תוספתא ראש השנה (ליברמן) א׳Tosefta Rosh Hashanah (Lieberman) 1

א׳ניסן ראש השנה למלכים ולרגלים לחדשים ולתרומת שקלים, ויש או', אף לשכר בתים. כיצד למלכים, מת באדר, ועמד אחר תחתיו באדר, מונין שנה לזה ולזה, מת בניסן, ועמד אחר תחתיו בניסן, מונין שנה לזה ולזה, מת באדר, ועמד אחר תחתיו בניסן, הראשונה נמנית לראשון, והשנייה נמנית לשיני.

ב׳כיצד לרגלים, אחד הנודר ואחד המעריך ואחד המקדיש אינו עובר משם בל תאחר עד שיעברו עליו רגלי שנה כולה, ר' שמעון אומ' שלשה רגלים כסדרן וחג המצות ראשון, וכן היה ר' שמעון או' פעמים שהן שלשה, פעמים שהן ארבעה, פעמים שהן חמשה, כיצד, נדר לפני הפסח עד שיעברו עליו הפסח ועצרת והחג, נדר לפני עצרת עד שיעברו עליו עצרת והחג והפסח ועצרת והחג, נדר לפני החג עד שיעברו עליו החג והפסח ועצרת והחג.

ג׳כיצד לחדשים, אע"פ שנ' בחדש הראשון ובחדש השיני אין מתחילין למנות אלא מניסן, שנ' החדש הזה לכם ראש חדשים.

ד׳כיצד לתרומת שקלים, כל קרבנות צבור קריבין באחד בניסן, אם בא חדש בזמנו קריבין מן החדשה, ואם לאו קריבין מן הישנה.

ה׳כיצד לשכר בתים, המשכיר בית לחבירו לשנה שכר הימנו שנים עשר חדש מיום ליום, אם אמ' לשנה זו, אפי' לא שכר ממנו אלא באחד באדר, אין לו אלא עד אחד בניסן.

ו׳באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, ר' לעזר ור' שמעון אומ' באחד בתשרי, אמ' ר' שמעון בן עזיי הואיל ואילו אומ' באחד באלול ואילו אומ' באחד בתשרי, יהוא האלוליים מתעשרין לעצמן, כיצד, נולדו חמשה באב וחמשה באלול, חמשה באלול וחמשה בתשרי, חמשה באב וחמשה בתשרי אין מצטרפין, חמשה בתשרי וחמשה באב, הרי אילו מצטרפין.

ז׳תשרי ראש השנה לשנים ולשמטין וליובלות לנטיעה ולירקות ולמעשרות ולנדרים. כיצד לשנים לשמטין וליובלות, אין מתחילין למנות לשנים לשמטין וליובלות אלא מתשרי.

ח׳כיצד לנטיעה, אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב שלשים יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה, ומותר לקיימן בשביעית, פחות מיכן, לא עלתה לו שנה, ואסור לקיימן בשביעית. ופירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט, אם ערלה, ערלה, ואם רבעי, רבעי.

ט׳כיצד לירקות, ליקט ירק בערב ראש השנה עד שלא בא השמש, וחזר וליקט משבא השמש, אין תורמין ומעשרין מזה על זה, מפני שזה חדש וזה ישן. היתה שנייה ונכנסה שלישית, הראשון מתעשר מעשר שני, והשני מתעשר מעשר עני. ליקט אתרוג בערב חמשה עשר בשבט עד שלא בא השמש, וחזר וליקט משבא השמש, אין תורמין ואין מעשרין מזה על זה, מפני שזה חדש וזה ישן. היתה שלישית ונכנסה רביעית, הראשון מתעשר מעשר עני, והשני מתעשר מעשר שני.

י׳כיצד לנדרי', המודר הנאה מחבירו לשנה, נדר הימנו שנים עשר חדש מיום ליום, אם אמ' לשנה זו, אפי' לא נדר הימנו אלא מאחד באלול, אין לו אלא עד אחד בתשרי.

י״אבראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו נומרון, שנ' היוצר יחד לבם וגו'. ואו' תקעו בחדש שופר וגו', ואו' כי חק לישראל הוא וגו', אם קדשוהו בית דין הדין נכנס לפניו, ואם לאו, אין הדין נכנס לפניו.

י״בוכן אתה מוצא בעומר של מן, אם בא בזמנו מיד הוא כלה, ואם לאו, מתעכב הוא לשלשה ימים. אמ' ר' עקיבא אמרה תורה הבא עומר שעורין בפסח, שהו פרק שעורין, כדי שתתברך לכם תבואה, הבא חטים בכורים בעצרת, שהוא פרק אילן, כדי שיתברכו עליך פירות אילן, הבא ניסוך המים בחג, כדי שיתברכו עליך מי גשמים. אמרו לפניו מלכיות זכרונות ושופרות, מלכיות, כדי שתמליכוהו עליהם, זכרונות, כדי שיבא זכרונכם לטובה לפניו, שופרות, כדי שתעלה תפלתכם בתרועה לפניו.

י״גהכל נידונין בראש השנה וגזר דינו נחתם ביום הכפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומ' הכל נידונין בראש השנה וגזר דינו של כל אחד ואחד נחתם בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג על המים, וגזר דינו של אדם נחתם ביום הכפורים, ר' יוסה אומ' אדם נידון בכל יום, שנאמ' ותפקדנו לבקרים.

י״דעל ששה חדשים השלוחין יוצאין. ר' התקין שיהו יוצאין אף על אדר השני, מפני הפורים.

ט״ובראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם, פעם אחת שכרו ביתסין שני עדים לבוא להטעות את חכמים, לפי שאין ביתסין מודין שתהא עצרת אלא אחר שבת, בא אחד ואמ' עדותו והלך לו, בא השני ואמ' עולה הייתי במעלה אדומים, וראיתיו רבוץ בין שני סלעים, ראשו דומה לעגל, אזניו דומות לגדי, קרניו דומות לצבי, וזנבו מונחת לו בין יריכותיו, ראיתיו, נבעתתי ונפלתי לאחורי, והרי מאתים זוז צרורין לי בסדיני. אמרו לו, מאתים זוז נתונין לך במתנה, והשוכרך ימתח על העמוד. מה ראית ליזקק לכך? אמ' להם, שמעתי שהביתסין מבקשין להטעות את חכמים, אמרתי מוטב אלך אני ואודיע את חכמים.

ט״ז(פ"ב בכי"ע) אם אינן מכירין אותו, משלחין עדיו עמו, אפי' בשבת. מעשה בר' נהוראי שבא עם העד בשבת לאושה והעיד בו.

י״זבראשונה היו מסיעין מסעות בראשי ההרים הגבוהים, בהר המשחה, בסרטבא, בגרופינא, בתבור, בחוורן, בבית בילתי, ר' שמעו' בן לעזר אומ' אף בהרים, ותבור, גרור וחברותיה. מימתי מסיעין את החדש, לאור עיבורו. כיצד, חל להיות ערב שבת ושבת מסיעין עליו למוצאי שבת, ואם בא בזמנו, מסיעין עליו, ואם לאו, אין מסיעין עליו. על כל ראשי חדשים היו מסיעין מסעות. אמ' אחד לפני חמה ראיתיו, לא אמר כלום, לאחריה, דבריו קיימין. לצפונה, לא אמ' כלום, לדרומה, דבריו קיימי'. אחד אומ' ראיתיו גבוה שתי מדרעות, ואחד אומ' שלשה, עדותן קיימת, אחד או' שלשה, ואחד או' חמשה, אין מצטרפין זה עם זה, אבל מצטרף חוא עם אחרים. אחד או' ראיתיו מוטה, ואחד אומ' ראיתיו זקוף, אין מצטרפין זה עם זה, אבל מצטרף הוא עם אחרים. ראיתיו חציו בענן, לא אמ' כלום, חציו בעשיש, לא אמ' כלום, חציו במים, דבריו קיימין. ר' לעזר בי ר' צדוק אומ' אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו, שכבר קדשוהו שמים. וכן היה ר' לעזר בי ר' צדוק אומ' אין השלוחין יוצאין בסוריה עד שישמעו מפי בית דין למחר.

י״חלמה לא סיפר שמותן של צדיקים, שלא יהא כל אחד ואחד אומ' הריני בא להקיש את ר' פלוני לאלדד ומידד, הריני מקיש את ר' פלוני לנדב ואביהוא, וכן הוא אומ' ה' אשר עשה את משה ואת אהרן, ואומ' וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל, ירובעל זה גדעון, בדן זה שמשון, יפתח כמשמעו, ואומ' משה ואהרן בכהניו וגו', שקל הכת' שלשה קלי עולם בין שלשה גדולי עולם, ללמדך שבית דינו של ירובעל גדול לפני המקום כבית דינו של משה, ובית דינו של יפתח גדול לפני המקום כבית דינו של שמואל, להודיעך שכל מי שנתמנה פרנס על הצבור, אפי' קל שבקלים, שקול כאביר שבאבירים, וכן הוא אומר ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט וגו'. אין לך אלא שופט שבדורך, ואומ' אל תאמר מה היה וגומ'.