תוספתא ברכות (ליברמן) ב׳Tosefta Berakhot (Lieberman) 2
א׳הקורא את שמע צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב. ר' או' צריך להזכיר בה מלכות, אחרים או' צריך להזכיר בה מכת בכורים וקריעת ים סוף.
1
ב׳הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו. ר' אחאי אומ' משם ר' יהודה אם כיון את לבו בפרק הראשון, אע"פ שלא כיון לבו בפרק האחרון יצא.
2
ג׳הקורא את שמע למפרע לא יצא. וכן בהלל, וכן בתפלה, וכן במגלה.
3
ד׳הקורא את שמע וטעה והשמיט בה פסוק אחד לא יחזור ויקרא אותו פסוק בפני עצמו, אלא מתחיל באותו פסוק וגומר. וכן בהלל, וכן במגלה, וכן בתפלה. נכנס לבית הכנסת ומצאן שקראו חציה וגמר עמהן, לא יחזור ויקרא מראשה ועד אותו מקום, אלא מתחיל מראשה ועד סוף. וכן בהלל, וכן בתפלה, וכן במגלה.
4
ה׳הקורא את שמע וטעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור לראשה. טעה באמצע הפרק יחזור לראש הפרק. טעה בין כתיבה ראשונה לכתיבה אחרונה יחזור לכתיבה ראשונה.
5
ו׳כותבי ספרים תפלין ומזוזות מפסיקי' לקרית שמע ואין מפסיקין לתפלה. ר' או' כשם שאין מפסיקין לתפילה, כך אין מפסיקין לקרית שמע. ר' חנניה בן עקביא או' כשם שמפסיקין לקרית שמע כך מפסיקין לתפלה. אמ' ר' אלעזר בר' צדוק כשהיה רבן גמליאל ובית דינו ביבנה והיו עסוקין בצרכי צבור לא היו מפסיקין שלא להסיע מלבו.
6
ז׳הכתף אע"פ שמשאו על כתיפו הרי זה קורא אבל בשעה שפורק וטוען לא יקרא, לפי שאין לבו מכוין. ובין כך ובין כך לא יתפלל עד שיפרוק.
7
ח׳פועלים קורין בראש האילן, ומתפללין בראש הזית, או בראש התאנה. ושאר כל האילן יורדין למטה ומתפללין. בעל הבית בין כך ובין כך יורד למטה ומתפלל.
8
ט׳פועלין קורין את שמע, ומברכין לפניה ולאחריה, ואוכלין פיתן, ומברכין לפניה ולאחרי', ומתפללין שלשה פעמים של שמנה עשרה, אבל אין מורידין לפני התיבה.
9
י׳השושבינין וכל בני חופה פטורין מן התפילה ומן התפלין כל שבעת הימים, חייבי' בקרית שמע. ר' שילא או' חתן פטור וכל בני חופה חייבין.
10
י״אקברו את המת ועמדו בשורה, שורה הפנימית פטורה, החיצונה חיבת. ר' יהודה או' אם אין שם אלא שורה אחת, העומדים לשם כבוד חיבין, [ל]שם אבל פטורין. ירדו להספד, הרואין את הפנים פטורין, שאין רואין את הפנים חיבין. הסופד וכל העסוקין בהספד מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפלה. מעשה שהפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפלה.
11
י״בבעל קרי חולה שנתן עליו תשעת קבין מים הרי זה קורא, אבל אין מוציא את הרבים ידי חובתן עד שיבא בארבעים סאה. ר' יהודה או' ארבעים סאה מכל מקום. הזבין והזבות והנדות והיולדות מותרין לקרות בתורה בנביאים ובכתובים ולשנות במשנה במדרש בהלכות ובאגדות, ובעלי קריין אסורין בכולן. ר' יוסה או' אבל שונה הוא בהלכות הרגילות, ובלבד שלא יציע את המשנה.
12
י״גבעל קרי שאין לו מים לטבול הרי זה קורא את שמע ואינו משמיע לאזניו דברי ר' מאיר. וחכמים או' קורא את שמע ומשמיע לאזניו ומברך לפניה ולאחריה. אמ' ר' מאיר פעם אחת היינו יושבין בבית המדרש לפני ר' עקיבא, והיינו קורין את שמע ולא היינו משמיעין לאזנינו מפני קסדור אחד שהיה עומד על הפתח. אמרו לו אין שעת סכנה ראיה.
13
י״דהרי שהיה עומד בשדה ערום, או שהיה עושה מלאכתו, הרי זה מכסה את עצמו בתבן ובקש ובכל דבר וקורא, אע"פ שאמרו אין שבחו של אדם להיות עומד ערום, שכשברא הקב"ה אדם לא בראו ערום, שנ' בשומי ענן לבושו וערפל חתלתו. בשומי ענן לבושו זה השפיר, וערפל חתלתו זה שליא. הרי שהיתה מטפחת של בגד ושל עור חגורה על מתניו הרי זה קורא. בין כך ובין כך לא יתפלל עד שיכסה את לבו.
14
ט״ולא יכניס אדם את ראשו לתוך אובו ויקרא את שמע. אם היתה אפרקסית חגורה עליו מבפנים הרי זה מותר. שנים שהיו ישנים בטלית אחת אינן רשאין לקרות את שמע, אלא זה מתכסה בלבושו וקורא וזה מתכסה בלבושו וקורא. ואם (היה) היו בנו ובתו הקטנים הרי זה מותר.
15
ט״זקטן שיכול לוכל כזית דגן פורשין מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות. אין פורשין אלא משל אדם, ומשל כלבים בזמן שנתן לתוכן עורות. גרף של רעי ושל מימי רגלים עמו בבית הרי זה מרחיק ארבע אמות וקורא. שלפני המטה, אם נתן לתוכן מים כל שהן יקרא ואם לאו לא יקרא. ר' או' אם נתן לתוכן רביעית מים יקרא ואם לא לא יקרא. רבן שמעון בן גמליאל או' שלפני המטה לא יקרא, שלאחר המטה יקרא. ר' שמעון בן אלעזר או' אפלו כל הבית כולו כעשר אמות ומונח בתוכו לא יקרא עד שיכסנו, או עד שיניחנו תחת המטה.
16
י״זלא יכנס אדם במבואות המטונפות ויקרא את שמע, ולא עוד אלא אפילו נכנס כשהוא קורא הרי זה מפסיק עד שיצא מרשות כל אותו מקום ויקרא.
17
י״חלא יעמוד אדם ויתפלל והוא צריך לנקביו, שנ' הכון לקראת אליך ישראל.
18
י״טלא יטיל אדם את המים במקום שמתפלל אלא אם כן ירחיק ארבע אמות. המטיל את המים לא יתפלל באותו מקום אלא אם כן הרחיק ארבע אמות. יבשו או נבלעו הרי זה מותר.
19
כ׳הנכנס לבית המרחץ, מקום שבני אדם עומדין לבושין יש שם מקרא ותפלה ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן את תפיליו ואין צריך לומר שאינו חולץ. מקום שבני אדם (ערומים) עומדין ערומין אין שם שאילת שלום ואין צריך לומר מקרא ותפלה, וחולץ תפליו ואין צריך לומר שאינו נותן. מקום שבני אדם עומדים ערומים ולבושין יש שם שאילת שלום ואין שם מקרא ותפלה, ואין חולץ תפליו ואינו נותן לכתחלה.
20
כ״אהלל הזקן או' אל תראה ערום, אל תראה לבוש, אל תראה עומד ואל תראה יושב, אל תראה צוחק ואל תראה בוכה, משם שנ' עת לשחוק ועת לבכות עת לחבוק ועת לרחוק מחבק.
21