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים. ר' שמעון או' פעמים שאדם קורא אותה שתי פעמים בלילה, אחת עד שלא [עלה] עמוד השחר, ואחת משעלה עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. ר' או' ארבע משמרות בלילה. העונה אחת מעשרים וארבעה משעה, העת אחת מעשרים וארבעה בעונה, והרגע אחד מעשרים וארבעה בעת. ר' נתן או' שלש משמרות הוי הלילה, שנ' ראש האשמורת התיכונה, אין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה.
1
ב׳מאימתי קורין את שמע בשחרים, אחרים אומ' כדי שיהא חבירו רחוק ממנו ארבע אמות ומכירו. מצותה עם הנץ החמה, כדי שיהא סומך לה תפל', ונמצא מתפלל ביום. אמ' ר' יהוד' פעם אחת הייתי מהלך אחר ר' עקיבא ואחר ר' אלעזר בן עזריה, והגיע זמן קרית שמע, כמדומה אני שנתיאשו מלקרות, אלא שהיו עסוקין בצרכי צבור. קריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הן, וכבר נראת חמה על ראשי ההרים.
2
ג׳החתנים וכל העסוקין במצות פטורין מן קרית שמע ומן התפלה, שנ' בשבתך בביתך, פרט לעסוקים במצות, ובלכתך בדרך, פרט לחתנים.
3
ד׳מעשה בר' ישמעאל ור' אלעזר בן עזריה שהיו שרויין במקום אחד, והיה ר' ישמעאל מוטה ור' אלעזר בן עזריה זקוף. הגיע זמן קרית שמע, נזקף ר' ישמעאל והטה ר' אלעזר בן עזריה. אמ' לו ר' ישמעאל, מה זה אלעזר. אמ' לו, ישמעאל אחי, לאחד או' לו מפני מה זקנך מגודל, והוא או' להם יהיה כנגד המשחיתים, אני שהייתי זקוף הטיתי, ואת שהייתה מוטה נזקפתה. אמ' לו אתה הטיתה לקיים דברי בית שמאי, ואני נזקפתי לקיים [דברי] בית הלל. דבר אחר שלא יראו התלמידים ויעשו קבע הלכה כדבריך.
4
ה׳למה אמרו אחת קצרה. מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, לקצר אינו רשאי להאריך, לחתום אינו רשאי שלא לחתום, לא לחתום אינו רשאי לחתום, לשוח אינו רשאי שלא לשוח, ושלא לשוח אינו רשאי לשוח, לפתוח בברוך אינו רשאי שלא לפתוח בברוך, ושלא לפתוח בברוך אינו רשאי לפתוח בברוך.
5
ו׳אלו [ברכות] שמקצרין בהן, המברך על הפירות, ועל המצות, ברכת הזמון, וברכה אחרונה שבברכת המזון. ואלו ברכות שמארכין בהן, ברכות תעניות, וברכות של ראש השנה, וברכות של יום הכפורים. מברכות של אדם ניכר אם בור הוא, אם תלמיד חכם הוא.
6
ז׳אלו ברכות שאין חותמין בהן. המברך על הפירות, ועל המצות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה שבברכת המזון. ר' יוסה הגלילי היה חותם בברכה אחרונה שבברכת המזון ומאריך בה.
7
ח׳אילו ברכות ששוחין בהן, ברכה ראשונה תחלה וסוף, מודים תחלה וסוף. השח על כל ברכה מלמדין אותו שלא ישחה.
8
ט׳אילו ברכות שפותחין בהן בברוך. [כל הברכות כלן פותחין בברוך] חוץ מברכה הסמוכה לשמע וברכה הסמוכה לברכה אחרת, שאין פותחין בהן בברוך, ואין עונין עם המברך. ר' יהודה היה עונה עם המברך ק' ק' ק' וגו' וברוך וגו'. כל אילו היה קורא ר' יהודה עם המברך.
9
י׳מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמ' ר' לעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שאשמע שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא, שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות. וחכמים או' ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא לימות המשיח. אמ' להם בן זומא וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח, והלא כבר נאמ' לכן הנה ימים [באים] נאם ה' ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון. אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא יציאת מצרים מוסף על מלכיות, מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפילה. כיוצא בו לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל וגו', לא שיעקר שם יעקב ממנו, אלא שיהא יעקב מוסף על ישראל, ישראל עיקר ויעקב טפילה.
10
י״אכיוצא בו אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו. אל תזכרו ראשונות אילו של מלכיות, וקדמוניות אל תתבוננו אלו של מצרים, הנני עשה חדשה עתה תצמח זו מלחמת גוג ומגוג (של גוג). משלו משל למה הדבר דומה, לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו, והיה מספר והולך מעשה הזאב. פגע בו ארי וניצל מידו, שכח מעשה הזאב והיה מספר במעשה הארי. אחר כך פגע בו נחש וניצל מידו, שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה הנחש. אף כך ישראל, צרות האחרונות משכחות את הראשונות.
11
י״בכיוצא בהן, לא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם. כתחלה הרי את אב לארם, עכשיו הרי את אב לכל העולם כולו, שנ' כי אב המון גוים נתתיך.
12
י״גכיוצא בו, שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה. כתחלה הרי היא שרי על עמה, עכשיו הרי היא שרה על כל באי עולם שנ' כי שרה שמה.
13
י״דאע"פ שחזר וקרא את אברהם אברם, אינו לגנאי אלא לשבח. ליהושע הושע, אינו לגנאי אלא לשבח. הוא אברם עד שלא נדבר עמו, והוא אברהם משנדבר עמו. הוא הושע עד שלא נכנס לגדולה, והוא יהושע משנכנס לגדולה. משה משה, אברהם אברהם, יעקב יעקב, שמואל שמואל, כולן לשון חיבה, לשון זירוז. הן הן עד שלא נדבר עמהן, והן הן משנדבר עמהן, הן הן עד שלא נכנסו לגדולה, והן הן משנכנסו לגדולה.
14
ט״וכיוצא בו, ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון. וכי מה ראה הכת' להחזיר לה שם הראשון, לפי שנ' כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר, יכול אף עכשיו הרי היא באף ובחמה, ת"ל ההר חמד אלהים לשבתו, הרי היא בחמדה ובתאוה, מלמד שכיפר לה חורבנה. ומניין שאין השכינה חוזרת לתוכה עד שתעשה הר, שנ' ויהי בשלם סוכו, מצינו כשהוא שלם קרויה הר, הא אין השכינה חוזרת לתוכה עד שתיעשה הר. ואו' ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה, ואו' זכור ה' לבני אדום את יום ירושלם, אימתי כשיעקרו יסודותיה ממנה, האמרים ערו ערו עד היסוד בה.
15