תוספתא פסחים (ליברמן) ט׳Tosefta Pesachim (Lieberman) 9
א׳פסח שנתערב בחולין, יקדיש חולין לשם פסח, והרי הן כשני זבחים שנתערבו. שנים שנתערבו פסחיהן, זה מושך לו אחד וזה מושך לו אחד, זה ממנה עמו אחד מן השוק וזה ממנה עמו אחד מן השוק, זה בא אצל זה וזה בא אצל זה, וכן הוא אומ', אם שלי פסח זה, ידיך משוכות משלך ונמנית על שלי, ואם שלך הוא פסח, ידי משוכות משלי ונמניתי על שלך. שתים של שלשה שלשה, שלש של ארבעה ארבעה, ארבע של חמשה חמשה, חמש של ששה ששה, שש של שבעה שבעה, שבע של שמונה שמונה, שמונה של תשעה תשעה, תשע של עשרה עשרה, ממנין להם אחד מכל חבורה וחבורה, ומחבורה אחרונה שנים, מפרישין פסח אחד, ואומ' כל מי שהוא שלו פסח זה ידינו משוכות משלנו ונמננו על שלו. שלש של שנים שנים, ארבע של שלשה שלשה, חמש של ארבעה ארבעה, שש של חמשה חמשה, שבע של ששה ששה, שמנה של שבעה שבעה, תשע של שמנה שמנה, עשר של תשעה תשעה, נמשכין להן אחד מכל חבורה וחבורה ומפרישין פסח אחד, ואו' מי שהיו שלו פסח זה ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלו, נמצאו אוחזין את הטפילה ומניחין את העיקר.
1
ב׳אמ' להן ואמרו לו, אוכלין מן הראשון. לא אמ' להן ולא אמרו לו, אינן אחראין זה לזה. מיכן יפה שתיקה לחכמים וקל וחומר לטפשים, וכן הוא או' גם אויל מחריש חכם ייחשב ואין צריך לומ' חכם מחריש, אטם שפתיו נבון.
2
ג׳נתערבו בעולה, ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי יפה שבהן פסח, ובדמי יפה שבהן עולה. כבר קרב פסחו, יביא בדמיו פסח אחר. כבר קרבו עולתו, יביא בדמיה עולה אחרת.
3
ד׳נתערבו בתודה, ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן [פסח, ובדמי יפה שבהן] תודה. קרב פסחו, יביא בדמיו פסח אחר. קרבה תודתו, יביא בדמיה תודה אחרת.
4
ה׳נתערבו בחטאות, ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן פסח ובדמי היפה שבהן חטאת. קרב פסחו, יביא בדמיו פסח אחר. קרבה חטאתו, יביא בדמיה חטאת אחרת.
5
ו׳נתערבו באשם, ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן פסח, ובדמי היפה שבהן אשם. קרב פסחו, יביא בדמיו פסח אחר. קרב אשמו, יביא בדמיו אשם אחר.
6
ז׳בשלמים, שניהן ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן פסח ובדמי היפה שבהן שלמים. קרב פסחו, יביא בדמיו פסח אחר. קרבו שלמים, יביא בדמיו שלמים אחרים.
7
ח׳שלמים שנתערבו בשלמים הבאין מחמת הפסח, ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן שלמים, ויאכלו ליום ולילה עד חצות, ובדמי היפה שבהן שלמים אחרים, ויאכלו לשני ימים ולילה אחד. בן עזאי אומ' שלמים הבאין מחמת הפסח הרי הן כפסח לכל דבר, אלא שהן נאכלין ליום ולילה.
8
ט׳נתערבו בבכור, שניהן ירעו ויסתאבו ויאכלו כבכור, ר' שמעון אומ' זה ישחט לשם מה שהוא וזה ישחט לשם מה שהוא, ושניהם יאכלו כפסח, וכמנוייו של פסח. נתערבו במעשר, שניהן ירעו ויסתאבו ויאכלו כמעשר, ר' שמעון או' זה ישחוט לשם מה שהוא וזה ישחוט לשם מה שהוא, ושניהם יאכלו כפסח, וכמנוייו של פסח.
9
י׳בכור ומעשר שנתערבו זה בזה, שניהם ירעו עד שיסתאבו, ר' שמעון או' זה ישחט לשם מה שהוא וזה ישחט לשם מה שהוא, ושניהם יאכלו כאחד, מפני שמתן דמן שווה. וכן היה ר' שמעון אומ' באשם ושלמים שנתערבו זה בזה, ולא הודו חכמים לר' שמעון במביא קדשים לבית הפסול. במי דברים אמורים בזמן שנתערבו חיין, אבל בזמן שנתערבו שחוטין, יאכלו כחמור שבהן.
10
י״אנתערבו בפסולי המוקדשין, או בחולין שנשחטו בעזרה, תעבר צורתן, ויצאו לבית השריפה.
11
י״בהמפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו, ולא הספיק להקריבו עד שנמצא הראשון, והרי שניהם עומדין, יביא אי זה מהן שירצה, כדברי חכמים, ר' יוסה או' מצוה להביא את הראשון, ואם היה השני מן המובחר יביאנו, והראשון ירעה עד שיסתאב וימכר, ויביא בדמיו שלמים לששה עשר. המפריש מעות לפסחו ואבדו והפריש מעות תחתיהן, ולא הספיק ליקח בהן פסח עד שנמצאו מעות הראשונות, יביא מאילו ומאלו פסח ויקרב, והשאר יביא בהן שלמים לששה עשר. המפריש מעות לפסחו ואבדו והפריש פסח תחתיהן, ולא הספיק להקריבו עד שנמצאו מעות, המעות יביא בהן פסח ויקרב, והפסח ירעה עד שיסתאב וימכר, ויביא בדמיו שלמים לששה עשר.
12
י״גהמפריש פסחו ואבד והפריש מעות תחתיו, ולא הספיק ליקח בהן פסח עד שנמצא פסח, פסח יקרב, ויביא מהמעות שלמים לששה עשר. המפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו והקריבו, ואחר כך נמצא ראשון, הוא עצמו יקרב שלמים לששה עשר.
13
י״דהמפריש מעות לפסחו ואבדו, והפריש מעות תחתיהן ולקח בהן פסח והקריבו, ואחר כך נמצאו מעות הראשונות, יביא בהן שלמים לששה עשר.
14
ט״והפסח שנמצא בשלשה עשר ירעה עד שיסתאב. בארבעה עשר, יקרב שלמים, ר' לעזר אומ' קודם חצות, יהא רועה עד שיסתאב וימכר, ויביא בדמיו שלמים. לאחר חצות, הוא עצמו יקרב שלמים. הפסח שלא קרב בראשון יקרב בשני, לא קרב בשיני יקרב בשלישי. מעות שלא קרבו בראשון יקרבו בשיני, לא קרבו בשיני יקרבו בשלישי. חגיגה שלא קרבה בראשון תקרב בשיני, לא קרבה בשני תקרב בשלישי.
15
ט״זהמפריש פסחו ומת, אם היה בנו מומנה עמו, יביאנו אחריו לשם פסח, ואם לאו, יביאם שלמים לששה עשר.
16
י״זהמפריש מעות לפסחו ומת, אם היה בנו ממונה עמו יביא בהם אחריו פסח, ואם לאו, יביא בהן שלמים לששה עשר.
17
י״חתמורת הפסח, ולד תמורת הפסח, ולדן, ולד ולדן, עד סוף העולם, ירעו עד שיסתאבו וימכרו, ויביא בדמיהן שלמים, ר' ליעזר אומ' ולדות עצמן יקרבו שלמים. תמורת שלמים, ולד תמורת שלמים, וולדן, וולד ולדן, עד סוף העולם, ירעו עד שיסתאבו וימכרו, ויביא בדמיהן שלמים, ר' אלעזר אומ' וולדות עצמן יקרבו שלמים.
18
י״טהמפריש נקבה לעולתו, לפסחו, ולאשמו, עושה תמורה, ר' שמעון או' לעולתו עושה תמורה, לפסחו, ולאשמו אין עושה תמורה, אין לך דבר שעושה תמורה, אלא דבר הרועה ומסתאב. אמ' ר' רואה אני דברי ר' שמעון בפסח, שמהמקדיש פסח באו שלמי'.
19
כ׳המפריש נקבה לפסחו, תרעה עד שתסאב ותמכר, ויפלו דמיה לפסח. ר' שמעון בן יהודה אומ' משם ר' שמעון תמכר שלא במום. ילדה זכר, ירעה עד שיסתאב וימכר, ויביא בדמיו פסח. ר' לעזר אומ' הוא עצמו יקרב פסח.
20