תוספתא כתובות (ליברמן) י״בTosefta Ketubot (Lieberman) 12
א׳בראשונה כשהיתה כתובתה אצל אביה, היתה קלה בעיניו להוציאה, התקין שמעון בן שטח שתהא כתובתה אצל בעלה, וכותב לה כל נכסין די איתאי לי אחראין ומערבין לכתובתיך דא.
1
ב׳אין עושין כתובת אשה מן המטלטלין, מפני תיקון העולם. אמ' ר' יוסי וכי מה תיקון העולם יש בזו, אלא לפי שאין לה קצבה. מפני מה אמרו הנזקין שמין להן בעידית, מפני הגזלנין, ומפני החמסנין, שיהא כל אחד ואחד אומ', מפני מה אני גוזל, ומפני מה אני חומס, שלמחר הרי בית דין שמין שדה יפה שלי. סמכו על המקרא מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם. מפני מה אמרו בעל חוב בבינונית, מפני הרמאין, שלא יהא כל אחד ואחד נותן עיניו בתוך שדה חבירו יפה, בתוך חצר חבירו יפה, ומלוה אותו עליו, וקופץ ונוטלה. אם כן ישומו לה בזיבורית, שלא לגדור דרך בפני לוין, שלא יהא אדם מבקש ללות, ואין אדם מלוהו.
2
ג׳כתובת אשה בזיבורית דברי ר'. ר' יהודה אומ' משם ר' שמעון מפני מה אמרו כתובת אשה בזיבורית, יתר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא, ועוד, בושתה של אשה יתר מן האיש. אם כן לא תהא לה כתובה, אלא שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה, והאיש אינו מוציא אלא לרצונו. אין שם אלא עידית, כולן גובין מן העידית, בינונית, כולן גובין מן הבינונית, זבורית, כולן גובין מן הזיבורית. עידית ובינונית, הנזקין שמין להן בעדי', בעל חוב וכתובת אשה בבינונית. עידית וזיבורית, הנזקין שמין להן בעידית, בעל חוב וכתובת אשה בזיבורית. בינונית וזיבורית, הנזקין ובעל חוב בבינונית, וכתובת אשה בזיבורית. מכרן לאחד, או לשלשה כאחד, ונכנסו תחת הבעלים. הנזקין שמין להן בעידית, בעל חוב בבינונית, וכתובת אשה בזיבורית. מכרן לשלשה זה אחר זה, אפי' נזקין מזיבורית, וכתובת אשה מן העידית, גובין מן האחרון. אין להן, גובין משלפניו, אין להן, גובין משלפני פניו. רבן שמעון בן גמליאל או' העושה שדהו הפותיקי לכתובת כלתו, ידה על העליונה, רוצה גובה ממנו, רוצה גובה משאר נכסים. אלמנה שאמרה אי איפשי לזוז מבית בעלי, אין היורשין יכולין לעכב על ידה, שכך הוא כבודו של בעלה. אמרה אי איפשי לזוז מבית אבה, יכולין היורשין לעכב על ידה, שכך היא ברכת הבית מרובה. כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם, וכל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנה, שיש בעשרים וחמש שנים שתעשה טובה כנגד כתובתה, דברי ר' מאיר שאמ' משם רבן שמעון בן גמליאל. ר' ישמעאל אומ' שלשים שנה. וחכמים אומ' כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם, וכל זמן שהיא בבית אביה משכרת כתובתה עד עשרים וחמש שנים. כשם שהיא משכרת כתובתה עד עשרים וחמש שנים, כך יורשיה הבאין ברשותה משכירין כתובתה עד עשרים וחמש שנים. ובעלי חוב גובין לעולם, אע"פ שאין משכירין.
3
ד׳(פי"ג בכי"ע) מי שהלך למדינת הים ובא, ואשתו תובעת מזונות, אם אמ' הוציאו לה מעשה ידיה במזונותיה, הרשות בידו. ואם פסקו לה בית דין מזונות, מה שפסקו פסקו. אמ' ר' יוסה בי ר' יהודה לא נחלק אדמון וחכמי' על שפסק לה אביה שהיא יכולה לומ' אבא פסק עלי, מה אני יכולה לעשות, או כנוס או פטור. על מה נחלקו, על שפסקה היא בעצמה, אדמון אומ' יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאבא נותן לי, עכשיו שאין אבא נותן לי, מה אני יכולה לעשות, או כנוס, או פטור. אמ' רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון. הפוסק מעות לבתו קטנה, ופשט את הרגל, כופין אותו ליתן, שזכין ואין חבין לו.
4
ה׳שלש ארצות לנשואין, יהודה, ועבר הירדן והגליל. במי דברים אמורים, בזמן שהיה מיהודה וארס אשה מיהודה, מגליל וארס אשה מגליל, אבל אם היה מיהודה וארס אשה מגליל, [מגליל, ואירס אשה מיהודה], כופין אותו לצאת, שעל מנת כן נשאה. אם אמ' אני פלני מיהודה נשאתי אשה מגליל, אין כופין אותה לצאת. ובגליל, כופין אותה לצאת. מוציאין מעיר שרובה גוים לעיר שרובה ישראל, ואין מוציאין מעיר שרובה ישראל לעיר שרובה גוים. הוא רוצה לבא לארץ ישראל, והיא אינה רוצה לבא, כופין אותה לבא. היא רוצה, והוא אינו רוצה, כופין אותו לבא. הוא רוצה לצאת מארץ ישר', והיא אינה רוצה, אין כופין אותה לצאת. היא רוצה, והוא אינו רוצה, כופין אותה שלא לצאת.
5
ו׳המוציא שטר בבל, גובה עליו כסף בבל, ארץ ישראל, גובה עליו כסף ארץ ישראל. היה כתוב סתם, מוציאו בבבל, גובה עליו כסף בבל, בארץ ישראל, גובה עליו כסף ארץ ישראל. היה כתוב בו כסף סתם, הרי זה גובה כל זמן שירצה, מה שאין כן בכתובת אשה. נשא אשה בארץ ישראל וגירשה בארץ ישראל, נותן לה כסף ארץ ישראל. [בא"י, וגרשה בבבל נותן לה כסף א"י. בבבל, וגרשה בא"י נותן לה כסף א"י]. רבן שמעון בן גמליאל אומ' (במקום הנשואין) כתובת אשה ובעל חוב במקום הנשואין. חמש סלעים של בן, שלשים של עבד, חמשים של אונס ושל מפתה, ומאה של מוציא שם רע, כולם אע"פ שהן בבבל, גובה עליהן כסף ארץ ישראל. כסף שדברה בו תורה בכל מקום, זה כסף צורי. כסף צורי, זה ירושלמי.
סליק פירקא
וסליקא מסכתא
סליק פירקא
וסליקא מסכתא
6