תוספתא פסחים (ליברמן) ז׳Tosefta Pesachim (Lieberman) 7
א׳ארבעה עשר שחל להיות בערב שב', משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה, ועושה לו למודין ונותנן עליו מערב שבת, נותן על גביו כסוי ונוטלו בשבת, ובלבד שלא יחזיר, ואם החזיר הרי זה חייב, מפני שבא לידי מירוח, והממרח בשבת הרי זה חייב חטאת. מבקרו ועודנו בתנור, אם ניצלה נוטלו, ואם לאו, ממתינין לו עד שיצלה. ניצלה החיצון, ולא ניצלה הפנימי, קולף ואוכל עד שמגיע לנא.
1
ב׳הפסח מחזירין אותו שלם, ואין מחזירין אותו חתכות, דברי ר' יהודה, ר' יוסה או' בשבת בין כך ובין כך אסור, ביום טוב, בין כך ובין כך מותר. אמ' ר' שמעון לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הפסח שמחזירין אותו שלם ואין מחזירין אותו חתכות, על מה נחלקו, על האברין, שבית שמיי או' מחזירין, ובית הלל או' אין מחזירין.
2
ג׳יתום ששחטו עליו אפטרופין, יאכל ממקום שהוא רוצה. הומנה על אחד מהן, אוכל ממקום שהומנא. הומנא על שני פסחים, אוכל מאי זה מהן שנשחט ראשון. ר' שמעון אומר לעולם נימנין על הפסח עד שישחט, ומושכין ידיהן ממנו עד שיזרק עליו הדם.
3
ד׳לא ישחוט אדם על ידי בנו ובתו הגדולים, ועל ידי עבדו ושפחתו העברים, ועל ידי אשתו, אלא מדעת', אבל שוחט הו' ע"י בנו ובתו הקטנים, וע"י עבדו ושפחתו הכנענים, בין מדעתן ובין שלא מדעתן. וכולן ששחטו לעצמן, או ששחט רבן עליהן, אוכלין משל עצמן, חוץ מן העבד שאוכל משל רבו.
4
ה׳עבד עברי, ומי שחציו עבד וחציו בן חורין, אוכלין משל עצמן. עבד של שני שותפין אוכל משל שניהן, הומנא על אחד מהן, אוכל ממקום שהומנה. הומנה על שני פסחים, אוכל מאי זה מהן שנשחט ראשון, אין ידוע אי זה מהן נשחט ראשון, או ששחטו שניהם כאחת, אוכל משל רבו. שכח רבו מה אמר לו, שניהם יצאו לבית השריפה, וצריכין לעשות פסח שני, ר' נתן אומ' אין צריכין לעשות פסח שני, שכבר נזרק הדם עליהם.
5
ו׳בני חבורה שנמנו על הפסח, אם יש כזית לכל אחד ואחד יאכלו, ואם לאו, לא יאכלו. נמנו עליו זה אחר זה, הראשנים שיש להם יאכלו, והאחרנים לא יאכלו, וצריכין לעשות פסח שני דברי ר', ר' נתן אומ' אין צריכין לעשות פסח שני, שכבר נזרק עליהם הדם.
6
ז׳בני חבורה שרצו להמנות אחרים על פסחן, הרשות בידן, רצו להמשך ולהמנות אחרים על פסחן, הרשות בידן. הממנא אחרים על פסחו, הרשות בידו. רצה להמשך ולהמנות אחרין על חלקו, הרשות בידו. לעולם נמשכין והולכין, ובלבד שנשתייר אחד מחבורה ראשונה דברי ר' יהודה, ור' יוסה או' בין מחבורה ראשונה, בין מחבורה אחר', ובלבד שלא יניחו את הפסח כמות שהוא.
7
ח׳בני חבורה שרצו להמנות אחרים על חלקן, הרשות בידן, מעות חולין. רצו להמשך, להמנות אחרים על חלקן, הרשות בידן, ומעות חולין. הממנה אחרים על חלקו, הרשות בידו, המעות חולין. רצה להמשך, להמנות אחרים על חלקו, הרשות בידו, המעות חולין. הממנה אחרים על חגיגתו, המעות חולין. רצה להמשך, ולמנות אחרים על חגיגתו, המעות חולין. המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום, המעות גזל ביד בעלים, ואין צריך לומר בחטאת ואשם.
8
ט׳בני חבורה שמתו מקצתן, או שנטמאו מקצתן, השאר אוכלין, ואין חוששין.
9
י׳בני חבורה שהיה אחד בהן שהיו ידיו רפות, רשאין לומר לו טול חלקך שלך. ולא מפני שהוא פסח, אלא אף בני חבורה שעשו סבול, והיה בהן אחד שהיו ידיו רפות, רשאין לומר לו טול חלקך שלך. רצו לעשות עמו טובה, בא ואוכל מהן.
10
י״אמצורע מוסגר שוחטין עליו בשביעי, מוחלט שוחטין עליו בשמיני, יולדת שוחטין עליה יום ארבעים לזכר ויום שמונים לנקבה. וכולן שנטמאו, בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים, הרי הן כמפקח הגל, וצריכין לעשות פסח שני. ר' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקה אומ' פעמים שהן כמפקח הגל, ופעמים שאין מפקיח הגל כיוצא בהן, כיצד, היה גל ארוך, בדק בצד זה ונמצאת טומאה בצד השני, הרי הן כיוצא בו, וצריכין לעשות פסח שני. וכולן שנטמאו לאחר זריקת דמים הרי הוא כיוצא בהן, וצריכין לעשות פסח שני.
11
י״בהיה טמא בשעת שחיטה וטהור בשעת זריקה, טהור בשעת שחיטה וטמא בשעת זריקה, הרי זה אין אוכל, וצריך לעשות פסח שני. חולה בשעת שחיטה ואין יכול לוכל כזית, חלום בשעת זריקה ויכול לוכל כזית, חלום בשעת שחיטה ויכול לוכל כזית, חולה בשעת זריקה ואין יכול לוכל כזית, הרי זה אינו אוכל, וצריך לעשות פסח שני. לעולם אין יוצא ידי חובתו עד שיהא חלום בשעת שחיטה ובשעת זריקה. וכולן ספק נזרק עליהן דם, ספק לא נזרק עליהן דם, ספק יש בהן כזית לכל אחד ואחד ספק אין בהן, ספק טמאין ספק טהורין, פטורין מלעשות פסח שני. זה הכלל, כל הספיקות פטורין מלעשות פסח שני.
12
י״גר' יוסה בי ר' יהודה אומ' שומרת יום כנגד יום שנזרק עליה דם ואחר כך ראתה, הרי זה אין אוכלת, ופטורה מלעשות פסח שני, שכבר יצתה בזריקה. אבל ערל שנזרק עליו דם ואחר כך מל, הרי זה אין אוכל, וחייב לעשות פסח שני.
13
י״דאמ' ר' לעזר בי ר' צדוק מודין בית שמיי ובית הלל בערל זכר שמקבל הזאה ואוכל, על מח נחלקו, על ערל גוי, שבית שמיי או' טובל ואוכל את פסחו לערב, ובית הלל או' הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר. אחד נכרי שמל, ואחת שפחה שטבלה. ר' ליעזר בן יעקב או' אצטדריוטות ושומרי צירין היו בירושלם שטובלין ואוכלין פסחיהן לערב.
14
ט״ובני חבורה שנטמא אחד מהן, ואין ידוע אי זהו, צריכין לעשות פסח שני. ציבור שנטמא אחד מהן, ואין ידוע אי זהו, עושין אותו בטומאה.
15
ט״זבני חבורה שהומנא אחד עמהן אפי' מן הצדקה, הרי זה חולק עמהן בעורות.
16
י״זבני חבורה שטעו ואכלו פסחיהן של חביריהן, אומרין להן אכלו את שלנו. אכלו את שלהן, ונמצא יבולת בעורו של אחד מהן, צריכין לעשות פסח שני. עשו פסח שני וטעו ואכלו פסחיהן של חביריהן, אמ' להן אכלו את שלנו. אכלו את שלהן, ונמצאת יבולת בעורו של אחד מהן, צריכין לעשות פסח שני. נמצאו אוכלין ארבעה פסחים וידי חובתן לא יצאו. חמש חבורות שנתערבו פסחיהן, ונמצאת יבולת בעורו של אחד מהן, צריכין לעשות פסח שני.
17