תוספתא פסחים (ליברמן) ו׳Tosefta Pesachim (Lieberman) 6
א׳אימתי אמרו הפסח נאכל בטומאה, בזמן שבא מתחילה בטומאה, שחטו בטהרה, וניטמא הציבור, יזרק הדם בטומאה, ואל יאכל הבשר בטומאה, שחטו בטהרה, וניטמא הדם וצבור, יזרק הדם בטומאה, ואל יאכל הבשר בטומאה. הצבור והכהנים טהורין, וכלי שרת טמאין, עושין אותו בטומאה.
1
ב׳אימתי אמרו פסח בא בטומאה, בזמן שרובו של צבור טמאין. היו חציין טהורין וחציין טמאין, הטהורין עושין את הראשון, והטמאין עושין את השני. היחיד מכריע את הפסח לעשותו בטומאה דברי ר' יהודה. ר' אלעזר בן מתתיה אומר אין היחיד מכריע את הפסח לעשותו בטומאה, שנ' לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך, ר' שמעון או' היו חציין טהורין וחציין טמאין, הטהורין עושין לעצמן והטמאין עושין לעצמן. אמרו לו אין חולקין את הצבור, אלא או כלן עושין בטהרה, או כולן עושין בטומאה.
2
ג׳ר' יהושע או' כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר, וכזית חלב, זורק את הדם עליו. כחצי זית בשר וכחצי זית חלב, אין זורק את הדם עליו, ובעולה, אפי' לא נשתייר ממנה אלא כחצי זית בשר וכחצי זית חלב, זורק את הדם עליה, מפני שכולה ראוייה להקטרה. ובמנחה, אפי' כל המנחה קיימת, ולא נשתייר מן הזבח כזית בשר וכזית חלב, אין זורק את הדם עליה. ובפסח, אם יש כזית לכל אחד ואחד, יזרוק, ואם לאו, לא יזרוק.
3
ד׳ר' יהושע או' כל הזבחים שבתורה שניטמא בשר וחלבים קיימין, זורק את הדם על החלבים, נטמאו חלבים, והבשר קיים, זורק את הדם על הבשר, אבל פסח אינו כן, אע"פ שניטמא בשר, וחלבים קיימים, אין זורק את הדם על החלבים, שלא בא מתחילתו אלא לאכילה. נטמאו חלבים, והבשר קיים, אם יש כזית לכל אחד ואחד יזרוק, ואם לאו, לא יזרוק.
4
ה׳כל קרבנות הצבור והיחיד הציץ מרצה על טומאת אדם ועל טומאת הגוף, חוץ מנזיר ועושה פסח שמרצה על טומאת אדם, ואין מרצה על טומאת הגוף. ואם נטמא טומאת התחום, הרי זה מרצה. כיצד, היה הולך לשחוט את פסחו, ואמרו לו מת היה עמך בבית שנכנסתה בו, או תחת אבן שישבת עליה, ונודע לו בין משעשה פסחו ובין עד שלא עשה פסחו, צריך לעשות פסח שיני. אבל אמרו לו קבר התהום היה עמך בבית שנכנסת לו, או תחת אבן שישבת עליה, ונודע לו עד שלא עשה פסחו, צריך לעשות פסח שיני, משעשה פסחו, אין צריך לעשות פסח שני. וכן נזיר שהיה הולך להביא קרבנותיו, ואמרו לו מת היה עמך בבית שנכנסת לו, או תחת אבן שישבת עליה, ונודע לו בין משהביא קרבנותיו ובין עד שלא הביא קרבנותיו, צריך להביא קרבן טומאה, אבל אמרו לו קבר התהום היה עמך בבית שנכנסת לו, או תחת אבן שישבת עליה, ונודע לו עד שלא הביא קרבנותיו, צריך להביא קרבן טומאה, משהביא קרבנותיו, אין צריך להביא קרבן טומאה.
5
ו׳שחטו ונודע שמשכו בעלים את ידן, או שמתו, או שנטמאו, ישרף מיד. ר' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקה אומ' אם יש שהות כדי שידע, ישרף מיד, ואם לאו, תעבר צורתו, ויצא לבית השריפה. זה הכלל, אירע פסול בגופו, ישרף מיד, בדם, או בבעלי', תעבר צורתו, ויצא לבי' השרפה.
6
ז׳השורף את העצמות, והמחתך בגידין, ובקרנים, ובטלפים, אינו עובר בלא תעשה.
7
ח׳העצמות והגידין הרכין הרי הן כבשר לכל דבר. השובר את העצם בפסח טהור, הרי זה לוקה ארבעים, ופסח עצמו כשר, ויוצא בו ידי חובתו בפסח.
8
ט׳פסח כשר חייבין עליו משום שבירת עצם, פסח פסול אין חייבין עליו משום שבירת העצם. ר' יעקב או' היתה לו שעת כושר ונפסל חייבין עליו משום שבירת העצם, ר' שמע' או' אע"פ שהיתה לו שעת הכושר ונפסל, אין חייבין עליו משום שבירת העצם. ר' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקה או' אפי' לא נפסל בו אלא אבר אחד בלבד, אין חייבין עליו משם שבירת העצם.
9
י׳השובר את העצמות לוכל כזית מוח מן המוח שבעצמות, שבראש, ושבקולית, אינו עובר בלא תעשה, והמוח עצמו כשר, ויוצא בו ידי חובתו בפסח, וחייבין עליו משם פיגול, ומשם נותר, ומשם טמא, ומטמא כזית במשא, וכעדשה במגע. כללו של דבר, המוח הרי הוא כבשר לכל דבר, אכל ממנו כזית נא, ומבושל, עד שלא חשיכה הרי זה פטור, משחשיכה, הרי זה חייב. כזית צלי עד שלא חשיכה, לא פטר את עצמו מבני חבורה, משחשיכה, פטר את עצמו מבני חבורה.
10
י״אהמוציא כזית בשר מבית לבית, ומחבורה לחבורה, בשעת אכילה, הרי זה חייב, שנ' לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה. אע"פ שנ' בבית אחד יאכל אוכלין אותו בחצרותיהן, ובגגותיהן, מה ת"ל בבית אחד יאכל, בחבורה אחת. ר' שמעון או' הרי שהיו יושבין ואוכלין וראו נחש, או עקרב, עוקרין אילו את פסחיהן ואוכלין אותו במקום אחר, שנא' על הבתים אשר יאכלו אותו בהם, אם כן למה נאמ' בבית אחד יאכל, שלא יהוא שתי חבורות אוכלות זו כנגד זו. כשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו ומחזיר את פניו ולועס עד שמגיע אצל חבורתו ובולע, כדי שלא יראה אוכל משני פסחים. אם אין שם אלא חבורה אחת, אוכל בכל הבית כולו, ואינו חושש.
11