תוספתא כתובות (ליברמן) ה׳Tosefta Ketubot (Lieberman) 5
א׳הבגר בתביעה, נותנין לה שנים עשר חדש. אם היתה קטנה, בין היא בין אביה יכולין לעכב. ר' טרפון או' נותנין לה הכל תרומה. במי דברים אמורי' מן האירוסין, אבל מן הנשואין מודה ר' טרפון שנותנין לה מחצה חולין ומחצה תרומה. במי דברים אמורים בבת כהן לכהן, אבל בת ישראל לכהן הכל מודים שמעלין לה כל מזונותיה מן החולין. ר' יהודה בן בתירה או' שתי ידות תרומה ואחת חולין. ר' יהוד' אומ' מוכרת את התרומה ולוקחת בדמיה חולין. רבן שמעון בן גמליאל או' כל מקום שהוזכרו שם תרומה נותן כפול חולין. זו משנה ראשונה. רבותינו אמרו אין האשה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה, והיבמה עד שתיבעל. אם מתה בעלה יורשה. אמ' ר' מנחם בן נפח משם ר' ליעזר הקפר מעשה בר' טרפון שקידש שלש מאות נשים להאכילן בתרומה, שהיו שני בצרות. וכבר שלח יוחנן בן בגבג אצל ר' יהודה בן בתירה לנציבין, אמ' לו שמעתי עליך שאתה או' ארוסה בת ישראל המאורסת לכהן אוכלת בתרומה. שלח לו ואמ' לו מוחזק הייתי בך שאתה בקי בחדרי תורה, לדון קל וחומר אי אתה יודע, ומה שפחה כנענית שאין ביאתה קונה אותה לאכול בתרומה, כסף קונה אותה להאכילה בתרומה, בת ישר' שהביאה קונה אותה להאכילה בתרומה, דין הוא שיהא כסף קונה אותה להאכיל' בתרומה. אבל מה אעשה, שהרי אמרו חכמים אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומ' עד שתכנס לחופה. אם מתה בעלה יורשה.
1
ב׳יבמה מה היא למזונות? כל זמן שנתחייב הבעל, יבמין חייבין, לא נתחייב הבעל, אין יבמין חייבין. מעשה ידיה של מי? אם היתה נזונת משלהן, הרי הן שלהן, ואם לאו, הרי הן של עצמה. [ירושתה ומציאתה בין כך ובין כך הרי הן של עצמה].
2
ג׳המקדיש מעשה ידי אשתו, הרי זה מעלה לה פרנסה מתוכן, והשאר הקדש.
3
ד׳מלאכות שהאשה עושה לבעלה, שבעה גופי מלאכות מנו, ושאר לא הוצרכו לימנות. [הכניסה לו בין משלו ובין משלה, לא טוחנת, ולא אופה, ולא מכבסת]. כופה לעשות לבנו, ולבתה, לאחיו, ולאחיה, ולהטיל לפני בהמתו. מקום שנהגו שלא לעשות אחת מכל אילו, אינו יכול לכופה. ר' יהודה או' אף אין כופה לעשות פשתן, מפני שמסריח את הפה, ומשרביט את השפתים.
4
ה׳נדרה שלא להניק את בנה, בית שמיי או' שומטת את דדיה מפיו, ובית הלל אומ' כופה אותה להניק. נתגרשה, אין כופין אותה להניק. אם היה בנה מכירה, נותנין לה שכר ומניקתו, מפני הסכנה. אין האיש כופה את אשתו להניק את בן חבירו, ואין האשה כופה את בעלה שתינק את בן חברתה.
5
ו׳המדיר את אשתו מתשמיש המטה, בית שמיי או' שתי שבתות, כלדת נקבה, בית הלל אומ' שבת אחת, כלדת זכר, וכימי נדתה. יתר על כן, יוציא ויתן כתובה. הפועלין שתים בשבת. אם היו עושין מלאכה בעיר אחרת, פעם אחת בשבת. החמרים אחת לשתי שבתות, הגמלים אחת לשלשים יום, הספנין אחת לששה חדשים.
6
ז׳המורדת על בעלה וכו', זו משנה ראשונה. רבותינו התקינו שיהו בית דין מתרין בה ארבע וחמש שבתות זו אחר זו פעמים בשבת. יתר על כן, אפי' כתובתה מאה מנה אבדה את הכל. אחת ארוסה, ואחת שומרת יבם, אפי' נדה, ואפי' חולה.
7
ח׳המשרא את אשתו על ידי שליש, כולם במדה האיטלקי. אפי' נדה, ואפי' חולה, ואפי' שומרת יבם. נתן לה כוס, חבית, וקדירה, פך, נר, ופתילה. יין אין לה, שאין נשותיהן של עניים שותות יין. כר אין לה, שאין נשותיהן של עניים ישנות על כר.
8
ט׳מותר מזונות שלו, ומותר בלאיות שלה. העשיר עולה עמו, העני אין יורדת עמו. מעשה בבתו של נקדמון בן גוריון שפסקו לה חכמים חמש מאות דינרי זהב בכל יום לקופת בשמים, ולא היתה אלא שומרת יבם. אף היא קיללה, ואמ' להם כך תתנו לבנותיכם.
9
י׳אמ' ר' לעזר בר' צדוק אראה בנחמה אם לא ראיתיה שמלקטת שעורים מתחת טלפי סוסים בעכו. קראתי עליה המקרא הזה אם לא תדעי לך היפה בנשים וגו'.
10