תוספתא מעשר שני (ליברמן) ד׳Tosefta Maaser Sheni (Lieberman) 4
א׳הפודה מעשר שני שלו הרי זה חייב בחומש. אחד הכונס מתוך שלו, ואחד לוקח, ואחד יורש, ואחד שניתנו לו במתנה, ואחד הלוקח מן הגוי ומן הכותי פירות טבלים (אחד שירש ואחד שניתן לו במתנה) הרי זה חייב בחומש.
1
ב׳כיצד חייב בחומש, הפודה בסלע נותן חמשה דינרין. ר' לעזר בי ר' שמעון אומ' הפודה בשקל נותן חומשה של סלע. הפודה במעשר שני אם רצה לדקדק ידקדק. כיצד חילל על הסלע ונמצאת רעה, על הטריסית ונמצאת רעה, יחליף.
2
ג׳מערימין על מעשר שני לפוטרו מן החומש. כיצד, אומ' אדן לבנו ובתו הגדולים, לעבדו ולשפחתו העברים, הילך מעות האילו ופדה בהן את מעשר זה. אבל לא יאמר לו, פדה לי בהן את מעשר זה. אמ' ר' יהושע בן קרחה בראשונה היו נוהגין כן. משרבו הרמיין, אומ' אדם לחבירו הרי הפירות האילו נתונין לך במתנה, וחוזר ואומר לו הרי הן מחוללין על פירות שיש לי בבית, ובלבד שלא יאמר לו הרי הן מחוללין על מעות שיש לי בתוך הכיס עד שיזכם בעל הבית לתוך ידו, או עד שישכור לו את מקומו.
3
ד׳מפקיד אדם מעשר שיני שלו אצל חבר, ושל דמיי אצל עמי הארץ. אבא חלפי בן קרויא אומ' בראשונה היו עושין כן. חזרו לומ' אפי' חבר אין מפקידין אצלו, שאין אתה יודע מי עומד אחריו.
4
ה׳נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש. ר' ליעזר אומ' יאכל, וחכמים או' לא יאכל. אמ' ר' נראין דברי ר' ליעזר בשבת, ודברי חכמים [בחול].
5
ו׳מי שלא קרא שם לתרומת מעשר של דמיי, ר' ליעזר אומ' יאכל, וחכמים או' לא יאכל. אמ' ר' יוסה נראין דברי ר' ליעזר בשבת, ודברי חכמים בחול.
6
ז׳שני אחין, ושני שותפין, אב ובנו, פודין זה לזה מעשר שני ונותנין זה לזה מעשר עני. אמ' ר' יהודה תבוא מאירה לאדם שנותן מעשר עני לאביו. אמרו לו מה אילו היו שניהם עניים. אשתו פודה לו את המעשר כדברי ר' שמעון בן לעזר. אשתו אין פודה לו את המעשר. כל אילו שאמרו פודין זה לזה מעשר שיני, נותנין זה לזה מעשר עני. מודה ר' שמעון בן לעזר באשתו שאף על פי שפודה לו את המעשר, שאין נותנין לה מעשר עני.
7
ח׳מפרישין תרומת מעשר על פירות עם הארץ, אע"פ שעושה תקלה לבאין אחריו. כיצד הוציא פירות מתוך ביתו, ואמ' לו הפריש על אילו, לא הפריש אלא עד מקום שהוא לוקח.
8
ט׳מחללין מעשר שני על מעות עם הארץ, אע"פ שעושה תקלה לבאין אחריו. כיצד הוציא מעות מתוך ביתו, ואמ' לו חלל על אילו, לא חילל אלא עד מקום שהוא לוקח. ופורט לו דינר לאלתר. אם מחמת החוב מותר, אם מחמת מלוה הרי זה אסור, עד שילך לתוך ביתו ויחזור. קטן שמוכר בשוק, מפרישין עליו מעשר שני. כיצד, נתן לו טריסית, בין שהוא ביד הלוקח, בין שהוא ביד המוכר, בין שהוא בא באונקלי, ונפל מפריש עליו והולך. נטל הימנו דינר מפריש עליו והולך. ולא עוד אלא שאדן מוציא דינר מתוך ביתו, מפריש עליו והולך וחוזר ומביאו לו באחרונה, ואו' לו על זה חללתי.
9
י׳לקח הימנו עשרה דינרין של זהב, לא יחלל על כולן אלא על אחד מהן. לקח ממנו עשרה כורין של חטה, לא יפריש על כל המגורה אלא על אחד מהן. לקח ממנו עשר חביות של יין, לא יפריש על כל האוצר אלא על אחד מהן. לקח הימנו עשר אגודות של ירק, לא יפריש על כל האונקלי אלא על אחת מהן, שלא להפחיד את השוק בעיניו.
10
י״אמוכר מעשר שני לשם [חולין]. לא ימכרנו לשם מעשר, מפני שפוגם את המעשר. יש לו חולין ומעשר שני מעורבין זה בזה, ומבקש למוכרן, מוכר ראשון ראשון ונותן לתוך האונפלי. נתנן כולן בכרך, נוטל דמיהן בכרך. אלו שרוצה מוכר לשם חולין, ואלו שרוצה מוכר לשם מעשר שיני.
11
י״בהאומר מעשר שני מחולל על סלע שתעלה בידי מכיס זה, ועל דינר שיעלה בידי מכיס זה, ר' יוסה אומ' לא חילל, וחכמים אומ' חילל. מודה ר' יוסה לחכמים באומר מעשר שני מחולל על סלע חדשה שתעלה בידי מכיס זה, ועל דינר חדש שיעלה בידי מכיס זה, שזה חלל. מודים חכמים לר' יוסה באומר מעשר שני מחולל על סלע שהיתה ביד בני, ועל דינר שהיה ביד בני, שלא חלל, שאני או' שמא לא היתה בידו באותה שעה.
12
י״גהאומר מעשר שני מחולל על סלע שאפרוט מן הדינר, ועל טריסית שאפרוט מן הסלע, פורט לו דינר ונוטל הימנו [סלע. סלע ונוטל הימנו טריסית. נותן אדם לחברו טריסית טברית ונוטל המנו] צפורית, [צפורית] ונוטל הימנו גוברית. דינר ונוטל הימנו שני פנדיונין, פנדיון ונוטל הימנו שני איסרין. במי דברים אמורים בשל דמיי, אבל בשל ודיי הרי זה אסור. אף בדמיי מחללין אותו נחשת על נחשת. נותן אדם לחבירו נולגית ונוטל הימנו דינר, דינר ונוטל הימנו פונדיון. אמ' ר' יוסה במי דברים אמורים בדמיי, ובדוחק, אבל בודיי ובריוח הרי זה אסור.
13
י״דהיה עובר ממקום למקום ובידו מעות, אם עתיד לחזור למקומו [מחללין] כשער מקומו, ואם לאו מחללן בשויהן כשער אותו מקום. הפריש תרומה, ומעשר ראשון, ומעשר שיני, ולא קרא להן שם, ר' יוסה אומ' נתקדשו. ר' יהודה אומ' לא נתקדשו. ר' או' אם עתיד לקרות להן שם, אין בהן קדושה עד שיקרא להן שם, אם אין עתיד לקרות שם נתקדשו. פדה הימנו מעשר בסלע, ולא הספיק למושכו עד שעמד בשתים, מה שפדה פדה, ומדת הדין ביניהן. פדה ממנו מעשר בשתים, ולא הספיק למשכו עד שעמד בסלע, מה שפדה פדה, ומדת הדין ביניהן, שמעשר שני פדייתו היא מכירתו. רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקא או' אף הקדש פדייתו היא משיכתו.
14
ט״והמניח אסר ואכל עליו חציו, והלך למקום אחר, והרי הוא יוצא בפונדיון, ואכל עליו עוד אסר. המניח פונדיון ואכל עליו חציו, והלך למקום אחר, והרי הוא יוצא באיסר, ואוכל עליו עוד פלג. זה הכלל, עד שלא פדאו, מה שהשביח השביח לפי חשבון, ומה שפגם פגם לפי חשבון, משפדאו, מה שהשביח השביח לשני, ומה שפגם פגם לשני.
15