תוספתא פאה (ליברמן) ד׳Tosefta Peah (Lieberman) 4
א׳ר' יהודה או' מקום שדורכין את העוללות, נאמן עני לומר יין זה עוללות הוא, לקט זה לקטתיו אני ואחי וקרובי, אבל אין נאמן לומר מפלוני גוי לקחתיו, מאיש פלוני כותי לקחתיו. עניי כותים כעניי ישראל, אבל עניי גוים אין מאמינים להם בכל דבר.
1
ב׳אין פוחתין לעני בשעת מעשר עני מחצי קב חטין, או קב שעורין. במה דברים אמורים על הגורן, אבל מתוך ביתו נותן כל שהוא, ואינו חושש. ושאר מתנות כהונה ולויה נותן כל שהוא ואינו חושש. רצה מציל מחצה ונותן מחצה. אבה יוסה בן דוסתאי אמ' משום ר' ליעזר רצה נותן לפניהם שליש, ומניח שתי ידות לקרוביו.
2
ג׳כהנים ולוים שהיו עומדים על הגרן, ובאו כהנים אחרים ועמדו, אינן יכולין להוציא מידן. אמ' רבן שמעון בן גמליאל נהגו כהנים עין יפה שלא להוציא את אחיהם ריקנין, אבל מקמצין ונותנין להם. ר' שמעון בן לעזר או' אם באו עד שלא תחזור חלילה, עומדין על העקוב ונוטלין.
3
ד׳נשים ועבדים אין חולקין להם על הגורן, אבל נותנין להם מתנות כהונה ולויה לשם טובה.
4
ה׳רבן שמעון בן גמליאל או' כשם שהתרומה חזקה לכהונה בחילוק גרנות, כך מעשר ראשון חזקה ללוים בחלוק גרנות. החולק בבית דין אין לו חזקה לכהונה.
5
ו׳שתי חזקות לכהונה, בארץ ישראל נשיאות כפים וחלוק גרנות, ובסוריא עד מקום ששליח חודש מגיע, לנשיאות כפים, אבל לא לחילוק (מצות) גרנות. ובבל כסוריא. ר' שמעון בן לעזר או' אף באלכסנדריא, בראשונה כשהיה שם בית דין.
6
ז׳חומר בקדשי מקדש שאין בקדשי הגבול, ובקדשי הגבול שאין בקדשי מקדש, קדשי הגבול, קטנים חולקין בהן וטמאים חולקין בהן, וחולקין אותן בטומאה, ושוקלין מנה כנגד מנה. קדשי מקדש חייבין באחריותן ליטפל בהן, ולהביא לבית הבחירה. קדשי הגבול נותנין לכל חבר, קדשי מקדש אין נותנין אלא לאנשי משמר בלבד.
7
ח׳אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון, מארבע סאין בסלע. לן, נותנין לו פרנסת לינה, שמן וקטנית. שבת, נותנין לו מזון שלש סעודות, שמן וקטנית דג וירק. במה דברים אמורים בזמן שאין מכירין אותו, אבל בזמן שמכירין אותו אף מכסין אותו. היה מסביב על הפתחים אין נזקקין לו לכל דבר.
8
ט׳תמחוי כל היום, קופה מערב שבת לערב שבת. תמחוי לכל אדם, קופה לעניי אותה העיר. אם שהא שם שלשים יום הרי הוא כאנשי העיר לקופה, ולכסות ששה חדשים. לעניי העיר שנים עשר חדש.
9
י׳עני שנתן פרוטה לקופה ופרוסה לתמחוי מקבלין אותן ממנו. אם לא נתן אין מחייבין אותו ליתן. נתנו לו חדשים והחזיר להן שחקין, מקבלין אותו ממנו. אם לא נתן, אין מחייבין אותו ליתן. היה משתמש בכלי מילת נותנין לו כלי מילת, מעה נותנין לו (מאה) מעה, עיסה נותנין לו עיסה, פת נותנין לו פת, להאכילו בתוך פיו מאכילין אותו בתוך פיו, שנ' די מחסורו אשר יחסר לו, אפי' עבד אפי' סוס. לו, זו אשה, שנ' אעשה לו עזר כנגדו. מעשה בהלל הזקן שלקח לעני אחד בן טובים סוס שהיה מתעמל בו ועבד שהיה משמשו. שוב מעשה באנשי הגליל שהיו מעלין לזקן אחד ליטרא בשר בציפורי בכל יום.
10
י״אהיה משתמש בכלי זהב מוכרן ומשתמש בכלי כסף, בכלי כסף מוכרן ומשתמש בכלי נחשת, בכלי נחשת מוכרן ומשתמש בכלי זכוכית. אמרו משפחת בית נבטלה היתה בירושלם והיתה מתיחסת עם בני ארנון היבוסי, העלו להם חכמים שלש מאות שקלי זהב ולא רצו להוציאן חוץ מירושלם.
11
י״בהאומר איני מתפרנס משל אחרים, שוקדין עליו ומפרנסין אותו, ונותנין לו לשום מלוה, וחוזרין ונותנין לו לשום מתנה דברי ר' מאיר. וחכמים או' נותנין לו לשום מתנה, וחוזרין ונותנין לו לשום מלוה. ר' שמעו' או' אומרין לו הבא משכון, כדי לגוס את דעתו.
12
י״גהאומ' איני מתפרנס משל עצמי, שוקדין עליו ומפרנסין אותו, נותנין לו לשם מתנה וחוזרין ונותנין לו לשם מלוה.
13
י״דהמסמא את עינו, והמצבה את כריסו, והמעבה את שוקיו, אין נפטר מן העולם עד שיהא לו כך.
14
ט״וגבאי צדקה אין רשאין לפרוש זה מזה. אפי' נתן לו חבירו מעות שהוא חייב לו, אפי' מצא מעות בדרך, אינו רשיי ליטלן, שנ' והייתם נקיים מה' ומישראל. אבל פורשין זה מזה לתוך חצר, או לתוך חנות, וגובין.
15
ט״זמעשר שני אין גובין ממנו מלוה וחוב, ואין משלמין ממנו את הגמולין, ואין פודין בו שבויין, ואין עושין בו שושבינות, ואין נותנין הימנו דבר לצדקה, אבל משלחין הימנו דבר של גמילות חסדים, וצריך להודיע. ונותנין אותו לחבר עיר בטובה.
16
י״זאמ' ליתן ונתן, נותנין לו שכר אמירה ושכר מעשה, אמ' ליתן ולא הספיק בידו ליתן, נותנין לו שכר אמירה כשכר מעשה. לא אמ' ליתן אבל אמ' לאחרים תנו, נותנין לו שכר על כך, שנ' כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אליך. לא אמ' לאחרים תנו אבל מניח לו בדברים טובים, מניין שנותנין לו שכר על כך, שנ' כי בגלל הדבר הזה.
17
י״חמעשה במונבז המלך שעמד וביזבז אוצרותיו בשני בצרות. שלחו לו (אבותיו) אחיו, אבותיך גנזו אוצרות והוסיפו על של אבותם, ואתה עמדת ובזבזת את כל אוצרותיך, שלך ושל אבותיך. אמ' להם, אבותי גנזו אוצרו' למטה, ואני גנזתי למעלה, שנ' אמת מארץ תצמח, אבותי גנזו אוצרות מקום שהיד שולטת בו, ואני גנזתי מקום שאין היד שולטת בו, שנ' צדק ומשפט מכון כסאך וגו', אבותי גנזו אוצרות שאין עושין פירות, ואני גנזתי אוצרות שעושין פירות, שנ' אמרו צדיק כי טוב וגו', אבותי גנזו אוצרות ממון, ואני גנזתי אוצרות של נפשות, שנ' פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפש' וגו', אבותי גנזו אוצרות לאחרים, ואני גנזתי לעצמי, שנ' ולך תהיה צדקה וגו', אבותי גנזו אוצרות בעולם הזה, ואני גנזתי לעצמי לעולם הבא, שנ' והלך לפניך צדקיך.
18
י״טצדקה וגמילות חסדים שקולין כנגד כל מצות שבתורה, אלא שהצדקה בחיים, גמילות חסדים בחיים ובמתים, צדקה בעניים, גמילות חסדים בעניים ובעשירים, צדקה בממונו, גמלות חסדים בממונו ובגופו.
19
כ׳אמ' ר' יהושע בן קרחה מניין שכל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד ע"ז, שנ' רק השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר, ולהלן הוא או' יצאו אנשים בני בליעל, מה בליעל האמור להלן ע"ז, אף בליעל האמור כאן ע"ז.
20
כ״אאמ' ר' לעזר בי ר' יוסה מניין שהצדקה וגמלות חסדים שלום גדול ופרקליט גדול בין ישראל לאביהם שבשמים, שנ' כה אמר ה' אל תבא בית מרזח וגו'. חסד, זו גמלות חסדים. הרחמים, זו צדקה. מלמד שהצדקה וגמלות חסדים שלום גדול בין ישראל לאביהם שבשמים.
21