תוספתא נזיר (ליברמן) ג׳Tosefta Nazir (Lieberman) 3
א׳אמ' ר' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקה לא נחלקו בית שמיי ובית הלל על שתי כתי עדים, על שהיו שתי כתי עדים מעידות אותו, שהוא נזיר בקטנה שבה, על מה נחלקו, על שהיו שני עדים מעידין אותו, שבית שמיי אומ' נחלקה עדות, ואין כן נזירות, ובית הלל אומ' יש בכלל חמש שתים, יהא נזיר שתים.
1
ב׳מי שאמ' הריני נזיר, ושהא כדי דיבור, ושמע חבירו ואמ' ואני, הוא אסור, וחבירו מותר. כמה הוא כדי דיבור, כדי שאילת שלום.
2
ג׳הריני נזיר, ושמע חבירו ואמ' פי כפיו, ושערי כשערו, הרי זה נזיר. ידי כידו, רגלי כרגלו, הרי זה נזיר. ידי נזירה, ורגלי נזירה אין נזיר. ראשי נזיר, וכבידי נזירה, הרי זה נזיר. זה הכלל, דבר שהנשמה תלויה בו, נזיר, דבר שאין הנשמה תלויה בו, אין נזיר.
3
ד׳האומ' לאשתו הריני נזיר ואת, אם אמרה הין, שניהם אסורין. אם רצה להפר, מפר לה, מפני שקדם נדר להקם. אם לאו, הוא אסור והיא מותרת. האומ' לאשתו הריני נזיר ואת, אם אמרה הין שניהן אסורין, ואם לאו שניהן מותרין, מפני שתולה נדרו בנדרה.
4
ה׳אמרה לו אשתו הריני נזירה ואת, אמר הין שניהן אסורין. אם רצה להפר אינו יכול, מפני שקדם הקם לנדר. אם לאו, היא אסורה והוא מותר.
5
ו׳אמרה לו אשתו הריני נזירה ואת, אם אמר הן שניהן אסורין, אם לאו שניהן מותרין, מפני שתלת נדרה בנדרו.
6
ז׳האומ' לחבירו הריני נזיר ואת, אם אמ' הין שניהן אסורין, אם לאו, הוא אסור וחבירו מותר.
7
ח׳האומ' לחבירו הריני נזיר ואת, אם אמ' הן שניהן אסורין, ואם לאו שניהן מותרין, מפני שתלה נדרו בנדרו. אמ' לו חבירו הרי את נזיר, אמ' לו את, אם אמ' לו [הין] הוא אסור וחבירו מותר. אמ' לו חבירו הרי את נזיר, אמ' לו ואת, אם אמר הין שניהן אסורין, ואם לאו שניהן מותרין, מפני שתלה נדרו בנדרו.
8
ט׳האשה שנדרה בנדר, ושמעה חברתה ואמרה ואני, ואחר כך בא בעלה של זו והיפר לה, היא מותרת וחברתה אסורה. ר' שמעון אומ' אם אמרה אף אני לא נתכוונתי אלא כמותה, שניהן מותרות.
9
י׳שבועה לבית זה שני נכנסת, ושגגה ונכנסה מותרת לשעבר ואסורה לעתיד לבא.
10
י״אהאשה שנדרה בנזיר, ושמע בעלה ולא היפר לה, ר' מאיר ור' יהודה אומ' הוא נותן אצבע בין שיניה, אם רצה להיפר היפר. אם אמ' אי איפשי באשה נזירה, יוציא ויתן כתובה.
11
י״בר' יוסי ור' שמעון אומ' היא נתנה אצבע בין שיניה, לפיכך אם רצה הבעל להפר אינו יכול, אם א' אי איפשי באשה נזירה, תצא שלא בכתובה.
12
י״גהאשה שנדרה בנזיר, היפר לה בעלה והיא לא ידעה שהיפר לה בעלה, היתה שותה יין, ומיטמאה למתים, הרי זו סופגת את הארבעים. וכשהיה ר' עקיבא מגיע לדבר הזה היה בוכה ואמ' אם מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה ואכלו צריך כפרה, המתכוין לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה צריך כפרה וסליחה. במה דברים אמורים בתגלחת טהרה, אבל בתגלחת טומאה יפר, מפני שהוא כמיפר לעתיד לבא, שיכול לומר לו אי איפשי באשה מנוולת. ר' אומ' אף בתגלחת טהרה עד שלא גילחה יפר, שיכול לומר אי איפשי באשה מגולחת.
13
י״דמי שנדר בנזיר, והיה שותה יין, ומיטמא למתים, ואחר כך נשאל להכם והתיר לו, אינו סופג את הארבעים. אמ' ר' יהודה אם אינו סופג את הארבעים, יספוג מכות מרדות.
14
ט״והפריש מעות לנזירותו, לא נהנין ולא מועלין, מפני שהן ראויין לבוא בכולן שלמים. [מת, מעות סתומין יפלו לנדבה, מעו' מפורשין, דמי חטאת ילכו לים המלח, לא נהנין ולא מועלין, דמי עולה, יביאו עולה, ומועל בהן, ושלמי' יקרבו שלמים, ונאכלין ביום אחד, ואין טעונין להם]. אילו לעולתי, והשאר לשאר נזירותי, ומת, דמי עולה יביא עולה, והשאר יפלו לנדבה. אילו לשלמיו, והשאר לשאר נזירותו, ומת, דמי שלמים יביא שלמים, והשאר יפלו לנדבה. אילו לעולתי ואילו לחטאתי, והשאר לשאר נזירותי, ומת, דמי חטאת ילכו לים המלח, לא נהנין ולא מועלין. אילו לחטאתי ואילו לעולתי ואילו לשלמיי, ונתערבו, הרי זה לוקח בהן שלש בהמות, בין ממקום אחר בין משלש מקומות, מחלל דמי חטאת על חטאת, דמי עולה על עולה, דמי שלמים על שלמים, ונותנן לבעלים. לא יתנם לבעלים עד שיחללם על כולם.
15
ט״זבית שמאי אומ' אין אדם מדיר את בנו בנזיר, ובית הילל אומ' מדיר. הידירו כשהוא קטן, גילח, או שהביא שתי שערות, בטלה הימנו נזירות אביו.
16
י״זאימתי אמרו האיש מגלח על נזירות אביו, בזמן שנזר בחיי אביו, אבל נזר לאחר מיתת אביו, אין מגלח על נזירות אביו, דברי ר' יוסי ור' אלעזר ור' שמעון, ר' מאיר ור' יהודה אומ' בין כך ובין כך אין מגלח על נזירות אביו. ואימתי אמרו האיש מגלח על נזירות אַבִיו, בזמן שהניח אביו מעות סתומין לנזירותו, ומת, אבל אם הניח מעות מפורשין, או בהמה, אין מגלח על נזירות אביו.
17
י״חמי שנדר בנזיר ונשאל לחכם ואסרו, בית שמאי אומ' מונה משעה ששאל, ובית הילל אומ' מונה משעה שהיתיר. נשאל לחכם והיתירו, אילו ואילו מודים שאם היתה לו בהמה מפורשת תצא ותרעה בעדר. זו טעות טעה נחום המדי כשפתח בנדר. היו מהלכין בדרך, ואחד בא כנגדן, אמ' אחד הריני נזיר שזה פלוני, ואחד אומ' הריני נזיר שאין זה איש פלוני, הריני נזיר שאחד מכם נזיר, ואחד אומ' הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר, הריני נזיר ששניהם נזירין, ואחד או' הריני נזיר שכולם נזירין, בית שמאי אומ' כולן נזירין. ובית הילל אומ' אינו נזיר אלא ממי שלא נתקיימו דבריו. ויביאו קרבן בשותפות. ר' יהודה או' משום ר' טרפון אין אחד מהן, לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה. אמ' ר' יוסי, אומ' היו בית שמאי באו' הריני נזיר שזה יוסף ונמצא יוסף, שזה שמעון ונמצא שמעון, שהוא נזיר. ראה אנדרגינוס, וא' הריני נזיר שזה איש, ואחד אומ' הריני נזיר שאין זה איש, הריני נזיר שהיא אשה, ואחד אומ' הריני נזיר שאינה אשה, הריני נזיר שהוא איש ואשה, ואחד אומ' הריני נזיר שאינו איש ואשה, הריני נזיר שאחד מכם נזיר, הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר, ששניכם נזירין, שכולכם נזירין, כולם נזירין. וכולם מונין לתשע נזירות.
סליק פירקא
סליק פירקא
18