תוספתא פסחים (ליברמן) ב׳Tosefta Pesachim (Lieberman) 2
א׳(בכי"ע אין כאן פרק חדש) חמץ של כותיים מאימתי מותר אחר הפסח, של בעלי בתים אחר שלש שבתות של אפייה, ושל נחתומין בכפרים עד שלשה ימים, ובכרכין עד שלשה תנורין. ר' שמעון בן לעזר או' כשאמרו של בעלי בתים אחר שלש שבתות של אפייה, אם היה בעל הבית או שמסיא את בנו ואפה בשלשה תנורין זה אחר זה, מותר, ושאמרו של נחתומין בכפרים עד שלשה ימים, אם נדחק ואפה בשלשה תנורין זה אחר זה אפי' ביום אחד, מותר.
1
ב׳ר' שמעון אומ' אף כשאמרו של נחתומין בכרכים עד שלשה תנורים אסו' עד שלשה ימים, שמשחרית היה בודה לו שאר כל אותו היום. במי דברים אמורים בזמן שלא עשו את פסחיהן עם ישראל, או שהקדימו יום אחד, אבל אם עשו פסחיהן עם ישראל, או שעכבו אחר ישראל יום אחד, חמצן מותר אחר הפסח מיד.
2
ג׳מצה של כותיים מותרת, ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח, ור' לעזר אוסר, לפי שאין פקיעין בדקדוקי מצה. רבן שמעון בן גמליאל או' כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקין בה יותר מישראל.
3
ד׳חמיצן של עוברי עבירה מותר אחר הפסח מיד, מפני שמחליפין את השאר.
4
ה׳המליי של ישראל, ופועלי גוים עושין לתוכו, ומצאו בו חמץ אחר הפסח, אסור בהנאה ואין צריך לומ' באכילה.
5
ו׳המליי של גוים, ופועלי ישראל עושין לתוכו, ומצאו בו חמץ אחר הפסח, מותר באכילה, ואין צריך לומ' בהנאה.
6
ז׳חנות של ישראל, ופועלי גוים עושין לתוכה, ומצאו בה חמץ אחר הפסח, אסור בהנאה, ואין צריך לומר באכילה.
7
ח׳חנות של גוים, ופועלי ישראל עושין בתוכה, ומצאו בה חמץ אחר הפסח, מותר באכילה, ואין צריך לומ' בהנייה.
8
ט׳נכרי שהלוה את ישראל על חמיצו, אמ' לו אם לא באתי עד הפסח הרי הוא מכור לך, מותר באכילה, ואין צריך לומ' בהנאה.
9
י׳ישראל שהלוה את נכרי על חמיצו, ואמ' לו אם לא באתי קודם לפסח הרי הוא מכור לך, אחר הפסח אסור בהנאה, ואין צריך לומ' באכילה.
10
י״אנכרי שבא לביתו של ישראל וחמץ בידו, אין זקוק לו לבערו. הפקידו אצלו, חייב לבער. ייחד לו בית בפני עצמו, אין זקוק לו.
11
י״בישראל וגוי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל, הרי זה מוכרו לנכרי, ונותנו במתנה, וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח, ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה.
12
י״גרשיי ישראל שיאמר לנכרי עד שאתה לוקח במנה קח במאתים, שמא אצטרך ואבוא ואקח ממך אחר הפסח.
13
י״דמשכיר ישראל חמורו לנכרי להוליך עליו חמץ ממקום למקום. מצא חמץ בדרך, אם רבה חמץ מותר, ואם לאו, אסור.
14
ט״ומעשה ברבן גמליאל שהיה מהלך מעכו לכזיב, מצא גלוסקין אחד בדרך, אמ' לעבדו, טבי, טול את הגלוסקין. ראה גוי אחד, אמ' לו, מבגאי, טול גלוסקין זה. רץ אחריו ר' לעיי, אמ' לו מה טובך, אמ' לו מעיירות הללו של בורגנין אני, אמ' לו מה שמך, אמ' לו מבגאי, אמ' לו מכירך רבן גמליאל מימיו, אמ' לו לאו. מיכן למדנו שכיון רבן גמליאל ברוח הקדש, ומדבריו למדנו שלשה דברים למדנו שחמץ של נכרי אחר הפסח מות' מיד, ואין מעבירין על האוכלין, והולכין אחר רוב הולכי דרכים.
15
ט״זהגיע לכזיב, בא אחד ושאל לו את נדרו, אמ' לזה שעמו כלום שתינו רביעית יין האיטלקי, אמ' לו הן, אמ' לו אם כן הטיל עמנו עד שנפוג את יינינו, והלך עמהן עד שהגיעו לסולמה של צור, כיון שהגיעו לסולמה של צור ירד מן החמור ונתעטף, וישב והתיר לו נדרו. ודברים הרבה למדנו באותו היום, למדנו שרביעית יין משכרת, והדרך מפיגה את היין, ואין מורין שתויי יין, ואין מפירין נדרים לא רכובין ולא מהלכין ולא עומדין, אלא עטופין ויושבין.
16
י״זר' יוחנן בן נורי אומ' אף הקרמית אדם יוצא בה ידי חובתו.
17
י״חיוצאין במעשר שני בירושלם, אבל לא בבכורים. מה הפריש בין מעשר שיני לבכורים? מעשר שני יש לו היתר אכילה בגבולין, בכורין אין להן היתר אכילה בגבולין.
18
י״טיוצאין ברקיק השרוי, ובמבושל [שלא נימוח דב' ר' מאיר. ר' יוסי או' יוצאין ברקיק השרוי, ואין יוצאין במבושל] אע"פ שלא נמוח. יוצאין בספגנין הנעשין באור, ואין יוצאין בספגנין הנעשין בחמה, ואין עושין ספגנין בחמה בפסח. יוצאין בסריקין בין מצויירין ובין אין מצויירין, ואין עושין סריקין מצויירין בפסח. אמ' ר' יהודה שאל ביתוס בן זונן לחכמים, מפני מה אין עושין סריקין מצויירין, אמרו לו מפני שהאשה שוהא עליהן ומחמצתן. אמ' להן אם כן ייעשו בדפוס, אמרו לו יאמרו כל הסריקין אסורי', סריקי ביתוס מותרין. ר' יוסה או' עושין סריקין כמין רקיקין, ואין עושין סריקין כמין גלוסקאות.
19
כ׳אין יוצאין בחליט, ולא בחמעיסה, ולא בספגנין, ולא בדבשנין, ולא באסקריטין, אבל ממלא כריסו מהן, ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה.
20
כ״איוצאין במצה מתובלת, בין שנתבלה באלפס בין שנתבלה בקדירה. יוצאין בחררה, ובמצה ישנה, ובלבד שעשאה מתחלה לשום פסח. ר' יהודה בן בתירה אומ' יוצאין בחזרת, ובחרול. ר' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקה או' כל שיש לו סרף אין יוצאין בו. ר' יהודה או' כל שמכסיף יוצאין בו. יוצאין בהן בין לחין, בין כמושין, ואין יוצאין בהן יבישין, ר' מאיר או' אף יוצאין בהן יבישין. ר' צדוק או' אף יוצאין בהן כבושין.
21
כ״בהחזרת והמצה והפסח לילי יום טוב הראשון חובה, ושאר ימים רשות, ר' שמעון או' לאנשים חובה, לנשים רשות. הלל הזקן היה כורכן שלשתן זה בזה ואוכלן. מאימתי אוכלן משתחשך, לא אכלן משתחשך, אוכלן כל הלילה. לא אכלן כל הלילה, לא יאכלם מעתה. החזרת והמצה והפסח אינן מעכבין זה את זה.
22