תוספתא נזיר (ליברמן) ה׳Tosefta Nazir (Lieberman) 5
א׳כל אילו שאמרו אין מתחיל לימנות עד שיטהר, אם נטמא אין מביא קרבן טומאה. כל אילו שאמרו מונה מתחיל ומונה מיד, אם נטמא מביא קרבן טומא'. טומאה שנתונה על גבי כותל, אפי' מחצה על מחצה, וכן ערך בהמה, חיה, ועוף, חיין שהיו מהלכין זה אחר זה, אפילו ראשו של זה בין רגליו של זה, אין נזיר מגלח עליהן, ואין חייבין על טומאת מקדש וקדשיו. ר' ליעזר אומ' בראשונה היו זקנים חלוקין, מקצתן אומ' רביעית דם, ורובע עצמות, ומקצתן אומ' חצי קב עצמות, וחצי לוג הדם. בית דין שאחריהם אמרו רביעית דם, ורובע עצמות לתרומתן ולקדשים, חצי קב עצמות, וחצי לוג הדם לנזיר ולמקדש. אמ' ר' לעזר כשהלכתי לערדסקים מצאתי את ר' מאיר ואת ר' יהודה בן בתירה הראש שהיו יושבין ודנין בהלכה. ר' יהודה בן פתירה אמ' רביעית דם אין נזיר מגלח עליה, ואין חייבין עליה על ביאת מקדש וקדשיו. אמ' לו ר' מאיר מה תהא זו קלה מן השרץ, מה שרץ הקל, נזיר מגלח עליו, וחייבין עליו על ביאת מקדש וקדשיו, רביעית דם חמורה אינו דין שיהא נזיר מגלח עליו וחייבין עליה על ביאת מקדש וקדשיו. שתק ר' יהודה בן פתירה לפניו. נמתי לו, מאיר, אל תבוז לו, בקי היה לך ביהושע בן ממל, אמ' לי הן, ובעל הלכות היה, נמתי לו, בלשון הזה אמ' לי משם ר' יהושע, כל טומאה מן המת שנזיר מגליח עליה חייבין עליה על ביאת המקדש, וכל טומאה מן המת שאין נזיר מגלח עליה, אין חייבין עליה על ביאת מקדש, ורואה אני את דבריו.
1
ב׳שאלו את ר' שמעון בן יוחי, הרי שהיה נזיר ומצורע, מהו שיגלח תגלחת אחת ותעלה לו לנזרו ולצרעתו, אמ' להן אין מגלח. אמרו לו למה, אמ' להם אילו זה מגלח להעביר שער וזה מגלח להעביר שער יפה אתם אומ', אלא נזיר מגלח להעביר שער, ומצורע מגלח לגדל שער. אמרו לו אף אנו אומרין לא תעלה לו בימי גמרו, תעלה לו בימי ספרו. אמ' להם אילו זה מגלח לאחר ביאת מים וזה לאחר ביאת מים יפה אתם אומ', אלא נזיר מגלח לאחר ביאת מים, ומצורע מגלח לפני ביאת מים. אמרו לו אף אנו אומ' לא תעלה לו בטהור תעלה לו בטמא. אמ' להן אילו זה מגלח לאחר דמים וזה מגלח לאחר דמים יפה אתה אומ', אלא נזיר מגלח לאחר דמים ומצורע מגלח לפני דמים. אמרו לו תקון הדבר, לא תעלה לו בימי גמרו תעלה לו בימי ספרו, לא תעלה לו בטהור תעלה לו בטמא, נזיר שנצטרע ומצורע שנזר מגלח תגלחת אחת על שתיהן.
2
ג׳שני נזירין שאמ' להם אחד, ראיתי את אחד מכם שנטמא ואיני יודע אי זה מכם, סופרין שלשי' יום ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה, ואומ' אם אני טמא, קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, אם אני טהור קרבן טהרה שלי, וקרבן טומאה שלך. סופרין שלשים יום ומביאין קרבן (טומאה וקרבן) טהרה ואומ' אם אני טמא, קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך וזה קרבן טהרתי, אם אני טהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך וזה קרבן טהרתך.
3
ד׳מת אחד מהן, אמ' ר' יהושע יבקש אחד מן השוק שידור כנגדו בנזיר, אומ' אם טמא הייתי הרי אתה נזיר מיד, ואם טהור הייתי הרי אתה נזיר לאחר שלשים יום. סופרין שלשים יום ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה, ואומ', אם אני טמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, אם אני טהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך ספק. סופרין שלשים יום מביאין קרבן (טומאה וקרבן) טהרה ואומ', אם אני טמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, אם אני טהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך, וזה קרבן טהרתך. שלשים יום הראשנים ושלשים יום האחרונים אסור לגלח, ולשתות יין, וליטמא למתים. אם גילח, ושתה יין, וניטמא למתים, סופג את הארבעים. הוא עצמו על הראשנים חייב ועל השניים פטור.
4