תוספתא חגיגה (ליברמן) א׳Tosefta Chagigah (Lieberman) 1
א׳הטמא פטור מן הראיה, שנ' ובאת שמה והבאתם שמה, בראוי ליכנס לעזרה, יצא טמא, שאין ראוי ליכנס לעזרה. יוחנן בן רחביי אמ' משם ר' יהודה אף הסומא, שנאמ' יראה, פרט לסומא. השיב ר' על דברי יוחנן בן רחביי, הכריעו חכמים לסייע דברי ר' יהודה. וחנה לא עלתה.
1
ב׳קטן יוצא בעירוב אמו, וחייב בסוכה, ומערבין עליו מזון שתי סעודות בעירובי תחומין. יודע לנענע, חייב בלולב, יודע להתעטף, חייב בציצית, יודע לדבר, אביו מלמדו שמע ותורה ולשון קודש, ואם לאו, ראוי לו שלא בא לעולם. יודע לשמר תפליו, אביו לוקח תפלין אליו. כיצד בודקין אותו, מטבילין אותו ונותנין לו חולין לשם תרומה, יודע לשמר גופו, אוכלין על גופו טהרות, ידיו, אוכלין על ידיו טהרות, יודע לפרוש חוקו, חולקין לו על הגורן, יש בו דעת לישאל, ספיקו ברשות היחיד טמא, ברשות הרבים טהור, יודע לשחוט, שחיטתו כשירה, יכול לוכל כזית דגן, פורשין מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות, כזית צלי, שוחטין עליו את הפסח, ר' יהודה אומ' לעולם אין שוחטין עליו את הפסח אלא אם יודע הפרש אכילה. אי זו היא הפרש אכילה, כל שנותנין לו ביצה ונוטלה, אבן וזורקה.
2
ג׳תינוקת שהביאה שתי שערות, חייבת בכל מצות האמורות בתורה, או חולצת, או מתיבמת. וכן תינוק שהביא שתי שערות, חייב בכל מצות האמורות בתורה, ראוי להיות בן סורר ומורה, נתמלא זקנו, ראוי לעשות שליח צבור לעבור לפני התיבה, ולישא את כפיו. אבל אין חולק בקדשי מקדש עד שיביא שתי שערות, ר' אומ' אומ' אני עד שיהא בן עשרים שנה, שנ' ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית ה'.
3
ד׳בית שמיי או' מרובה מדת הראיה ממדת חגיגה, ראיה כולה לגבוה, מה שאין כן בחגיגה, בית הלל או' מרובה מדת חגיגה ממדת ראיה, חגיגה נוהגת לפני דבור ולאחר דבור, מה שאין כן בראיה. שלש מצות נוהגות ברגל, אילו הן, ראיה, חגיגה, ושמחה. יש בראיה מה שאין בשתיהן, ראיה כלה לגבוה מה שאין כן בשתיהן, חגיגה נוהגת לפני דיבור ולאחר דבור מה שאין כן בשתיהן, שמחה נוהגת באנשים ובנשים, ונוהגת כל שבעה, מה שאין כן בשתיהן. אי זו היא ראיה, אילו עולות הבאות לראיה, אי זו היא חגיגה, אילו שלמים הבאין לחגיגה. אם יש לו להביא מתוך ביתו, הרי זה מביא, ואם לאו, משתתף הוא עם אחרים, ובלבד שלא יפחות מכשיעור. זה וזה קרוין חגיגה. אמ' ר' שמעון בן לעזר לא נחלקו בית שמיי ובית הלל על עולות הבאות לעולם שלא יביא אלא מן החולין, ועל שלמים הבאין בשאר ימות השנה שאם רוצה לסמוך מן המעשר, סומך. על מה נחלקו, על חגיגת יום טוב עצמ', שבי' שמאי אומרין יביא הכל מן החולין, ובית הלל אומרין יבא חובתו מן החולין, ואם רצה לסמוך מן המעשר, סומך, ושאר כל ימות השנה יביא חובתו מן החולין.
4
ה׳ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה, כהנים, בחטאת ואשם בבכור בחזה ובשוק, אבל לא בעופות ולא במנחות, נזיר יוצא באילו. בין שלו בין של אחרים, ובלבד שיאכל מן הזבח כל שבעה.
5
ו׳אין מביאין תודה בחג המצות, מפני חמץ שבה, ולא בעצרת, מפני שהוא יום טוב, אבל מביאין תודה בחג הסוכות, ויוצא בה ידי חובתו, ר' שמעון אומ' אין מביאין תודה בחג הסוכות, שכל שבא בחג המצות בא בחג השבועות ובחג הסוכות, תודה שאינה באה בחג המצות, אינה באה לא בחג השבועות ולא בחג הסוכות, ר' לעזר בי ר' שמעון אומ' תודה באה בחג הסוכות, ויוצא בה ידי חובתו משם שמחה, ואין יוצא בה ידי חובה משם חגיגה.
6
ז׳עבר הרגל ולא חג, אינו חייב באחריותו, ועל זה נאמ' מעות לא יוכל לתקון וגו' ואומ' לוה רשע ולא ישלם צדיק חונן ונותן. ר' שמעון בן מנסיא אומ' גנב אדם יכול שיחזיר גניבו, גזל יכול שיחזיר גזילו, בא על אשת איש ופסלה מתחת ידי בעלה, נטרד והלך לו מן העולם, ועל זה נאמ' מעות לא יוכל לתקון.
7
ח׳ר' שמעון בן יוחיי אומ' אין אומ' בקרו גמל זה שמא יש בו מום, בקרו חזיר זה שמא יש בו מום, אין מבקרין אלא תמימים, ואי זה זה, זה תלמיד חכם שפרש מן התורה, ועל זה נאמ' מעות לא יוכל לתקון, ואומ' לוה רשע ולא ישלם, ר' יהודה אומ' עליו הוא אומ' כצפור נודדת מקינה, ואו' מה מצאו אבותיכם בי עול וגו'.
8
ט׳התיר נדרים פורחין באויר, ואין להם על מי שיסמוכו, אבל חכם מתיר לפי חכמתו. הלכות שבת, חגיגות, ומעילות, כהררין תלוין בסערה, מקרא מועט והלכות מרובות, אין להן על מי שיסמוכו. מיכן היה ר' יהושע או' צבתא בצבתא מתעבדא, צבתא קדמיתא מה הות, הא לוי בריה הוות. הדינין העבודות והטהרות והטמאות והעריות, מוסף עליהן הערכין והחרמין וההקדשות, מקרא מרובה, מדרש והלכות מרובות, יש להן על מי שיסמוכו. אבא יוסה בן חנן אומ' אילו שמונה מוקצעי תורה גופי הלכות.
9