תוספתא נזיר (ליברמן) ד׳Tosefta Nazir (Lieberman) 4
א׳נזיר שאכל מכל האסורין לו, ושתה מכל האסורין לו, בהתראה אחת אינו חייב אלא אחת. מתרין בו ואכל, מתרין בו ושתה, חייב על כל אחת ואחת. וכמה שיעורן, בכזית. וכולן מצטרפין בזית. היין והחומץ כיוצא בהן. כיצד הוא עושה, מביא כוס מלא יין, מביא זית איגורי נותן לתוכו ושופע, אם שתה כיוצא בו חייב, אם לאו פטור, דברי ר' עקיבא, ר' אלעזר בן עזריה פוטר עד שישתה רביעית יין. בין שמזגו ושתאו, ובין ששתאו חצאין.
1
ב׳ר' אלעזר אומ' נזיר שהניח פיו על פי חבית של יין ושתאה כולה בהתראה אחת אינו חייב אלא אחת, מתרין בו ושותה, מתרין בו ושותה, חייב על כל אחת ואחת. וכן היה ר' אלעזר אומ' נטל אשכול ואכלו בהתראה אחת אינו חייב אלא אחת, מתרין בו ואכל, מתרין בו ואכל, חייב על כל אחת ואחת. אכל הימנו ענבים לחים, ויבשים, אכל הימנו שני חרצנין וזגא, או שסחט הימנו כזית יין ושתה, חייב על כל אחת ואחת.
2
ג׳נזיר שמירט, או שסיפסף, או שתלש בזוג, כל שהו הרי זה חייב, אבל אינו סותר אלא בתער וברוב ראשו. ר' שמעון בן יהודה אומ' משום ר' שמעון כשם ששתי שערות סותרות בו, כך שתי שערות מעכבות בו.
3
ד׳חומר בתגלחת, שהתגלחת אין לה שיעור, ועשה בו את המגלח כמתגלח, מה שאין כן בשתיהם. כיצד לא הותר מכלל יוצא מן הגפן, נזיר ששתה יין של תרומה, ושל מעשר שיני, שבועה שלא ישתה יין ושתה, חייב על כל אחת ואחת. כיצד הותר בתגלחת מצוה, מצורע מוחלט הרי זה מגלח. אין צריך לומר בתגלחת צרעתו, אלא ליתן סימן בנתקו, אם פשה אם לא פשה. בין שניטמא הוא, ובין שטימאוהו אחרים, בין בשוגג, בין במזיד, ובין באונס, ובין ברצון, סותר את הכל, וחייב בקרבן. בין שנתגלח הוא, ובין שגילחוהו אחרים, בין בשוגג, בין במזיד, ובין באונס, ובין ברצון, סותר שלשים יום.
4
ה׳אימתי אמרו תגלחת סותרת שלשים יום, בזמן שאין לו לספור, הא אם יש לו לספור, הרי זה אינו סותר. גילח על הזבח ונמצא פסול, סותר שלשים יום.
5
ו׳הכל משלחין תחת הדוד, חוץ מן הטמא שבמדינה, מפני שנקבר. הטמא שבמקדש משלח תחת הדוד של חטאת ושל אשם דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומ' הטמא כאן וכאן משלח תחת הדוד, הטהור כאן וכאן אינו משלח תחת הדוד. וחכמ' אומ' הטמא כאן וכאן, והטהור בגבולין אין משלחין תחת הדוד, אין לך שמשלח תחת הדוד אלא נזיר שגילח בטהרה ובפתח אהל מועד, שנ' וגלח הנזיר פתח אהל מועד. ר' שמעון שזורי אומ' האיש משלח תחת הדוד, ואין האשה משלחת תחת הדוד, מפני פרחי כהונה. כיצד משלחו, נותן עליו רוטב, משלח תחת הדוד של שלמים. אם שלחו תחת הדוד שלחטאת, ושל אשם, יצא.
6
ז׳אמ' שמעון הצדיק מימיי לא אכלתי אשם נזיר חוץ מאחד בלבד. מעשה באחד שבא אלי מן הדרום וראיתיו יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו תלתלים, נמתי לו, בני, מה ראית לשחת שער זה נאה. נם לי, רועה הייתי בעירי, ובאתי למלאות מן הנהר מים, ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז יצרי עלי וביקש להעבירני מן העולם, נמתי לו, רשע, לא היה לך להתגרות אלא בדבר שאינו שלך, בדבר שעתיד לעשות עפר רמה ותולעה, הרי עלי לגלחך לשמים. המכתי את ראשו ונשקתיו, ואמרתי, בני, כמותך ירבו עושי רצון מקום בישראל, עליך נתקיים זה שנ' איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'.
7
ח׳נזיר שנטמא וחזר ונטמא וחזר ונטמא מביא קרבן אחד על הכל. נטמא ביום השביעי שלו וחזר ונטמא ביום השמיני שלו מביא קרבן על כל אחד ואחד דברי ר' ליעזר, ר' שמעון אומ' קרבן אחד על הכל עד שיביא אשמו. הביא אשמו ונטמא, אשמו ונטמא, חייב קרבן על כל אחד ואחד, [וחכמים אומרים קרבן אח' על הכל], עד שיביא חטאת. הביא חטאתו ונטמאה, חטאתו ונטמאה, חייב קרבן על כל אחת ואחת. ואין מתחיל לימנות עד שיביא חטאתו. הביא חטאתו ולא הביא אשמו מתחיל לימנות. ר' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקה אומ' כשם שחטאתו מעכבתו כך אשמו מעכבו. מודה ר' שמעון שאם גילח על חטאתו שלא לשמה, ואחר כך הביא קרבנותיו לשמן, תגלחתו פסולה, וזבחיו לא עלו לו.
8
ט׳הראוי לבוא בן שנה, והביא בן שתים, בן שתים, והביא בן שנה, או שהיה אחד מהן רובע, ונרבע, מוקצה, ונעבד, אתנן, ומחיר, שרוע, וקלוט, תגלחתו פסולה, וזבחיו לא עלו לו. ושאר שלמי נזיר שהביאן שלא כמצותן, נאכלין ליום ולילה, ואינן טעונין לא לחם ולא זרוע. מי שנזרק עליו אחד מן הדמים ונטמא, ר' ליעזר אומ' סותר את הכל, וחכמים אומ' יביא שאר קרבנו ויטהר, מפני שקדש שער בדם.
9
י׳מעשה במרים התדמרית שנזרק עליה אחד מן הדמים, ובאו ואמרו לה על בתה שהיא מסכנת, והלכה ומצאתה שמתה, ונטמאת עליה, אמרו חכמים תביא שאר קרבנה ותטהר, מפני שקדש שער בדם.
10
י״אמי שנזר שתי נזיריות, מנה ראשונה ולא הביא קרבנותיו, אסור לגלח, ולשתות יין, וליטמא למתים. ניטמא עד שלא גילח, ר' ליעזר אומ' צריך להביא קרבן טומאה, ר' יוסה אומ' אין צריך, מפני שיצא מכלל ראשנה, ולכלל השנייה לא בא.
11