תוספתא קידושין (ליברמן) ה׳Tosefta Kiddushin (Lieberman) 5
א׳גירי, וחרורי, ממזרי, ונתיני, שתוקי, ואסופי, וכל האסורין לבא בקהל, מותרין לבא זה בזה, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומ' ארבעה קהלות הן, קהל כהנים, קהל לוים, קהל ישראל, קהל גרים, והשאר מותרין לבא זה בזה. וחכמים אומ' שלש קהלות הן, קהל כהנים, קהל לוים, קהל ישראל. ר' ליעזר או' כל האסורין לבא בקהל, ודאן בודאן מותר, ודאן בספיקן, ספיקן בודאן, וספיקן בספיקן, אסור. אילו הן הספיקות, שתוקי, ואסופי, וכותי. וכן היה ר' ליעזר אומ' ממזר לא ישא את הכותית, וכותי לא ישא את הממזרת, וכותי לא ישא את הכותית, וכן שתוקי, ואסופי, כיוצא בהן.
1
ב׳גר ועבד משוחרר מותר בממזרת, והולד ממזר, דברי ר' יוסה. ר' יהודה או' גר לא ישא את הגיורת. גר ועבד משוחרר וחלל מותרין בכהנת. אי זה היא עיסה, כל שאין בה לא משום נתינות, ולא משום ממזרות, ולא משום עבדי מלכים. אמ' ר' מאיר שמעתי כל שאין בה לא משם נתינות, ולא משם ממזרות, ולא משם עבדי מלכים, משיאין לכהונה. ר' שמעון בן לעזר או' משם ר' מאיר, וכן היה ר' שמעון בן מנסיא או' כדבריו, מפני מה אמרו עיסה פסולה לכהונה, מפני שספק חללים שניטמעו בה, מכירין ישראלים נתינין וממזרין שביניהן, ואין מכירין חללים שביניהן.
2
ג׳בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם. ר' יהוד' אומ' בת גר זכר כבת חלל זכר, ופסולה מן הכהונה. עיסה פסולה לכהונה. נשאת לישראל, בתה כשירה לכהונה. [גיורת וחללה פסולה לכהונה, נשאת לישראל, בתה כשרה לכהונה. שבויה פסולה לכהונה, נשאת לישראל, בתה כשרה לכהונה. שפחה פסולה לכהונה, נשאת לישראל, בתה כשרה לכהונה]. נמצאו ישראל מקוה לכהנים, ושפחה מקוה לכל הפסולין.
3
ד׳נתינין וממזרין טהורין לעתיד לבא דברי ר' יוסה. ר' מאיר אומ' אין טהורין. אמ' לו ר' יוסה והלא כבר נאמ' וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. אמ' לו ר' מאיר מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם. אמ' לו ר' יוסה, מה ת"ל אטהר אתכם, אפי' מן הנתינין ומן הממזרות. מצרי שנשא מצרית, אדומי שנשא אדומית, דור ראשון ושני אסור ושלישי מותר. אמ' ר' יהודה בנימן גר מצרי היה לו חבר מתלמידי ר' עקיבא אמ' אני גר מצרי ונשאתי אשה גיורת מצרית, הריני הולך להשיא לבני אשה בת גיורת מצרית, כדי שיהא בן בני מותר לבא בקהל, שנ' דור שלישי יבא להם בקהל ה'. אמ' לו ר' עקיבא, בנימין, טעית הלכה, משעלה סנחריב ובלבל את כל האומות, לא עמונים ומואבים במקומן, ולא מצרים ואדומים במקומן, אלא עמוני נושא מצרית, ומצרי נושא עמונית, ואחד מכל אילו נושא אחד מכל משפחות האדמה, ואחד מכל משפחות האדמה נושא את כל אילו. הכל הולך אחר הולד. לויה, וישראלים, מוסיפין עליהן עוד אחת, הרי שתים עשרה. בדק את האם, אינו צריך לבדוק את הבנים. בדק את הבנים, אינו צריך לבדוק את האם. בדק את הגדולים, אין צריך לבדוק את הקטנים. בדק את הקטנים, אין צריך לבדוק את הגדולים. במה דברים אמורים באשה אחת, אבל בשתי נשים, בדק את האם, צריך לבדוק את הבנים, בדק את הבנים, צריך לבדוק את האם, בדק את הגדולים, צריך לבדוק את הקטנים, את הקטנים, צריך לבדוק את הגדולים.
4
ה׳האומ' בני זה ממזר, אין נאמן. בני זה בן גרושה, או בן חלוצה, על הקטן נאמן, על הגדול אין נאמן, דברי ר' יהודה. וחכמים או' אפי' שניהם אומ' על העובר שבמיעיה ממזר הוא אין נאמנין.
5
ו׳מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים, ובא הוא ואשתו ובניו, ואמ' אשה שיצאת עמי למדינת הים הרי היא זו ואילו בניה, אין צריך להביא ראיה עליה ולא על הבנים. מתה, ואילו בניה, מביא ראיה על הבנים, ואין צריך להביא על האשה.
6
ז׳נאמנת אשה שתאמר אילו בני. ואשה שנשאתי למדינת הים הרי היא זו ואילו בניה, צריך להביא ראיה על האשה, ואין צריך להביא ראיה על הבנים.
7
ח׳נאמנת אשה שתאמר אילו בני.
8
ט׳מתייחדת אשה אחת עם שני אנשים, אפי' שניהם כותיים, אפי' שניהם עבדים, אפי' אחד כותי ואחד עבד, חוץ מן הקטן שאינה בושה לשמש כנגדו.
9
י׳אחותו, וחמותו, ושאר כל עריות שבתורה, לא יתייחד עמהן אלא על פי שנים. אבל היא לא תתייחד אפי' עם מאה גוי. ר' לעזר או' אף מי שיש לו אשה ובנים, ואין שרוין אצלו, לא ילמד סופרין. ר' יודה או' רווק לא ירעה בהמה דקה, ולא יישנו שני רווקים בטלית אחת. וחכמים אמרו לא נחשדו ישראל על כך.
10
י״אהיה ר' מאיר אומ' יש איש ואשה שמולידין חמש אומות. כיצד, גוי שיש לו עבד ושפחה ולהם שני בנים, נתגייר אחד מהן, הרי אחד גר ואחד גוי. נתגייר רבן, וגיירן לעבדים, והולידו בן, והולד עבד. (נשתחרר אחד מהן הרי אחד והולידו בן, הולד ממזר).
11
י״בנשתחררה שפחה, ובא אליה אותו עבד, והולידו בן, הולד משוחרר, נשתחררו שניהם, והולידו בן, הולד עבד משוחרר.
12
י״גיש שמוכר את אביו ונותן לאמו כתובתה. כיצד, מי שיש לו עבד ושפחה, והולידו בן, שחרר שפחתו ונשאה, וכתב נכסיו לבנה, והוא שמוכר לאביו ונותן לאמו כתובתה.
13
י״דכל שעסקו עם הנשים לא ייתחד עם הנשים, כגון הסרידין, והסרוקות, והגרדין, והרוכלין, והחייטין, והספרין, והכובסין, והנקורות. ר' מאיר אומ' אין לך אומנות שעברה מן העולם, אלא אוי לו לאדם שרואה את הוריו באומנות פגומה.
14
ט״ור' אומ' לעולם ישתדל אדם וילמד את בנו אומנות נקייה מגזל וקלה, ויתפלל למי שהעשר שלו שאין לך אומנות שאין בה עניות, להודיעך שאין עשר ועני מן האומנות. אמ' ר' שמעון בן לעזר הראית מימיך ארי סבל, צבי קייץ, שועל חנוני, זאב מוכר קדירות, בהמה חיה ועוף שיש להן אומנות, והן לא נבראו אלא לשמשני, ואני לשמש את קוני, והלא דברים קל וחומר, ומה אם אילו שלא נבראו אלא לשמשני הרי הן מתפרנסין שלא בצער, אני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער, אלא שהורעתי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי.
15
ט״זר' נוהריי אומ' מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, שאוכלין שכר עמלה בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא להם, לפי שכל אומניות שבעולם אין עומדין לאדם אלא בנערותו, בזמן שכוחו עליו, אבל אם בא לידי חולי, או לידי זקנה, לידי מידת הייסורין, ואין עושה מלאכה, לסוף שמת ברעב, אבל תורה משמרתו לאדם מכל רע בנערותו, ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו. בנערותו מהו אומ', וקויי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים וגו'. בזקנותו מהו אומ', עוד ינובון בשיבה וגו'.
16
י״זוכן אתה מוצא באברהם אבינו שבירכו המקום בזקנותו יותר מנערותו, שנ' ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם. ר' מאיר אומ' שלא היתה לו בת. ר' שמעון אומ' משם ר' יהודה שהיתה לו בת. ר' לעזר המודעי או' זו איסתגנינוס שהיתה בידו של אברהם אבינו שהכל היו באין לפניו. ר' שמעון בן יוחי אומ' זו מרגלית טובה שהיתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל הרואה אותה מיד נתרפא. משמת אברהם אבינו נטלה המקום ותלאה בגלגל חמה.
17
י״חמדה שנייה, שלא מרד עשו בימיו.
18
י״טמדה שלישית, שעשה ישמעאל תשובה בימיו.
19
כ׳אחרים אומ' בת היתה לו לאברהם ובכל שמה.
20
כ״אוברכו המקום בזקנותו יותר מנערותו. וכל כך למה, מפני שעשה את התורה עד שלא באת, שנ' עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורותי, תורתי לא נאמ' אלא תורותי, מלמד שנתגלו לו טעמי תורה ודקדוקיה.
חסלת מסכתא
וסליק סדרא
בריך רחמנא דסייען
חסלת מסכתא
וסליק סדרא
בריך רחמנא דסייען
21