תוספתא כלאים (ליברמן) ג׳Tosefta Kilayim (Lieberman) 3

א׳אי זו היא קרחת הכרם, כרם שחרב אמצעו ונשתיירו בו ארבעה וחמשה גפנים, בין מארבע רוחות, בין משלשת רוחות, ובין משתי רוחות זו כנגד זו. אי זו מחול הכרם, בין שני כרמים דברי ר' יהודה. וחכמים אומ' אם אין שם (אלא) שתים עשרה אמה לא יביא זרע לשם. היו שם שתים עשרה אמה, נותנין לו עבודתו וזורע את המותר.

ב׳יש במחיצת הכרם להקל ולהחמיר. כיצד, מחיצה סמוכה לגפנים, זורע חוצה לה עד שמגיע לעיקר מחיצה, שאילו אין שם מחיצה נותנין לכרם ארבע אמות (משוכה) וזורע את המותר. היתה משוכה אחת עשרה אמה, לא יביא זרע לשם, שאילו אין שם מחיצה נותן לכרם ארבע אמות וזורע את המותר.

ג׳מחיצת הכרם שנפרצה, אומ' לו גדור, גדרה ונפרצה, אומ' לו גדור. אם נתיאש הימנה, הרי זה קדש, וחייב באחריותה. כמה תהא מטעתה, שלש כנגד שלש. ניטלה אחת מן החיצונות, כמה יהא ביניהן, שתים כנגד שתים מארבע אמות עד שמונה, והזנב מארבע אמות ועד שמונה. היו שתים כנגד שתים (פוחת) מארבע אמות ועד שמונה, והזנב [פחות מארבע אמות, יתר על שמונה, או שתים כנגד שתים פחות מארבע אמות, יותר על שמונה, וזנב] מארבע ועד שמונה, הרי זה אינו כרם, עד שיהו שתים כנגד שתים מארבע אמות ועד שמונה, והזנב מארבע אמות ועד שמונה.

ד׳כוורת מכוון, ונוף אין מכוון, הרי זה כרם. נוף מכוון, וכוורת אין מכוון, הרי זה אינו כרם. היו דקות ולא היו מכוונות, העבו ונעשו מכוונות, הרי זה כרם. כיצד יודע אם היו מכוונות אם לאו, מותח את החוט לעיקר גפנים, אם היו כולן נוגעות בחוט, הרי זה כרם. אחת נכנסת ואחת יוצא, הרי זה אינו כרם.

ה׳ר' שמעון אומ' חרץ שנטוע כהלכתו, או שהיה מוקף כשובך הזה עגול, הרי זה אין חריץ. כרם שנטוע ערבוביא, אם יש בו לכוין שתים כנגד (שתים) שלש, הרי זה כרם, ואם לאו אינו כרם. זה היה מעשה ובאו ושאלו את רבן גמליאל, ואמ' להן צאו ושאלו את יוסה בן גיאלי שהוא בר ובקי בהלכות הכרם. יצאו ושאלוהו, אמ' להם אם יש בו לכוין שתים כנגד שלש, הרי זה כרם, ואם לאו אינו כרם. ר' שמעון אומ' כרם שנטוע על פחות מארבע אמות, או יתר על שמונה, הרי זה אינו כרם.

ו׳כרם שנטוע כהלכתו ושורה אחת יוצא ממנו, כשהוא מודד, נותן לכרם ארבע אמות ולשורה ארבעה טפחים. היה נטוע כהלכתו וגפנים החיצונים נראין מבנתים, כשהוא מודד מבפנים, נותן לכרם ארבע אמות ולשורה ששה טפחים.

ז׳גפן שנטועה במדריגה נותן לה עבדתה.

ח׳הזרעים והירקות שנטועין במדריגה נותנין להם עבודתן.

ט׳היו לו שתי שדות זו למעלה מזו, התחתונה נטועה כרם והעליונה אין נטועה כרם, זורע [את העליונה עד שמגיע לעיקר התחתונה. העליונה נטועה כרם והתחתונ' אין נטוע' כרם, זורע] את התחתונה ואת המדריגה עד שמגיע לעיקר גפנים.

י׳גפן שנטועה בנקע עמוק עשרה ורחב ארבעה, נותנין לה עבודתה למטה, פחות מיכן, נותנין לה עבודתה למעלה. חריץ שעובר בכרם עמוק עשרה ורוחב ארבעה, ר' ליעזר או' זורעין בתוכו שלשה זרעונין, אחד מיכן, ואחד מיכן, ואחד באמצע. אמ' ר' ליעזר בן יעקב נראין דברי ר' ליעזר (בן יעקב) בחריץ מבורץ.

י״אהנוטע ירק בכרם או המקיים הרי זה מקדש ארבעים וחמש גפנים. אימתי, בזמן שנטועות על ארבע ארבע, או [על] חמש חמש, היו נטועות על שש שש, או על שבע שבע, הרי זה מקדיש שש עשרה אמה לכל רוח, עגולות לא מרובעות. ר' שמעון בן אלעזר אומ' תוקע בארץ ומודד שש עשרה אמה לכל רוח, עגולות לא מרובעות, מפני שנראות בקרן טבלה.

י״בר' שמעון בן יהודה אומ' משום ר' שמעון הזורע וסיערתו הרוח לאחריו, מותר, מפני שהוא אונס, סייעתו הרוח לפניו, [אסור]. בעל הבית שקיים ירקות שדה בכרם, אסור לו ואסור לכל אדם. אחר מכל מקום שקיים ירקות שדה בכרם, אסור לו ומותר לכל אדן. הלשישות והלבוצין והברכוייר והבולפסין והרכפה והכרכום והקינרס והחמיתה והחלמית והסיאה והאזוב והקורנית והקישואין והדלועין והאבטיחים והמלפפונות, ופול המצרי מיני זרעים, הרי הן כלאים בכרם.

י״גהאירוס והקיסום ושושנת המלך מיני זרעים, ואינן כלאים בכרם. ר' דוסתאי בן יהודה אומ' מיני דשאים הן כלאים.

י״דהחשיפה והאיטן והגמי, וכל הגדילין באפר, מיני דשאים, הרי הן כלאים בכרם.

ט״והקנים והחגין והוורד והאטדין מין אילן, ואינן כלאים בכרם. זה הכלל, כל המוציא עליו מעיקרו הרי זה ירק, וכל שאין מוציא עליו מעיקרו הרי זה אילן.

ט״זהחצב, ר' ישמעאל אומ' כלאים, וחכמים אומ' אין כלאים. כשות, ר' טרפון אומ' אין כלאים, וחכמים אומ' כלאים. אמ' ר' טרפון אם כלאים בכרם, תהא כלאים בזרעים, ואם אין כלאים בזרעים, לא תהא כלאים בכרם.

י״זצלף, בית שמיי אומ' כלאים בכרם, ובית הלל או' אין כלאים. אילו ואילו מודים שחייב בערלה.