תוספתא קידושין (ליברמן) א׳Tosefta Kiddushin (Lieberman) 1
א׳האשה נקנית בשלשה דרכים, וקונה את עצמה בשני דרכים. נקנית בכסף, בשטר, ובביאה. בכסף כיצד, נתן לה כסף, [או שוה כסף], אמ' לה הרי את מקודשת לי, הרי את מאורסת לי, הרי את לי לאיתא, הרי זו מקודשת, אבל נתנה היא לו כסף, או שוה כסף, ואמרה לו הריני מאורסת לך, הריני מקודשת לך, הריני לך לאינתו, אין מקודשת.
1
ב׳ובשטר. צריך לומר שטר שיש בו שוה פרוט', אלא אפי' כתב על חרש ונתן לה, על נייר פסול, ונתן לה, הרי זו מקודשת.
2
ג׳ובביאה. כל ביאה שהיא לשם קדושין, מקודשת, שאינה לשום קדושין, אין מקודשת.
3
ד׳לא ישא אדם אשה עד שתגדל בת אחותו, או עד שימצא את ההגון לו, שנ' ומלאה הארץ זמה. זמה היא. ר' לעזר או' זה פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות. ר' לעזר אומ' מנין שענוש לפני מקום כבא על אשה ואמה, נאמ' כאן זמה, ונאמ' להלן ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא. ר' ליעזר בן יעקב אומ' מתוך שבא על נשים הרבה, ואין ידוע על אי זו מהן בא, והיא שקיבלה מאנשים הרבה, ואין ידוע מאי זה מהן קיבלה, נמצא זה איש נושא את בתו, וזה נושא את אחותו, נמצא כל העולם מתמזרין, לכך נאמ' ומלאה הארץ זמה. ר' יהודה בן בתירא אומ' הרי הוא או' ולא תזנה הארץ, מוזנין הן הפירות. זה מה הוא, לא כהן, ולא לוי, ולא ישראל. הכריעו חכמים לסייע דברי ר' יהודה, שנ' שאי עיניך על שפים וראי איפה לא שו' וימנעו רביבים וגו'.
4
ה׳אי זהו גירעון כסף, רצה לפדות את עצמו בתוך השנים האילו, מחשב את המעות ואת השנים, ונותן לרבו, מפני שיד העבד על העליונה. אי זהו חזקת קרקעות, נעל, וגדר, ופרץ, כל שהוא, הרי זו חזקה. אי זו היא חזקת עבדים, נעל לו סנדלו, והתיר לו סנדלו, והוליך אחריו כלים למרחץ, הרי זו חזקה. הגביהו, ר' שמעון או' אין לך חזקה גדולה מזו.
5
ו׳וקונה את עצמו בראשי איברים, וקונה את עצמו בכסף על ידי אחרים, ובשטר על ידי עצמו, מפני שהוא כנותן משמאל לימינו, דברי ר' מאיר. וחכמים או' בכסף על ידי עצמו, ובשטר על ידי אחרים, ובלבד שיהא כסף של אחרים, ואומ' לו על מנת שאין לך רשות אלא בו. ר' שמעון בן לעזר אמ' משם ר' מאיר אף בשטר על ידי אחרים, אבל לא על ידי עצמו.
6
ז׳ספינה נקנית במשיכה. ר' נתן אומ' ספינה ואותיות נקנות במשיכה ובשטר. אי זה הוא משיכה, בין שמשך, בין שהנהיג, בין שקרא לה ובאת אחריו, הרי זו משיכה.
7
ח׳אי זו היא מסירה, כל שמסר לו פרומביא, במוסרה, הרי זו מסירה. אימתי אמרו מטלטלין נקנין במשיכה, ברשות הרבים, או בחצר שאינה של שניהם. ברשות הלוקח, כיון שקיבל עליו, קנה. ברשות המוכר, כיון שהגביה, או עד שיוציאו מרשות הבעלים. ברשות זה המופקדין אצלו, עד שיקבל עליו, או עד שישכור לו את מקומן.
8
ט׳החליף עמו קרקעות בקרקעות, מיטלטלין במטלטלין, קרקעות במטלטלין, מטלטלין בקרקעות, כיון שזכה זה נתחייב בחלפיו. רשות גבוה בכסף כיצד, גזבר שנתן מעות הקדש במטלטלין, קנה הקדש בכל מקום שהוא, אבל בהדיוט לא קנה עד שעה שימשוך. אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. כיצד, שור זה הקדש, ובית זה הקדש, אפי' מיכן ועד סוף העולם, קנה הקדש בכל מקום שהוא, אבל בהדיוט לא קנה [עד] שיחזיק.
9
י׳אי זו היא מצות עשה שהזמן גרמא, כגון סוכה, לולב, ותפלין. אי זו היא מצות עשה שלא הזמן גרמא, כגון אבידה, ושלוח הקן, מעקה, וציצית. ר' שמעון פוטר את הנשים מן הציצית, מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא.
10
י״אאי זו היא מצות הבן על האב, מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מוציא ומכניס ומרחיץ את פניו ידיו ורגליו. אחד האיש ואחד האשה, אלא שהאיש ספיקה בו לעשות, והאשה אין ספק בידה לעשות, מפני שיש רשות אחרים עליה. אי זו היא מצות האב על הבן, למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, וללמדו אומנות, ולהשיאו אשה. ויש אומ' אף להשיטו בנהר. ר' יהודה או' כל שאין מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסטות. רבן גמלי' אומ' כל שיש בידו אומנות למה הוא דומה, לכרם [שמוקף גדירו לחרי' שמוקף סייג, וכל שאין בידו אומנו' למה הוא דומה, לכרם] שאין מוקף גדירו ולחריץ שאין מוקף סייג. ר' יוסה או' משם רבן גמליאל כל שבידו אומנות למה הוא דומה, לאשה שיש לה בעל, בין שהיא מתקשטת ובין שאינה מתקשטת אין הכל מסתכלין בה, ואם אין מתקשטת היא תהא לה מורא, וכל שאין בידו אומנות למה הוא דומה, לאשה שאין לה בעל, בין מתקשטת ובין שאינה מתקשטת הכל מסתכלין בה, ואם אין מתקשטת היא לא תהא לה מורא. ר' יוסה בי ר' לעזר אמ' משם רבן גמליאל (ר' אומ') כל שבידו אומנות למה הוא דומה, לכרם גדור, שאין בהמה וחיה נכנסין לתוכו, ואין עוברין ושבין נכנסין לתוכו, ואין רואין את מה שבתוכו. וכל שאין בידו אומנות למה הוא דומה, לכרם פרוץ, שבהמה וחיה נכנסין לתוכו, ועוברין ושבין נכנסין לתוכו, ורואין את מה שבתוכו.
11
י״בר' לעזר בי ר' שמעון אומ' כל מצוה שנתחייבו בה ישראל עד שלא באו לארץ נוהגת בארץ ובחוצה לארץ, ושלא נתחייבו בה אלא משבאו לארץ, אין נוהגת אלא בארץ, חוץ מהשמטת כלים, וגאולת ממכר, ושילוח עבד עברי, שאע"פ שלא נתחייבו בהן אלא משבאו לארץ, נוהגות בארץ ובחוצה לארץ.
12
י״גהעושה מצוה אחת מטיבין לו, ומאריכין לו ימיו ושנותיו, ונוחל את האדמה. וכל העובר עבירה אחת מריעין לו, ומקטפין את ימיו, ואין נוחל את הארץ, ועל זה נאמ' וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בחטא יחידי זה יאבד ממנו טובות הרבה. לעולם יהא אדם רואה את עצמו כאילו חציו זכיי וחציו חייב. עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת, אילו שהכריע עצמו לכף חובה על זה נאמ' וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בחטא יחידי שעשה זה איבד ממנו טובות הרבה.
13
י״דר' שמעון בן לעזר אומ' משם ר' מאיר, לפי שהיחיד נידון אחר רוב[ו], העולם נידון אחר רובו, ועשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת העולם לכף זכות, עבר עביר' אחת אילו שהכריע את עצמו ואת העולם לכף חובה, ועל זה נאמ' וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בחטא יחידי שעשה זה איבד ממנו ומן העולם טובות הרבה.
14
ט״ור' שמעון אומ' היה אדם צדיק כל ימיו, ובאחרונה מרד, איבד את הכל, שנ' צדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו.
15
ט״זהיה אדם רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה, המקום מקבלו, שנ' ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו וגו'.
16
י״זכל העוסק בשלשתן, במקרא, ובמשנה ובדרך ארץ, על זה נאמ' והחוט המשולש לא במהרה ינתק.
17