תוספתא כתובות (ליברמן) ו׳Tosefta Ketubot (Lieberman) 6
א׳מי שמת והניח בנים ובנות, בזמן שהנכסים מרובין הבנים יירשו, והבנות ניזונות ומתפרנסות. כיצד הבנים יירשו, אין אומ' אילו היה אביהן קיים נותן להם כך וכך, אלא רואין את אחד כאילו הוא אביהן קיים, ונותנין להן.
1
ב׳כיצד הבנות ניזונות ומתפרנסות, אין אומ' אילו היה אביהן קיים היה נותן להם כך וכך, אלא רואין שכנגדן היאך מתפרנסות ונותנין להן.
2
ג׳רבי אומר כל אחת ואחת נוטלת עישור נכסים. ר' יהודה אומ' אם השיא את הבת הראשונה ינתן לשנייה כדרך שניתן לראשונה. אמרו לו יש שמשיא את בתו ונוטל מעות, ויש שמשיא את בתו ונותן אחריה מעות.
3
ד׳וכן היה ר' יהודה אומ' המשיא את בתו סתם לא יפחות לה מחמש סלעים, שבראשונה היה לוקח לה בהן כל צרכה.
4
ה׳פסקה להכניס לו שתי סלעים, נעשית ששה דינרין. מה שחתן פוסק פוסק פחות מחומש, חוץ ממאתים לבתולה ומנה לאלמנה. פסקה להכניס לו זהב, הרי זהב ככלים. דינרי זהב, הרי זהב ככספים. אמ' רבן שמעון בן גמליאל וכן הוא דבר, מקום שנהגו שלא לפרוט דינרי זהב, מניחן כמות שהן, והזהב הרי הוא ככלים. הכניסה לו בין שום בין כספים, ונתן עיניו לגרשה, היא לא תאמר לו תן לי שומי, והוא לא יאמר לה טלי כספך, אלא נוטלת כל מה שכתב לה בכתובתה.
5
ו׳פסקה להכניס לו כספים, סלעים לעשות ששה דינר. חתן מקבל עליו עשרה דינרין למנה לקופת בשמים. אמ' ר' יוסה וכן השום, הלכה מקום שנהגו שלא לפחות מן השום ושלא להוסיף על הכספים, אין משנין ממנהג המדינה. פסקה להכניס לו חמש מאות דינר שום, וכתב לה אלף דינר בכתובתה, אם עשת קיצתה נוטלת מה שכתב לה, ואם לאו, גורע כנגדן שלשה דינרין לכל סלע וסלע. פסקה להכניס לו חמש מאות דינר כספים, כת' לה אלף דינר בכתובת', אם עשת קיצתה נוטלת מה שכתב לה, ואם לאו, גורעת כנגדן חמשה דינרין לכל סלע וסלע. הכניסה לו אלף דינר בכתובתה, וכתב לה שדה משנים עשר מנה, אם עשת קיצתה נוטלת מה שכתב לה, ואם לאו, לא יפחות לבתולה ממאתים ומנה לאלמנה.
6
ז׳המשיא את בתו ופסק עם חתנו שיעמוד ערום וילבישנה, אין אומ' יעמוד ערום וילבישנה, אלא מכסה את הראוי לה. וכן המשיאין את היתומה לא יפחתו לה מחמשים זוז, ואם יש בכיס מפרנסין אותה לפי כבודה.
7
ח׳יתומה שהשיאתה אמה או אחיה, וכתבו לה מאה או חמשים זוז, אע"פ שכתב להן הבעל דין ודברים אין לי עמה, יכולה היא כשתגדיל להוציא מידן מה שראוי להנתן לה. האיש פוסק על ידי בתו, ואין האשה פוסקת על ידי בתה. יתום ויתומה שמבקשין להתפרנס מפרנסין את היתומה תחלה ואחר כך מפרנסין את היתום מפני שהיתום יכול לחזר מכל מקום ואין היתומה יכולה לחזר מכל מקום. יתום ויתומה שמבקשין לישא משיאין את היתומה תחלה ואחר כך משיאין את היתום מפני שבושתה של אשה יותר מן האיש. יתום שמבקש לישא שוכרין לו בית ומציעין לו מטה ואחר כך משיאין לו אשה שנ' די מחסורו אשר יחסר לו אפי' עבד אפי' סוס. לו זו אשה שנ' להלן אעשה לו עזר כנגדו מה לו אמור להלן זו אשה אף לו אמור כן אשה.
8
ט׳המשליש מעות לחתנו ליקח בהן שדה לבתו והיא אומרת ינתנו לו, מן האירוסין יעשה שליש מה שהושלש בידו, מן הנשואין הרשות בידה דברי ר' מאי'. ר' יוסה אומ' אם היתה קטנה (מן הנשואין הרשות בידה גדולה) בין מן האירוסין בין מן הנשואין יעשה שליש מה שהושלש בידו.
9
י׳האומ' תנו שקל מנכסי לבני בשבת והן ראויין ליטול סלע, נותנין להם סלע, ואם אמ' אל תתנו להם אלא שקל אין נותנין להם אלא שקל. אמ' אם מתו יירשוני אחרים, בין שאמ' תנו בין שאמ' אל תתנו אין נותנין להם אלא שקל. למזון האשה והבנות, בין שאמ' תנו בין שאמ' אל תתנו נותנין להן סלע. רבן שמעון בן גמליאל אומ' מאיר היה אומ' האומ' תנו שקל מנכסי לבני בשבת והן ראויין ליטול סלע, נותנין להן שקל, והשאר מתפרנסין מן הצדקה. וחכמים אומ' ניזונין והולכין עד שיכלו נכסים, ואחר כך מתפרנסין מן הצדקה.
10