תוספתא קידושין (ליברמן) ד׳Tosefta Kiddushin (Lieberman) 4
א׳הנותן רשות לשלשה לקדש לו אשה, ר' נתן אומ' בית שמיי אומ' יכולין שנים להעשות עדים ואחד שליח, בית הלל אומ' שלשתן שלוחין, ואין יכולין להעד.
1
ב׳האומ' לשלוחו צא וקדש לי אשה פלנית ממקום פלני, הלך וקדשה ממקום אחר, אינה מקודשת. הרי היא במקום פל', והלך וקדשה במקום אחר, הרי זו מקודשת. ר' [אלעזר] אומ' בכולן הרי זו מקודשת, עד שיאמר אי איפשי שתתקדשי לי אלא במקום פל'. והאומ' לחבירו צא וקדש לי אשה פל', והלך וקדשה לעצמו, מקודשת לשיני.
2
ג׳מעכשיו לאחר שלשים, ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום, מקודשת לשיני. כיצד יעשו, אחד נותן גט, ואחד כונס. אם היו שני אחים, נפסלה מזה ומזה.
3
ד׳המקדש בטעות, ובפחות משוה פרוטה, וכן קטן שקידש, אע"פ ששלח סבלונות לאחר מיכן, אינה מקודשת, שמחמת קדושין הראשו' שלח. ואם בעל, קנה. ר' שמעון בן יהודה אומ' משם ר' שמעון אע"פ שבעל לא קנה, שלא היתה בעילה אלא מחמת קדושין הראשונים.
4
ה׳המקדש בגזילה, ובפקדון, או שחטף ממנה סלע, וקידשה בה, הרי זו מקודשת. אמ' לה התקדשי לי בסלע שיש בידך, אינה מקודשת. כיצד יעשה, יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה, ויאמר לה, הרי את מקודשת לי.
5
ו׳המקדש בבשר מעשר, אפילו לאחר שחיטה, אינה מקודשת. בעצמיו, ובגידיו, בקרניו, בטלפיו, בדמו, בחלבו, ובעורו, ובגיזתו, הרי זו מקודשת.
6
ז׳המקדש בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים, אינה מקודשת. בהקדש, במזיד קידש, מפני שמעל. בשוגג לא מעל, דברי ר' מאיר. ר' יהודה או' אם יש לו בהן טובת הנאה שוה פרוטה מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת. אמ' ר' נראין דברי ר' יהודה בהקדש, ודברי ר' מאיר במעשר שני.
7
ח׳המקדש ביין נסך, ובע"ז, בעיר הנדחת ויושביה, בעורות לבובין, באשירה ובפירותה, בבימוס, ומה שעליו, במרקוליס, ומה שעליו, ובכל דבר שחל עליו איסור ע"ז, כולן אע"פ שמכרן וקידש בדמיהן, אינה מקודשת. במי חטאת, ובאפר חטאת, מקודשת. ר' יהודה או' אם יש בהן טובת הנאה שוה פרוטה מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת.
8
ט׳האומר לאשה הרי את מקודשת לאחר שאתגייר, לאחר שתתגיירי, לאחר שאשתחרר, לאחר שתשתחררי, לאחר שימות בעליך, לאחר שתמות אחותיך, לאחר שיחלוץ ליך יבמך, בכולם אע"פ שנתקיים התניי אינה מקודשת.
9
י׳קדשתי את בתי, ואיני יודע למי קדשתיה, בא אחד ואמ' אני קדשתיה, נאמן לכונסה. משכנסה בא אחר, ואמ' אני קדשתיה, לא כל הימנו לאוסרה.
10
י״אקדשתי את בתי, הקטנות בכלל, ולא הגדולות בכלל. נתקדשה בתי, הגדולות בכלל, אין הקטנות בכלל. גירשתי את בתי, הקטנות בכלל, ואין הגדולות בכלל. נתגרשה בתי, אין הקטנות בכלל.
11
י״בנשבית ופדיתיה, או שנפסלה לאחד מן הפסולין, לא כל הימנו לאוסרה. קדשתי את בתי, והיו לו עשר בנות, אסורות מן הספק. אם אמ' גדולה, לא נתקדשה אלא גדולה. אם אמ' קטנה, לא נתקדשה אלא קטנה. וכן שני אחין שקידשו שתי אחיות, זה אינו יודע אי זו קידש וזה אינו יודע אי זו קידש, שניהן אסורין מן הספק. אם היו עסוקין בגדולה לגדול, ובקטנה לקטן, אומ' אני (אמרתי) גדולה לא נתקדשה אלא לגדול, וקטנה לא נתקדשה אלא לקטן.
12
י״גקידשתיך, והיא אומרת לא נתקדשה אלא בתי, אסור בקרובות גדולה, וגדולה מותרת בקרוביו, ומותר בקרובות קטנה, וקטנה אסורה בקרוביו.
13
י״דקידשתי את בתך, והיא אומרת לא קדשת אלא אותי, אסור בקרובות קטנה, וקטנה מותרת בקרוביו, ומותר בקרובות גדולה, וגדולה אסורה בקרוביו.
14
ט״וכהנת, ולויה, וישראלית, שניסו לגר, הולד גר, לעבד משוחרר, הולד עבד משוחרר.
15
ט״זגוי, ועבד, הבאו על בת ישראל והולידה בן, הולד ממזר. ר' שמעון בן יהודה אומ' משם ר' שמעון אין ממזר אלא מן האשה שאיסורה איסור ערוה, וחייבין עליה כרת.
16