תוספתא כתובות (ליברמן) ד׳Tosefta Ketubot (Lieberman) 4
א׳יפה כח הבעל מכח האב וכח האב מכח הבעל. יפה כח הבעל, שהבעל [אוכל פירות בחייה, מה שאי' כן באב.
1
ב׳יפה כח האב, שהבעל] חייב במזונותיה, בפרקונה, ובקבורתה, מקום שנהגו להספיד מספיד, מה שאין כן באב.
2
ג׳ייפה כח אשה מכח יבמה, וכח יבמה מכח אשה. יפה כח אשה, שהאשה אוכלת בתרומה כיון שנכנסה לחופה, אע"פ שלא נבעלה, מה שאין כן ביבמה. ייפה כח יבמה, שהבא על יבמתו בין בשוגג, בין במזיד, בין באונס, בין ברצון, אפי' היא בבית אביה, קנה, מה שאין כן באשה.
3
ד׳הלך האב עם שלוחיה, או עם שלוחי הבעל, או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל, היתה לה חצר בדרך ונכנסה ולנה בתוכה, או שנכנס לחופה שלא לשם נישואין, ומתה, אע"פ שכתובתה אצל בעלה אביה יורשה. מסר האב לשלוחי הבעל, או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל, או היתה לה חצר בדרך ונכנסה ולנה בתוכה, או שנכנסה לחופה לשם נישואין, ומתה, אע"פ שכתובתה אצל אביה, בעלה יורשה. במי דברים אמורים [בכתובתה, אבל בתרומה, אין אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה.
4
ה׳נשבית אין חייב לפדותה. במה ד"א] בשבוית מלכות, אבל בשבוית ליסטות פודה, אם רצה לקיים יקיים, ואם לאו יוציא ויתן כתובה מנה. נשבית לאחר מיתת בעלה, אין יבמין חייבין לפדותה, ולא עוד אפי' נשבית בחיי בעלה ולאחר מיכן מת בעלה, אין יבמין חייבין לפדותה. היתה ניזונת מנכסיו וצריכה רפואה, הרי היא כמזונות. רבן שמעון בן גמליאל אומר רפואה שיש לה קצבה מתרפא מכתובתה, ושאין לה קצבה הרי היא כמזונות. היו שני בצרות, אמ' לה טלי גיטיך וכתובתיך צאי ופרנסי את עצמיך, הרשות בו.
5
ו׳לא כתב לה בנין דיכרין דיהויין ליכי מינאי אינון ירתין כסף כתובתיך יתר על חולקהון די עם אחיהון, חייב, שהוא תניי בית דין. כל הארצות היו כותבין כאנשי ירושלם.
6
ז׳נושא אדם אשה על מנת שלא לזון, על מנת שלא לפרנס, ולא עוד אלא שפוסק עמה שתהא זנתו ומפרנסתו ומלמדתו תורה. מעשה ביהושע בנו של ר' עקיבא שנשא אשה ופסק עמה על מנת שתהא זנתו ומפרנסתו ומלמדתו תורה, היו שני בצרות, עמדו וחלקו, התחילה קובלת עליו לחכמים, וכשבא לבית דין אמ' להם היא נאמנת עלי יתר מכל אדם, אמרה להם ודיי כך התנה עמי, אמרו לה חכמים אין כלום אחר הקיצה.
7
ח׳מצוה לזון את הבנות ואין צריך לומר את הבנים. ר' יוחנן בן ברוקה אומ' חובה לזון את הבנות.
8
ט׳דרש הלל הזקן לשון הדיוט. כשהיו בני אלכסנדריא מקדשין נשים, אחר בא וחוטפה מן השוק, ובא מעשה לפני חכמים, בקשו לעשות בניהן ממזרין, אמ' להם הלל הזקן הוציאו לי כתובת אמותיכם, הוציאו לו, וכתוב בה כשתכנסי לביתי תהוי לי לאנתו כדת משה וישראל.
9
י׳דרש ר' מאיר המקבל שדה מחבירו ומשזכה בה הבירה, שמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותן לו, שכך כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא.
10
י״אדרש ר' יהודה מביא אדם על אשתו כל קרבנות שהיא חייבת, אפי' אכלה את החלב, ואפי' חללה את השבת, שכך כותב לה ואחרי די איתאי ליך עליי מן קדמת דנא. שברה לו מקצת כתובתה שברה לו על כולה, שכך היא כותבת לו אחרי די איתאי ליך עליי מן קדמת דנא.
11
י״בדרש ר' יהושע בן קרחא המלוה את חבירו לא ימשכננו יותר מחובו, שכך כותב לו תשלמתא מנכסיא דאית לי מנכסיא דקניתי מן קדמת דנא.
12
י״גדרש ר' יוסה הגלילי מקום שגובין כתובה מלוה, גובין אותה מלוה ואין גובין את הכתובה, מקום שכופלין את הכתובה, אין גובין אלא מחצה.
13
י״דאבי הבן שנעשה ערב לכתובת כלתו, אם יש שם נכסים לבן גובין משל בן, ואם לאו גובין משל אב. עשה האב בית, או שדה, הפותיקי לכתובת כלתו, בין כך ובין כך גובין מהן. מי שיצא למדינת הים, אמרו לו מת בנך, עמד וכתב כל נכסיו במתנה, ואחר כך נודע שבנו קיים, מתנתו קיימת. ר' שמעון בן מנסיא או' אין מתנתו קיימת, שאילו היה יודע שבנו קיים לא היה נותן.
14
ט״והיה חולה ומוטל במטה, אמרו לו נכסיך למי, אמ' להם דמיתי שיש לי בן עכשיו שאין לי בן נכסיי לפל', ואחר כך נודע שיש לו בן, לא אמ' כלום. היה חולה ומוטל במטה אמרו לו נכסיך למי, אמ' להם דמיתי שאשתי מעוברת עכשיו שאין אשתי מעוברת נכסיי לפל', ואחר כך נודע שאשתו מעוברת, לא אמ' כלום.
15
ט״זגר שמת ובזבזו ישראל את נכסיו, ואחר כך נודע שיש לו בנים, ושאשתו מעוברת, כולם חייבין להחזיר. החזירו הכל, ומתו בניו, והפילה אשתו, המחזיק בשניה זכה, בראשונה לא זכה.
16
י״זהבנות, בין שניסו עד שלא בגרו, ובין בגרו עד שלא ניסו, אבדו מזונותיהן ולא אבדו פרנסתן. ר' שמעון בן לעזר אומ' אף אבדו את פרנסתן. כיצד הן עושות, שוכרות להן בעלים וגובין להן פרנסתן.
17
י״חאחד נכסים שיש להן אחריות ואחד נכסים שאין להן אחריות נפרעין מהן למזון האשה והבנות דברי ר', ר' לעזר בי ר' שמעון אומ' נכסים שיש להן אחריות בנים מוציאין מידי בנים, ובנות מידי בנות, ובנות מידי בנים, אבל לא בנים מידי בנות. נכסים שאין להן אחריות, בנים מוציאין מידי בנים, ובנות מידי בנות, ובנים מידי בנות, אבל לא בנות מידי בנים. בין ששעבד האב בחייו, בין ששעבדו יורשין לאחר מיתת אביהן, אין נפרעין מהן לענין כתובה, אבל לפרנסה גובין מהן.
18