תוספתא מעשר שני (ליברמן) ה׳Tosefta Maaser Sheni (Lieberman) 5
א׳מצא כלי וכתוב עליו אלף, דלת, ריש, תיו, הרי זו תרומה. יוד, מם, הרי זה מעשר. פי, שין, הרי זה שני. וחכמים אומ' כולן שמות אדם הן. אבל מצא חבית מליאה פירות [וכתוב עליה תרומה, הרי זו תרומה, מעשר, הרי זו מעשר. אמר ר' יוסי אפילו מצא חבית מלאה פירות] וכתוב עליה תרומה, הרי אילו חולין, שאני אומ' אשתקד היתה מליאה פירות ופנה. אם היתה חדשה, אומ' אני תרומה כנס לתוכה ופנה, וחזר ומלאה חולין. מודה ר' יוסה שאם כתוב בחרס ונתון על פי חבית, בינייר ונתון על פי עגולה, אם תרומה, הרי זו תרומה, אם מעשר, הרי זה מעשר.
1
ב׳מצא כלי חרס וכתוב עליו קוף, קרבן, הוא קרבן ומה שבתוכו קרבן דברי ר' מאיר. וחכמים או' אין דרך בני אדם להיות מקדיש כלי חרס. מצא כלי מתכות וכתוב עליו קרבן, אם היה ריקן אסור להשתמש בו עד שיודע שהוא של הקדש ונפדה.
2
ג׳מצא כלי חרס וכתוב עליו קרבן הרי זה קרבן, מעשר עיר, הרי זה מעשר עיר, לשם יוסף, לשם שמעון, לא אמ' כלום. לעלות ולאכלו בירושלם, הרי אילו חולין. מעשר סתם, מטילין עליו שני חומרין.
3
ד׳האומ' מעשר שני יש לי בבית ונמצא בעלייה, בעלייה ונמצא בבית, בכיס ונמצא בדליסקיס, בדליסקיס ונמצא בכיס, הרי אילו שני.
4
ה׳מעשר שיני יש לי, והלך ומצאו בין בבית בין בעלייה, בין בכיס בין בדליסקיס, הרי אילו חולין. כיס של מעשר שני יש לי בתוך הבית, והלך ומצא שם שנים, שלשה כיסין, הגדול למעשר שני, ושנים הקטנים חולין. לא יאכל מן הקטנים עד שיחללם על הגדול. שמונה של זהב יש לי בכיס, והלך ומצא שלשה דינרי זהב הרי אילו [שני. שמונ' דינרי זהב יש לי בכיס, והלך ומצא שמנה של זהב הרי אלו] של חולין. שמונה של זהב יש לי בכיס, והלך ומצא חמשים סלע או מאתים זוז. [מאתים זוז] או חמשים סלע, ואחר כך מצא שמונה דינרי זהב הרי אלו שני.
5
ו׳שמונה דינרי זהב יש לי בכיס, והלך ומצא חמשים סלע או מאתים זוז. מאתים זוז או חמשים סלע, אחר כך מצא שמונה של זהב הרי אלו חולין.
6
ז׳הרי שם מנה ומצא מאתים, חולין ומעשר שני מעורבין זה בזה דברי ר'. וחכמים או' הכל חולין. מאתים ומצא מנה, מנה מונח ומנה מוטל דברי ר'. וחכמים או' הכל חולין.
7
ח׳היה חולה ומשותק, אמרו לו היכן מעשר שני שלך, הורן באצבעו כך וכך הן. שמא במקום פלוני הן, הרכין בראשו, בודקין אותו שלשה פעמים, אם אמ' על הן הן ועל לאו לאו, דבריו קיימין.
8
ט׳היה מצטער איכן מעשר שיני של אבה, בא איש חלום אמ' לו כך וכך הן, במקום פלוני הן, זה היה מעשה ומצאו שם מעות ובאו ושאלו את חכמים ואמרו הרי אילו חולין, שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.
9
י׳האומר לבניו אפי' אתם מתים אל תגעו בזוית זו, הלכו ומצאו שם מעות הרי אילו חולין.
10
י״אראו את אביהן שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל, ואמ' של פלני הן, של מעשר שני הן, אם כמערים לא אמ' כלום, אם במתכוין לעדות דבריו קיימין.
11
י״באמ' להם אחד אני ראיתי את אביכם שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל, לא אמ' כלום. במקום פלוני בשדה פלנית, דבריו קיימין. זה הכלל כל המצוי להם לא אמ' כלום, כל שאין מצוי להם דבריו קיימין.
12
י״גאמ' לו כובס טלית זו של אביך היית ולקחתיה ממנו נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם יש עדים שהוא של אביו ואמ' לקחתיה ממנו אינו נאמן. אחרים אומ' הקדיש סוקרין אותו בסיקרא, בית ע"ז מפחמין אותו בפחמין, בית מנוגע מטילין עליו אפר מקלה, מקום הרוג מציינין אותו בדם, מקום עגלה ערופה מציינין אותו בחגירה של אבנים.
13
י״דכרם רבעי עולה לירושלם מהלך יום לכל צד. במי דברים אמורים בכרם שיש בו חמש גפנים, אבל כרם שאין בו חמש גפנים, ושאר כל האילן, הרי זה נפדה סמוך לחומה. רבן שמעון בן גמליאל או' אחד כרם שיש בו חמש גפנים ואחד כרם שאין בו חמש גפנים הרי זה עולה לירושלם. ומחלק ממנו לשכניו ולקרוביו ולמיודעיו ומעטר בו את השוק. אמ' ר' שמעון אין בזה עיטור השוק, אלא פודהו כשער מקומו ודמיו נאכל מעשר שני.
14
ט״ומשחרב הבית, בית דין הראשון לא אמרו בו כלום. בית דין האחרון גזרו שיהא זה נפדה סמוך לחומה.
15
ט״זמעשה בר' אליעזר שהיה לו כרם בצד כפר טבי במזרח לוד, ולא רצה לפדותו. אמרו לו תלמידיו, ר' משגזרו שיהא נפדה זה סמוך לחומה אתה צריך לפדותו. עמד ר' אליעזר ובצרו ופדאו. ושאר כל האילן, נטע רבעי כמעשר שני.
16
י״זכרם רבעי, בית שמיי או' אין לו חומש ואין לו ביעור. ובית הלל אומ' יש לו חומש ויש לו ביעור. במי דברים אמורים בשביעית, אבל בשאר שני שבוע יש לו חומש ויש לו ביעור דברי ר'. רבן שמעון בן גמליאל או' אחד שביעית ואחד שאר שני שבוע, בית שמיי אומ' אין לו חומש ואין לו ביעור, ובית הלל אומ' יש לו חומש ויש לו ביעור.
17
י״חבית שמיי או' אין גוממין אותו, ובית הלל או' גוממין אותו.
18
י״טבית שמיי אומ' אין פודין אותו ענבים אלא יין, ובית הלל אומ' יין וענבים, אבל הכל מודין שאין פודין במחובר לקרקע.
19
כ׳בית שמיי אומ' אין נוטעין אותו ברביעית, שהרביעי שלו חל להיות בשביעית, ובית הלל מתירין.
20
כ״אאילן שנטעו בערב ראש שנה של שביעית, אין מעשר שני שלו מתבער אלא בשביעית.
21
כ״בהמקדיש מעשר שני, הרי זה פודה על מנת ליתן להקדיש את שלו ולמעשר שני את שלו.
22
כ״גר' יוסה אומ' בערתי הקדש מן הבית זו חלה.
23
כ״דדבר אחר כיון שהפרשתו מן הבית אין אתה זקוק לו. כל העסוקין במצות, פיהם פתוח בתפילה לפני [ה]מקום, שנ' ותגזר אומר ויקם לך, ואומ' ויסב חזקיהו פניו וגו', ויאמר אנא ה' זכר נא וגו'.
24
כ״הואומ' השקיפה ממעון קדשך וגו', זו מקום השקפה, שנ' אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. משמים. מאוצר טוב שבשמים, שנ' יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים.
25
כ״ווברך את עמך. הכל בכלל הברכה, שנ' ברוך אתה בעיר.
26
כ״זאת ישראל. הכל בזכות ישראל, שנ' וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ. ואת האדמה. הכל בזכות המזבח שנ' מזבח אדמה תעשה לי וגו'.
27
כ״חאשר נתת לנו. הכל לפי מתנות, שנ' ובתים מלאים כל טוב וגו'.
28
כ״טכאשר נשבעת. זו שבועתו של אברהם אבינו, שנ' ויאמר בי נשבעתי נאם ה' כי יען. לאבתינו. הכל בזכות שבטים, שנ' שבועות מטות אומ' סלה. ארץ. זו ארץ עצמה, מפאת קדים עד פאת ים נפתלי אחד. זבת חלב ודבש. מלמד שהמעשרות נותנין טעם וריח ושמן דגן בפירות.
29
ל׳ר' שמעו' בן לעזר אומ' טהרה נטלה את הטעם ואת הריח, מעשרות נטלו את השמן ואת הדגן.
סליקא מעשר שני
סליקא מעשר שני
30