תוספתא פסחים (ליברמן) ה׳Tosefta Pesachim (Lieberman) 5
א׳ר' ליעזר או' כשם שהשחיטה דוחה את השבת כך מכשירי שחיטה ידחו את השבת. כלל אמ' ר' עקיבא כל מלאכה שאיפשר לה לעשות מערב שבת אינה דוחה את השבת, ושאי איפשר לה לעשות מערב שבת דוחה את השבת. אמ' לו ר' ליעזר אמורי צבור יוכיחו, שהן כשרין למוצאי שבת ודוחין את השבת בזמנן, מה לי מכשירי שחיטה אחר שחיטה ומה לי מכשירי שחיטה לפני שחיטה? אמר רבי עקיבא מה למכשירי שחיטה אחר שחיטה, שכן דחת שחיטה את השבת, ידחו מכשירי שחיטה לפני שחיטה את השבת, שכן לא דחת שחיטה את השבת, ועוד שמא יערע בו פסול, ונמצא חלל את השבת ולא עשה.
1
ב׳פסח בא מן הצאן, ואינו בא מן הבקר, בא מן הכשבים ומן העזים. בא מן הזכרים, ואינו בא מן הנקבות, בא בן שנה, ולא בא בן שתים, ואין נאכל אלא בלילה, ואין נאכל אלא למנוייו, ואין נאכל אלא צלי, וחייבין עליו משום שבירת העצם.
2
ג׳חגיגה הבאה עמו באה מן הצאן, ומן הבקר, מן הכשבים ומן העזים, מן הזכרים ומן הנקבות, ובאה בן שנתה ובאה בת שתים, ונאכלת לשני ימים ולילה אחד, ואין חייבין עליה משם שבירת העצם. חגיגה הבאה עמו היא נאכלת תחלה, כדי שיהא פסח נאכל על השובע. חגיגה הבאה עמו יוצא בה ידי חובתו משם שמחה, ואין יוצא בה ידי חובתו משם חגיגה. ר' שמעון בן לעזר או' חגיגה העולה עמו על השלחן, ותבשילין העולין עמו על השלחן, הרי אלו מתבערין עמו.
3
ד׳ארבעה עשר שחל להיות בשבת, אחד דברים שהן ראויין לביא פסח ואחד דברים שאין ראויין לביא פסח, ושחטן לשם פסח, השוחט לשם חטאת צבור, לשם עולת צבור, ופסח ששחטו בשבת שלא לשמו, חייב דברי ר' מאיר. אמ' ר' שמעון לא נחלקו ר' ליעזר ור' יהושע על דברים שאין ראויין לביא פסח ושחטן לשם פסח, והשוחט לשם חטאת צבור, לשם עולת צבור, שהוא חייב, על מה נחלקו, על דברים שהן ראויין לבא פסח ושחטן לשם פסח, שר' ליעזר מחייב חטאת, ור' יהושע פוטר.
4
ה׳השוחט את התמיד בשבת שלא לשמו חייב. אמ' ר' יוסה שמעתי שהשוחט תמיד בשבת שאינו מבוקר שחייב חטאת, ויחזור ויביא תמיד אחר להכשירו חוץ מן הנשחט, שנ' תמימים יהיו לכם ונסכיהן, כשהן מבוקרין תמימין, כשאינן מבוקרין אין תמימים.
5
ו׳שחטו ונודע שמשכו בעלים את ידן, או שנטמאו, הרי זה חייב. ר' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקה אומ' אם יש לו שהות כדי שידע הרי זה חייב, ואם לאו, הרי זה פטור.
6
ז׳חטאת צבור ששחטן בשבת שלא לשמן הרי זה חייב, הקטיר אמורין הרי זה חייב, עולות צבור ששחטן בשבת שלא לשמן הרי זה חייב, ויקטיר אמורין לערב. חטאת יחיד ועולת יחיד ששחטן בשבת לשמן וזרק דמן שלא לשמן, חייב, שהורצו הבעלים. השוחט שתי חטאות לצבור ואין צריכין אלא אחת, חייב על האחרונה. שתי עולות לצבור ואין צריכין אלא אחת, חייב על האחרונה.
7
ח׳ר' יהודה אומ' כשם של עץ אין נשרף, כך של מתכות אין מרתיח. אמרו לו אין דומה העץ למתכת, מתכת חם מקצתו חם כולו, של עץ אע"פ שחם מקצתו, לא חם כולו.
8
ט׳פסח שסכו יין ושמן, אע"פ מנטף מלמעלה למטה, אין בו משום בישול. בשלו ואחר כך צלאו, צלאו ואחר כך בשלו, הרי זה אסור.
9
י׳אין מולגין את הראש ואת הכרעים, ואין טופלין אותן בחרסית, ובאדמה, אבל מפספסין אותן באור. הפסח צולין אותו שלם, ואין צולין אותו חתכות. רצה, מנתחו ומטילו אבר, אבר, על גבי גחלים.
10
י״אאין צולין שני פסחים בתנור אחד, מפני תערובת, אפי' זה גדי וזה טלה, מפני הרגל, אבל צולין ארבעה וחמשה פסחים בארבעה וחמשה תנורין זה אצל זה, ואין חוששין.
11
י״בחמש חבורות שנתערבו פסחיהן, נאמן אחד מבני חבורה לומר פסח זה של אותה חבורה הוא.
12
י״גפסח אין נאכל אלא בלילה, ואין נאכל אלא עד חצות, ואין חייבין עליו משם נותר, ואין מחשבה פוסלת בו משם פגול עד שיעלה עמוד השחר.
13