תוספתא ברכות (ליברמן) ד׳Tosefta Berakhot (Lieberman) 4
א׳לא יטעום אדם כלום עד שיברך, שנ' לה' הארץ ומלואה. הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל, עד שיתירו לו כל המצות. לא ישתמש אדם בפניו, בידיו, וברגליו אלא לכבוד קונהו, שנ' כל פעל ה' למענהו.
1
ב׳דבש תמרים, ויין תפוחין, וחומץ ספווניות, מברך עליהן כדרך שמברכין על המוריס.
2
ג׳יין חי, מברכין עליו בורא פרי העץ, ונוטלין הימנו לידים. ואם נתן לתוכו מים מברכין עליו בורא פרי הגפן, ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר' ליעזר. וחכמים או' בין כך ובין כך מברכין עליו בורא פרי הגפן, ואין נוטלין ממנו לידים.
3
ד׳הביאו לפניו מיני תרגומה, מברך עליהן בורא מיני כסנין. על הזרעים או' בורא מיני זרעים. ועל הדשאים או' בורא מיני דשאים. ועל ירקות או' בורא פרי האדמה. ר' יהודה או', ברוך מצמיח אדמה בדברו. ר' מאיר או' אפלו ראה את הפת, ואמ' ברוך אשר ברא את הפת זו, כמה היא נאה, זו ברכתה.
4
ה׳ראה את התאנים (ואמ' ברוך שברא את התאנים), ואמ' ברוך שברא את התאנים הללו, כמה נאין הן, זו ברכתן. ר' יוסי או' כל המשנה ממטבע (ר') שטבעו חכמים בברכה לא יצא. ר' יהודה אומר כל שנשתנה מברייתו ושינה ברכתו יצא.
5
ו׳הכוסס את החטין, מברך עליהן בורא מיני זרעים. אפאן, בשלן, אם היו פרוסות קיימות מברך עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך אחריהן שלש ברכות. אין הפרוסות קיימות, מברך עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריהן ברכה אחת.
6
ז׳הכוסס את האורז, מברך עליו בורא פרי האדמה. אפאן, בשלן, אע"פ שהפרוסות קיימות מברך עליהן בורא מיני מזונות, ואין מברך אחריהן כלום. זה הכלל, כל שתחלתו המוציא לחם מן הארץ, מברך אחריו שלש ברכות.
7
ח׳כיצד סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על ספסלים, ועל גבי קתדראות, עד שיתכנסו נתכנסו כולן נתנו להם לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. מזגו להם את הכוס, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו לפניהם פרפראות, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו, ונתנו להם לידים, אע"פ שנטל ידו אחת נוטל שתי ידיו. מזגו להם את הכוס, אע"פ שברך על הראשון מברך על השיני. הביאו לפניהם פרפראות, אע"פ שברך על הראשונה מברך על השניה. ואחד מברך לכולן. הבא אחר שלש פרפראות אין לו רשות ליכנס.
8
ט׳אמ' רבן שמעון בן גמליאל זה מנהג גדול היה בירושלם, פורסין מטפחת על גבי הפתח. כל זמן שהמטפחת פרוסה אורחין נכנסין, נסתלקה מטפחת אין רשות לאורחין ליכנס.
9
י׳ועוד מנהג אחר היה בירושלם, מוסרין סעודה לטבח. אם נתקלקל דבר בסעודה עונשין את הטבח. הכל לפי כבוד האורחין, והכל לפי כבוד בעל הבית.
10
י״אהלכה בסעודה, היוצא לסוך את רגליו נוטל ידו אחת. לדבר עם חבירו והפליג נוטל שתי ידיו. היכן הוא נוטל, בא ויושב במקומו ונוטל. והטפיח מחזר על כל האורחין.
11
י״בשאלו את בן זומא, מפני מה אמרו בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו. אמ' להם לפי שאין בית הבליעה פנוי.
12
י״גהביאו לפניו אורז ויין, מברך על האורז ופוטר את היין. צנון ונובלות, מברך על הצנון ופוטר את הנובלות.
13
י״דמליח ופרוסה, מברך על המליח ופוטר את הפרוסה. ר' חנינה בן גמליאל או' מליח הבא בתחילה לפני המזון, ופת הבאה עם המליח לאחר המזון, טעונה ברכה לפניה ולאחריה. רבן שמעון בן גמליאל או' פרוסות סימן גדול לאורחין. כל זמן שאורחין רואין את הפרוסות יודעין שדבר אחר בא אחריהן, ככר שלם, דגה וקטנית, יודעין שאין דבר אחר בא אחריהן.
14
ט״ומברכין על הדגן שהוא מן המובחר. כיצד שלימה של גלוסקין ושלימה של בעל הבית, מברך על שלימה של (בעל הבית) גלוסקין. פרוסה של גלוסקין ושלימה של בעל הבית, מברך על שלימה של בעל הבית. פת חטין ופת שעורין, מברך על של חטין. פרוסה של חטין ושלימה של שעורין, מברך על פרוסה של חטין. פת שעורין ופת כוסמין מברך על של שעורין. והלא כוסמין יפין מן השעורין, אלא שהשעורין ממין שבעה, וכוסמין אינן ממין שבעה. זה הכלל כל שהוא ממין שבעה וממין דגן, רבן גמליאל או' מברך אחריו שלש ברכות. וחכמים או' ברכה אחת. מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין ביריחו, הביאו לפניהם כותבות ואכלו. קפץ ר' עקיבא ברך אחריהן אחת, אמ' לו רבן גמליאל, עקיבא, למה אתה מכניס ראשך לבין המחלקות. אמ' לו למדתנו אחרי רבים להטות. אע"פ שאתה או' כך וחביריך או' כך, הלכה כדברי המרובין. ר' יהודה או' משמו, כל שהוא ממין שבעה ולא ממין דגן, או דגן ולא עשאו פת, רבן גמליאל או' מברך אחריו שלש ברכות. וחכמים או' ברכה אחת. וכל שאינו לא ממין שבעה ולא ממין דגן, רבן גמליאל או' מברך אחריו ברכה אחת. וחכמים או' ולא כלום.
15
ט״זמעשה בר' טרפון שהיה מיסב בצלו של שובך במנחה בשבת, הביאו לפניו דלי של צונין. או' להם לתלמידיו השותה מים לצמאו מאי מברך. אמרו לו ילמדנו רבינו. אמ' להם בורא נפשות וחסרונן. אמ' להם אשאל. אמרו לו ילמדנו רבנו. אמ' להם הרי הוא או' וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו וגו', והלא אין דרכן של ערביים להיות נושאין אלא עורות וריח רעה ועטרן, אלא שנתנו אותו צדיק בין דברים חבובין. והלא דברים קל וחומר, ומה אם בשעת כעסן של צדיקים מרחמין עליהם, בשעת הרחמים על אחת כמה וכמה.
16
י״זכיוצא בו, ויקרבו וישאום בכתנותם אל מחוץ למחנה. והלא דברים קל וחומר, ומה אם בשעת כעסן של צדיקים כך, בשעת הרחמים על אחת כמה וכמה. כיוצא בו, לא אכל האריה את הנבלה ולא שיבר את החמור. והלא דברים קל וחומר, ומה אם בשעת כעסן של צדיקים מרחמין עליהם, בשעת הרחמים על אחת כמה וכמה. אמ' להם אשאל. אמרו לו ילמדנו רבנו. אמ' להם מפני מה זכה יהודה למלכות, מפני שהודה בתמר.
17
י״חמעשה בארבעה זקנים שהיו יושבין בבית שער של ר' יהושע. אלעזר בן מתיא, וחנניא בן כינאי, ושמעון בן עזאי, ושמעון התימני, והיו עסוקין במה ששנה להם ר' עקיבא. מפני מה זכה יהודה למלכות, מפני שהודה בתמר. הוסיפו הן מעצמן, אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבתם להם לבדם נתנה הארץ וגו'. אמ' להם וכי נותנין שכר על העבירות. אלא מפני מה זכה יהודה למלכות, מפני שהציל את אחיו מן המיתה, שנ' ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע וגו'. אמ' להם דיה להצלה שתכפר על המכירה. אלא מפני מה זכה יהודה למלכות. אמ' לו מפני הענוה, שנ' ועתה ישב נא עבדך תחת הנער וגו'. אף שאול לא זכה למלכות אלא מפני הענוה, שנ' פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו. שקל עבדו בו. אבל שמואל לא אמ' כן, אלא הנה נטש אביך את האתונות ודאג לכם לאמר מה אעשה לבני. כשהוא בורח מן הסררה מהו או', וישאלו עוד בה' הבא עוד וג'. אמ' להם והלא ערב הוא, וסופו של ערב לצאת ידי ערבותו. אלא מפני מה זכה יהודה למלכות, אמרו לו ילמדנו רבינו. אמ' להם מפני שקידש שמו של הקב"ה על הים. כשבאו שבטים ועמדו על הים, זה אומ' אני ארד, וזה אומ' אני ארד, קפץ שבטו של יהודה וירד תחלה וקדש שמו של מקום על הים. ועל אותה שעה הוא אומר הושיעני אלים כי באו מים עד נפש טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וגו', אל תשט' שבו' וג', ואו' היתה יהודה לקדשו וגו'. יהודה קדש שמו של הקב"ה על הים, לפיכך ישראל ממשלתיו.
18
י״טעקרו להביא את הכלה, הניחו שם אפי' זקן אפי' חולה אין צריכין לברך למפרע, וכשהן חוזרין אין צריכין לברך כתחילה. לא הניחו שם זקן או חולה צריכין לברך למפרע, וכשהן חוזרין צריכין לברך כתחילה.
19
כ׳בעל הבית שהיה מסב ואוכל, קראו חברו לדבר עמו, אין צריך לברך למפרע. וכשהוא חוזר אין צריך לברך כתחלה. הפליג צריך לברך למפרע, וכשהוא חוזר צריך לברך כתחילה.
20
כ״אפועלין שהיו עודרין בתאנים, וגודרין בתמרים, ומוסקין בזתים, אע"פ שמפסיקין ואוכלין, ומפסיקין ואוכלין, אין צריכין לברך למפרע. וכשהן חוזרין אין צריכין לברך כתחילה. הפליגו, צריכין לברך למפרע, וכשהן חוזרין צריכין לברך כתחילה.
21