תוספתא ברכות (ליברמן) ה׳Tosefta Berakhot (Lieberman) 5
א׳לא יאכל אדם בערב שבת מן המנחה ולמעל', כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה, דברי ר' יהודה, ר' יוסה או' אוכל והולך עד שעה שתחשך.
1
ב׳מעשה ברבן שמעון בן גמליאל ור' יהודה ור' יוסה שהיו מסובין בעכו, וקדש עליהן היום. אמ' לו רבן שמעון בן גמליאל לר' יוסי, ברבי, רצונך נפסיק לשבת. אמ' לו בכל יום אתה מחבב דברי בפני יהודה, ועכשיו אתה מחבב דברי יהודה בפני, הגם לכבו' את המלכה עמי בבית. אמ' לו אם כן לא נפסיק, שמא תקבע הלכה לדורות. אמרו לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר' יוסי.
2
ג׳אורחין שהיו מסובין אצל בעל הבית וקדש עליהן היום ועקרו עם חשיכה לבית המדרש, חזרו, ומזגו להם את הכוס, אומרין עליו קדושת היום דברי ר' יהודה. ר' יוסה או' אוכל והולך עד שעה שתחשך.
3
ד׳מזגו לו כוס ראשון, מברך עליו ברכת המזון, מזכיר של שבת בברכת המזון, והשני או' עליו קדושת היום.
4
ה׳כיצד סדר הסב, בזמן שהן שתי מטות גדול מסב בראשה של ראשונה, שני לו למטה ממנו. בזמן שהן שלש מטות, גדול מסב בראשה של אמצעית, שני לו למעלה ממנו, שלישי לו למטה ממנו. כך היו מסדירין והולכין.
5
ו׳סדר נטילת ידים כיצד, עד חמשה מתחילין מן הגדול, מחמשה ואילך מתחי' מן הקטן. סדר מזיגת הכוס כיצד, בתוך המזון מתחילין מן הגדול, לאחר המזון מתחילין מן המברך. רצה לחלוק כבוד לרבו, או למי שגדול ממנו, הרשות בידו.
6
ז׳שנים ממתינין זה לזה בקערה. שלשה אין ממתינין. המברך פושט ראשון. רצה לחלוק כבוד לרבו, או למי שגדול ממנו, הרשות בידו.
7
ח׳לא ישוך אדם מן הפרוסה ויחזירנה לקערה מפני סכנת נפשות.
8
ט׳לא ישתה אדם מן הכוס ויתננו לחבירו לפי שאין דעת בריות שוות.
9
י׳אחד משמש את שנים אוכל עמהן, שלשה אין אוכל עמהן, אלא אם כן נתנו לו רשות.
10
י״אבאת להם מתיקה בתוך המזון, מברך על המזון ופוטר את המתיקה.
11
י״בר' מונא או' משם ר' יהודה פת הבאה בכיסנין לאחר המזון, טעונה ברכה לפניה ולאחריה.
12
י״גמים הראשנים רשות, האחרנים חובה. מים הראשנים אם רצה להפסיק מפסיק, מים האחרנים אם רצה להפסיק אינו מפסיק.
13
י״דהכל חייבין בברכת המזון. כהנים לוים וישראל גרים ועבדים משוחררין חללים נתינים ממזרין סריס אדם וסריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה כולן חייבין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן. טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן.
14
ט״ואנדרוגינוס (מוציא את) מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו. טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו.
15
ט״זמי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו.
16
י״זנשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן. באמת אמרו אשה מברכת לבעלה, בן מברך לאביו, עבד מברך לרבו.
17
י״חקטן שיכול לאכול כזית מזמנין עליו, שאין יכול לאכול כזית אין מזמנין עליו, ואין מדקדקין בקטן. בין שאומר נברך, בין שאומ' ברוך אין תופשין אותו על כך. הנקדנין תופשין אותו על כך.
18
י״טבעשרים נחלקין. ובלבד שלא יהא בהן אחר שיפטור עצמו מן הזמון.
19
כ׳רבן שמעון בן גמליאל או' עלו והסבו וטובל עמהן, אע"פ שלא אכל עמהן כזית דגן, מזמנין עליו.
20
כ״אגוי המברך בשם עונין אחריו אמן, את השם אין עונין אחריו אמן, עד שישמע את כל הברכה.
21
כ״בהיה מקריב מנחות בירושלם, או' ברוך שהגיענו לזמן הזה. כשהוא מקריבן או' בר' אש' קד' במצו' וצו' להקריב מנחות. כשהוא אוכלן או' המוציא לחם מן הארץ. היה מקריב זבחים בירושלם, אומ' ברו' שהגיע' לזמן הזה. כשהוא מקריבן או' ברוך אשר קדש' במ' וצו' להקריב זבחים. וכשהוא אוכלן או' בר' אשר קד' במצ' וצונו לאכל זבחים.
22
כ״געשרה שהיו מהלכין בדרך, אע"פ שכולן אוכלין מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו. ישבו לאכל, אע"פ שכל אחד ואחד אוכל מככרו אחד מברך לכולן.
23
כ״דפועלין שהיו עושין אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין שתים. אומ' ברכה הראשנה וכולל את ירוש' בשל ארץ, וחותם בשל ארץ. ואם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית מברך להן, הרי אילו מברכין ארבע.
24
כ״ה(פ"ו בכי"ע) דברים שבין בית שמיי לבית הלל בסעודה. בית שמיי או' מברך על היום ואחר כך מברך על היין, שהיום גורם ליין שיבא, וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא. ובית הלל אומ' מברך על היין ואחר כך מברך על היום, שהיין גורם לקדושת היום שתאמר. דבר אחר ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה. והלכה כדברי בית הלל.
25
כ״ובית שמיי או' נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס, שמא ניטמאו משקין שבאחורי הכוס מחמת הידים ויחזרו ויטמאו את הכוס. בית הלל או' אחורי הכוס לעולם טמאין. דבר אחר אין נטילת ידים אלא סמוך לסעודה. מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים.
26
כ״זבית שמאי או' מקנח ידו במפה ומניחה על השלחן, שמא ניטמאו משקין שבמפה מחמת הכסת ויחזרו ויטבלו את הידים. בית הלל או' ספק משקין לידים טהור. דבר אחר אין נטילת ידים לחולין. אלא מקנח ידיו במפה ומניחה על הכסת, שמא ניטמאו משקין שבמפה מחמת השלחן ויחזרו ויטמאו את האוכלים.
27
כ״חבית שמיי או' מכבדין את הבית, מפני אובדן של אוכלים, ואחר כך נוטלין לידים, בית הלל או' אם היה שמש תלמיד הכם מלקט פרורין שיש בהן כזית. ונוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.
28
כ״טבית שמאי או' אוחז כוס יין בימינו ושמן ערב בשמאלו, מברך על היין ואחר כך מברך על השמן. ובית הלל או' אוחז שמן ערב בימינו וכוס יין בשמאלו, מברך על השמן וטחו בראש השמש. אם היה שמש תלמי' חכם (מלקט פירורין) טחו בכותל, לפי שאין שבח תלמיד חכם שיצא מבוסם.
29
ל׳אמ' ר' יהודה לא נחלקו בית שמיי ובית הלל על ברכת המזון שהיא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף, על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים, שבית שמיי אומר מאור ואחר כך בשמים, ובית הלל או' בשמים ואחר כך מאור. הנכנס לתוך ביתו במוצאי שבת, מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים, ואו' הבדלה. ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן אחריו. או' הבדלה במוצאי שבת, ובמוצאי יום טוב, ובמוצאי יום הכפורים, ובמוצאי שבת ליום טוב, ובמוצאי יום טוב לחולו של מועד. הרגיל או' הבדלות הרבה, ושאינו רגיל אומ' או אחת או שתים. בבית המדרש בית שמיי או' אחד מברך לכולן. ובית הלל או' כל אחד ואחד מברך לעצמו.
30
ל״אהיה לו נר טמון בתוך חיקו, או בתוך הפנס, רואה את השלהבת ואין משתמש לאורה, משתמש לאורה ואין רואה את השלהבת, אין מברך עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה. עששית אע"פ שלא כבתה מברך עליה. נר של גוים אין מברכין עליו. ישראל שהדליק מגוי, וגוי שהדליק מישראל, מברך עליו. מאימתי מברך עליו, משתחשך. לא ברך משתחשך, מברך כל הלילה. לא ברך כל הלילה אין מברך מעתה. האש והכלאים אינן מששת ימי בראשית, אבל חשובין מששת ימי בראשית. ר' יוסה או' אש גהנם נבראת ביום השני ואינה כבה עולמית, שנ' ויצאו וראו בפגרי האנשי' וגו'.
31
ל״בהאש והבשמים של מרחץ אין מברכין עליהן. היה עומד בחנות של בשמים כל היום אינו מברך אלא אחת. היה נכנס ויוצא, נכנס ויוצא, מברך על כל אחת ואחת.
32