תוספתא פסחים (ליברמן) ח׳Tosefta Pesachim (Lieberman) 8
א׳אילו עושין את השני, הזבין, והזבות, הנדות, והיולדות, האנוסין, והשוגגין, והמזידין, והמצורעין, ובועלי נדות, ומי שהיה טמא, או בדרך רחוקה, אם כן למה נאמ' טמא, או בדרך רחוקה, שבא הכת' לפוטרו מן ההכרת.
1
ב׳ר' עקיבא אומ' נאמ' טמא נפש ונאמ' דרך רחוקה, מה טמא נפש רוצה לעשות ואין יכול, אף דרך רחוקה רוצה לעשות ואין יכול. ר' ליעזר או' נאמ' רחוק מקום במעשר ונאמר רחוק מקום בפסח, מה רחוק מקום האמור במעשר חוץ למקום אכילתו, אף רחוק מקום האמור בפסח חוץ למקום אכילתו. ר' יוסה בי ר' יהודה אומ' חוץ למקום עשייתו.
2
ג׳אמ' ר' יוסה לפיכך נקוד על היֹ, כלומ' לא מפני שהיא רחוקה ודיי, אלא מאסקופת העזרה ולחוץ. ר' יוסה הגלילי או' דרך רחוקה, שומע אני מהלך יום אחד, או שני ימים, או שלשה ימים, כשהוא אומ' ובדרך לא היה, הוי מאסקופת העזרה ולחוץ קרוי דרך.
3
ד׳גר שנתגייר בין שני פסחים, צריך לעשות פסח שני דברי ר', ר' נתן או' אין צריך לעשות פסח שני, שכבר לא נתחייב בראשון. ניתן להן לישראל לבנות בית הבירה, היחיד עושה פסח שני, ואין הצבור עושה פסח שני, ר' יהודה או' אף הצבור עושה פסח שני. אמ' ר' יהודה מעשה בחזקיה מלך יהודה שהעשה את הצבור לעשות פסח שני, שנא' כי מרבית העם רבת מאפרים וממנשה מיששכר ומזבולון לא הטהרו וגו'.
4
ה׳ר' שמעון או' לא מפני שהעשי את הצבור לעשות פסח שני, אלא מפני שעיבר ניסן, אין מעברין אלא אדר. ר' שמעון בן יהודה או' משם ר' שמעון אף מפני שהעשי את הצבור לעשות פסח שני.
5
ו׳אין עושין חבורה של נשים, ועבדים, וקטנים, שלא לרבות את התפלה.
6
ז׳אילו דברים שבין הראשון לשיני, הראשון בשלש כתים ואין השיני בשלש כתים, הראשון דוחה את הטומאה ואין השני דוחה את הטומאה, הראשון חייבין עליו כרת והשני אין חייבין עליו כרת דברי ר', ר' נתן אומ' אף השני חייבין עליו כרת. ר' חנינא בן עקביא או' אם עשו את השני אין חייבין עליו כרת על הראשון, לא עשו את השיני חייבין עליו כרת על הראשון. הראשון טעון חגיגה ואין השיני טעון חגיגה, הראשון נוהג כל שבעה והשיני יום אחד.
7
ח׳אילו דברים ששוין בהן הראשון לשיני, הראשון נאמ' בו שה תמים זכר בן שנה והשני כיוצא בו, הראשון נאמ' בו אל תאכלו ממנו נא ובשל והשיני כיוצא בו, הראשון נאמ' בו ולא תותירו ממנו עד בקר והשיני כיוצא בו, הראשון דוחה את השבת והשיני דוחה את השבת, הראשון טעון לינה והשיני טעון לינה, ר' יהודה או' אין השיני טעון לינה, אלא כיצד הוא עושה, נכנס ושוחט את פסחו בעזרה, ויוצא ומספיד את אביו בבית פגי.
8
ט׳בזמן שהפסח נאכל בטומא', טמא מת נכנס לעזרה ואוכלו, זבים וזבות נדות ויולדות הרי אילו לא יכנסו, ואם נכנסו הרי אילו חייבין, ר' לעזר או' אם נכנסו הרי אילו פטורין, שנ' וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב, בשעה שטמא נפש חייב, זבין ומצורעין חייבין, בשעה שאין טמא נפש חייב, אין זבין ומצורעין חייבין. בזמן שהפסח נאכל בטומאה, טמא מת נכנס לעזרה ושוחט, זבין וזבות נדות ויולדות הרי אילו לא ישחטו, ואם שחטו הרי אילו חייבין, ר' שמעון אומ' משם ר' יהושע אם שחטו הרי אילו פטורין, שנ' כל טהור יאכל בשר, והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשה לה' וגו', הנשחט לטהורין חייבין עליו משום טומאה, הנשחט לטמאין אין חייבין עליו משם טומאה.
9
י׳פסח ראשון שוחטין על האשה בפני עצמה, והשני עושה טפילה אצל אחרים דברי ר' יהודה, ר' יוסה או' פסח שיני שוחטין על האשה בפני עצמה, ואין צריך לומ' פסח ראשון. ר' לעזר בי ר' שמעון או' פסח ראשון עושה טפילה אצל אחרין, ואין עושה פסח שיני. אמרו לו מעשה ביוסף הכהן שהעלה את בן בתו לעשות פסח שיני והחזירוהו, שמא יקבע הדבר חובה. אמ' להם לא שיקבע הדבר חובה, אלא שאין האשה עושה פסח שני.
10
י״אאילו דברים שבין פסח מצרים לפסח דורות, פסח מצרים אין חייבין עליו כרת, פסח דורות חייבין עליו כרת, פסח מצרים לא נהגו בו דקין, ותבלולים, אתנן ומחיר, מה שאין כן בפסח דורות.
11
י״בפסח מצרים נאמ' בו ולקח הוא ושכנו וגו', מה שאין כן בפסח דורות.
12
י״גר' שמעון או' אומ' אני אף בפסח דורות נאמ' כן, וכל כך למה, כדי שלא יניח אדם שכנו הקרוב אל ביתו וילך ויעשה פסחו אצל חברו, לקיים מה שנ' טוב שכן קרוב מאח רחוק.
13
י״דפסח מצרים לא היה טעון דמים וחלבים לגבי מזבח, מה שאין כן בפסח דורות. פסח מצרים נאמר בו והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות, מה שאין כן בפסח דורות.
14
ט״ופסח מצרים נאמ' בו ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, מה שאין כן בפסח דורות.
15
ט״זפסח מצרים כל אחד ואחד שוחט בתוך ביתו, פסח דורות כל ישראל שוחטין במקום אחד.
16
י״זפסח מצרים מקום אכילה שם היתה לינה, פסח דורות אוכלין במקום אחד ולנין במקום אחר.
17
י״חאחד פסח מצרים ואחד פסח דורות, מי שהיו לו עבדים שלא מלו, ושפחות שלא טבלו, מעכבין אותו מלוכל בפסח, ר' ליעזר בן יעקב אומ', אומ' אני בפסח מצרים הכתוב מדבר.
18
י״טאילו דברים ששוה בהן פסח מצרים לפסח דורות, פסח מצרים בשלש כתים ופסח דורות כיוצא בו, פסח מצרים נאמ' בו שה תמים זכר בן שנה, פסח דורות כיוצא בו.
19
כ׳פסח מצרים נאמ' בו ולא תותירו ממנו עד בקר, פסח דורות כיוצא בו.
20
כ״אפסח מצרים נוהג כל שבעה, פסח דורות כיוצא בו, ר' יוסה הגלילי אומ', אומ' אני שלא נאסר חמץ במצרים אלא יום אחד, שנ' לא יאכל חמץ היום.
21
כ״בפסח מצרים טעון שיר, ופסח דורות טעון שיר.
22