תוספתא חגיגה (ליברמן) ב׳Tosefta Chagigah (Lieberman) 2
א׳אין דורשין בעריות בשלשה, אבל דורשין בשנים, ולא במעשה בראשית בשנים, אבל דורשין ביחיד, ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו. מעשה ברבן יוחנן בן זכיי שהיה רכוב על החמור, והיה ר' לעזר בן ערך מחמיר אחריו, אמ' לו, ר', שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה, אמ' לו לא כך אמרתי לך מתחילה שאין שונין במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו, אמ' לו מעתה ארצה לפניך, אמ' לו אמור. פתח ר' לעזר בן ערך ודרש במעשה מרכבה, ירד רבן יוחנן בן זכיי מן החמור, ונתעטף בטליתו, וישבו שניהם על גבי האבן תחת הזית, והרצה לפניו, עמד ונשקו על ראשו, ואמ' ברוך ה' אלהי ישראל אשר נתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולדרוש בכבוד אביו שבשמים, יש נאה דורש ואין נאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש, לעזר בן ערך נאה דורש ונאה מקיים, אשריך, אברהם אבינו, שאלעזר בן ערך יצא מחלציך, שיודע להבין ולדרוש לכבוד אביו שבשמים.
1
ב׳ר' יוסה בן יהודה או', ר' יהושע הרצה לפני רבן יוחנן בן זכיי, ר' עקיבא הרצה לפני ר' יהושע, חנניה בן כינאי הרצה לפני ר' עקיבא.
2
ג׳ארבעה נכנסו לפרדס, בן עזיי ובן זומא אחר ור' עקיבא. אחד הציץ ומת, אחד הציץ ונפגע, אחד הציץ וקיצץ בנטיעות, ואחד עלה בשלום וירד בשלום. בן עזיי הציץ ומת, עליו הכת' או' יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, בן זומא הציץ ונפגע, עליו הכת' או' דבש מצאת אכול דייך וגו', אלישע הציץ וקיצץ בנטיעות, עליו הכתו' אומ' אל תתן את פיך לחטיא את בשריך וגו'.
3
ד׳ר' עקיבה עלה בשלום וירד בשלום, עליו הכתו' או' משכני אחריך נרוצה וגו'.
4
ה׳משל למה הדבר דומה, לפרדס של מלך ועלייה בנויה על גביו, מה עליו על אדם, להציץ, ובלבד שלא יזין את עיניו ממנו. ועוד משלו משל למה הדבר דומה, לאיסתרטא העוברת בין שני דרכים, אחד של אור ואחד של שלג, הטה לכן נכוה באור, הטה לכן נכוה בשלג, מה עליו על אדם, להלך באמצע, ובלבד שלא יהא נוטה לא לכן ולא לכן.
5
ו׳מעשה בר' יהושע שהיה מהלך באסתרטא, והיה בן זומא בא כנגדו, הגיע אצלו ולא נתן לו שלום, אמ' לו מאין לאין, בן זומא, אמ' לו צופה הייתי במעשה בראשית, ואין בין מים העליונים למים התחתונים אפילו טפח, שנ' ורוח אלים מרחפת על פני המים ואומ', כנשר יעיר קנו וגו', מה נשר זה טס על קנו נוגע ואינו נוגע, כך אין בין מים העליונים למים התחתונים אפי' טפח. אמ' להם ר' יהושע לתלמידיו, כבר בן זומא מבחוץ. לא היו ימים מועטים עד שנסתלק בן זומא.
6
ז׳כל המסתכל בארבעה דברים ראתוי לו כאילו לא בא לעולם, מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, מה לאחור. יכול קודם למעשה בראשית, ת"ל למן היום אשר ברא אלים אדם על הארץ, יכול עד שלא נבראו סדרי תקופות, ת"ל ולמקצה השמים ועד קצה השמים, מה ת"ל למן היום אשר ברא אלים אדם על הארץ, מן היום אשר ברא אלים אדם על הארץ אתה דורש, ואי אתה דורש מה למעלה, ומה למטה, מה היה, ומה עתיד להיות.
7
ח׳מימיהן לא נחלקו אלא על הסמיכה. חמשה זוגות הן, שלשה מזוגות הראשונים שאמרו שלא לסמוך, ושנים מזוגות האחרנים שאמרו לסמוך, היו נשיאים, ושנים להן, אבות בית דין דברי ר' מאיר, ר' יהודה או' שמעון בן שטח נשיא, יהודה בן טבאי אב בית דין.
8
ט׳אמ' ר' יוסי כתחלה לא היתה מחלוקת בישראל, אלא בית דין של שבעים ואחד היה בלשכת הגזית, ושאר בתי דינין של עשרים עשרים ושלשה היו בעיירות שבארץ ישראל. שני בתי דינין של שלשה, שלשה היו בירושלם, אחד בהר הבית, ואחד בחיל. נצרך אחד מהן, הולך אצל בית דין שבעירו, אין בית דין בעירו, הולך אצל בית דין הסמוך לעירו, אם שמעו, אמרו להן, ואם לאו, הוא ומופלא שבהן באין לבית דין שבהר הבית, אם שמעו, אמרו להן, ואם לאו, הוא ומופלא שבהן באין לבית דין שבחייל, אם שמעו, אמרו להן, ואם לאו, אלו ואלו באין לבית דין שבלשכת הגזית. אע"פ שהו של שבעים ואחד אין פחות מעשרים ושלשה, נצרך אחד מהן לצאת, רואה אם יש שם עשרים ושלשה יוצא, ואם לאו, אין יוצא עד שיהו שם עשרים ושלשה. היו יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים, ובשבתות ובימים טובים באין לבית המדרש שבהר הבית, נשאלה הלכה, אם שמעו, אמרו להם, ואם לאו, עומדין במנין, אם רבו המטמאין, [טימ]או, רבו המטהרין, טיהרו. משם הלכה יוצא ורווחת בישראל. משרבו תלמידי שמיי והלל שלא שימשו כל צרכן, הרבו מחלוקות בישראל, ונעשו שתי תורות. ומשם היו יושבין ובודקין, כל מי שהו חכם, ועניו, ושפוי, וירא חטא, ופרק טוב, ורוח הבריות נוחה הימנו, עושין אותו דיין בעירו, משנעשה דיין בעירו, מעלין ומושיבין אותו בהר הבית, ומשם מעלין ומושיבין אותו בחייל, ומשם מעלין ומושיבין אותו ללשכת הגזית. ושם יושבין ובודקין יחסי כהונה, יחסי לויה. כהן שנמצא בו פסול, לובש שחורין ומתעטף שחורין, יוצא והולך לו, ושלא נמצא בו פסול, לובש לבנים ומתעטף לבנים, נכנס ומשמש עם אחיו הכהנים, ויום טוב היו עושין, שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן. ומביא עשירית האיפה משלו, ועובדה בידו, אע"פ שאין המשמר שלו. אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט שעבדו עד שלא הביאו עשירית האיפה שלהן, עבדתן כשירה.
9
י׳אי זו היא סמיכה שנחלקו עליה, בית שמיי או' אין סומכין ביום טוב, ושלמים החוגג בהן סומך עליהן מערב יום טוב, בית הלל או' מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן. אמרו בית הלל ומה אם בשעה שאי אתה מותר לעשות להדיוט, את מותר לעשות לגבוה, שעה שאתה מותר לעשות להדיוט, אי אתה מותר לעשות לגבוה. אמרו להם בית שמיי נדרים ונדבות יוכיחו, שאתה מותר לעשות להדיוט, ואין אתה מותר לעשות לגבוה. אמרו להם בית הלל לא אם אמרתם בנדרים ונדבות, שאין זמנן קבוע, תאמרו בחגיגה שזמנה קבוע. אמרו להן בית שמיי אף חגיגה פעמים שאין זמנה קבוע, שמי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון של חג. אבא שאול היה אומרה בלשון אחרת משם בית הלל, ומה אם בשעה שכירתך סתומה כירת רבך פתוחה, שעה שכירתך פתוחה לא תהא כירת רבך פתוחה. דבר אחר, שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקן.
10
י״אמעשה בהלל הזקן שסמך על העולה בעזרה וחברו עליו תלמידי שמיי. אמ' להם בואו וראו שהיא נקבה, וצריך אני לעשותה זבחי שלמים, הפליגן בדברים והלכו להן, מיד גברה ידן של בית שמיי ובקשו לקבוע הלכה כמותן, והיה שם בבא בן בוטא, שהוא מתלמידי בית שמיי ויודע שהלכה כדברי בית הלל בכל מקום, הלך והביא את כל צאן קידר והעמידן בעזרה, ואמ' כל מי שצריך להביא עולות ושלמים יבוא ויטול ויסמוך, באו ונטלו את הבהמה, והעלו עולות, וסמכו עליהן. בו ביום נקבעה הלכה כדברי בית הלל, ולא ערער אדם בדבר.
11
י״בשוב מעשה בתלמיד אחד מתלמידי בית הלל שסמך על העולה, מצאו תלמיד אחד מתלמידי שמיי, אמ' לו מה זה סמיכה, אמ' לו מה זה שתיקה, שתקו בנזיפה.
12
י״געצרת שחל להיות בשיני, או בחמשי, או בששי, או באחד מכל ימי השבת, בית שמיי או' יום טבוח ביום של אחריה, בית הלל אומ' אין לה יום טבוח. ומעשה שמת אלכסא בלוד, ובאו אנשי העיר להספידו, אמ' להם ר' טרפון צאו, אין מספידין ביום טוב.
13