תוספתא דמאי (ליברמן) ז׳Tosefta Demai (Lieberman) 7
א׳ישראל שקיבל שדהו מישראל, וכהן מכהן, ולוי מלוי, חולקין ביניהן. ישראל וכהן שקיבלו שדה מלוי, או ישראל ולוי שקיבלו שדה מכהן, רשאין לומר ולהתנות ביניהן שהמעשרות לאמצע.
1
ב׳ישראל שקיבל שדה מכהן, תרומה לכהן, מעשר ראשון ושיני חולקין בשוה. [קבל שדה מלוי, מעשר ראשון תרומה ומעשר שני חולקין בינהן]. לוי שקיבל שדה מכהן, תרומה לכהן, מעשר ראשון ושיני חולקין בשוה. [כהן שקבל שדה מלוי, מעשר ראשון ללוי, תרומה ומעשר שני חולקין ביניהן].
2
ג׳ישראל שקיבל שדה מכהן, (תרומה לכהן) ואמ' לו על מנת שהמעשרות שלי, על מנת שהמעשרות שלך, על מנת שהמעשרות שלי ושלך, אסור.
3
ד׳כהן שקיבל שדה מישראל, ואמ' לו על מנת שהמעשר שלי, מותר. שהמעשר שלך או שלי ושלך, אם קיבל עליו כדרך שמקבלין עליהן, מותר, ואם לאו אסור.
4
ה׳ישראל שקיבל שדה מכהן, ואמ' לו על מנת שיטול את המעשרות ויטלם לפלוני, אסור. על מנת שניטלם אני ואתה וניתנם לפלוני מותר.
5
ו׳כהן ולוי ששכרו או שחכרו מכהן ולוי, מעשרות לשוכר ולחוכר.
6
ז׳ישראל שקיבל מעות מכהן ליקח בהן פירות למחצית שכר, אמ' לו אם הותירו הרי הן שלי ומעשרות שלך, אסור.
7
ח׳כהן שקיבל מעות מישראל ליקח בהם פירות למחצית שכר, אמ' לו אם פחתו או אם הותירו הרי הן שלי ומעשרות שלך, אם נתן לו שכרו מותר, ואם לאו אסור.
8
ט׳ישראל שקיבל שדה מכהן, תרומה לכהן. מכרה לישראל, חולקין בשוה. קיבל שדה מישראל, חולקין ביניהן. מכרה לכהן, חולקין ביניהם. קיבל שדה מבת ישראל, חולקין בשוה. נישאת לכהן, תרומה לכהן. קיבל שדה מבת כהן, תרומה לבת כהן. נישאת לישראל, חולקין ביניהן. נתארמלה או נתגרשה, חזרה לתחילתה.
9
י׳פרת כהן שהיית שומה אצל ישראל וילדה בכור, בכור לכהן דברי ר' יהודה. וחכ' אומ' בכור לשניהם. אמ' להם ר' יהודה אתם מודים בפירות שדה שהן שלו. אמרו לו אם שדה גופה שלו, פרה גופה לשניהם. אם פרה היתה גופה שלו בכור לכהן.
10
י״אהנותן שדה קבלה לגוי, ולכותי, ולמי שאינו נאמן על המעשרות, אף על פי שאין ישראל רשאי לעשות כן, צריך לעשר על ידן.
11
י״בהנותן שדהו קבלה לעמי הארץ, עד שלא באו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידן, משבאו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידן. כיצד, עומד על הגורן ומעשר, ואינו חושש למי שאכלו, שאין אחריות לרמאין.
12
י״גכהן ולוי שמכרו פירות שדה לישראל, במחובר לקרקע, מעשרות שלהן. בתלוש מן הקרקע, עד שלא מירחו מעשרות שלהן, משמירחו מעשרות שלו, הפריש תרומה ומעשר, נותנן לכהן, והשאר שלו. מכר הוא להן פירות, עד שלא מירחו מעשרות שלו, משמרחו מעשרות שלהן. מפריש תרומה ותרומת מעשר ונותנן לכל כהן שירצה.
13
י״דכהן שמכר שדה לישראל נאמן על מנת שהמעשרות שלי לעולם, מת, אין לו מעשרות. על מנת שהמעשר לי ולבני, מת, מעשרות לבניו. על מנת שהמעשרות שלי כל זמן ששדי לפניך, מכרן לאחר, אף על פי שחזר ולקחן ממנו אין לו מעשרות.
14
ט״וישראל שמכר שדה לכהן, ואמ' לו על מנת שהמעשר שלי ארבע וחמש שנים, מותר. לעולם, אסור, שאין כהן עושה כהן. וכן בן לוי שהוא חייב מעות לישראל, לא יהא גובה לאחרים ומפריש עליו, שאין לוי עושה לוי. מפריש ישראל ברשות לוי וברשות עני, ועושה חשבון באחרונה דברי ר' מאיר. ר' יהודה ור' יוסי ור' שמע' או' אלא אם כן נתן לו עישור. וכהן שמכר שדה לישראל, ואמ' לו על מנת שהמעשר שלי ארבע וחמש שנים, אינו רשאי לנוטעה כרם, ולזורעה סטיס, ולעשותה שדה קנים. לעולם, רשאי ליטעה כרם, ולזורעה סטיס, ולעשותה שדה קנים.
סליק פירקא
סליק פירקא
15