תוספתא קידושין (ליברמן) ב׳Tosefta Kiddushin (Lieberman) 2
א׳כשם שאין האיש מקדש לבנו בו, ובשלוחו, כך אין האשה מקדשת בה, ובשלוחה.
1
ב׳האומ' לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאני יוסף, ונמצא יוסף ושמעון, על מנת שאני בסם, ונמצא בסם ובורסי, על מנת שאני בן עיר, ונמצא בן עיר ובן כרך, הרי זו מקודשת. שאיני אלא יוסף, ונמצא יוסף ושמעון, שאיני אלא בסם, ונמצא בסם ובורסי, שאיני אלא בן עיר, ונמצא בן עיר ובן כרך, אינה מקודשת.
2
ג׳[התקדשי לי בזו ובזו, היתה אוכלת ראשונה ראשונה, אם נשתייר בידו שוה פרוט' מקודשת, ואם לאו, אינה מקודש']. התקדשי לי בכוס זה, אם יש בו ובמה שבתוכו שוה פרוטה, מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת, זכת בו ובמה שבתוכו. במה שיש בכוס זה, אם יש במה שבתוכו שוה פרוטה, מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת, ולא זכת אלא במה שבתוכו בלבד.
3
ד׳על מנת שאני עני, והיה עני והעשיר, על מנת שאני עשיר, והיה עשיר והעני, על מנת שאני בסם, והיה בסם ונעשה בורסי, על מנת שאני בורסי, והיה בורסי ונעשה בסם, על מנת שאני בן עיר, והיה בן עיר ונעשה בן כרך, על מנת שאני בן כרך, והיה בן כרך ונעשה בן עיר, על מנת שיש לו בנים, והיו לו בנים ואחר כך מתו, על מנת שאין לו בנים, ולא היו לו בנים ואחר כך נולדו לו, הרי זו מקודשת. שאינו אלא עני, והיה עשיר והעני, שאינו אלא עשיר, והיה עני והעשיר, שאיני אלא בסם, והיה בורסי ונעשה בסם, שאיני אלא בורסי, והיה בסם ונעשה בורסי, שאיני אלא בן עיר, והיה בן כרך ונעשה בן עיר, שאיני אלא בן כרך, והיה בן עיר ונעשה בן כרך, שאין לו בנים, והיו לו ואחר כך מתו, שיש לו בנים, ולא היו לו ואחר כך נולדו לו, אין מקודשת. זה הכלל, כל תניי כשמתקיים בשעת קידושין, אע"פ שבטל לאחר מיכן, [הרי זו מקודשת, וכל שאין מתקיים בשע' קדושין, אף על פי שמתקיים לאחר מכן], אין מקודשת.
4
ה׳התקדשי בסלע, משנטלתו מידו אמרה סבור' הייתי שאתה כהן, ואין אתה אלא לוי, שאתה עשיר ואין אתה אלא עני, הרי זו מקודשת. זה הכלל, כל זמן שנפלו קדושין לתוך ידה, בין שהטעה, בין שהטעתו היא, הרי זו מקודשת. ר' שמעון אומ' הטעה לשבח ממון הרי זו מקודשת. כיצד, בדינר זה של כסף, ונמצא של זהב, רוצה היא בשל זהב יתר משל כסף. עני, ונמצא עשיר, רוצה היא בעשיר יותר מבעני. מודה ר' שמעון שאם הטעה לשבח יחסין שאין מקודשת. (התקדשי לי בסלע זו משנטלתו מידו אמרה סבור הייתי שאתה כהן ואין אתה אלא לוי שאתה עשיר ואין אתה אלא עני הרי זו מקודשת זה הכלל כיון שנפלו קדושין לתוך ידה בין שהטעה בין שהטעתו היא הרי זו מקודשת ר' שמעון אומ' אם הטעה לשבח ממון הרי זו מקודשת כיצד בדינר זה של כסף ונמצא של זהב רוצה היא בשל זהב יותר משל כסף עני ונמצא עשיר רוצה היא בעשיר יותר מבעני מודה ר' שמעון שאם הטעה לשבח יחסין שאין מקודשת).
5
ו׳התקדשי לי בסלע זו, בפרה זו, בטלית זו, כיון שלקחה את הסלע, ומשכה את הפרה, והחזיקה בטלית, הרי זו מקודשת.
6
ז׳כינסי לי סלע זו, ובשעת מתנה אמ' הרי את מקודשת לי, הרי זו מקודשת. משנטלתו מידו, רוצה מקודש', רוצה אין מקודשת. הילך סלע זו שאני חייב לך, בשעת מתנה [אמר] הרי את מקודשת לי, רוצה מקודשת, רוצה אין מקודשת. אם משנטלתו מידו, אע"פ ששניהם רוצין אין מקודשת. התקדשי לי בסלע שיש לי בידך אין מקודשת. כיצד יעשה, יטלה הימנה ויחזור ויתננו לה, ויאמר לה הרי את מקודשת לי.
7
ח׳התקדשי לי בסלע זו, משנטלתו מידו הטילתו לים, או לנהר, אין מקודשת. התקדשי לי במנה, ואמרה לו תנהו לפל', אינה מקודשת. שיקבלם לי, הרי זו מקודשת. נתן לה קידושיה ולא אמ' לה הרי את מקודשת [לי], ר' יהודה או' אינה מקודשת. ר' או' אם עסוקין באותו עניין מקודשת, אם לאו, אינה מקודשת. התקדשי לי במנה זה, ונמצא מנה חסר דינר, אין מקודשת. היה בו דינר רע יחליף.
8
ט׳היה מונה ומשליך לתוך ידה ראשון ראשון, יכולה היא שתחזור בו עד שעה שיגמור. זה או' במנה וזה או' במאתים, והלך זה לביתו וזה לביתו, ואחר כך תבעו זה את זה וקידשו, אם האיש תבע את האשה, ייעשו דברי אשה, ואם האשה תובעת את האיש, ייעשו דברי האיש. וכן המוכר חפץ, והיה מונה לתוך ידו (אין) יכול לחזור בו עד שיגמור. זה אומ' במנה וזה אומ' במאתים, והלך זה לביתו וזה לביתו, ואחר כך תבעו זה את זה, אם הלוקח תבע את המוכר ייעשו דברי מוכר, ואם המוכר תבע את הלוקח ייעשו דברי לוקח.
9