תוספתא כלאים (ליברמן) ה׳Tosefta Kilayim (Lieberman) 5
א׳כלאי הכרם מותרי' משום גזל, ופטורין מן המעשר.
1
ב׳כלאי זרעים אסורין משום גזל, וחייבין במעשרות.
2
ג׳סוס שילדה מן החמור, מותר עם אמו, ואם היה אביו חמור, אסור עם אמו. חמור שילדה מן הסוס, מותר עם אמו, אם היה אביו סוס, אסור עם אמו. רחל שילדה [מן עז], מותר עם אמו, אם היה אביו עז, אסור עם אמו. עז שילדה מן רחל, מותר עם אמו, אם היה אביו רחל, אסור עם אמו, ואין קרב לגבי מזבח.
3
ד׳כוי מטילין עליו שני חומרים. אין קושרין את הסוס לא לצידי הקרון ולא לאחר הקרון, ולא את הלפדקים לגמלים. ר' מאיר מתיר. אם היו מסיעין בירידה ובעלייה, הכל מודים שהוא אסור.
4
ה׳לא יקשור סוס לפרד, ופרד לחמור, וחמור לערוד, מפני שמנהגין זה את זה. אם עשה כן, ר' מאיר מחייב, וחכמים פוטרין. ר' יהודה אומ' בני סוסה ובני חמורה כאחד, אוסרין זה את זה. וחכמים או' כל הפרדות מין אחד הן.
5
ו׳איסי הבבלי אומ' אסור לרכוב על גבי פרדה, מקל וחומר, ומה אם במקום שמותר ללבוש שני חלוקות כאחד הרי הוא אסור בתערובתן, מקום שאסור לנהוג שתי בהמות כאחד אינו דין שאסור בתערובתן. אמרו לו הרי הוא או' והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אתו אל גחון. אמ' להן אין משיבין מתקוע. אמרו לו הרי הוא אומ' ויעש דוד הישר בעיני ה' ולא סר מכל אשר צוהו רק בדבר אוריה החתי.
6
ז׳כלב מין חיה, ר' מאיר או' מין בהמה. מה הפרש בין ר' מאיר וחכמים, אלא שהכותב חיתו לבנו, ר' מאיר אומ' לא כתב לו כלב, וחכמים או' כתב לו כלב. הכותב בהמתו לבנו, ר' מאיר או' כתב לו כלב, וחכמים אומ' לא כתב לו [כלב].
7
ח׳כלב כופרין מין חיה. הירודין והנעמית הרי הן כעופות לכל דבר. שאין בהמה טמאה יולדת מין טהורה, ולא טהורה מין טמאה, ולא גסה מין דקה, ולא דקה מן גסה, ולא אדם מן כולן, ולא כולן מן אדם.
8
ט׳כל שיש ביישוב יש במדבר, הרבה במדבר שאין ביישוב.
9
י׳כל שיש ביבשה יש בים, הרבה בים שאין ביבשה. אין מין חולדה בים.
10
י״אהחוסם את הפרה, והמזויג את הכלאים, פטור. אין לך שהוא חייב אלא הנוהג והמנהיג בלבד.
11
י״בצמר הגמלים וצמר הרחלים. במי דברים אמורים בזמן שטרפן זה בזה והביא פשתן ביניהן וטרף, אבל העושה חלוק של צמר הגמלים כולו וכולו צמר הארנבים, וארג בו חוט אחד של צמר בצד זה וחוט אחר של פשתן, אסור.
12
י״גבגד שיש בראשו אחד כלאים, לא יתכסה בצד השיני, אע"פ שהכלאים מונח בארץ.
13
י״דחלוק של צמר שניפרס ופירפו בחוט של פשתן, ושל פשתן שניפרס ופירפו בחוט של צמר, אם תופרן אסורין משום כלאים, ויוצאין בהן בשבת.
14
ט״ולובש אדם שתי חלוקות זו על גבי זו, אע"פ שפונדתו חגורה עליו מבחוץ, ובלבד שיתן את המשיחה ויקשור בין כתפיו.
15
ט״זבלארי נשים, אין בהן משום כלאים, ואם תופרן מקבלות את הטומאה, ואסורות משום כלאים.
16
י״זמטפחות תיבה, אין בהן משום כלאים, מטפחות ידים, ומטפחות ספרים, ומטפחות ספוג, אין בהן משום כלאים. ר' ליעז' אוסר דברי ר' מאיר. ר' יהודה או' ר' ליעזר מתיר, וחכמים אוסרין.
17
י״חלא יתן את המרדעת [על כתפו] אפילו להוציא עליה את הזבל. ור' לעזר בר שמעון מתיר.
18
י״טבגד שאבד בו כלאים, לא ימכרנו לגוי, ולא יעשנו מרדעת לחמור. ר' שמעון בן לעזר אומ' לא יעשה הימנו אימרא המפורסמת, אבל יעשה ממנו תכריך למתים.
19
כ׳עיט של צמר שנתנו בפשתן, מותר. עשה שני ראשיו בצד אחד, אסור.
20
כ״אצמר שנתנו בפשתן להיות אורג עליו, הרי זה אסור, שבשעה שהיה ליגוז היה ניטוה. אמ' ר' שמעון בן לעזר למה נקרא שמו שעטנז, מפני שמיליז את אביו שבשמים עליו.
21
כ״בר' חנניה בן גמליאל אומ' לא יקשור סרק של צמר ושל פשתן לחגור בו את מתניו, אע"פ שהרצועה באמצע.
22
כ״גהפוקרית, והציפה, אין בהן משום כלאים, ואם תפרן מקבלין טומאה ואסורין משום כלאים.
23
כ״דפשתן שצבעו בחרת, לא ימכרנו לגוי, ולא יעשנו אימרא לפשתן המפורסמת. בכרים ובכסתות, הרי זה מותר.
24
כ״האיסטפלינית, מלוגמא, ורטייה, אין בהן משום כלאים.
25
כ״והמת, והבהמה, והאוהלין, והאכסילון, והגרגס, והאסטמא, וקלע ואילון, ובגדי כהנים, ובגדי כהן גדול, אין בהן משם כלאים.
26
כ״זבגדי כהן גדול, היוצא בהן למדינה חייב, שבמקדש בין לשרת בין שלא לשרת פטור, מפני שהן ראויין לעבדה.
27